Feeds:
רשומות
תגובות

ברשימה "הג'ינג'י נתן פנדל בפוקס" כיכבו מילים שנלקחו היישר מן האנגלית של האימפריה הבריטית ששלטה כאן שלושים שנה. למעבר הזה בין שפות נהוג לקרוא "שאילה ישירה" ובאנגלית loanword, מונח תמוה משהו, שהרי אין לאף שפה כוונה להחזיר את המילים ששאלה לבעליהן. ואולם, רוב ערוצי ההשפעה בין שפות נסתרים מן העין, ונבלעים בשפה המקבלת. קחו, למשל, את המילה שנזכרה זה עתה, ערוץ. ערוץ הנחל השוצף בתנ"ך הוא תופעת טבע. תחנה המשדרת בטלוויזיה נקראת גם היא "ערוץ". טכנולוגית יש לדימוי הזה היגיון, בטלוויזיה וגם ברדיו ניתן לכל שדרן או תחנה פס ברוחב מסוים שדרכו הוא יכול לשדר, ועל כן הוא נקרא ערוץ. המקור אנגלי, הבריטים קראו לתחנות הטלוויזיה השונות שלהן channels, ואנחנו בעקבותיהם. ברדיו התקבלה דווקא המילה הדינמית פחות, "תחנה", בעקבות station.

"סוללה" היא מילה מקראית ופירושה תל עפר מלאכותי, בדרך כלל לצורכי הגנה, אבל היא משמשת בעברית גם במשמעות בטרייה, סוללה חשמלית. מה הקשר בין הגליל שאנו תוחבים לשלט הטלוויזיה כדי לספק לו חשמל, ולתל העפר הקדום? הסוללה הקדומה באה מהשורש סל"ל, או כדברי רש"י: "על שם שסוללים וכובשין אותה במקבות כדי שיתקשה". עם השנים התרחבה המשמעות למערך מבוצר כלשהו, ומאוחר יותר למערך תותחים, ומכאן "סוללה ארטילרית", ובימינו גם "סוללת טילים". הסוללה הזו נקראה באנגלית battery, מערכת תותחים, מהפועל הצרפתי batter שפירושו להכות. battery התפתחה באנגלית למערכת של כלים הניצבים זה לצד זה, כמו מערכת כלי נגינה או כלי מטבח. נאשם רב-אמצעים מגייס לרשותו "סוללת עורכי דין".

אז מה הקשר לבטרייה החשמלית? הסוללה החשמלית הראשונה היתה מערכת דיסקיות של מתכות שונות הניצבות זו לצד זו, ולכן נקראה אף היא battery. כשחיפשו בעברית החדשה שם לסוללה החשמלית, העתיקו מאנגלית  את battery שפירושה כאמור במקורה סוללת תותחים, למשמעות הנוספת של battery – סוללה חשמלית.
לעיתים הקשר בין העברית והאנגלית אינו פשוט כל כך. אחת הדוגמאות המסופקות היא המילה 'משפט'. כידוע, למילה הזו שתי משמעויות, יורידית ודקדוקית: דין (משפט פלילי, משפט צדק) ופסוק (בתחום הדקדוק). זה מה שקורה גם באנגלית:  sentence הוא גם משפט דקדוקי וגם הכרעת דין במשפט. יש היגיון במעבר המשמעות הזה, שהרי משפט הוא אמירה נחרצת הקובעת גורל לשבט או לחסד. המעבר של המשפט מתחום המוסר והצדק לתחום הדיבור והלשון נעשה כבר בתנ"ך, בפסוק "אך משפטים אדבר אותך" ודומים לו בירמיה.

במילון אבן שושן מוצג המעבר ממשפט צדק למשפט דקדוקי כהתפתחות של  העברית החדשה, אך אליעזר בן יהודה מוכיח במילונו שמקורו כבר בכתבי הרמב"ם: "וכלל הדיבור המורכב מהסיפור והמסופר ממנו היה חיוב או שלילה ר"ל הנושא והנשוא יחד ייקרא משפט".  השימוש בהוראה הכפולה באנגלית של sentence נוצר באנגלית של ימי הביניים. מקורו מלטינית, והוא התגלגל מהפועל היווני sentire שפירושו הרגיש, וממנו נגזרה גם המילה sentiment. אז מי השפיע על מי, חכמי אירופה או אולי תרגום התנ"ך לאנגלית, ואולי יש כאן התפתחות מקבילה? תיקו.

ערוץ השפעה בין לשוני מתגלה בדרך שבה אנחנו משתמשים בפעלים מסוימים. כך חובבת שפת הדיבור הישראלית את הפועל "ללכת" כפועל עזר במשמעות "מתעתד" לפני שם הפועל: "אתה מה-זה הולך לאהוב את הסרט הזה", "אני הולכת להצטער על זה כל החיים". והמקור באנגלית, שבה going to משמש במשמעות 'עומד לעשות משהו'. you are going to love this film, או I’m going to regret it.  "הולך" משמש כפועל עזר כבר בתנ"ך, וכאן תפקידו שונה: הוא מציין התחלה או התמשכות של פעולה, מה שקרוי בבלשנות "אספקט": "כי הים הולך וסוער", נאמר בספר יונה. מקרה דומה אירע לפועל 'להרגיש'. עד לפני שניים-שלושה עשורים דוברי העברית הרגישו, מאז כל דבר מרגיש. “הבית הזה מרגיש לי פתאום לגמרי אחרת”, או "המסעדה הזאת מרגישה לי כמו אירופה". למה? כי ככה זה באנגלית: it feels או it feels like מעתיקים את ההרגשה מהאדם למה שמעורר את ההרגשה, ואנחנו לקחנו, שאלנו ותרגמנו. הבעיה היא שגם בעברית זה מרגיש ממש אנגלית.

מהיכן הגיע הביטוי "להעמיד קומקום" שפירושו להרתיח מים לקפה או תה? זהו תרגום של הביטוי האנגלי המוכר put the kettle on, והוא מתייחס לשיטה העתיקה שבה מעמידים קומקום מלא במים להרתחה על כירה בוערת. הוא עבר כמות שהוא לקומקום החשמלי, ואפשר להחיל אותו אפילו על מכונות קפה. מהתרגום הישיר "להעמיד קומקום" התגלגלה הגירסה הישראלית הנפוצה יותר "תעמיד לי מים". הפיזיקאי שיצליח להעמיד מים יזכה בפרס נובל.

 

ואם בענייני שתייה עסקינן, מה דעתכם להיפגש על כוס קפה? רצוי לשבת על הכוס בעדינות, שלא תישבר. הביטוי הזה הוא תרגום מצורת הדיבור המקובלת באנגלית over a cup of coffee. מילת היחס האנגלית over מתייחסת גם למקום (מעבר להרים, מעל הגדר), וגם לזמן (במהלך האירוע), כמו במקרה שלפנינו: "נשוחח על העניין במהלך הזמן שנקדיש ללגימת קפה".

ערוץ השפעה רב עניין הוא התשמוץ, על פי חידושו של גלעד צוקרמן, שכבר נזכר בעבר במדור בענייני גוזניק וסנפלינג. תשמוצים מגיעים משפות שונות, ונזכיר אחד מן האנגלית. כאשר מובקע גול בכיוון הנכון, או אראלה מודיעה שזכית במיליון שקל במפעל הפיס, הקריאה הספונטנית היא "יש!" אפשר לראות בה קיצור של  "יש אלוהים", ביטוי המופיע בספר שמואל אבל מושפע מערבית (פי אללה!); אבל לצד זה הוא מזכיר את מילת השמחה והעידוד האנגלית yes!, שפירושה "כן!", אך הצליל שלה מזכיר את "יש". יש מצב לקפה?

גולשי רב מילים מוזמנים להיכנס לאתר הזירה הלשונית, www.ruvik.co.il,לגלוש במדורי האתר, לשאול שאלות שייענו ולהשתמש בתוכנת החיפוש.

cup_of_coffee-t2

על הקשר בין העברית שאנו מדברים היום והאנגלית נכתב הרבה, אבל כדאי לעשות קצת סדר באוקיינוס הלשוני הזה. נכון, האנגלית כאן בכל פינה, אבל בדרכים שונות ובערוצים מגוונים וחלקם נסתרים מן העין.

ראשית, האנגלית היא שותף חדש יחסית לעברית. מחיי הלשון אולי ידעו מעט אנגלית, אבל השפות שהכירו היו גרמנית, צרפתית ובעיקר שפות סלאביות. האנגלית הגיעה הנה יחד עם הנציב העליון וחיילי המנדט, והשפעתה היתה מוגבלת עד שנות השבעים. גם מה שהותירה זכה לטיפול מיוחד על ידי הישראלים החדשים. מילים אנגליות למהדרין השתבשו להן, בתופעה הנקראת גם פינגליש: פלסטיניאן אינגליש.

המילה הנפוצה ביותר שהפינגליש הכניסה למילון היא ג'ינג'י, שהיא שיבוש של המילה האנגלית ginger, שפירושה צמח הזנגביל, ומכאן כינוי לאדם כתום שיער, שנקרא גם על שם צמח אחר "ראש גזר". בצירוף מקרים מוזר נקרא הכושי בערבית זינג'י. מקור המילה הערבית הוא אַ-זֻּנוג', השם שהעניקו גיאוגרפים ערביים בימי הביניים לאזור החוף המזרחי של אפריקה ולתושביו השחורים, ומכאן גם זנזיבר, ארץ הזינג'ים.

שני יצורי פינגליש הדומים זה לזה הם לֶיימֶן ולַיימֶן. הראשון בעקבותlayman  שפירושה באנגלית אדם לא מקצועי. השני הוא שופט הקו במשחק הכדורגל, lineman, שהיה לקוון. בעברית של שנות החמישים הפכו השתיים לאחת. ככלל, מונחי הכדורגל של אותן שנים היו באנגלית, חלקה משובשת, כאשר פנדל הוא ככל הנראה שיבוש של penalty, בהחדרת ד' בין נ' ול', בדומה למנדל ושיינדל.

אחת ממילות הפינגליש המרתקות היא "פוּקס", משהו שהתרחש כתוצאה ממזל עיוור. היא מופיעה גם כתואר פועל: בפוקס. בחיפוש אחר מקור המילה עלו השערות רבות. היה מי שניסה לקשור את המילה לאלי פוקס, שחקן הפועל חיפה משנות החמישים, שהתמחה כשחקן בהבקעת שערים ע"י בעיטות מסובבות שמצאו את דרכן לשער כאילו במקרה. טענה אחרת היא שהמקור הוא במילה הצרפתית  faux, שפירושה מזויף. הצורה הגרמנית המקבילה לה, "פאלש", התייחדה בכדורגל לגול שנכנס בבעיטה מטעה הנראית כטעות. כל אלה הן השערות מפוקפקות, והמקור הוא בשולחן הביליארד. "פוקס" במשחק הסנוקר הוא כדור תועה או מכה גרועה הפוגעת במטרה במזל. זהו שיבוש פינגליש של המילה האנגלית fluke, וברבים flukes, שפירושה מכה מקרית מוצלחת. עדות מכרעת למקור הזה היא הפועל "התפלק", המתייחס למשהו שאירע במקרה וללא כוונה תחילה. השורש פל"ק הוא תוצר ישיר של fluke.

'התפלק' מזכיר פועל פינגליש אחר, הקשור לכדורגל, הפריק, שהיה מקובל בכדורגל השכונתי בתיאור בעיטה חופשית באוויר, בעקבות האנגלית: free kick. המסורת של פעלים שהתגלגלו ממילים אנגליות ארוכה, וכך קיבלנו את 'לדסקס' מהפועל discuss, 'לפנטז' מ-fantasy, ובעידן הגלובאלי עשרות אם לא מאות שורשים בכל תחומי החיים, הטכנולוגיה, האומנות והפסיכולוגיה.

האנגלית המנדטורית השאירה לנו גם מונחים צבאיים, חלקם בשיבוש, כמו קיטבג, kit-bag, הקרוי בעברית "שק חפצים" ונהגה גם קיטבק. המסטינג שהוא שיבוש פינגלישי של mess-tin, פינך אוכל, הגוזניק שהוא שיבוש של  goose-neck  (צוואר אווז), וה'אַפְטֶר' הצבאי שהוא קיצור של after duty.  מילת יסוד מאותה תקופה היא טרמפ. מקור המילה אינו מובן מאליו, שהרי tramp פירושו באנגלית נווד, מי שיוצא לנדודים ברגליו, כשהפועל 'לצאת לנדודים' הוא to hike. את המילה "טרמפ" בהוראת מסע נדודים באמצעות כלי רכב לא תמצאו באנגלית הבריטית והאמריקאית. אצל האמריקנים שיטת המסע הזו נקראת hitch-hiking, ביטוי שפירושו המילולי "נדודים בחיפזון". באנגלית בריטית קוראים לזה to travel on thumb (לצאת למסע אגודל). מתברר שמקור השימוש הזה במילה הוא אוסטרלי,  והוא ירושה של חיילי אוסטרליה שלחמו כאן במלחמת העולם הראשונה.

הפינגליש השאירה בסלנג הישראלי כמה ביטויים מעורבבים. אחד הבולטים בהם הוא "נתן לו פור". fore היא מילה אנגלית שפירושה קדימה, לפני, ומכאן גם המילה before. בסלנג העברי היא בשימוש במשמעות יתרון: נותנים "פור" לחלש יותר, מה שקרוי אפליה מתקנת. ביטוי חביב אחר הוא "לא נתן דֶם" וגם בגירסה "לא שם דֶם", אביו הרוחני של "לא סופר אותו" או "לא שם עליו קצוץ". דֶם אינה אלא המילה האנגלית damn, חלק מהקללה הבוטה damn you. הביטוי המקורי הוא I don’t give a damn, כלומר, אין לי כוונה לבזבז על משהו או מישהו אפילו קללה.

ומה עוד קיבלנו מן המנדט? כמה וכמה ביטויים. "מימי המנדט" הפך בעברית חלופה ל"שנת תָרָפָּפוּ" ו"ימי קוקוס", משהו שהיה מזמן ואינו רלוונטי עוד. בז'רגון העבריינים "מנדטורית" היא זונה קשישה. לצד אלה העברנו את המנדט מן השלטון הבריטי לכנסת, ושם עוסקים יום וליל בחישובי מנדטים. מה הקשר? "מנדט" פירושו צו או הוראה, ובעצם, העברת סמכות באמצעות הוראה רשמית. זאת בעקבות המילה הלטינית mandatum, שבמקור פירושה "לתת יד" (man-date). "המנדט הבריטי" הוא חלק מן ההתארגנות של חבר הלאומים, שהעניקו בשנת 1919 סמכות זמנית למדינות אירופה על שטחים שקודם שלטו בהם הגרמנים והטורקים. בדומה לכך, "מנדט" בכנסת הוא מעין האצלת סמכות של הבוחר הישראלי למפלגה מסוימת לייצג אותו. השימוש הזה כמעט אינו מקובל בשפות אחרות, ובכנסת ישראל האמונה על העברית הוא בוודאי מיותר. אין כל סיבה שלא להשתמש ב"מושבים".

ברשימה הבאה: איך חדרה האנגלית אל העברית בלי שנרגיש באמצעות משחקי משמעות.

גולשי רב מילים מוזמנים להיכנס לאתר הזירה הלשונית, www.ruvik.co.il, לגלוש במדורי האתר, לשאול שאלות שייענו ולהשתמש בתוכנת החיפוש.

free-kick_v634497_img4

רינה צורף כותבת: "איני יודעת אם כבר כתבת/התייחסת להא הידיעה, אבל יש לנו חבר שפשוט מ-ש-ת-ג-ע כשהוא שומע שימוש שגוי, הנפוץ היום מאוד, בהא הידיעה בסמיכות כשהוא מוצמד לנסמך ולא לסומך, כמו למשל 'התינוק בן החמשת-חודשים', 'החופשת-מחלה', וכדומה".

הנושא שהעלתה רינה אכן מתייחס לתופעה מרכזית בעברית המדוברת, וזו הזדמנות להציץ לעולמה המסוכסך והמורכב של ה"א הידיעה. לכאורה ה' הידיעה נועדה לתפקיד מוגדר מאוד: שם עצם לא מיודע, למשל, ילד, מקבל ה' הידיעה וכך אנחנו יודעים מיהו הילד המסוים שאליו מתייחס המשפט. אלא שמראשית ימיה זכתה ה' הידיעה לשימושים נוספים, וזאת לצד אחיותיה ה' השאלה, ה' הזיקה ועוד.

תופעה ידועה גם בשפות אחרות היא מה שקרוי "יידוע סוגי". במקרה הזה ה' הידיעה אינה הופכת את מי שאנו מיידעים למסוים, אלא להיפך: מציגה אותו כקבוצה. וכך המשפט "הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם" פירושו אינו שהכלב רקסי של השכנה ממול (זה שנובח בדיוק כשמגיע זמן שלאפשטונדה) הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, אלא שזו תכונה של כל הכלבים. "התמר" הוא אחד מארבעת המינים. איזה תמר? כל התמרים בעולם. וכך "האדם" הוא כל האנשים בעולם: האדם הוא עץ השדה, ומותר האדם מן הבהמה (עוד יידוע סוגי) – אין. "ניצולי שואה" הם יחידים, "קורבנות השואה" הם קולקטיב. ה' הסוג היא המקור לשמות עשרות רחובות בערי ישראל: רחוב החלמונית, רחוב השקד, רחוב הצנחנים וסימטת המעגל.

לה' הידיעה תפקיד נוסף, והוא הולך ומתחזק: היא משמשת בתפקיד מעצים. באנגלית אומרים great-greater-greatest, בעברית העסק מסורבל: גדול, יותר גדול, הכי גדול. ה' הידיעה נקראה לעזרה והתייצבה לפני שם התואר, והדרגה השלישית יכולה גם להיאמר "הגדול ביותר", "הטוב ביותר", וגם "הגדול מכולם". בשלב הבא העסק מתקצר, ואנחנו אומרים על מיקי ברקוביץ' שהוא הַ-שחקן, בה' מודגשת, ועל אריק איינשטיין שהוא ה-זמר, וכל עניין ניתן לרומם ולפאר ולומר שהוא הַ-דבר. לפעמים ה'  מפארת את עצמה, וכך נאמר שסופר פלוני הוא "הסופר בה"א הידיעה". מן הדרך הזו להעצים ולהתלהב נולד היצור הלשוני החדש "אם לא הַ": "מאיר ויזלטיר הוא אחד המשוררים הטובים ביותר הכותבים היום, אם לא הַ". "זה היה אחד הסטייקים הטובים שבלסתי השנה, אם לא הַ".

ה' ממשיכה לכבוש שטחים נוספים, והיא מתייצבת כבר מימי התנ"ך (גם הוא בה' הידיעה, למרות שיש רק תנ"ך אחד) בראש שמות פרטיים. אפשר למצוא אותה כמעט בראש כל נהר או נחל עברי: "הירדן, הירקון וגם נחל קישון" שרו חנה מרון ויוסי ידין. הכרמל הוא ההר הירוק תמיד, החרמון הוא העיניים של המדינה, והעם עם הגולן. ועוד לא אמרנו כלום על הנגב והגליל, למרות שיש לנו רק גליל אחד ונגב אחד, ונתן אלתרמן שר "אורים השמים על נגב וגליל". וכך ב"רחוב האצ"ל" צצה ה' לפני שם פרטי, שהוא במקרה זה נוטריקון.

התמיהה כאן ברורה: הרי ירקון, נגב ואצ"ל הם שמות פרטיים המיודעים מעצם היותם פרטיים, למה ליידע אותם? יש טוענים שהמקור הוא בסמיכות: "נהר הירדן" ו"הר הכרמל" התקצרו ל"הירדן" ו"הכרמל", כפי ש"חצי המנשה" המקראי התקצר מ"חצי שבט המנשה". אבל התשובה אינה עומדת במבחן העובדות. "הירדן" מופיע במקרא עשרות פעמים וכמעט תמיד באופן עצמאי ולא בסמיכות. "הר תבור" היא צורה מלאה לא מיודעת, "התבור" המיודע הוא הצורה המקוצרת? וממה התקצרו "השרון" ו"השפלה"?

התשובה נעוצה בכך שאין כאן ה' הידיעה במובנה הקלאסי. זו ה' השדרוג. ירדן אינו עוד נחל, וחרמון אינו עוד הר, וגם כינרת אינה עוד אגם. הם חשובים, הם מגדירים את ארץ ישראל, הם יחידים במינם, ולכן הם ראויים לה' הידיעה שתשדרג אותם. ה' מספרת לנו שאנחנו יודעים שהם מיוחדים. במקרה של "האצ"ל" יש כאן מעין אפליה מתקנת בעקבות "הפלמ"ח" ו"ההגנה". חיילינו מפעילים את טנק המרכבה, טסים במטוסי האף שש עשרה ושטים בספינת הדבור. ואיזה דרגה מקבלת יידוע לצורכי שדרוג? רק אחת: אלוף. "ראש אגף המודיעין האלוף הרצי לוי", וגם סתם, בלי שם: "האלוף מגיע".

אז מה דינה של "החופשת מחלה"? כאן העניין שונה בתכלית. ה' הידיעה ממלאת כאן את תפקידה המקורי, היא מיידעת את צירוף הסמיכות, אבל היא אינה עומדת במקומה הנכון. במקום להתייצב בתווך ולדבוק בסומך (החלק השני של הסמיכות) היא מתייצבת לפני הצירוף ונדבקת לנסמך. מדוע זה קורה? בעיקר מפני שאנחנו תופסים את הסמיכות כיחידה לשונית אחת. התופעה אינה חדשה. יצחק אבינרי מצא אצל רש"י מקרים רבים של יידוע הנסמך החוזרים על עצמם, כמו "השטר חוב", "הבעלי דינים", "התלמידי חכמים", "הבית אב", "התלמוד תורה" ועוד.

יידוע הנסמך נפוץ כל-כך שהבלשנית אסתר בורוכובסקי מגדירה אותו כ"תופעת דיבור", והיא נפוצה לא פחות מ"שתי שקל". במחקר שלי על שפת הצבא שהושלם בימים האלה, יידוע הנסמך הוא הצורה הבלעדית בשפת הדיבור הצבאית. דוגמיות בודדות: "הקצינת ת"ש", "הקורס קצינים", "המסע כומתה", "הסיכת צניחה", "השק שינה", "הצו גיוס", "השלוש שעות שמירה" ואפילו "הגאוות יחידה".

בצה"ל מופיעה גם תופעה הפוכה: ה' הידיעה נעלמת בסמיכות, כמו בביטויים "חיל הספקה ידאג", "פיקוד מרכז ידווח". הלשונאי הצבאי שמשון הופמן ניהל מאבק איתנים להחזיר לצה"ל את ה' הידיעה, ולקרוא לו "צבא ההגנה לישראל", ולא "צבא הגנה לישראל".

האקדמיה ללשון העברית התירה אומנם את יידוע הנסמך בצירופים כבולים שבהם הנסמך משמש כבינוני כגון "היושב ראש" ו"היוצא דופן", אך לא העניקה תו תקן ל"העורך-דין". ובכל מקרה, אין לי בשורות לחבר של רינה. הוא ימשיך להשתגע, ועם ישראל ימשיך לומר "החבר כנסת", "הברית מילה" ו"השפת דיבור".

ה

הפיל הוא היונק היבשתי הגדול ביותר הקיים היום, ועם זאת הוא לא ממש מפחיד. אוכל עשב, פוסע בצעדים מדודים, מאוד משפחתי. ענק חמוד שכזה. וכך נכתב בתלמוד: "חמשה אֵימות הן, אימת מפגיע על ארי, אימת יתוש על הפיל, אימת סממית על העקרב, אימת סנונית על הנשר, אימת כילבית על לויתן".  היתוש והפיל נפגשים גם בניב הגרמני-צרפתי "עושה מיתוש פיל", שנאמר על מי שעושה עניין גדול משטויות. בעברית, בתיווך היידיש, היתוש הפך לזבוב. לרעיון הזה מקבילות נוספות בספרות הפתגמים. בלדינו אומרים "לעשות מפרעוש גמל", ובערבית הולכים אל המטבח: "עשה מגרגיר אחד קוּבֶּה".

חכמי התלמוד ויוצרי המדרשים אהבו פילים. המדרש הבא מעיד על כך: "הרואה פיל בחלום – פלאות נעשו לו, פילים – פלאי פלאות נעשו לו". במקום אחר מברך הפיל את אלוהים ומרמז לתכונותיו שלו: "פיל, מה הוא אומר, מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבותיך". מלך שהרכיב את בתו על פיל גבוה ננזף בטענה שבגלל גובהו של הפיל אין רואים את יופיה של בתו. לעומת זאת בברכת מְשַנֵּה הבריות, שנועדה להגן על אנשים שיש פגם בהופעה שלהם כמו גמדים ולבקנים, נאמר "הרואה פיל וקוף וקיפוף אומר ברוך משנה את הבריות. ראה בריות טובות ואילנות אמר ברוך שככה לו בעולמו".

הפיל מעורר את הדמיון לא רק בזכות גודלו הרב, אלא גם בזכות המבנה שבו חנן אותו הטבע. כל איבר בגוף הפיל מספר סיפור אחר, ומכאן נולד המשל הידוע על העיוורים והפיל, שכל אחד מהם חשב אותו לדבר מה אחר כי מישש איבר אחר בגופו. האוזניים הגדולות הן ההשראה לשמו של הפרח הענק "אוזן הפיל". העור העבה הפך משל למי שמסוגל לספוג עלבונות. הרגליים הגדולות שימשו השראה למעצבי האופנה שעיצבו את מכנסי רגלי הפיל, הפדלפון, ובצרפתית: pattes d'éléphant. חטי הפיל עשויי השנהב הפכו שם נרדף למוצרי יוקרה. הפיל עצמו אינו מופיע בתנ"ך, אבל השנהבים מגיעים שם כיבוא מתרשיש, היא אפריקה, ובתרגום יונתן: שיני פיל. החדק נתן השראה לחרק המזיק, החדקונית.

במצרית הקדומה, ובגלגול משפות חמיות, נקרא הפיל elu. על פי הסברה זהו מקור השם היווני-לטיני אלפאנט, בשפות אירופה, והשמות בשפות השמיות, פּילא בארמית, פיל בפ' רפה בערבית, פּיל בעברית. בשפות השמיות נוספה פ' בראשית השם. ביוונית נוספה לאותו שֵם סיומת, בתיווך אותה פ'. הארמית גם תרמה לתלמוד את הניב "לעייל פיל בקוּף של מחט", כלומר, למצוא קשרים בלתי מתקבלים על הדעת, ובמקור, להציע אפשרות שאינה יכולה להתקיים. המוסלמים הנציחו את בעל החיים האפריקני ב"שנת הפיל" (עאם אלפיל), 570, שבה לפי המסורת נולד מוחמד, ובה הסתערו גדודים של רוכבי פילים אתיופים על חיג'אז.

טבעו התמים לכאורה של הפיל גרר אחריו אגדות שונות, רובן נוצרו באזור  רב פילים אחר, הוא מזרח אסיה. הביטוי "זיכרון של פיל" נקשר לאמונה הודית. על פי התרבות ההודית האדם והפיל הם היצורים האינטליגנטיים ביותר, ולאל החוכמה גנשה ראש של פיל. הסופר יליד בורמה סאקי כותב בספרו "רג'ינלד על חטאים מוּעדים" כי "נשים ופילים לעולם אינם שוכחים עלבון". למפעל או מוצר מרשים אך חסר תועלת קוראים בתרבויות רבות פיל לבן. לפי הסבר מקובל נהגו מלכי סיאם לתת לאנשים שמאסו בהם פיל לבן הנחשב קדוש שאין להשתמש בו לעבודה, וכך רוששו אותם. אגדה אחרת מספרת שהפילים הזקנים נוהגים למצוא לעצמם מקום מתאים, שוכבים ומתים, ומכאן התגלגל הביטוי האנגלי "בית קברות של פילים" המתייחס למקום בבית או בחצר שבו הצטברו חפצים שאיש אינו זקוק להם.

בשירי הילדים העבריים הפיל הוא חיה מבוקשת: לא מפחידה, ואפשר להתחבר אליה דרך המתוק הזה, הפילון, תינוק הפיל. כמה דורות שרים ילדי ישראל את שירו של מרדכי זעירא "פיל פילון אפו ארוך, לא ידע כיצד לדרוך". מרים ברטוב פרסמה  לפני שנות דור את הספר על עליקמא, הנפתח בשורות שלא היו עומדות היום במבחן התקינות הפוליטית: "ראו ילדים כאן עומד עליקמא/ עליז ושמח, יודעים אתם למה?/ ראשית, הוא כושון/ ושנית, שחרחרון/ ושלישית, הוא יודע לרכב על פילון". ולא רק התינוקות, גם האיילות, כפי שכתבה לאה גולדברג, חולמות בלילות על הפילות הגדולות שישחקו אתן בג'ולים וג'ולות. גם פיל נפיל, הוא Heffalump מספרי פו הדב, לא ממש מפחיד. בתרגומים ראשונים הוא נקרא היפו-פיל.

גודלו של הפיל הוליד את הניב "הפיל שבחדר", הנפוץ בשיח האנגלי, והוא מתייחס לבעיה קשה ומתגלגלת שאין מדברים עליה ואין מנסים לפתור אותה. הפיל בחנות החרסינה שאינו רגיש לסביבתו מוכָּר בגרמנית ובצרפתית, באנגלית מדובר דווקא על שור. ובלי יהודים אי אפשר. הביטוי "הַפיל והשאלה היהודית" התגלגל מבדיחה על פרופסור לזואולוגיה באוניברסיטת הרווארד, שהטיל על תלמידיו לכתוב עבודה על הפיל. תלמיד גרמני כתב: "הקדמה לביבליוגרפיה לחקר הפיל"; סטודנט צרפתי כתב: "חיי האהבה של הפיל"; סטודנט אנגלי כתב: "ציד פילים"; סטודנט אמריקני כתב: "כיצד לגדל פילים גדולים וטובים יותר"; הסטודנט היהודי כתב: "הפיל והבעיה היהודית".

גם השפה הצבאית אוהבת דימויי פילים. על "הפילים בקנה" כבר נכתב באחת הרשומות הקודמות, וכדאי להזכיר שיש כאן גלגול של מילה פולנית, pil, שפירושה אבק. אבל יש גם פילים של ממש. בעבר היה נהוג בצבא עינוי מסוג מיוחד: חגור פילים, ולפי עדויות שונות נהגו למלא אותו בלבנים. מסע פילים הוא מסע בשטח מיוער, עם מה שקרוי "תד"ל פילים", תרמיל ענק ועליו תרמיל נוסף. על זה אמרו אז והיו אומרים היום: משגע פילים.

 

באחד הטורים הקודמים עסקנו במילים הנראות קרובות, אך בדרך כלל הקירבה הזו מקרית. הנטייה שלנו היא למצוא קשר בין מילים כשהשורש שלהן זהה. לפעמים הקשר הזה אכן אינו מקרי, אבל כדי למצוא את הקשר מתבקש שחזור היסטורי. לפעמים פשוט אין קשר, ושני השורשים הזהים שנולדו בנטיות שונות נפגשו היכן שהוא, במקרה. ולפעמים החוקרים חלוקים. אולי כן. אולי לא. מסע קצר בקרב כמה שורשים זהים, בין הכן, הלא והאולי.

כתם כתום הכתים את חולצתו. לא, אין קשר בין הצבע הכתום לכתם שעל החולצה. הכתם הראשון מופיע בשפות שמיות רבות. באכדית כָּתָמוּ פירושו לכסות, בארמית כִּתְמָא הוא כתם דם. הכתם השני הוא צבע הזהב, כתם הפז על ראש האהוב משיר השירים, ומקורו כנראה באכדית, שם קוּתימוּ הוא צורף זהב, בעקבות קוּדים, צורף הזהב השומרי.

נסענו על כביש חוצה שומרון לפגוש כובש מלפפונים בשטחים הכבושים.  כולם אותו שורש, ואותו רעיון: לחץ ודריסה. כובשים מדינה או אזור באמצעות לחץ ודריסה צבאית, והמכבש לוחץ ודורס את הזפת וכך נוצר הכביש. כבר בתלמוד כבשו ירקות על ידי כך שדחסו אותם לתוך כלי סגור מלא בנוזלים.

גזמת את כל הענפים של העץ, לא הגזמת?  לכאורה, מה הקשר. אבל יש השערה, המופיעה גם במילון האטימולוגי של ארנסט קליין, לפיה ההגזמה נולדה כהרחבה לגזימה. מי שמגזים אומר דברים חדים וחותכים. אולי.

אין דבר וחצי דבר בדיבורים על מגיפת דֶּבֶר במדבר סהרה. אותו שורש, ואין קשר. מגיפת הדֶבֶר קשורה בשורש שמי עתיק שפירושו מוות. דיבור הוא שורש שמי רב לשוני, וממנו התגלגל דָּבָר, העניין שמדברים עליו. "מִדְבָּר" ו"דביר" קשורים במרעה, בהליכה אחרי הרועה.

עובדת הסיעוד לקחה חופש והלכה למסעדה לסעוד את לבה. יש ויש קשר, והוא הולך לימי התנ"ך הרחוקים. מי שסעד את לבו, חיזק את עצמו באמצעות מזון. לסעוד פירושו לחזק, אבל בעקבות המקרא הוא נקשר למזון, ומכאן המסעדה של בן יהודה ושירותי ההסעדה, הלא הם הקייטרינג. גם עובד הסיעוד הוא מקצוע מודרני, אבל הרעיון אותו רעיון: הוא בא לעזור ולחזק, וכמוהו משרד הסעד עליו השלום, והסעד המשפטי החי והבועט.

מנהל המוזיאון פסל את הפסל  והשליך אותו לפסולת. אולי. בשפות שמיות שונות לפַסל פירושו לחתוך ולעצב באבן, ליצור פסלים. באותן שפות ובאחרות לפסול פירושו לזרוק מה שאינו רצוי. חלק מהחוקרים סבורים שהפסולת התגלגלה מכך שהפַּסָּל מסיר חומר מיותר מן האבן. לא הכול מסכימים.

בפסק דין חלוט לחלוטין החליט השופט על חילוט רכוש הנתבעים, והלך לחלוט ביצה. אין קשר, ולא בין שני שורשים אלא בין שלושה. חלט א' התגלגל מהתנ"ך ופירושו גמר, לא השאיר קצוות ומכאן פסק הדין החלוט, ההחלטה ו'לחלוטין'. חילוט פירושו הפקעת רכוש והוא קשור לחילוץ. ביצה חלוטה קשורה רק להרתחת מים לצורך בישול ביצים או הכנת תה של מנחה.

הטבח הגיש תקרובת ללוחמים הרעבים, אך כשהחל הקרב היו קורבנות רבים, ממש טֶבַח. שני שורשים, טב"ח וקר"ב, והקשר בין הופעותיהם לא מקרי. בקרָב מתקרבים החילות זה לזה, פנים אל פנים, התקרובת היא המזון שאותו מקרבים לנוכחים, והקורבן הוא העגל והשה שקירבו אל המזבח. הטַבָּח במטבח חותך בבשר החי וטובח בתרנגולות חפות מפשע, תשאלו את גארי יורפסקי.

מפקירים את ילדי ישראל בידי אפיקורוס שהתפקר. האומנם הכול הפקר?! השורש התלמודי פק"ר קשור גם לדבר מה שנזנח ואין לו בעלים, וגם לאדם שהתפקר, כלומר, נהיה אפיקורוס. אז מה היה קודם? יש אומרים שפק"ר של המתפקר הוא שיכול של השורק פר"ק, הנאמר על מי שפורק עול מצוות ואמונה. יש טוענים שהמקור יווני: אפיקורי, אדם הכופר במוסכמות, בעקבות שמו של הפילוסוף היווני אפיקורוס.

האיש הרהוט הזה יכול למכור לך רהיטים שבחיים לא חלמת לקנות. נחמד האיש, וצפוי לו עתיד פוליטי מזהיר, אבל אין קשר. איש רהוט המדבר ברהיטות הוא איש זורם, ומכאן רהט, שוקת שבה זורמים המים. יש כנראה קשר בין רהט לבין רץ, שהרי ט' וצ' אוהבות להתחלף ביניהן. ומה הקשר לריהוט בבית? או כפי שנכתב באחת המודעות: "מצאתי דירה רהוטה"?  הרהיט המקראי הוא קורה המחזיקה את הגג  בקטע השיר הנאה “רהיטינו ברותים", וממנה גזר אליעזר בן יהודה את הפועל לרהט.

התכרבלתי בכורסתי ובחיקי תרנגולת יפת כרבולת. לכאורה, מה הקשר. למעשה, יש קשר, אבל הוא מפותל. בתלמוד נאמר שמי שרוצה לסרס תרנגול צריך לקחת ממנו את כרבולתו, והוא "יסתרס מאליו". בשפות שמיות שונות מילים קרובות לכרבולת  פירושן מגבעת או ברדס, כגון באכדית: כַּרְבָּלָתוּ. הכרבולת היא על כן המגבעת של התרנגול. ומי התכרבל? דוד המלך, שעליו מסופר בספר דברי הימים שהוא "מכורבל במעיל בוּץ". בספר דניאל מופיעה המילה הארמית כרבלא, ופירושה מעיל. ומה עושים במעיל? מתכרבלים היטב היטב, בעיקר בחורף.

מוכר העתיקות העתיק את השידה העתיקה ממקומה ושם במקומה העתק שממש לא דומה למקור. קשור? לא קשור? אולי. המילה עתיק מופיעה במשמעות ישן-נושן בתנ"ך. החוקרים קושרים אותה למשמעות הבסיסית של השורש עת"ק, כלומר, עתיק הוא מה שהועבר או הועתק מזמננו אל העבר הרחוק. ולא, אין קשר למילה האנגלית-צרפתית שמקורה לטיני, antique .

Capture.JPG3333333

הרבה משקלים יש בעברית, ולרבים מהם יש תפקיד, הם אינם סתם צורה חסרת משמעות. כאלה הם משקל קַטֶּלֶת, הוא משקל המחלות כמו אדמת וחצבת; משקל מַקְטֵל שהוא משקל הכלים כמו מַבְרֵג ומַגְהֵץ; או משקל קָטִיל, משקל בעלי הפוטנציאל, מאָכיל ועד שָמיש. משקל רב משקל הוא משקל המקצועות, משקל קַטָּל. הרבה מקצועות יש במשקל הזה, שזכה לדגש חזק באמצעו, ללמדך שמדובר באנשים רציניים: סַפָּר, צַיָּד, נַוָּט וקַצָּב.

המשקל הזה הוא אחד העתיקים שבמשקלים, אם כי אין ממנו דוגמאות רבות במקרא. פגשנו שם את החָרָשׁ, המַלָּח ולהבדיל הַגַּנָּב. בתלמוד הצטרפו אליו מקצועות רבים וביניהם נַפָּח, נַגָּר, דַוָּר, סַפָּן ואפילו בַּלָּש. בעברית החדשה הייתה למשקל עדנה, עוד ועוד מקצועות נוצקו בו. נֶהָג וצַלָּם, צַיָּר ורַצָּף, טֶעָן-קַשָּׁר בטנק, בַּלָּם בכדורגל ורַכָּז בכדורסל. בעלי מקצועות שעיסוקם בעלי חיים גם הם החלו את דרכם בתלמוד: החַמָּר והגַמָּל מנהלים את החמור והגמל, ואליהם הצטרף בימינו הסַיָּס אשר על הסוסים. בתרגום הספר "מחכים למהטמה" הופיע אפילו פַּיָּל, נוהג הפילים. כשחיפש בן יהודה שם לאיש הצבא טבע את המילה חייל, בעקבות ח'יאל, הפרש הערבי. דיילא הארמי הפך לימים לדייל, מלצר מעופף, ובימינו גם מי שמשוטט באירועים נוצצים ומסייע לנוכחים. טייס, מילה שחידש ביאליק, החליף את מטיס האווירונים שקדם לו שנקרא מעופף. הגנן היה בתלמוד בעל הגן, ובעברית החדשה המטפל בגן צמחים. בן יהודה קבע "גננת" כמטפלת בגן הילדים.

ולמרות כל אלה, המוניטין שיצאו למשקל בעלי המלאכה מוגזמים. משקלים רבים מתחרים על המגרש רחב הידיים של המקצועות, וחלקם פוריים לפחות כמו משקל קַטָּל. התלמוד הוסיף שניים בולטים: משקל קַטְלָן ומשקל קַטְלַאי. את הראשון מייצגים הקבּלן והרצען. בימי הביניים הצטרף לחבורה השדכן, ובעברית החדשה הצטרפו למשקל הרקדן, הצנחן, ובהרחבה באמצעות סיומת נ' המסעדן, התחקירן והשיננית (מי שטיפל בו אי פעם שִינָן, שיקום). ראשי התיבות יח"צ, יחסי ציבור, הולידו את היחצן. משקל קטלאי בגלגוליו בגזרות שונות מיוצג בתלמוד על ידי הגבאי והבנאי. היום יש רבים: העיתונאי, הפרסומאי, הבנקאי, השריונאי והחשמלאי. קישון ביצע הכלאה של החשמלאי עם האינסטלטור, יצא לו חשמלטור.

התלמוד הציע אופציה נוספת: משקל קַטְלָר.  הר' הזו צצה בסנדלר, הוא עושה הסנדלים. למרבה הצער האופציה הסנדלרית לא קרצה למחדשי השפה החדשה, ובכל זאת מצאנו במילונים את הווילונר, מתקין הווילונות, והארכיבר, העובד בארכיון. בבנק יושב לו על הכסף הכספר, והיו שהציעו לקרוא לכותב יומני רשת בלוגָר. חבורה תלמודית חביבה מסתיימת בי': חנווני שהוא בעל חנות, בורסקי המטפל בעורות, ופונדקית, בתלמוד רק בצורה הנקבית.

אופציה פופולרית היא צורות הבינוני. ככלל, העברית היום מעדיפה צורות בינוני על פני המשקלים הקלאסיים ביצירת שמות למכשירים או מוסדות, וגם לבעלי מלאכה. גם לצורה הזו בסיס במקורות. בתנ"ך מצאנו את הסופר, השוטר, היועץ, השופט, הרועה, הרופא, השומר, המְפַקֵּד והמצביא. הרוקח המקראי עושה בשָׂמים, בתלמוד הוא כבר מוכר תרופות. המהנדס הגיע אלינו מימי הביניים. המקצועות החדשים במשקלי הבינוני רבים: מעצב, מתכנת, מאבטח, מאייר, וגם סוהר. ומהיכן הגיע המקצוע היהודי העתיק מוהל? מָהַל ומָל הם שני פעלים חלופיים לאותה פעולה של כריתת עורלת התינוק. בצורת הבינוני נוצר בידול: מל הוא עושה הפעולה ומוהל הוא בעל המקצוע. בכתבי הקראים מופיע "מל" גם כשמו של בעל המקצוע: "אז יעמוד המל הבקי והחכם".

ריבוי המשקלים נוגע בכל התחומים. מוזיקאים בעברית החדשה באים במשקל קַטָּל: נַגָּן וכַנָּר, אך גם הנ' המסיימת פופולרית: חלילן, אבובן, חצוצרן, פסנתרן וקלרניתן. בבינוני קיבלנו את המתופף. כמה מקצועות זכו למימוש כפול. מן המרקע והרדיו מדברים אלינו לסירוגין שדר ושדרן. המדבר בקשר הוא אלחוטאי או אלחוטן. המתמחה בצביעת קירות הוא צַבָּע – או צַבָּעִי. המקצוע רב המשקלים מכולם הוא זה המעלה הצגות על במה. "במה" היא מילה מקראית שמקורה שמי, וממנה נגזר שם המקצוע במאי. "בימה" היא מילה תלמודית שמקורה מהמילה היוונית bema. בעברית נגזרו מ"בימה" הפועל לביים, ושמות אותו מקצוע: בימאי, בימר, ואפילו בַּיָּם. יש חלוקה מגדרית, הגבר המתקין בגדים הוא חייט, האשה – תופרת. הגבר טבח, האשה – מבשלת. ויש גם הלחמים, מקצועות שהאדם הפשוט נחשף אליהם אבל שמם לא זכה לתו תקן, ובראשם השיפוצניק והמוסכניק.

זה הרגע לשוב אל התלמוד. לשון חכמים היא מאגר בלתי נדלה של מילים שאבדו, וביניהן שמות בעלי מקצועות רבים שלחלקם אין היום דורש או שהשמות נשכחו. המילים האלה, רובן ארמיות או יווניות, אינן קשורות למשקלים של היום. אֲהוּרְיָר הוא שומר הסוסים, סַבּוֹיָא מכר יין, פְּתוֹרָאָה הוא הבנקאי התלמודי. ובכל זאת זכינו  למקצוע שבלעדיו אין חיינו חיים: השרברב. מקור המילה הוא במילה ארמית בתלמוד הירושלמי: שְרַבְרוֹבָא. מפרשים את המילה הזו על פי ההקשר בכמה כיוונים. במילון התלמודי של ברוך קרוא נכתב שפירוש המילה הוא חוֹם. תרגום מקובל אחר הוא שהכוונה לצינור, ומכאן נולדה המילה העברית החדשה שרברב, ובעברית צחה, אינסטלטור

Print

שפות אוהבות להסתתר בתוך שפות אחרות. ההסתתרות היא משחק של מנצחים. השפה המסתתרת עשתה את שלה, השפה שחדר אליה גורם זר נשארה שלמה וטהורה. להסתתרות הזו קוראים בשמות שונים, כמו תרגום שאילה, תרגום בבואה ושאילת משמעות.

במהלך ההסתתרות בעברית החדשה משחקת הגרמנית תפקיד חשוב. כך, למשל, האחות בבית החולים היא יבוא גרמני, שם נקרא המקצוע Schwester, אחות בדם וגם אחות במקצוע, בעקבות אחיות המנזר שעסקו בעבר בטיפול בחולים. גם 'בית חולים', 'קופת חולים' ושמות המחלות שלבקת חוגרת ואבעבועות רוח הם תרגומים מגרמנית. ומהי רגל שטוחה? פְּלאטפוּס. גרמנית, אלא מה. המילה 'מעמד' במשמעות קבוצה חברתית-כלכלית היא תרגום מגרמנית: Stand. חזירות במשמעות מעשה נבלה, היא כאן בעקבות הגרמנית: Schweinerei . ביידיש זהו יצור כלאיים: חזיריי. ולמה אומרים על משהו שהוא "נורא יפה"? זה פשוט תרגום מגרמנית, למשל: furchtbar nett,  נורא נחמד.

למה קוראים לכיתות בבית הספר התיכון 'חמישית' עד 'שמינית'? המקור הוא בשיטת בתי הספר בגרמניה, שהשפיעה על שיטת הלימוד ביישוב הישראלי בראשית המאה העשרים. אז התקיימו כאן שתי מערכות לימוד. בבית הספר העממי   (Folkschule) שנועד לכל, למדו הילדים מכיתה א' ועד ח'. בגימנסיה, היא בית הספר התיכון, למדו בעיקר ילדים למשפחות אמידות, ורובם החלו את דרכם בה בגיל שש. בגימנסיות התקיימו ארבע מכינות לקראת התיכון, המקבילות לכיתות ה' עד ח', והן נקראו הכיתה הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית. הכיתה שבה החלו לימודי התיכון נקראה על כן הכיתה החמישית, ואליה הצטרפו חלק מאלה שסיימו שמונה כיתות בבתי הספר העממיים. עם קום המדינה בוטלה השיטה, אך שמות הכיתות חמישית, שישית, שביעית ושמינית השתרשו, במקביל לספירה מ-ט' עד י"ב. תחום החינוך הביא אלינו מגרמנית גם את תעודת הבגרות, שנקראה בגרמנית 'תעודת בשלות', את גן הילדים (המקור, שגם אומץ באנגלית: קינדֶרגַרְטֶן), וגם את הביטוי "מתחת לכל ביקורת". בגרמנית היה  unter aller Kritik הציון הנמוך ביותר בתעודה.

ההשפעה העיקרית של הגרמנית המסתתרת היא בתרגומים של ביטויים, דרך נפוצה מאוד של מעבר משפה לשפה. לפעמים אלה אמרות קצרות מיצירות גרמניות, כמו "הכושי עשה את שלו", שמקורה במחזה פיאסקו של פרידריך שילר. עליו שר חיים חפר: "כן הכושי יכול כבר ללכת, כי הכושי עשה את שלו". גם האמרה הידועה "הניתוח הצליח, החולה מת" מקורה בגרמנית. וכששואלים "למה התכוון המשורר?" מדובר בשאלה גרמנית אירונית, המלגלגת על המורה לספרות.

לצד האמרות מלאה השפה במטבעות לשון קצרות המתורגמות ישירות מגרמנית. כך "ייסורי תופת", במקור: höllische Schmerzen.  הביטוי "עִם הלשון בחוץ" הוא ביטוי גרמני המדמה מי שמתאמץ מאוד להתנהגות הכלבים בעת ריצה. את 'צער העולם' יש מבטאים גם בשפת המקור: וֶלְטְשְמֶרְץ, ונמצא אפילו פועל עברי מתוך בלוג מיוסר:  "אני חושבת שאני מוַולטשְמֶרְצֶת".

שיווי משקל? זה מגרמנית. שיחת נפש (ובשפת הכיפות הסרוגות שַׂחְנָשׁ): גרמנית. שכל בריא? גרמנית, רק הרבה יותר ארוך:  der gesunde Menschenverstand. גם השקפת עולם, וזווית ראייה, ורוח הזמן, כולם לובנו על סדן החשיבה הגרמנית המורכבת, לפני שהשתלטו עליה הברברים.

קבוצה קטנה ומעניינת של מטבעות לשון עבריות מקורה בסיפורי המקרא. בגרמנית ובעקבות זאת בשפות אחרות הן זכו להוראה חדשה, וכך חזרו אל העברית. כזה הוא הביטוי "אות קין", שזכה בגרמנית למשמעות אשמה נצחית, למרות שבתנ"ך פירושו דווקא אמצעי הגנה. כך "בשורת איוב", וגם "סדום ועמורה" כסמל לרשעות וחטא, בעקבות הסיפור המקראי.

הגרמנים חובבים סוסים, וגם דימויי סוסים. הניב 'עמד על רגליו האחוריות' המרמז על התעקשות יתר מקורו בגרמנית: sich auf die Hinterbeine stellen. הביטוי שהתיישן 'רק סוסים חושבים', המתייחס למי שמשמיע דברי ספקנות וביקורת, הגיע מגרמנית. בזכרונות אחד החיילים ששירת בצבא הגרמני בתקופה הנאצית הוא מספר איך החדירו בו את מצוות הציות: "אחד הביטויים המפורסמים באותה תקופה בפי מפקדים היה: 'אתה אינך חושב, אינך סוס, ורק סוסים חושבים, כיוון שיש להם ראשים גדולים יותר'". יתכן שכאן גם מקורו של הצירוף הנפוץ 'ראש גדול', לציון מחשבה ויוזמה.

הגרמנית המסתתרת תופסת מקום גם בשיחת יומיום.  'אם כבר, אז כבר' נשמע בגרמנית קצר ופסקני: wennschon, dennschon . 'לאט אבל בטוח' מוכר בין דוברי העברית גם במקור: 'לַנגזאם לַנגזאם אַבֶּר זיכער'. ככה זה? so ist es.  ככה ככה? so so.  מה השעה? Was ist die Uhr?. שטויות במיץ עגבניות? בגרמנית אומרים Quatsch mit Sosse (פטפוט ברוטב). רֶצַח בעיניים? ישר מגרמנית. שד משחת, שהוא דווקא מחמאה, התגלגל גם הוא מגרמנית: Teufelskerl, ברנש מן הגהינום.

הגרמנים הם עם של גינונים, ולא מעט מאלה מצאו דרכם לשפת הנימוס הישראלית, שהשימוש בה כידוע אינו רב. 'אדון נכבד' היא יצירה גרמנית, גם 'גברת נכבדה'. לפני הארוחה אומרים בתיאבון, במקור הגרמני: Mit Appetit, עם תיאבון.  לצערי הרב? גרמנית:  zu meinem größten Bedauern. רַב תודות? פִילְן דַנְק.

חוזה מדינת היהודים היה דובר הגרמנית תאודור הרצל, וגם מדינת היהודים היא גרמנית במקורה, כשם ספרו: Der Judenstaat. נורדאו טבע את הביטוי 'יהדות השרירים' בקונגרס הציוני השני, בעקבות הביטוי הגרמני 'נצרות השרירים', שנועד לעודד אנשי דת נוצריים לעסוק בספורט. 'מגן דויד אדום' נוסד בשנת 1915 ונקרא אז בשם הגרמני Roter Davidstern. זאת בהקבלה לשם הארגון הנוצרי  הצלב האדום. ב-1936 השם תורגם, והיה לשמו של הארגון הישראלי.

הגרמנים אוהבים מלחמות, והורישו לתורת המלחמה שלנו את המונחים 'אגרוף ברזל', 'מלחמת בזק' (בליצקריג), 'מלחמת מגן', ואיך לא, 'משמעת ברזל' ו'משמעת עיוורת'. ולשם האיזון, גן החיות, תרגום של הביטוי הגרמני Tiergarten המוכר לכל מי שמשוטט בברלין, מציג לראווה את דוב הנמלים: Ameisenbär, את סוס היאור: Nilpferd ואת קוף האדם: Menschenaffe. אַלְזוֹ, דָאס איסט ווּנדֶרבָּאר.

60d8fad0039a06e628ced83487e06df6

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 922 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: