Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘חתול’

קריאת ההגדה בליל הסדר מפגישה אותנו עם רבדים שונים בתולדות העברית: מזמורי תהלים ופסוקי מקרא המשובצים בהגדה, כתבי חז"ל ופיוטי ימי הביניים. חלקה העיקרי של ההגדה מבוסס על כתבי חז"ל, ובייחוד על המשנה וכתבים אחרים מתקופת התַּנָּאִים (חכמי המשנה). בהזדמנות זו אפשר לשים לב לכמה מאפיינים בולטים של לשון חז"ל (המכונה גם 'לשון חכמים').

מה נשתנה בין לשון המקרא ללשון המשנה? הצורה נִשְׁתַּנָּה, כמו כל צורות הפועל בבניין 'התפעל' בזמן בעבר הפותחות ב-נ' במקום ב-ה' (במקרה זה, במקום 'הִשְׁתַּנָּה') , אופיינית ללשון חז"ל.  

בלשון חז"ל נוספו לעברית כמה מילות קישור בסיסיות, ויש להן ייצוג הולם גם בהגדה: בין היתר, המילה 'אִלּוּ', המופיעה גם במקרא (למשל אסתר ז, ד), משמשת כבסיס לשתי מילות קישור חשובות אחרות שנוצרו בלשון חכמים: האחת – כְּאִלּוּ , המופיעה במשפט הידוע :"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". כידוע, בלשון הדיבור חלה בשנים האחרונות אינפלציה בשימוש במילה 'כאילו' בלי קשר למשמעותה המקורית. המילה השנייה היא אֲפִלּוּ, שנוצרה מחיבור המילים אף (גם) ו'אִלּוּ'. שימושה המקורי של מילה זו הוא כמו הצירוף 'גם אִם', ואין אחריה עוד מילת קישור: "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים".   

בהגדה מופיעים גם כמה ביטויים אופייניים לדיון ההלכתי והפרשני של חז"ל. המילה שנאמר משמשת להצגת ציטוטים מהמקרא. מילה זו מופיעה גם כחלק מהביטוי כְּמוֹ [כְּמָה] שֶׁנֶּאֱמַר (המילה כְּמָה היא חלופה של 'כמו'). לעיתים מילה זו מופיעה אחרי מילת השאלה מִנַּיִן (במובן 'על סמך מה'), למשל: "רבי עקיבא אומר: מניין שכל מכה ומכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרִים במצרַיִם הייתה של חמש מכות? שנאמר: ישלח בם חרון אפו, עברה וזעם וצרה, משלחת מלאכי רעים." זה ניסוח מקובל במשנָה, ובו התשובה לשאלה הפותחת במילה 'מניין' היא פסוק כלשהו בתורה שעליו מסתמך הדובר. מילה זו מורכבת מהיסודות 'מִן' ו'אַיִן' (איפה), בדומה למקבילתה המקראית מֵאַיִן.

גם הביטוי תַּלְמוּד לוֹמַר מופיע לפני חלק מציטוטי הפסוקים, במובן: 'לְמַד את הדבר מן הפסוק הזה'.  הביטוי צֵא וּלְמַד פירושו 'תן דעתך על עניין זה; הפק ממנו לֶקח', למשל: "צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ולבן ביקש לעקור את הכול". הצירוף  עַל שׁוּם  (בגלל, מפני ש) והשאלה על שום מה מופיעים בהגדה זה לצד זה: "מרור זה שאנו אוכלים על שום מה? על שום שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים". המילה 'שום' בביטויים אלה, מקורה בהתגוונות פונטית של המילה 'שֵם', בהשפעת הארמית; הצורה המקורית הייתה "על שֵם מה" (זה גם מקורה של מילת הקישור 'משום ש'). הביטוי דָּבָר אַחֵר מופיע בין פרשנות אחת לאחרת, כפתיחה לפירוש אחר או להסבר אחר. לימים התחילו להשתמש ביידיש בביטוי עברי זה כלשון נקייה לבשרה של אחת החיות הטמאות.

בהגדה יש גם שני קטעים בארמית: "הא לחמא עניא" והפיוט "חד גדיא" (וכן כמה מילים בפיוט "אחד מי יודע". רבות מהמילים הארמיות בטקסטים האלה מובנות לדובר העברית, וביניהן שמות העצם "לחמא", "גדיא", "כלבא" ועוד. גם המילה 'אבא' המופיעה ב'חד גדיא' היא מילה ארמית במקורה שחדרה לעברית. מילים אחרות קרובות למילים עבריות בחילופי עיצורים: "ארעא" היא 'ארץ', "תורא" הוא 'שור' (אין קשר בין מילה זו למילה העברית 'תורה'). "חד גדיא" מלמד אותנו גם כמה שמות עצם בארמית: "שוּנְרא" הוא חתול; ממילה ארמית זו נגזר גם שמו של היונק שֻׁנָּר ממשפחת החתוליים, המכונה בלועזית 'לִינְקְס'.  "נוּרָא" היא אש; מילה זו מופיעה גם בצירוף זיקוקין די נור (בארמית: 'ניצוצות של אש'). מילה ארמית זו נגזרה מאותו מקור כמו המילים 'נֵר' ו'מנורה'; גם המילה 'נוּרה' נגזרה מאותו שורש בעברית החדשה." חוּטְרָא" הוא מקל, בדומה למילה העברית חֹטֶר  שפירושה 'ענף'. המילה תְּרֵי  פירושה 'שְנֵי', והיא מוכרת לנו גם משֵם הספר תְּרֵי עֲשַׂר במקרא, הכולל שנים עשר ספרי נביאים קצרים. המילה תְּרֵיסָר היא צורה חלופית של 'תרי עשר'. המילה הָא  פירושה 'זוֹ' או 'הרי', והיא נשתקעה בעוד ביטויים ארמיים, ובהם: הָא בְּהָא תַּלְיָא (זה תלוי בזה), הָא וְתוּ לֹא (זה ולא יותר מכך), והידוע מכולם – עַל דָּא וְעַל הָא.  מילת הקישור הארמית דְּ (במובן 'שֶ') מקשרת בין שרשרת האירועים ב'חד גדיא'. בקטע "הא לחמא עניא" מילה זו מופיעה גם במובן 'של': "בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם", "בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל".  מילה זו מופיעה גם במשפט "כָּל דִּכְפִין  יֵיתֵי ויֵיכוֹל", שפירושו:  "כל הרעב יבוא ויאכל". המילה הארמית 'כפין' נגזרה מאותו שורש כמו המילה כָּפָן  (רָעָב). בעברית החדשה השתנתה משמעות הביטוי כָּל דִּכְפִין ל"כל מי שזקוק למשהו"; משמעות חדשה זו למעשה מתאימה יותר להמשך המשפט המקורי: "כָּל דִּצְרִיךְ".

וזה רק חלק קטן מהמגוון הלשוני המצוי בהגדה. ואם בזכות דברים אלה תוכלו לשים לב לתופעות לשוניות מעניינות בעת קריאת ההגדה – דיינו!

Read Full Post »

שתי חיות המחמד המובילות הן כידוע כלבים וחתולים. כל אחת מהן מייצגת טיפוס יחסים אחר, מנוגד בתכלית. הכלב אוהב קרבה, חיבוק, ליקוק ובמקרים קשים נביחה מאיימת ונשיכה. החתול הוא הטיפוס המרוחק, המרוכז בעצמו, קר הרוח. אוהבי כלבים ואוהבי חתולים מאכלסים שתי קבוצות שכמעט אין ביניהן חפיפה.

כמו הכלב, גם החתול זכה להתנחל בלשון בדרכים רבות. המילה 'חתול' עצמה מופיעה בלשון חז"ל, לצד המילה הארמית 'שונרא', ומקורה במילה הארמית חתולא. מעבר לכך אין ל'חתול' עקבות בשפות המוכרות לנו. שונרא, שיש לה גם מקבילה בערבית, יוחדה מן החתול למשמעות חתול בר או חתול פרא כבר בתלמוד, שנאמר "הרואה חתול בחלום, באתרא דקרו ליה שונרא [במקום שקראו לו שונרא] – נעשית לו שירה נאה, שינרא – נעשה לו שינוי רע". בעברית החדשה יוחד השם 'שונָר' לחתול הבר, לינקס.

לצד אלה עורר החתול את דמיונם של מעניקי השמות לבעלי חיים ולצמחים. תת-משפחה של זוחלים היא חבורת נחשים הקרויה 'עיני החתול'. דג החתול הוא שמו העברי של הדג הגדול והמפחיד משהו catfish. רכיכות הקרויות גם מסרקיות נקראות 'מסרק כף החתול'. בעולם הצמחים 'זנב החתול' הוא סוג עשב המזכיר קנה סוף, ונקרא כך על שם מעין זנב אדום היוצא מן הגבעול שלו. הפרח 'ציפורני החתול' נקרא כך בעקבות צורת הפרי של הפרח.

החתול צץ גם בעולם הרפואה, וכך זכינו למחלת עור הקרויה 'שרטת החתול', ונגרמת בדרך כלל בעקבות שריטה של חתול, בעיקר אצל ילדים. 'תסמונת יללת החתול' היא תופעה גנטית של מחסור בכרומוזום 5 אצל תינוקות, הגורם להם בין היתר להשמיע יללה גבוהה המזכירה יללת חתול. בתחום הימאות אפשר למצוא את עוגן החתול המשמש למעגן כלים קטנים, ובתחום החינוך הגופני את התרגיל 'גבנון החתול', עמידה בגב קמור. הסברים מיותרים.

מעמד מיוחד יש לחתול כשמגיעים לעולם המין. בעוד האשה השנואה היא כלבה, כלבתא או ביץ', האשה הנחשקת היא חתולת מין. המקור, איך לא, בצרפתית: chatte en chaleur (חתולה מיוחמת). תנועותיה של האשה הארוטית 'חתוליות', ובאנגלית היא קרויה pussy-cat, כאשר pussy משמשת בסלנג גם ככינוי לאיבר המין של האשה, וגם לחתולה. ולמה נקראה כיכר ציון 'כיכר החתולות'? האם על שם נערות המסתובבות שם, ואולי עדרי חתולים? בכל מקרה, המילה נהגית במלעיל כיאה לירושלמים. החתול הזכר קרוי ביידיש קוטער, והוא הפך שם נרדף למתבכיין עקב נוהגו לבכות בעת הייחום, או כמו שאומרים ביידיש, ער טרענט און וויינט, הוא דופק ובוכה. החתול זכה גם לדימויים פחות מחמיאים כשמדובר באנשי הרחוב. 'חתול אשפתות' הוא דימוי לחסר בית המשוטט ברחובות, ועל אדם חסר השכלה אך שולט בחוקי המציאות אומרים שיש לו 'חוכמה של חתול רחוב'. בעולם הפשע זוכים לכינוי 'חתול' או 'חתול מטפס' פורצים המפליאים בטיפוס על קירות ומרזבים.

התלמוד מרבה לעסוק בחתולים, וביחסיהם עם חיות אחרות. רבי יוחנן אומר: "אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה. דרך ארץ מתרנגול – שמפייס ואחר כך בועל". מטבע הלשון "משחק של חתול ועכבר" נפוץ בשפות רבות, וגם מהווה בסיס לסדרה המצוירת המיתולוגית טום וג'רי. מכאן גם הפתגם הידוע, שיש לו גירסאות בשפות רבות: כשהחתול מסתלק העכברים שמחים.

המדרש מסביר מדוע עכברים פוחדים מחתולים. הסיפור מתחיל בימי אדם הראשון, שבהם חיו החתול והעכבר יחד בשלום. יום אחד, מספר המדרש, "נכנסה תחרות בלבו של עכבר על חתול, והלך אצל אדם. אמר לו: אדוני, תן לי רשות על החתול להורגו, שהוא גנב וקוביוסטוס. אמר לו אדם: הואיל וסיפרת עליו לשון הרע תהיה לו למאכל. מיד קפץ החתול על העכבר והרגו". בהמשך נמלט העכבר, אבל השניים נפגשו בתיבת נוח. החתול גילה את מקום העכברים בתיבה, נשך את העכבר, וזה רץ לנוֹח. נוח תפר את הקרע, ולכן על פי המדרש הוא נקרא איש צדיק. סיפור השנאה בין הכלב לחתול נובע על פי המדרש מקרב טריטוריות וקנאה עוד מימי אדם הראשון.

החתול צץ בכמה מטבעות לשון מובילות, רובן ככולן מתגלגלות בשפות ותרבויות שונות, וקשורות באמונה על כוחו של החתול, המוכרת גם מהתרבות המצרית הקדומה. הביטוי "עבר ביניהם חתול שחור" שמקורו ביידיש נובע מהאמונה התפלה על כוחו המאגי של החתול השחור. בפולקלור היהודי-ספרדי בירושלים נהגו לומר: "חתולה שחורה הנקרית בדרך היא סימן לסכנה קרובה". על כך שר יעקב שבתאי בשיר 'שונרא':  "יש אומרים שידוע כי חתול שחור מזל ביש הוא מביא, אך עד כה רבותי, המזל הביש הוא דווקא לחתול".

שתי אמרות משלימות זו את זו. האחת בנויה על הניסיון: "החתול תמיד נופל על הרגליים", ומכאן שיש אנשים הדומים בעניין הזה לחתול. השנייה היא שלחתול יש תשע נשמות, וגם היא דימוי לאנשים המצליחים לחזור ולקום על רגליהם לאחר כישלונות. האמרה הזו מוכרת באנגלית כבר מהמאה ה-16, ומקורה בכך שהחתול יכול ליפול ללא פגע מגובה רב בזכות הכריות על כפות רגליו.

האמרה 'קנה חתול בשק' מקורה בהווי השווקים במאות קודמות, שבהם נהגו נוכלים למכור חתולים בתוך שק, כאילו היו חזירונים, ומכאן הגירסה האנגלית a pig in a poke – חזרזיר באמתחת. מקור הניב בצרפתית והוא מופיע לראשונה בטקסט מהמאה ה-14, ומייחסים אותו לנישואין שבהם החתן אינו רואה את הכלה לפני החתונה. בשימוש הצרפתי קיימת דו משמעות, שכן בשפה זו כמעט כל צירוף הכולל את המילה חתול (chat) מקורו בחתולה (chatte), שהוא גם כינוי לאיבר המין הנשי, ממש כמו באנגלית.

ומה קורה כשנותנים לחתול לשמור על השמנת? ברור שלא יישאר ממנה הרבה, אם בכלל. לפתגם הזה גרסאות חלופיות שונות. ביידיש אומרים: אין שולחים משלוח מנות באמצעות חתול. יהודי תימן אומרים: אין שמים חתול שומר על ריאה. בפרסית: נותנים לחתול לשמור על הבשר. באנגלית מרחיקים לכת: נתן לדראקולה לנהל בנק דם. ובערבית: מפסיד מי שנתן לקוף לשמור על כרמו.

וזה הזמן לשאלה המסקרנת, איך זה ולמה הסקרנות הרגה את החתול. האמרה האנגלית הזו מתייחסת לנוהגו של החתול לתחוב את אפו בכל מקום, והיא לקוחה ממחזה של בן ג'ונסון "איש איש ומזגו" משנת 1598. האמרה שובצה במחזהו של שייקספיר "מהומה רבה על לא דבר", שבו נכתב: הדאגה הרגה את החתול. בנוסח המוכר היום היא צוטטה לראשונה בכתובים בסיפור של או הנרי. לאמרה המקורית חלק שני: "הסקרנות הרגה את החתול, שביעות הרצון החזירה אותו".

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

חתול

Read Full Post »