ברשימות קודמות עסקנו בהשפעת העברית על שפות העולם. להשפעה הזו שני מקורות מרכזיים: התנ"ך והיידיש. ואולם, יש מילים בשפות אירופה שמקורן שמי, אך המקור אינו עברי ישיר. מדובר במפגש בין שתי משפחות שפה מובילות ושונות מאוד זו מזו: המשפחה השמית והמשפחה ההודו-אירופית. המפגש ביניהן היה מועט, אבל הוא הותיר בכל זאת את רישומו.
אפשר להתחיל ביבשת המדוברת, אירופה. אירופה פירושה המקורי "האזור בו שוקעת השמש", והשם שאול לאו דווקא מן העברית אלא משפות שמיות אחרות כמו האכדית: erebu שפירושו נכנס, ירד, שקע. שמו של ארבוס – erebos, מלך החושך במיתולוגיה ובעלה של מלכת הלילה, נגזר על פי האטימולוג קליין ישירות מ"ערב" העברי. גם "אסיה" מקורה שמי: השורש האכדי asi פירושו 'יצא, זרח', ואסיה היא "האזור בה זורחת השמש", לעומת אירופה. שלא במקרה הוא מזכיר את השורש העברי יצ"א.
אחת המילים באנגלית שמקורן ללא ספק שמי היא cane, בעברית קנה. המילה מופיעה לצד העברית בסורית – קאנו, בערבית – קַנַהּ ועוד. היוונית אימצה את המילה בצורה kanna, וממנה נולדו מילים לא מעטות, 'קאנון' שהוא תותח על פי הקנה האופייני לו, 'קניון' שפירושו בספרדית שפופרת, פסטת הקנלוני דמוית הצינורות הממולאים ועוד.
שלא במפתיע, בעל החיים המזוהה עם המדבר של המזרח, הגמל, נדד כמו שהוא לשפות אירופה שבה הוא קרוי באנגלית camel, ובצורות דומות בשפות נוספות. היוונית תיווכה עם 'קאמֶלוֹס', ומשם נסללה הדרך.
גם המילה 'שק' – באנגלית sack – מקורה שמי, והיא מופיעה בשפות עתיקות כמו אכדית, פיניקית וארמית סורית, וכמובן בעברית. היוונית אימצו או סאקוֹס, ומכאן היא התגלגלה לשפות הודו אירופיות, לטיניות וגרמניות במקביל. איך אומרים לקנות חתול בשק ביידיש? קויפֿן אַ קאַץ אין אַ זאַק.
מילה מפתיעה היא בגרסה האנגלית map, ובעברית תלמודית ובשפות שמיות נוספות: מַפָּה. גירסה תלמודית נוספת: מְנַפָּה, שממנה נולדה גם המילה האנגלית napkin, מפית. המילה האנגלית לשטיחון לניקוי רגליים בכניסה לבית, mat, התגלגלה מן המילה הפיניקית matta, וממנה נוצרה גם המילה העברית מיטה. המילה האנגלית souk, שפירושה בשפות שמיות רבות שוק, משמשת באנגלית במשמעות שוק ערבי.
השפות השמיות הטביעו חותם גם במונחים מהמיתולוגיה ועולם הכשפים. כך מילת הקסם אברקדברא היא על פי רוב הדעות גלגול של המילים הארמיות אבדה כדברא – תיעלם במילה זו, או בדיבור זה. שמו של אל התשוקה והיופי אדוניס הגיע מהמילה הפיניקית 'אדון' המוכרת גם בעברית. ממנה נולדו מילים נוספות כמו adonian הקשור באדוניס, והפועל to adonize שפירושו להעריץ יופי. מריה מגדלנה, הלא היא מרים המגדלית, נולדה במקרה זה מן העברית, ויש גם פיתוחים. maudlin הוא סנטימנטלי עד דמעות,Madeleine הוא שם פרטי וגם סוג של עוגה.
כמה מילים שמקורן שמי קשורות לעולם החומרים, בדרך כלל חומרים בעלי יוקרה. הדבר מעיד על כך שחלק מהמילים עברו ממשפחת שפות אחת לשנייה בדרכי המסחר. המילה bdellium שהיא השרף של עץ המור וכן הבדולח, התגלגלה מן האכדית והפיניקית, בעברית היא משמשת במשמעות גביש שקוף ויקר ערך. האריג היקר העשוי פשתן בוּץ ממגילת אסתר אומץ ביוונית – בוּסוֹס, ומכאן נדד למילה האנגלית byssus במשמעות זו. האבן היקרה ספיר התגלגלה ליוונית ולטינית, ומוכרת לנו באנגלית כ-sapphire. יתכן שיש כאן גלגול כפול, כאשר השפות השמיות השאילו את המילה מסנסקריט, מקור ההודו-אירופיות – סַניפּירִייה.
עולם הצומח זכה אף הוא לאימוץ שמות צמחים שמיים. המילה האנגלית לתאנה fig, שהתגלגלה מהפיקוס הלטיני מקורה כנראה מפיניקית, ואולי היא קשורה למילה העברית פג, המופיעה בשיר השירים: התאנה חנטה פגיה. נראה שהעץ sycamore התגלגל מהעץ המוכר לנו היטב: שקמה.
בתחום התבלינים וצמחי התבלין מבחר עשיר של צמחי תבלין שמיים שהתגלגלו לשפות אירופה. האזוב היה ל-hyssop, הכמון ל-cumin, הקינמון, המוכר לנו אף הוא משיר השירים, היה ל-cinnamon. לצידו של הקינמון מופיע עץ המוֹר, באנגלית בכתיב המוזר myrrh. המקור הקדום האכדית: murru.
קבוצה בולטת במעברים בין השמי לשפות אירופה היא שמות האותיות. המילה alphabet עצמה מייצגת את האלף בית היווני, וזאת בעקבות שמות האותיות הפותחות: אלפי וביתא, גלגולים של האותיות השמיות שמקורן כנעני-פיניקי, בעברית: אלף ובית. מכאן גם האנאלפבית – זה שאינו יודע קרוא וכתוב. הדמיון עד כמעט זהות בין האותיות הכנעניות-עבריות לאותיות היווניות אינו מותיר מקום לספק. גאמא (גימל), דלתא (דלת), יוטא (יוד), אֶתָה – חית, טֶתָא – טית, כַּפָּא – כף, לַמְבְּדָא – למד, סיגמא – סמך, פיי – פֵּא ועוד. בדרך זו שמות האותיות מזכירות גם מילים עבריות כמו דלת, בית, אלוף או מלמד הבקר.
חלק מהאותיות התמקמו באנגלית כמונחים. זכר אלפא הוא הזר המוביל, הגבר השולט. גרסת ביתא היא גרסת ניסיון. דלתא היא שפך נהרות, deltoid הוא בעל צורת משולש. יוטא היא כמות מזערית.
קבוצה רבת עניין, מאוחרת יותר, היא מילים שהגיעו לשפות אירופה ישירות מן הערבית. כמה דוגמאות על קצה המזלג. המילה אדמירל היא גלגול של הוד מעלתו האמיר. אלכוהול היא מילה ערבית לכל דבר: אלקַהְל, האבקה השחורה, המוכרת בעברית ככחל לאיפור. ג'יראפה היא זראפה הערבית.
אלגברה נוצרה בעקבות ספרו של המלומד הערבי אל-קואריזמי, במקור אלג'באר: החישוב, איחוד החלקים השבורים. שמו של המלומד הוא מקור האלוגוריתם, המנהל את חיינו בימים דיגיטליים אלה.
הזעפרן העברי וכן סַפרון באנגלית מקורם בערבית. ספינאץ', התרד האנגלי, מקורו בערבית אנדלוסית. ארטישוק הוא גלגולו של אלחרשוף הערבי, המזכיר את החרשף העברי. הקפה שאנו שותים אינו אלא קהווה הערבית. השרבט, הסורבה והצ'ורבה הרומנית ואפילו הסירופ מקורן במילה הערבית שַרַבּ, משקה, ובפועל שַרִבַּ – לשתות. את היסמין קיבלו העברית והאנגלית, ושפות נוספות במקביל, מערבית, וכמוהו הלימון.
קאראוואן אינה אלא מילה ערבית עתיקה שפירושה שיירה, שהתגלגלה מהמילה הפרסית קרְוואן. המילה אף קוצרה וכך קיבלנו את כלי הרכב ואן. ספארי, שהגיעה לאנגלית מסוואהלית, נוצרה על בסיס השורש הערבי ספר – נסע. המילה מגזין שפירושה מחסן נדדה לצרפתית משם לאנגלית, וזכתה גם למשמעות כתב עת צבעוני לקהל רחב. המילה גם התבייתה על המילה העברית מחסן, והשתלבה בשורש חס"ן במשמעות אוצר.
לאלה יש להוסיף את הסולטן, החומוס, הטחינה ושאר מילים שהפכו כמעט בינלאומיות. סובב לו גלגל השפות בין המשפחות, ועוד נכונו לו עלילות.
שתי חיות המחמד המובילות הן כידוע כלבים וחתולים. כל אחת מהן מייצגת טיפוס יחסים אחר, מנוגד בתכלית. הכלב אוהב קרבה, חיבוק, ליקוק ובמקרים קשים נביחה מאיימת ונשיכה. החתול הוא הטיפוס המרוחק, המרוכז בעצמו, קר הרוח. אוהבי כלבים ואוהבי חתולים מאכלסים שתי קבוצות שכמעט אין ביניהן חפיפה.
כמו הכלב, גם החתול זכה להתנחל בלשון בדרכים רבות. המילה 'חתול' עצמה מופיעה בלשון חז"ל, לצד המילה הארמית 'שונרא', ומקורה במילה הארמית חתולא. מעבר לכך אין ל'חתול' עקבות בשפות המוכרות לנו. שונרא, שיש לה גם מקבילה בערבית, יוחדה מן החתול למשמעות חתול בר או חתול פרא כבר בתלמוד, שנאמר "הרואה חתול בחלום, באתרא דקרו ליה שונרא [במקום שקראו לו שונרא] – נעשית לו שירה נאה, שינרא – נעשה לו שינוי רע". בעברית החדשה יוחד השם 'שונָר' לחתול הבר, לינקס.
לצד אלה עורר החתול את דמיונם של מעניקי השמות לבעלי חיים ולצמחים. תת-משפחה של זוחלים היא חבורת נחשים הקרויה 'עיני החתול'. דג החתול הוא שמו העברי של הדג הגדול והמפחיד משהו catfish. רכיכות הקרויות גם מסרקיות נקראות 'מסרק כף החתול'. בעולם הצמחים 'זנב החתול' הוא סוג עשב המזכיר קנה סוף, ונקרא כך על שם מעין זנב אדום היוצא מן הגבעול שלו. הפרח 'ציפורני החתול' נקרא כך בעקבות צורת הפרי של הפרח.
החתול צץ גם בעולם הרפואה, וכך זכינו למחלת עור הקרויה 'שרטת החתול', ונגרמת בדרך כלל בעקבות שריטה של חתול, בעיקר אצל ילדים. 'תסמונת יללת החתול' היא תופעה גנטית של מחסור בכרומוזום 5 אצל תינוקות, הגורם להם בין היתר להשמיע יללה גבוהה המזכירה יללת חתול. בתחום הימאות אפשר למצוא את עוגן החתול המשמש למעגן כלים קטנים, ובתחום החינוך הגופני את התרגיל 'גבנון החתול', עמידה בגב קמור. הסברים מיותרים.
מעמד מיוחד יש לחתול כשמגיעים לעולם המין. בעוד האשה השנואה היא כלבה, כלבתא או ביץ', האשה הנחשקת היא חתולת מין. המקור, איך לא, בצרפתית: chatte en chaleur (חתולה מיוחמת). תנועותיה של האשה הארוטית 'חתוליות', ובאנגלית היא קרויה pussy-cat, כאשר pussy משמשת בסלנג גם ככינוי לאיבר המין של האשה, וגם לחתולה. ולמה נקראה כיכר ציון 'כיכר החתולות'? האם על שם נערות המסתובבות שם, ואולי עדרי חתולים? בכל מקרה, המילה נהגית במלעיל כיאה לירושלמים. החתול הזכר קרוי ביידיש קוטער, והוא הפך שם נרדף למתבכיין עקב נוהגו לבכות בעת הייחום, או כמו שאומרים ביידיש, ער טרענט און וויינט, הוא דופק ובוכה. החתול זכה גם לדימויים פחות מחמיאים כשמדובר באנשי הרחוב. 'חתול אשפתות' הוא דימוי לחסר בית המשוטט ברחובות, ועל אדם חסר השכלה אך שולט בחוקי המציאות אומרים שיש לו 'חוכמה של חתול רחוב'. בעולם הפשע זוכים לכינוי 'חתול' או 'חתול מטפס' פורצים המפליאים בטיפוס על קירות ומרזבים.
התלמוד מרבה לעסוק בחתולים, וביחסיהם עם חיות אחרות. רבי יוחנן אומר: "אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה. דרך ארץ מתרנגול – שמפייס ואחר כך בועל". מטבע הלשון "משחק של חתול ועכבר" נפוץ בשפות רבות, וגם מהווה בסיס לסדרה המצוירת המיתולוגית טום וג'רי. מכאן גם הפתגם הידוע, שיש לו גירסאות בשפות רבות: כשהחתול מסתלק העכברים שמחים.
המדרש מסביר מדוע עכברים פוחדים מחתולים. הסיפור מתחיל בימי אדם הראשון, שבהם חיו החתול והעכבר יחד בשלום. יום אחד, מספר המדרש, "נכנסה תחרות בלבו של עכבר על חתול, והלך אצל אדם. אמר לו: אדוני, תן לי רשות על החתול להורגו, שהוא גנב וקוביוסטוס. אמר לו אדם: הואיל וסיפרת עליו לשון הרע תהיה לו למאכל. מיד קפץ החתול על העכבר והרגו". בהמשך נמלט העכבר, אבל השניים נפגשו בתיבת נוח. החתול גילה את מקום העכברים בתיבה, נשך את העכבר, וזה רץ לנוֹח. נוח תפר את הקרע, ולכן על פי המדרש הוא נקרא איש צדיק. סיפור השנאה בין הכלב לחתול נובע על פי המדרש מקרב טריטוריות וקנאה עוד מימי אדם הראשון.
החתול צץ בכמה מטבעות לשון מובילות, רובן ככולן מתגלגלות בשפות ותרבויות שונות, וקשורות באמונה על כוחו של החתול, המוכרת גם מהתרבות המצרית הקדומה. הביטוי "עבר ביניהם חתול שחור" שמקורו ביידיש נובע מהאמונה התפלה על כוחו המאגי של החתול השחור. בפולקלור היהודי-ספרדי בירושלים נהגו לומר: "חתולה שחורה הנקרית בדרך היא סימן לסכנה קרובה". על כך שר יעקב שבתאי בשיר 'שונרא': "יש אומרים שידוע כי חתול שחור מזל ביש הוא מביא, אך עד כה רבותי, המזל הביש הוא דווקא לחתול".
שתי אמרות משלימות זו את זו. האחת בנויה על הניסיון: "החתול תמיד נופל על הרגליים", ומכאן שיש אנשים הדומים בעניין הזה לחתול. השנייה היא שלחתול יש תשע נשמות, וגם היא דימוי לאנשים המצליחים לחזור ולקום על רגליהם לאחר כישלונות. האמרה הזו מוכרת באנגלית כבר מהמאה ה-16, ומקורה בכך שהחתול יכול ליפול ללא פגע מגובה רב בזכות הכריות על כפות רגליו.
האמרה 'קנה חתול בשק' מקורה בהווי השווקים במאות קודמות, שבהם נהגו נוכלים למכור חתולים בתוך שק, כאילו היו חזירונים, ומכאן הגירסה האנגלית a pig in a poke – חזרזיר באמתחת. מקור הניב בצרפתית והוא מופיע לראשונה בטקסט מהמאה ה-14, ומייחסים אותו לנישואין שבהם החתן אינו רואה את הכלה לפני החתונה. בשימוש הצרפתי קיימת דו משמעות, שכן בשפה זו כמעט כל צירוף הכולל את המילה חתול (chat) מקורו בחתולה (chatte), שהוא גם כינוי לאיבר המין הנשי, ממש כמו באנגלית.
ומה קורה כשנותנים לחתול לשמור על השמנת? ברור שלא יישאר ממנה הרבה, אם בכלל. לפתגם הזה גרסאות חלופיות שונות. ביידיש אומרים: אין שולחים משלוח מנות באמצעות חתול. יהודי תימן אומרים: אין שמים חתול שומר על ריאה. בפרסית: נותנים לחתול לשמור על הבשר. באנגלית מרחיקים לכת: נתן לדראקולה לנהל בנק דם. ובערבית: מפסיד מי שנתן לקוף לשמור על כרמו.
וזה הזמן לשאלה המסקרנת, איך זה ולמה הסקרנות הרגה את החתול. האמרה האנגלית הזו מתייחסת לנוהגו של החתול לתחוב את אפו בכל מקום, והיא לקוחה ממחזה של בן ג'ונסון "איש איש ומזגו" משנת 1598. האמרה שובצה במחזהו של שייקספיר "מהומה רבה על לא דבר", שבו נכתב: הדאגה הרגה את החתול. בנוסח המוכר היום היא צוטטה לראשונה בכתובים בסיפור של או הנרי. לאמרה המקורית חלק שני: "הסקרנות הרגה את החתול, שביעות הרצון החזירה אותו".
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il