במרכז אירועי חול המועד פסח – מתווה גירוש המסתננים לחו"ל, המועד ונופל שוב ושוב. מתווה הגירוש כלל תחילה שיגור 16 אלף מסתננים למדינות במערב וקליטת מספר דומה במעמד תושב זמני, גרם ריגוש בקרב רבים מהמסתננים, אך קרס תוך שעות בעקבות לחצים פוליטיים וניסיונות הגישור עם האו"ם כשלו. בקיצור – פוליטיקה בגרוש… רואנדה נדה בראשה וחזרה בה, אוגנדה נכון לעכשיו עדיין נדה בין הסכמה לביטול. בקיצור, יש פתרון? נַדָה! גורנישט! לא כלום! ראש הממשלה משלה את תושבי דרום תל-אביב שישנו פתרון סודי ואי אפשר לפרט… במקום לומר להם את האמת – לא יהיה כלום, כי אין כלום!  ומחייך השפה העברית, י' פרוינד, מיטיב לסכם את התפנית המפתיעה בהחלטות רה"מ – פניית פארסה !…

במלון באילת בפסח הזה – מצה ומריבה: המציל בבריכה (הממונה על מניעת טביעות), התבטא בצורה לא הולמת, זכה לתגובה הולמת (כמעט לינץ') מאוד לא הולמת. למחרת התנצלו שני הצדדים וזה נגמר ללא תביעות וללא טביעות.

במהלך החודש שחלף, זועזע העולם לנוכח הטבח ברובע דוּמה בדמשק, שאין דומה לו בהיקפו בשום התקפה כימית בעבר. מחיר הדמים – 200 יורדי דוּמה (קבר, שאוֹל). מאות בתים הרוסים, אך הרוסים רוחצים בניקיון כפיהם.

ולקראת חגיגות יום העצמאות, לנוכח המחלוקת על הנאומים בטקס הדלקת המשואות –  מחייך השפה העברית, יעקב פרוינד, שואל ומקשה: האם קברניטי המדינה נועצים זה בזה, או שמא נועצים זה בזה סכינים? בטקס עצמו התפעלנו ממיצג מרשים, עם הרבה מרשים על מגרש המסדרים, משהו שאנו מרשים לעצמנו פעם בעשור. והיו גם אקורדים צורמים מאחורי הקלעים, כאשר יולי יואל התבקש לאמור: יואל נא אדוני היו"ר לוותר על בכורתו בטקס. בכניסה לרחבת הטקס ראינו ראש ממשלה מאולף (מלווה ע"י אלוף) ויו"ר הכנסת נאלם (לווה רק ע"י אל"ם).

המוני בית ישראל העסיקו גם השנה את השיניים הטוחנות ויצקו תוכן במונח בטחון ישראל… ואת העצמאות משלטון עם לועז חגג עם לו עז (על המצלה), או סתם עם לועס.

ומחייך השפה העברית, יעקב פרוינד מאחל: שנתבשר בשורות טובות ובשרים טובים (גם בממשלה…).

לדאבון הלב, נחתם חודש אפריל באסון הנורא בשיטפון בנחל צפית שבערבה. הדמעות טרם יבשו ולב כולנו עם המשפחות האבלות.