בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על המילה קָשֶׁה. מאז לא תמו הקשיים הביטחוניים והלאומיים שלנו.  לאחרונה שרנו בליל הסדר את ארבע הַקֻּשְׁיוֹת, הפותחות במילים 'מה נשתנה'. שאלה זו קיבלה משמעויות נוספות בשנה הזאת. המילה קֻשְׁיָה נגזרה מאותו שורש כמו המילה 'קשֶה'. מהו הקשר בין שתי המילים האלה ומילים אחרות שנגזרו מאותו שורש?

מילים אלה נגזרו מהשורש קש"י, הקיים גם בעברית וגם בשפות שמיות אחרות. כזכור, לתואר 'קשה' יש שני מובנים: האחד פיזי – ההיפך של 'רך'; והאחר מטפורי – ההיפך של 'קל'.

משורש זה נגזרו כמה פעלים בלשון המקרא. בבניין קל נגזר ממנו הפועל קָשָׁה. לפועל זה יש שני מובנים במקרא, ושניהם קשורים למשמעות המטפורית של התואר. המובן הראשון הוא 'הכביד (על מישהו), לא היה קל לשאת אותו', בין היתר: "וְאָמְרוּ [הפלשתים]: לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ כִּי קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ וְעַל דָּגוֹן אֱלֹהֵינוּ" (שמואל א ה, פס' ז). המובן השני הוא 'לא היה קל להבין אותו' והוא מופיע, בין היתר, כאשר משה מתאר באוזני העם את מערכת המשפט בהנהגתו: "וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו" (דברים א יז).

הפועל הִקְשָׁה נגזר משורש זה בבניין הפעיל. פועל זה מופיע פעם אחת במקרא במובן המטפורי 'הכביד, גרם שיהיה קשה יותר': "אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת-עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר-נָתַן עָלֵינוּ" (מלכים א י"ב, פס' ד). לפני מכות מצרים האל אומר למשה ולאהרן: "וַאֲנִי אַקְשֶׁהאֶת לֵב פַּרְעֹה […] וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה" (שמות ז ג-ד), כלומר: האל יגרום לפרעה לא לשמוע לאזהרות ולהמשיך בחטאיו. במקומות אחרים במקרא הפועל הזה מופיע כחלק מהביטוי הִקְשָׁה אֶת לִבּוֹ/ עָרְפּוֹ במובן 'התעקש', לדוגמה: "וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ (כתיב: שומע) וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר" (ירמיהו יז כג); "אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם" (תהלים צה ח). ביטוי זה קשור לביטויים המקראיים 'קשה עורף/לב' שדנתי בהם במאמר הקודם בנושא זה.

בלשון חז"ל הפועל הִקְשָׁה מופיע לראשונה במובן הפיזי, למשל במדרש על הכתוב בשירת הים "[חיילי פרעה] יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן" (שמות טו ה): "אף אתה הקשית עליהן מים כאבנים" (מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ט״ו). כלומר, האל הפך את מי הים לקשים כאבן וכך טבעו בהם חיילי פרעה.

בסיפור העברת הנבואה מאליהו לאלישע נכתב: "וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ; וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי; וַיֹּאמֶר [אליהו] הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל" (מלכים ב, ב', פס' ט-י), כלומר: "ביקשת בקשה שקשה למלא". מפסוק זה נוצר הביטוי הִקְשָׁה לִשְׁאֹל, שפירושו גם 'שאל שאלה קשה'.

בלשון ימי הביניים נוספה לפועל 'הִקְשָׁה' המשמעות 'הציג שאלה ביחס לדברים שנאמרו קודם לכן, שיש בה משום ערעור או השגה על הדברים, או שנועדה לחדד אותם'. משמעות זו מופיעה בספרות הגאונים (כתביהם של ראשי הישיבות בבבל בעיקר בין השנים 800 ל־1050), בין היתר בתשובות הרב סעדיה גאון (בן המאה העשירית): "אף בקרקעות בודאי יש להקשות כאשר הקשית ואף קושיות אחרות" (סימן תקל). משמעות זו מופיעה גם בספרות הרבנית המאוחרת יותר של ימי הביניים, בין היתר בתרגומו של שמואל אבן תיבון (1230-1150) לספר 'מורה נבוכים' לרמב"ם (חלק א', פרק ב') : "הקשה לי איש חכם […] קושיא גדולה, צריך להתבונן בקושיא ובתשובתנו בפירוקה". בדוגמאות אלה מופיעה גם המילה קֻשְׁיָה (בכתיב 'קושיא' ובצורת הריבוי 'קושיות'). מילה זו הופיעה בעברית של ימי הביניים החל מספרות הגאונים בעקבות המילה קֻשְׁיָא בארמית התלמודית (למשל סנהדרין עה ע"ב). זו המילה הארמית המקבילה למילה 'קושי' בעברית. היא משמשת במובן שאלה קשה הבאה לסתור טענה כלשהי.

יש כמה הסברים לשימוש בפועל 'הקשה' במובן 'שאל שאלה על הדברים שנאמרו קודם'. לפי האטימולוג ארנסט קליין, משמעות זו נוצרה כקיצור של הביטוי 'הקשה לשאול'. לחלופין, אפשר להניח כי משמעות זו מבוססת על השימוש בשורש קש"י בארמית של התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי.

הפועל הארמי 'אַקְשֵׁי' (או 'אַקְשֵׁה') מקביל לפועל 'הִקְשָׁה'. הוא משמש בתלמודים גם במובן 'טען נגד (דעה אחרת), התנגד (לדעה אחרת)', לדוגמה: "עד דאת מַקְשֵׁי לה על דרבי יהודה" (ירושלמי, יומא א ב), כלומר: "טוען כנגד דבריו של רבי יהודה". גם המילה 'קֻשְׁיָא' שנזכרה לעיל נגזרה מהשורש קש"י בארמית.

מאותו שורש נגזרה גם המילה הארמית קַשְׁיָא שפירושה 'קשה'. מילה זו מופיעה בתלמוד לסיום דיון בקושיה שלא נמצא לה פתרון (כלומר: בסתירה שלא הצליחו ליישב אותה). הביטוי לָא קַשְיָא (מילולית: "לא קשה") מופיע כפתיחה לתשובה על קושיה, ופירושו הוא: אין סתירה בין הדברים, לדוגמה:"כתיב [=כתוב]: 'לה' הארץ ומלואה' וכתיב: 'השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם'! לא קשיא: כאן – קודם ברכה, כאן – לאחר ברכה" (ברכות לה ע"א).

בלשון חז"ל נגזר מהשורש קש"י הפועל הֻקְשָׁה, המשמש כצורת הסביל של 'הִקְשָׁה'. פועל זה מופיע בכתבי חז"ל הן במובן הפיזי, למשל: "קלח [=גבעול] של כרוב שהוקשה" (פסחים לט ע"ב) והן במובן מופשט, במשמעות 'הפך לדבר שקשה לסבול אותו', לדוגמה: "מיד הוקשה הדבר והורע לאביו" (במדבר רבה טז ז). בלשון ימי הביניים (בספרות הגאונים ובכתבי הפרשנים) החל פועל זה לשמש במשמעויות סבילות שונות של הפועל 'הִקְשָׁה' במובן 'הציג קושיה'. הצירוף 'הוקשה לו/עליו' משמש במובן 'נשאל שאלה קשה או קושיה': "ותלמיד טועה שהוקשה לו כְּתָבָהּ בגליון ספרו קשיא לי" (פירוש רש"י על מסכת שבועות ג ע"ב). צורת ההווה מֻקְשֶׁה מופיעה במובן מעלה קושיות, שיש בו קושי או סתירה, למשל: "מופרך ומוקשה הוא" (רבינו גרשום על בבא בתראקטו ע"ב). בימינו משמשת המילה 'מוקשה' הן במובן הפיזי והן במובן המטפורי, ואולם השימוש במובן הפיזי רווח יותר, לדוגמה בביטוי 'שומנים מוּקשים'.

קשה לכתוב בשתי רשימות על כל המילים מהשורש קש"י. אמשיך בפעם אחרת, ועד אז אסיים שוב באיחולי ימים קלים יותר.

Read Full Post »

בשבעה באוקטובר החלה תקופה קשה מאין כמוה בתולדות המדינה. לצד חדשות קשות מנשוא שמענו גם סיפורים מרגשים ומעשי גבורה. אבחן כאן את גלגוליה של המילה קָשֶׁה. כמו כן, אעלה את השאלה מדוע כל כך קשה לנו להגיד את המילה הזאת ואנו מחפשים תחליפים עבורה.

בעבר כתבתי כאן על השינוי שעברה המשמעות של התואר 'קשֶה' ממובן פיזי למובן מטפורי. המובן הפיזי הוא ההיפך של 'רך', והוא מתייחס לחומרים שצריך להתאמץ מאוד כדי לעבד אותם; ואילו המובן המטפורי הוא ההיפך של 'קל', והוא מתאר דברים שצריך להתאמץ כדי לבצע אותם.

בלשון המקרא התואר 'קשֶה' מופיע כמעט רק במשמעות המטפורית. בפסוק אחד נהוג לפרש אותו במשמעות הפיזית: ”בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ [מפלצת ימית אגדית]…“ (ישעיהו כז א). המלבי"ם, הפרשן בן המאה ה-19, פירש את המילה 'הַקשה' בפסוק זה כך: "קשה מציין איכות המתכות והחומר שממנו עשו הכלי, והפוכו רך" (הכתיב במקור). במקומות אחרים במקרא התואר 'קשה' מופיע במובן המופשט, בין היתר כדי לתאר עבודה: "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה" (דברים כו ו). תואר זה מתאר גם עניין מופשט שנדרש מאמץ כדי להבין אותו: "וְשָׁפְטוּ [השרים] אֶת הָעָם בְּכׇל עֵת; אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכׇל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם" (שמות יח כו).

הביטוי המקראי קְשֵׁה עֹרֶף פירושו 'עקשן', לדוגמה בדברי האל למשה אחרי חטא העגל: "רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" (דברים ט יג). לפי רוב הפרשנים, ביטוי זה מתאר את מי שמפנה את עורפו למישהו אחר הקורא אחריו ומוכיח אותו על דרכו הרעה. הביטוי המקראי קְשֵׁה לֵב משמש במשמעות דומה: "וּבֵית יִשְׂרָאֵל לֹא יֹאבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלֶיךָ […] כִּי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל חִזְקֵי מֵצַח וּקְשֵׁי לֵב הֵמָּה" (יחזקאל ג ז), וכך גם התואר 'קשה' לבדו: "כִּי קָשֶׁה אָתָּה וְגִיד בַּרְזֶל עׇרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה" (ישעיהו מח ד). בימינו אומרים על אדם קפדן ולא גמיש שהוא 'איש קשה'.

ביטוי נוסף מופיע בפסוק "אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן" (איוב ל כה). לפי הפרשנים, ביטוי זה מציין אדם המצוי בזמן קשה, ואולי גם אדם עני. בימינו הביטוי קְשֵׁה יוֹם מציין בעיקר את מי שמתקשה להתפרנס מעבודה מפרכת.

התואר 'קשֶה' מופיע יותר במובן הפיזי בלשון חז"ל, למשל באמירה שמופיעות בה שתי המשמעויות: "ללמדך שכשם שהאבן קשה מן הלבינה, כך שיעבודה של בבל היה קשה משיעבודה של מצרים" (ירושלמי סוכה ד ג, הכתיב במקור).

בלשון חז"ל נטבע הביטוי דְּבָרִים קָשִׁים במובן 'דיבור נוקב וחריף', למשל: "אותה שעה דיבר הקב"ה כנגדו [=כנגד משה] דברים קשים" (שמות רבה מב). בעקבות הכתוב "קשה לזווגם (איש עם אישה) כקריעת ים סוף" (סנהדרין כב ע"א) נוצר הביטוי קָשֶׁה כִּקְרִיעַת יַם סוּף.

שם העצם המופשט קֹשִׁי מופיע בצורת הנסמך שלו כמילה יחידאית במקרא, בדברי התשובה של משה לאל על הטענה שהעם הוא 'קשה עורף': "אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ" (דברים ט כז). נהוג לפרש מילה יחידאית זו במובן 'עקשנות'. במגילות מדבר יהודה מופיע הביטוי קְשִׁי עֹרֶף באותו מובן. ברבדים מאוחרים יותר של העברית המילה 'קושי' מופיעה הן במובן הפיזי של 'מוצקוּת, ההיפך של רכות', למשל: "וכורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף" (רמב"ם, הלכות שביתת עשור ג ז); והן – במובן המופשט של מצוקה, לדוגמה בפירוש רש"י לישעיהו ח כא: "נלאה בצרות קשות ורעב, כי קושי ומצור ומציק ורעב יבא עליהם". המילה 'בקושי' משמשת בעברית ההיסטורית במובן במאמץ גדול, למשל: "שאין להן כדי צרכיהם ומתפרנסים בקושי" (פירוש רש"י על ברכות יז ע"ב). בימינו היא משמשת בלשון הדיבור גם במובן 'כמעט שלא'.

בשנים האחרונות לרבים מאיתנו קשה מדי להשתמש במילה 'קשֶה'. יש המחליפים אותה באמצעות שלילת המילים ההפוכות לה: 'לא קל', 'לא פשוט' וכיו"ב. אחרים מעדיפים להשתמש במילים שנשמעות שליליות פחות: מֻרְכָּב או מְאַתְגֵּר. המילה 'מורכב' משמשת גם במובן 'שיש בו יסודות, מרכיבים או היבטים שונים ואף מנוגדים, ושקשה משום כך להבינו, לנתח אותו או לטפל בו', לדוגמה: "יחסיו עם הוריו טעונים ומורכבים".לעיתים משתמשים בה במובן זה כדי לתאר מצב שאינו 'שחור או לבן', שאינו חיובי לחלוטין או שלילי לחלוטין. גם השם המופשט מֻרְכָּבוּת, הנגזר ממילה זו, משמש כחלופה למילה 'קושי'.

לצד שימוש במילה 'מְאתגר' במקום 'קשֶה', החלו לדבר על כל קושי כ'אתגר'. מנהג לשוני זה הושפע, ככל הנראה, מהשימוש המקביל במילים challenging ו- challenge באנגלית. 'אתגר' הוא משימה קשה המעוררת רצון להתמודד איתה ולהתגבר עליה. האם כל משבר בריאותי או ביטחוני מאלה שידענו בשנים האחרונות יכול להיחשב לאתגר; או שמא אפשר לשמור את המילה הזאת עבור משימות קשות אך מהנות שאנו מבצעים ברצון, כגון פתירת תשבץ היגיון או טיפוס הרים?

במקביל להחלפת המילה 'קשה' במילים חיוביות יותר, בלשון הדיבור החלו להשתמש במקומה גם במילה אחרת שיש לה דווקא קונוטציה שלילית: קָשׁוּחַ. מילה זו החלה לתאר לא רק בני אדם מחמירים או תקיפים, אלא גם מצבים לא נעימים, למשל "יום קשוח בעבודה". ייתכן ששימוש זה הושפע מהמילה tough באנגלית, הנאמרת גם על מצבים קשים וגם על אנשים קשוחים. המילה 'קשוח' נגזרה מהשורש קש"ח, שיש לו משמעויות דומות לאלה של השורש קש"י (וגם לו יש משמעות פיזית של 'לא רך'). בעבר נטו לקשר בין שני השורשים האלה, אבל כנראה אין קשר ביניהם.

בקושי הספקתי להתייחס למילים אחרות שנגזרו מהשורש קש"י. המשך יבוא, ובינתיים אסיים באיחולי ימים קלים יותר.

Read Full Post »