Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘רוביק רוזנטל’

לפני כמה שנים כבש את תרבות הפנאי בישראל להיט חדש: הגוּמילוּם, או בכינויו הישראלי 'גומיות'. מי שיש לו בנות וגם בנים בגילאים המתאימים היה אמור לשמוע שוב ושוב את הביטוי "תקנה לי גומיות". ומה עושים עם הגומיות? באמצעות נול פלסטיק, באנגלית loom, שוזרים גומיות בצבעים שונים לצמידים. הבשורה הגדולה בעיסוק הזה, שאותו הגה מלזי-אמריקני, היא שאין מגששים במשחק הזה באצבעות על גבי מסכים, אלא עוסקים כמלאכת כפיים, כמו פעם. העיסוק והמוצר נקראו במקור rainbow loom, נוּל הקשת. היום נקרא המוצר באנגלית loom bands : צמידי הנול. גומילום הוא השם הישראלי שניתן לשיגעון העולמי החדש על ידי היבואן בעז דקל. חברת נסטלה הצטרפה לשיגעון, והחלה למכור גומיות יחד עם השלגון החדש שלה.

'גומילום' הוא הלחמה של שתי מילים, loom האנגלית (כאמור, נול), ו'גומי', שהיא מילה גרמנית שאומצה בישראל ולא זכתה לתרגום. בתלמוד מופיעה המילה 'גֶמי' שפירושה קנה סוף, והוא שימש לקשירה כך שנוצר קשר אסוציאטיבי מקרי בינו לבין הגומי. לגומי היסטוריה ארוכה בעולם הצרכני העברי, וגם בשפה. בימים רחוקים היו מייצרים מהגומי נעליים, כדורי משחק, כלים ועוד חפצים רבים. בכל העולם הלכו במגפי גומי. המיכל דמוי בקבוק שטוח שנועד לחמם גבות כואבים בימי הקור נקרא בקבוק גומי. בעיתון דבר משנת 1940 הופיעה מודעה מרגשת: "מכונות להלחמת גומי: בחנות נסיף חיסאווי, בבניין אבו גאז'אלה, שוק הירקות על יד בית חרושת לגזוז אבו אינג'ילה. המוכר מוכן ללמד את המלאכה".

בעולם של פעם הגומי צץ בתחומי צריכה שונים. חברה המייצרת מזרונים ספוגיים בחרה בשם המסחרי 'גומאויר' שהפך למותג מצליח. המגב ההודף את מי שטיפת הרצפה נקרא מקל גומי על פי פס הגומי שבקצהו. משחק פופולרי שעדיין לא נס לחו הוא 'גומיות', משחק דמוי קפיצה בחבל באמצעות שרוכי גומי.
בד בבד נכנס לשוק הלהיט "גומי לעיסה", תרגום מילולי של השם האנגלי chewing gum. גומי הלעיסה הקדום ביותר התגלה בפינלנד והוא כבן 6000 שנה, אז הוא נוצר מקליפת עץ הלִבנה. בעוד הגומי הטבעי המשמש בתעשייה נוצר מעצים שונים ובעיקר עץ הקאוצ'וק הלטינו-אמריקני, גומי הלעיסה המאוחר יותר נולד משרף אלת המסטיק, ועל כן נקרא פשוט "מסטיק", גם אם במהלך המאה העשרים נוצרו לו תחליפים סינטתיים. מאוחר יותר מלאו חנויות הממתקים ב"סוכריות גומי". יש כאלה שזה מעורר בהם גועל, אבל נראה שבין הילדים יש ביקוש למוצר הנמתח והמתקתק הזה.

כך או כך, הגומי הפך שם נרדף לאלסטיות, ולאו דווקא מחמיאה, כמו בביטוי "ארוך כמו מסטיק". בשירו של אבי קורן "שלווה" שמענו: "על המחנה נדלק ירח, על המאהל כוכב זורח, והזמן כמו גומי מתמרח, ליל שבת בלי טעם ובלי ריח".
דימוי אחר הנשען על האלסטיות של הגומי הוא כינוי לנערת קרקסים המסוגלת לקפל את איבריה בדרכים בלתי מתקבלות על הדעת ולהיכנס במלוא גופה אל מזוודה צרה: "נערת גומי", ולצידה גם "איש גומי". הביטוי "נערת גומי" היה לדימוי לא מחמיא לפוליטיקאים המשנים את דעותיהם. אמנון אברמוביץ' כינה ב-2005 את לימור לבנת ״נערת הגומי של תנועת הליכוד״, נראה שהיא לקחה את הכינוי ברצינות ופרשה. בשיר של רמי פורטיס ושלומי ברכה "יפה אך מושחתת" נכתב: "במדינה כמו גומי, אין חוק ואין מוסר". ואיך פותרים בעיות במדינה יפה אך מושחתת? באמצעות חותמת גומי, אישור אוטומטי למהלך עסקי, ארגוני או פוליטי, ללא בדיקת גוף הדברים. מקור הדימוי באנגלית: rubber stamp.

האלסטיות של הגומי הפכה אותו חומר מבוקש ליצור כובעונים, או בשמם המוכר יותר קונדומים, שכונו גם 'גומי'. על המוצר הזה כתב חנוך לוין את המחזה "סוחרי הגומי". במחזה נתקע הגיבור עם מחסן עצום של קונדומים, בשנה שבה החלו הנשים להשתמש בגלולות למניעת היריון. עם פרוץ עידן האיידס העובר לגברים ולנשים באמצעות משגל חזר הגומי הזה לאופנה.
שלטון מדינת ישראל בשטחי הגדה והרצועה הועידו לגומי תפקיד חדש ובלתי צפוי: כדורי הגומי, שנועדו לפגוע במפגינים ולנטרל אותם בלי לגרום להרג. המונח 'כדורי גומי' במקרה זה מטעה. הכדורים האלה עשויים פלדה מצופה בגומי, והם מסוכנים למדי, למרות שאין בהם חומר נפץ. בעקבות זאת נוהגים בצה"ל לומר "לתת גומי", נוסח פקודה שפירושו "לירות כדורי גומי". לכדורים ניתן גם השם החביב "גומיות".

הגומייה המקורית אינה גומילום ואינה כדורי פלדה מצופים. הגומייה היא טבעת גומי לצרכים שונים ובצבעים שונים. בצה"ל מככבות הגומיות גם בעסקי הופעה ולבוש. הגומיות שבחיבור בין נעלי הצנחנים ומכנסיהם הן סממן של הופעה מסודרת, הקרויה בצבאית 'מדוגמת'. מסתבר שלא כולם אוהבים אותן. במחקר השוואתי שערכה ד"ר דנה קחטן שעסק במאבק היוקרה בין גולני והצנחנים על השליטה בחילות השדה, הצנחנים הולכים "עם הגומיות למעלה" (וגם עושים גלח"ץ כל יום!), בעוד גולני מתגאים ב"גומיות למטה", או "בלי גומיות", שפירושן הופעה מרושלת. נראה שזה יופייה המיוחד של המילה הזאת, גומי. היא באמת עשויה מגומי.

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

Read Full Post »

"למה" היא שאלת השאלות. היא חותרת אל הסיבות ואל התכלית של הדברים גם יחד, ובניגוד לשיעורי לשון עתיקים אין הבדל בינה לבין "מדוע", היא פשוט נפוצה ודיבורית יותר. אפשר גם לחבר את השתיים, ולשאול כמו ע. הלל: "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה?", או בהיפוך סדר, כמו בשירו של עמנואל הרוסי: "ירושלים עיר הקודש, למה ומדוע, לא נתת לי בזה החודש יומיים בשבוע?"

"למה" היא גם סימן היכר של הנודניקים בכל הדורות ובכל הלאומים, ועל כן התמסדו בשפה תשובות קבועות לשאלה הזו, שנועדו לנפנף את הטרדנים. ברירת המחדל של התשובה הישראלית היא כבר כמה דורות  "ככה", קיצור של "כי ככה זה", כלומר, אין תשובה לשאלה, ואם יש, היא לא ממש חשובה.

תשובת הנפנוף הזו זוכה לגירסאות נוספות בשפות שונות. באנגלית עונים לשואל why בתשובה הקצרה because, מפני שֶ. הרוסים עונים לשאלה פָּצֶ'מוּ, למה, בתשובה מחורזת: פָּתָמוּ, שהיא חלק מביטוי שלם שפירושו "מפני ש". חובבי הספורט זוכרים מן הסתם את שאלת הלמה הכואבת של ארקדי גיידמק כאשר שמעון גרשון ניגש לבעוט בעיטת 11, והחטיא: פצ'מו גרשון, פצ'מו? ביידיש עונים לשאלה "פאר ווס?", למה, תשובה עם לחן יידישאי עוקצני: דערפאר, ולפעמים גם "זעסט דאך", אתה רואה. הליטאים אומרים פשוט: "אזוי", כלומר, עזוב אותך משטויות.

יש שפות שבהן התשובות יצירתיות יותר. בגרמנית, למשל, נהוגה תשובה שהכרתי בילדותי מפי סבתא גרטרוד, כאשר הייתי שואל בגרמנית warum. התשובה ניתנה בחרוז יקי: "warum? weil du bist dumm", למה? מפני שאתה טיפש. גירסה מחורזת נוספת מאותה תפוצה: warum? Weil die Banane ist krumm. למה? מפני שהבננה עקומה. השאלה "מדוע הבננה עקומה" מהווה בסיס למשחק ילדים פופולרי בגרמניה. בלדינו, כאשר שואלים "דֶי קֵיי", למה, עונים: "דֶי קֵייזוֹ!". למה – גבינה.

העברית מציעה גם היא תשובות יצירתיות יותר מ"ככה". בשיר "למה ככה" שכתב דודו ברק והיה להיט ילדים בשנות השמונים יש כמה תשובות כאלה, כמו למה יויו, למה רותי ועוד, אבל נזכרת בהן התשובה הישראלית הנפוצה "למה כובע", שהיא בוטה ואמורה להיות משכנעת יותר מ"ככה". מהיכן צצה "למה כובע"? יש טענה שהתשובה הזו היא קיצור של תשובה ארוכה ומחורזת: "למה? – למה כובע עף לגובה!". עדויות משכנעות יותר מגיעות משנות החמישים, משפת החיילים. באותה תקופה נהגו לשפץ להיטים ולחבר להם מילים חדשות. כך עשו גם ללהיט "אל תיקח הכל ללב", ונוספה לו השורה "שים חצי על הכתף". שירי החיילים פיתחו את המנגינה הקצבית, וכך הזדמר לו שיר חיילים בלתי תקין פוליטית אבל חיילי מאוד: "למה יש לזין כובע? למה יש לכוס זקן?". כשרצו לשיר את השיר בסביבה מהוגנת יותר היו שרים: "למה לה-לה-לה לה כובע? למה לה-לה-לה-זקן". ככה, טוענת הגירסה, נולד "למה כובע". אנחנו קונים. למה? כובע.

Read Full Post »

חייה של המילה העברית 'כאילו' מלאים הפתעות וחמקמקים ממש כמו מה שהיא אמורה להביע: מה שאנחנו רואים איננו מה שיש, מה שנגלה לעין מתחלף במראית עין חדשה, ובקיצור, כאילו.

'כאילו' היא מילה הנפוצה מאוד במקורות, ומופיעה מאות פעמים במשנה, בתלמוד ובמדרשים. בתוך ארבע אותיותיה (שהרי המילה היא כְּאִלּוּ, האות י' היא אם קריאה מאוחרת) מסתתרות שלוש מילים: מילית הדימוי 'כ', מילת התנאי 'אִם', ומילת התנאי השלילי 'לוּ', כאשר הל' בלעה את המ' של 'אם'. כבר במשנה היא עוסקת בדימויים. במסכת סנהדרין נכתב "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא". בסדר פסח אנחנו משננים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

חיטוט נוסף מגלה שגם כאן הקדים התנ"ך את המשנה. המילה 'אילו' מופיעה בו פעמיים, בקהלת, ובמגילת אסתר, במשנה הוסיפו את מילית הדימוי 'כ'. 'אילו' ו'כאילו' קיימות גם בארמית. בתרגום יונתן לתורה צצה המילה 'כאילו' כמה וכמה פעמים, למרות שאין לה רמז במקור המקראי.

בעברית החדשה זכתה 'כאילו' לשימושים רבים. "עלינו לעזור לבריטים כאילו אין ספר לבן, ולעמוד נגד הספר הלבן כאילו אין מלחמה", אמר בן גוריון שבועיים אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה. בכך יצר דפוס לשוני שבו השתמשו אחריו משה דיין, יצחק רבין ואחרים. "כאילו כלום" הוא ביטוי המעטה ישראלי נפוץ. הגששים שִדרגו את 'כאילו' והפכו את המילה לתמצית הקיום הישראלי. "אני מבין", אומר השליח בבנק, "אני מקבל ספרות מקצועית כאילו אני יודע לקרוא". 'כאילו', הנאמר כאן בהדגשה ערמומית, הוא מקור הביטוי הנפוץ ביותר של הגששים: 'ישראבלוף'.

'כאילו' לא נחה על זרי הדפנה שהגישו לה הגששים. בשנות התשעים של המאה העשרים היא פרצה לחיינו בכוחות מחודשים. תחילה נזקקה לשחקנית חיזוק בדמותה של 'כזה'. מכל פינה במתחם שינקין ובנותיה אפשר היה לשמוע משפטים בנוסח "אני כאילו עובד כזה בעיתון כאילו שאני כזה עורך לשוני כאילו?". סימן השאלה המובלע בסוף המשפט הוא חלק מן השפה, שכן כל כולה שפת העל-יד, האולי, הערבוב של מה שיש ומה שאולי יש או אולי יהיה כאילו?

'כאילו' החדשה היא מה שקרוי 'קשר ריק', מילה או ביטוי או סתם כחכוח שנועדו להקל על שטף הדיבור, שהרי בדרך כלל הדיבור רץ קדימה והמחשבה מתקשה להדביק אותו ונזקקת למילות מעבר. 'כאילו' התגלגלה לתפקיד הזה היישר מן האנגלית האמריקנית, שם משמשת בתפקיד הזה like. like התאימה לעברית גם מפני שהיא דומה לה במשמעות (כמו משהו), וגם בזכות הצליל הדומה, השימוש בעיצורים k ו-l. שיטוט ברשת מגלה שגם 'לייק' בשימוש דומה התאזרחה במקומות רבים, כמו במשפט הפקצי "לירזוש וליטלוש אתן לייק מוקסי מקסימות".

לייק עצמה פרצה אל חיינו בלבוש חדש לאחרונה, באמצעות הרשתות החברתיות, שבהן הגולש נדרש שוב ושוב לבטא הסכמה, אהדה או סתם אישור קבלה באמצעות הכפתור 'לייק', שתורגם בעברית ל'אהבתי'. 'לייק' התאזרחה כמות שהיא, ובפייסבוק כבר מזמן עושים ליייקים, מלייקקים ואפילו מלייקלקים. באנגלית like במשמעות דומה התרחקה מ-like במשמעות לחבב, אבל אי שם בדמדומי הלשונות האירופיות הן היו אחת. הן התפצלו בשפות קדומות שהשפיעו על האנגלית לפני כאלף שנה, שהרי לחבב פירושו להרגיש קרוב למישהו או משהו אחר, להיות כמוהו. כאילו.

Read Full Post »

האם העגבנייה היא פרי או ירק? כיצד מבחינים בין פירות לירקות? ומה ההבדל בין יֶרֶק ליָרָק? אולי פרי צומח על העצים וירק על האדמה? האבטיח והמלון מוחים בתוקף, והבננה קצת מבולבלת. אולי פירות הם מתוקים וירקות אינם מתוקים? האבוקדו לא בעניין, הלימון מחמיץ פנים, והבטטה אינה יודעת את נפשה. אולי הירק ירוק והפרי לא? ספרו את זה לפרי הירוק תפוח, ספרו את זה לירק הכתום גזר. ומה ההבדל בין יָרָק לבין יֶרֶק?

הבלבול בין פירות וירקות אכן רב. "פרי"  (fruit) הוא ביסודו מונח בוטני: פרי הוא החלק האכיל בצמח המכיל זרע. יֶרֶק הוא שם כולל לכל הצמחים הירוקים, מן הקישוא ועד לעשב השדה. יָרָק, שאותו מגדלים בגן הירק, באנגלית ,vegetable  הוא לכאורה כל מה שאינו פרי. בעברית היום ההבדל בין יֶרֶק ליָרָק נעלם. יָרָק מצוי רק בצירוף המקראי גן יָרָק, וצורת היחיד המקובלת של המילה ירקות היא דווקא יֶרֶק.

אז היכן מותחים את הקו? מסתבר שהדבר אינו אפשרי, שכן ירק ופרי אינם יושבים על אותה ערוגה לשונית. בניגוד לפרי, ירק איננו מונח בוטני אלא קולינרי, ככתוב במשלי, "טוב ארוחת יָרָק ואהבה שם, מבית מלא זבחי ריב".  ירק הוא שם כולל לסוג המזון המוגש בארוחות לצד המנה העיקרית, כסלט (ירקות!) חי או באופן מבושל. בגן ירק מגדלים צמחים שונים, המיועדים למאכל כירקות. רד"ק מסביר בפרשנותו לסיפור נבות היזרעאלי שירק "הוא העשב שהוא מאכל האדם, או עשבים שיש להם ריח טוב".

אז עגבנייה היא פרי מבחינה בוטנית, וכמוה המלפפון והפלפל. מבחינה קולינרית היא ירק, ואנו מצפים לה בסלט הירקות שלנו, בעוד שאת התפוז והתפוח נשמח לגלות בסלט הפירות. כשיגיעו הירקות לשולחן, בחלקם  ננגוס בפרי (עגבנייה, פלפל ומלפפון), באחרים נכרסם את העלים (חסה, כרוב), או ננשנש את התפרחת (כרובית). לעתים נבשל את הפקעות (תפוחי אדמה), ובקבוצה מובחרת נרד אל השורש (סלק, גזר וצנון).

אז למה אנחנו קוראים פרי, ובשום פנים איננו ירק? למה שהוא גם פרי בהגדרה הבוטנית (כלומר, מכיל זרע), וגם במשמעות הקולינרית: בדרך כלל הוא מתוק (אם כי האבוקדו הוא פרי לכל דבר), בדרך כלל נאכל אותו בנפרד מהארוחה (אף כי לא נוותר על צלי ברוטב שזיפים), והוא מתאים לקינוח (אפשר גם אשכולית לפתיחת היום).

חובבי הגיאומטריה מתבקשים לצייר שני עיגולים שיש להם חלק חופף: פירות, וירקות. בחלק החופף, הכולל "ירקות שהם פירות", נעשה סלט מעגבנייה, מלפפון ופלפל, ונבשל חציל וקישוא. בחלק "ירקות שאינם פירות" יסתופפו הבצל, הגזר, החסה וחבריהם. בחלק "פירות שאינם ירקות" נמצא את האבטיח, הענבים, התפוזים ועוד.

סלט הירקות, יש לומר, נחשב המאכל הישראלי האותנטי. המילה סלט, עם זאת, לא נולדה בעברית אלא הסתפחה אליה מגירסאות שונות שלה בשפות אירופה. מקורה במילה sal, מלח, להזכירכם שסלט נטול מלח כמוהו כאהבה נטולת סוכר, וכחוכמה נטולת פלפל.

Read Full Post »

הלהיט "אתה תותח" של שרית חדד שייך לזרם המזרחי-לייט, אבל מן התותח מבצבץ אביו הלשוני: הקאנון, שהולדתו דווקא ביידיש, והיה נהוג עוד בשנות השבעים כמילת סלנג מובילה שפירושה גבר רב פעלים וברוך כשרונות. המילה הונצחה בעוד שיר של גיבור מזרחי, קזבלן, שבו יהורם גאון שר על עצמו במילותיו של חיים חפר: "כולם יודעים איזה קאנון הולך בסימטאות".
את הקאנון-התותח כדימוי לגבר-גבר לקחה היידיש מן הגרמנית, שבה Kanone הוא גם תותח, גם גבר רציני, וגם אישה שמנה. באנגלית קראו לגבר כזה big gun, רובה גדול, ואחר כך הומר הביטוי ל-big shot, ירייה גדולה.  בסלנג העברי נהוג מאז ומתמיד שימוש במלים אינסטרומנטליות כדי לאפיין אנשים, כמו "כלי", "בורג", "קליבר" המושפע מאנגלית, וכאמור, "קנון" ו"תותח".
המילה תותח מופיעה פעם אחת בתנ"ך, בספר איוב, במשמעות כלי מפץ. רלב"ג מגדיר את התותח "הכלי הגדול שמשליכין בו האבנים הגדולות להפיל החומות והבניינים החזקים". תותח היא מלה יחידאית, חסרת שורש, אך יש קושרים אותה לשורש הערבי ותח: להכות באלה, כמו למילה האכדית תַרְתַחֻ, אלה.
כשחיפש אליעזר בן יהודה שם לתותח, הוא לא אהב את הביטוי שהיה נהוג זמן מה, 'קנה און', שהוצע בגלל דמיונו לקאנון הגרמני, והציע לקרוא לו מַקְלֵעַ. כמו בכמה מילים אחרות של בן יהודה המילה לא התקבלה, אבל מאוחר יותר התבייתה על כלי נשק אחר, כבד קצת פחות. מי שהציע את קנה און כשם לתותח עשה בלי דעת היפוך לשוני של 180 מעלות, שכן המילה קאנון התגלגלה מהמילה הלטינית kanna, שפירושה קָנֶה, ומקורה בשפות השמיות, ביניהן האכדית והארמית. מכאן התגלגלה גם המילה האנגלית cane.
קאנון הוא תותח, אבל הוא גם חוק, וגם שיר מקהלה כנסייתי. ככל הנראה גם הקאנון במשמעות חוק או שיר מקהלה מקורו בקנה  השמי, בהתייחסות לקנה המידה, הנזכר גם בספר יחזקאל. באנגלית המילים נכתבות אחרת, כידוע: cannon התותח נכתב ב-n כפולה, שלא כמו canon  החוק.
התותח היה מאז ומתמיד אחד מסמלי המלחמה, ועד היום מחזיקים בעכו למזכרת את אחד מתותחי נפוליאון. במלחמה המודרנית הוא ירד מבכירותו ועבר ליציע. אחד האירועים הטראומתיים בתולדות המדינה, הטבעת האונייה אלטלנה, התבצע באמצעות מה שנקרא "התותח הקדוש". הביטוי יוחס לבן גוריון, אבל אין עדות שבאמת אמר זאת. מאוחר יותר שרו בלהקת הנח"ל שיר לעידוד המאמץ הלאומי: "תותחים במקום גרביים".
החיילים שנטבחו במלחמות של פעם נקראו בשר תותחים בכל צידי המתרס, בצרפתית, באנגלית( cannon fodder) ובגרמנית (Kanonenfutter futter )בגרמנית הוא מזון מסוג נחות, הניתן לבעלי חיים. במחזה "הנרי הרביעי" מאת ויליאם שייקספיר מופיע הצירוף food for powder (מזון לאבק שריפה). שייקספיר, יש להודות, היה תותח. מה זה תותח? תותח על.

Read Full Post »