Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘חתול’

החתול הביתי הוא אולי בעל חיים המרוכז בעצמו, אבל הוא עדיין "חיית מחמד". בני משפחתו, לעומת זאת, אינם חמודים במיוחד, ואנחנו נוטים להביט בהם דרך סורגים. מדובר בחיות טרף, שבראשן האריה, שעליו נאמר במסכת חגיגה בתלמוד "מלך שבחיות: אריה", ובגרסה נוספת: ארי, הנחשבת דווקא כצורה המקורית, ואילו אריה – הצורה המוארכת. יחד יש לשתי הגרסאות 80 הופעות במקרא, ומקבילות כמעט בכל שפה שמית.

האריה זוכה כבר במקרא לשמות נרדפים לא מעטים. 'לביא' במקרא הוא אריה בוגר, 'לביאה' מופיעה בתנ"ך פעמיים כרעייתו המסורה. 'כפיר' הוא גור אריות, אבל 'כפיר אריות' הוא דווקא אריה חזק. כמו כן מופיעים בתנ"ך ליש ושחל. אפשר להבחין בין השמות הנרדפים. אריה הוא בעל החיים המבוגר והכבד, שאינו מסוגל לצאת לציד ויש להביא לו את המזון. את המזון מביאים הכפירים, האריות הצעירים, כנאמר באיוב (ד 10–11): "שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל, וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּֽעוּ; לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי־טָרֶף, וּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָֽדוּ". השחל מתואר בפסוק זה כאריה נרגז המעורר פחד בשאגתו.

אריה הוא שם עברי נפוץ, שהחל להינתן ליהודים בימי הביניים באירופה. 'אריה' נקשר ליהודה. יהודה הוא הגיבור בבנים, והאריה, שעליו נאמר בברכת יעקב (בראשית מ"ט 9) "גור אריה יהודה", הוא הגיבור בחיות. ילדים יהודים רבים באירופה נקראו על כן אריה יהודה, יהודה אריה ועוד. בחלק מן המקרים ניתן לילד השם הלועזי המקביל לאריה: ליאו, ליאון, לייב ועוד. קיסר אתיופיה היילה סלאסי כונה "גור אריה יהודה". זאת על פי פסוק בשפת געז "ניצח אריה משבט יהודה" ("מוא אנבסה זמנגד יהודה"). המילה 'גור' נוספה בידי עיתונאים ישראלים בעקבות הצירוף המקראי. אריה אחר, אריה דרעי, נהנה מטשטוש הגבולות בין שמו הפרטי לבין האריה, ובעת מאסרו נפתחה מול בית הכלא ישיבת "שאגת אריה".

האריה מופיע בלא מעט ניבים ומטבעות לשון. ברובם באה לידי ביטוי תדמיתו המאיימת. "אַרְיֵה שָׁאַג מִי לֹא יִירָא", אומר עמוס (ג 8), "אֲדֹנָי ה' דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא". דניאל הושלך כזכור לגוב האריות, בתיאור בשפה הארמית, ומכאן הניב המתייחס למי שהוטל לסיטואציה מסוכנת בין אנשים רבי עוצמה. הניב תורגם ומופיע בכמה משפות אירופה. גם הניב 'נלחם כמו אריה' נפוץ בכמה שפות. במדרש איכה רבה נכתב: "מבשן אשיב: מבין שיני אריות אשיב". משורר ההשכלה י"ל גורדון שאב מכאן את הכותרת לפואמה "בין שיני אריות". הגולנצ'יקים קוראים "אריות! מי אלופים מי?" גלגול מחמיא פחות הוא בחיל הים. 'אריה' הוא כינוי לחייל הלוקה במחלת ים ומקיא בתוך דלי, מפני שהוא "שואג בתוך הדלי".

לצד זה האריה הוא דימוי למנהיג. על כך נאמר במסכת אבות: הֱיה זנב לאריות ולא ראש לשועלים, מוטב להתחבר למנהיג האמיתי ולא להנהיג חבורת נוכלים. מסכת שבת בתלמוד הביאה לנו את הביטוי "הארי שבחבורה". ואילו "גרי אריות" הוא בתלמוד כינוי לשומרונים, שהתגיירו מפחד האריות שיתנפלו עליהם, על יסוד הכתוב במלכים ב.

מהיכן הגיע הביטוי 'חֵלֶק הארי' כלומר, הרוב, החלק הגדול ביותר? מקור הביטוי בלטינית: societas leonina (שותפות הארי). הוא מבוסס על משל של איזופוס, ולפיו ביקש האריה מהחמור ומהשועל לחלק את השלל ביניהם. בסופו של דבר קיבל האריה כמעט הכול. ולמה נקרא הערק 'חלב אריות'? רוני סומק מסביר באחד משיריו: "סבי נולד בארצות הערק/ ועל תוויות הבקבוקים צוירו אריות מסורקי רעמה".

מי שזכתה לעדנה בשיח הישראלי לאחרונה היא דווקא הלביאה. גילויים של גבורת הנשים ביום שבעה באוקטובר ואחריו ממלאים את התקשורת, והנשים זכו לכינוי 'לביאות'.  הכינוי  החל להישמע עוד קודם לכן. באתר וואלה נכתב: ”לביאות: הלוחמות שחיסלו את המחבלים ביריחו משחזרות". קבוצת "לביאות ורודות ישראל" היא קבוצת חתירה בסירות דרקון של מחלימות סרטן השד. The Lionesses, הלביאות, הוא שמה של נבחרת כדורגל הנשים של אנגליה.

לאחר השבת השחורה המונח התפשט כאש בשדה קוצים. חנוך דאום יצר את הסרט "הלביאות" ובו הציג ארבע לוחמות. לאחר שבעה באוקטובר קמו ארגונים שאימצו את המונח. כמה נשים הקימו את חמ"ל "לביאות הברזל" ביום הראשון למלחמה, ותוך שבועיים גייסו למעלה ממיליון ש"ח מהקהילות היהודיות בתפוצות עבור חיילי צה"ל. קבוצה של אימהות מקיסריה הנקראות "לביאות בעורף" פתחה מייד לאחר שבעה באוקטובר חמ"ל שמטרתו לבשל אוכל של בית לחיילים בכל גזרות המלחמה. ובפתח תקוה מפטרלת בחוצות העיר חבורת "לביאות נווה גן".

מדוע נבחר דווקא דימוי הלביאות? התשובה פשוטה לכאורה: הלביאה היא הנקבה של האריה, שהוא הדימוי המוביל לגבר החזק, הגיבור, מלך החיות. בעוד 'לביא' היא אחת מהמילים הנרדפות לאריה, 'לביאה' יש רק אחת. היא מופיעה במקרא פעמיים, בכתיב מוזר: "וְאָמַרְתָּ מָה אִמְּךָ, לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת, רָבָצָה בְּתוֹךְ כְּפִרִים, רִבְּתָה גוּרֶֽיהָ" (יחזקאל יט ב), וכן בספר נחום. בהקשר המקראי הלביאה היא עדיין האם, שגבורתה מתבטאת בכך שהיא שומרת על הגורים. הדימוי החדש של הלביאה מתייחס ליציאה של האישה מתחום המשפחה אל זירת הקרב וזירת העורף.

גם מקומו של הנמר לא נפקד מעולם הדימויים של חתולי הטרף. חיילים נועזים מכונים 'נמרים'. זהו גם שמו של נגמ"ש בדגם חדש, ראשי תיבות: נגמ"ש מרכבה. הנמר ההנדסי זכה לכינוי 'נמרה'. הלביאות לא לבד. סטודיו למחול מפרסם את עצמו במילים "אני מגדלת נמרות! נשים חזקות שיודעות לנווט את הדרך העולם בעוצמה". כתבת אופנה מזמינה ל"ערב נמרות עם נשות עוטף עזה!". ארגון "נמרות" משחק על ראשי תיבות: נשים מדברות רפואה, ויש גם "נמרות" שהיא "תנועה מנשים עבור נשים" ומשמשת אתר היכרות פנים־נשי. ראשי תיבות מחמיאים פחות הם "נודניק ממדרגה ראשונה". מי ש"רוכב על נמר" פועל בתנאים מסוכנים ובלתי יציבים. המקור באנגלית: ride a tiger. הניב מוכר מן המאה ה-19 והוא חלק מאמרה: "מי שרוכב על נמר חושש לרדת ממנו". לעומתו מי שמאיים אבל אינו מהווה סכנה של ממש הוא "נמר של נייר". הצירוף נטבע על ידי המנהיג הסיני מאו צה טונג בשנת 1946, והתייחס למתנגדי המשטר הקומוניסטי בסין. במרוצת הזמן נשמע בפי מנהיגים קומוניסטים כלפי ארצות הברית, וכוונתו שאין לחשוש מאיומיה הצבאיים.  

לפנתרים שמור מקום מיוחד בגלריה של חתולי הפרא. בגרסה הישראלית זו קבוצת לוחמים לזכויות של בני עדות המזרח, במסגרת תנועה בשם זה שהוקמה בשנת 1971. המקור באנגלית: Black Panthers. השם נטבע בעקבות תנועה בשם זה שנאבקה למען זכויות השחורים בארה"ב. ויש גם גרסה נשית. קבוצת כדורגל באשדוד קוראת לעצמה "מכבי פנתרות שחורות", שוערת הקבוצה מן הסתם מצטיינת ב"זינוק פנתרי". נועה קירל שרה: "אני פנתרה/ …/ אל תלמדו אותי תרגילים/ אני נולדתי ככה אשכרה".

ולקינוח הקוגריות, נשים מבוגרות שוחרות מין עם בחורים צעירים. cougar הוא אריה מדברי, שם נרדף לפומה. ואם לשוב אל חיית המחמד של המשפחה, החתולה, היא, בעקבות השפה הצרפתית, סמל מין, "חתולת מין" או chatte en chaleur, ובאנגלית pussycat. אבל זו כבר גבורה מסוג אחר.

Read Full Post »

קריאת ההגדה בליל הסדר מפגישה אותנו עם רבדים שונים בתולדות העברית: מזמורי תהלים ופסוקי מקרא המשובצים בהגדה, כתבי חז"ל ופיוטי ימי הביניים. חלקה העיקרי של ההגדה מבוסס על כתבי חז"ל, ובייחוד על המשנה וכתבים אחרים מתקופת התַּנָּאִים (חכמי המשנה). בהזדמנות זו אפשר לשים לב לכמה מאפיינים בולטים של לשון חז"ל (המכונה גם 'לשון חכמים').

מה נשתנה בין לשון המקרא ללשון המשנה? הצורה נִשְׁתַּנָּה, כמו כל צורות הפועל בבניין 'התפעל' בזמן בעבר הפותחות ב-נ' במקום ב-ה' (במקרה זה, במקום 'הִשְׁתַּנָּה') , אופיינית ללשון חז"ל.  

בלשון חז"ל נוספו לעברית כמה מילות קישור בסיסיות, ויש להן ייצוג הולם גם בהגדה: בין היתר, המילה 'אִלּוּ', המופיעה גם במקרא (למשל אסתר ז, ד), משמשת כבסיס לשתי מילות קישור חשובות אחרות שנוצרו בלשון חכמים: האחת – כְּאִלּוּ , המופיעה במשפט הידוע :"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". כידוע, בלשון הדיבור חלה בשנים האחרונות אינפלציה בשימוש במילה 'כאילו' בלי קשר למשמעותה המקורית. המילה השנייה היא אֲפִלּוּ, שנוצרה מחיבור המילים אף (גם) ו'אִלּוּ'. שימושה המקורי של מילה זו הוא כמו הצירוף 'גם אִם', ואין אחריה עוד מילת קישור: "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים".   

בהגדה מופיעים גם כמה ביטויים אופייניים לדיון ההלכתי והפרשני של חז"ל. המילה שנאמר משמשת להצגת ציטוטים מהמקרא. מילה זו מופיעה גם כחלק מהביטוי כְּמוֹ [כְּמָה] שֶׁנֶּאֱמַר (המילה כְּמָה היא חלופה של 'כמו'). לעיתים מילה זו מופיעה אחרי מילת השאלה מִנַּיִן (במובן 'על סמך מה'), למשל: "רבי עקיבא אומר: מניין שכל מכה ומכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרִים במצרַיִם הייתה של חמש מכות? שנאמר: ישלח בם חרון אפו, עברה וזעם וצרה, משלחת מלאכי רעים." זה ניסוח מקובל במשנָה, ובו התשובה לשאלה הפותחת במילה 'מניין' היא פסוק כלשהו בתורה שעליו מסתמך הדובר. מילה זו מורכבת מהיסודות 'מִן' ו'אַיִן' (איפה), בדומה למקבילתה המקראית מֵאַיִן.

גם הביטוי תַּלְמוּד לוֹמַר מופיע לפני חלק מציטוטי הפסוקים, במובן: 'לְמַד את הדבר מן הפסוק הזה'.  הביטוי צֵא וּלְמַד פירושו 'תן דעתך על עניין זה; הפק ממנו לֶקח', למשל: "צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ולבן ביקש לעקור את הכול". הצירוף  עַל שׁוּם  (בגלל, מפני ש) והשאלה על שום מה מופיעים בהגדה זה לצד זה: "מרור זה שאנו אוכלים על שום מה? על שום שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים". המילה 'שום' בביטויים אלה, מקורה בהתגוונות פונטית של המילה 'שֵם', בהשפעת הארמית; הצורה המקורית הייתה "על שֵם מה" (זה גם מקורה של מילת הקישור 'משום ש'). הביטוי דָּבָר אַחֵר מופיע בין פרשנות אחת לאחרת, כפתיחה לפירוש אחר או להסבר אחר. לימים התחילו להשתמש ביידיש בביטוי עברי זה כלשון נקייה לבשרה של אחת החיות הטמאות.

בהגדה יש גם שני קטעים בארמית: "הא לחמא עניא" והפיוט "חד גדיא" (וכן כמה מילים בפיוט "אחד מי יודע". רבות מהמילים הארמיות בטקסטים האלה מובנות לדובר העברית, וביניהן שמות העצם "לחמא", "גדיא", "כלבא" ועוד. גם המילה 'אבא' המופיעה ב'חד גדיא' היא מילה ארמית במקורה שחדרה לעברית. מילים אחרות קרובות למילים עבריות בחילופי עיצורים: "ארעא" היא 'ארץ', "תורא" הוא 'שור' (אין קשר בין מילה זו למילה העברית 'תורה'). "חד גדיא" מלמד אותנו גם כמה שמות עצם בארמית: "שוּנְרא" הוא חתול; ממילה ארמית זו נגזר גם שמו של היונק שֻׁנָּר ממשפחת החתוליים, המכונה בלועזית 'לִינְקְס'.  "נוּרָא" היא אש; מילה זו מופיעה גם בצירוף זיקוקין די נור (בארמית: 'ניצוצות של אש'). מילה ארמית זו נגזרה מאותו מקור כמו המילים 'נֵר' ו'מנורה'; גם המילה 'נוּרה' נגזרה מאותו שורש בעברית החדשה." חוּטְרָא" הוא מקל, בדומה למילה העברית חֹטֶר  שפירושה 'ענף'. המילה תְּרֵי  פירושה 'שְנֵי', והיא מוכרת לנו גם משֵם הספר תְּרֵי עֲשַׂר במקרא, הכולל שנים עשר ספרי נביאים קצרים. המילה תְּרֵיסָר היא צורה חלופית של 'תרי עשר'. המילה הָא  פירושה 'זוֹ' או 'הרי', והיא נשתקעה בעוד ביטויים ארמיים, ובהם: הָא בְּהָא תַּלְיָא (זה תלוי בזה), הָא וְתוּ לֹא (זה ולא יותר מכך), והידוע מכולם – עַל דָּא וְעַל הָא.  מילת הקישור הארמית דְּ (במובן 'שֶ') מקשרת בין שרשרת האירועים ב'חד גדיא'. בקטע "הא לחמא עניא" מילה זו מופיעה גם במובן 'של': "בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם", "בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל".  מילה זו מופיעה גם במשפט "כָּל דִּכְפִין  יֵיתֵי ויֵיכוֹל", שפירושו:  "כל הרעב יבוא ויאכל". המילה הארמית 'כפין' נגזרה מאותו שורש כמו המילה כָּפָן  (רָעָב). בעברית החדשה השתנתה משמעות הביטוי כָּל דִּכְפִין ל"כל מי שזקוק למשהו"; משמעות חדשה זו למעשה מתאימה יותר להמשך המשפט המקורי: "כָּל דִּצְרִיךְ".

וזה רק חלק קטן מהמגוון הלשוני המצוי בהגדה. ואם בזכות דברים אלה תוכלו לשים לב לתופעות לשוניות מעניינות בעת קריאת ההגדה – דיינו!

Read Full Post »

שתי חיות המחמד המובילות הן כידוע כלבים וחתולים. כל אחת מהן מייצגת טיפוס יחסים אחר, מנוגד בתכלית. הכלב אוהב קרבה, חיבוק, ליקוק ובמקרים קשים נביחה מאיימת ונשיכה. החתול הוא הטיפוס המרוחק, המרוכז בעצמו, קר הרוח. אוהבי כלבים ואוהבי חתולים מאכלסים שתי קבוצות שכמעט אין ביניהן חפיפה.

כמו הכלב, גם החתול זכה להתנחל בלשון בדרכים רבות. המילה 'חתול' עצמה מופיעה בלשון חז"ל, לצד המילה הארמית 'שונרא', ומקורה במילה הארמית חתולא. מעבר לכך אין ל'חתול' עקבות בשפות המוכרות לנו. שונרא, שיש לה גם מקבילה בערבית, יוחדה מן החתול למשמעות חתול בר או חתול פרא כבר בתלמוד, שנאמר "הרואה חתול בחלום, באתרא דקרו ליה שונרא [במקום שקראו לו שונרא] – נעשית לו שירה נאה, שינרא – נעשה לו שינוי רע". בעברית החדשה יוחד השם 'שונָר' לחתול הבר, לינקס.

לצד אלה עורר החתול את דמיונם של מעניקי השמות לבעלי חיים ולצמחים. תת-משפחה של זוחלים היא חבורת נחשים הקרויה 'עיני החתול'. דג החתול הוא שמו העברי של הדג הגדול והמפחיד משהו catfish. רכיכות הקרויות גם מסרקיות נקראות 'מסרק כף החתול'. בעולם הצמחים 'זנב החתול' הוא סוג עשב המזכיר קנה סוף, ונקרא כך על שם מעין זנב אדום היוצא מן הגבעול שלו. הפרח 'ציפורני החתול' נקרא כך בעקבות צורת הפרי של הפרח.

החתול צץ גם בעולם הרפואה, וכך זכינו למחלת עור הקרויה 'שרטת החתול', ונגרמת בדרך כלל בעקבות שריטה של חתול, בעיקר אצל ילדים. 'תסמונת יללת החתול' היא תופעה גנטית של מחסור בכרומוזום 5 אצל תינוקות, הגורם להם בין היתר להשמיע יללה גבוהה המזכירה יללת חתול. בתחום הימאות אפשר למצוא את עוגן החתול המשמש למעגן כלים קטנים, ובתחום החינוך הגופני את התרגיל 'גבנון החתול', עמידה בגב קמור. הסברים מיותרים.

מעמד מיוחד יש לחתול כשמגיעים לעולם המין. בעוד האשה השנואה היא כלבה, כלבתא או ביץ', האשה הנחשקת היא חתולת מין. המקור, איך לא, בצרפתית: chatte en chaleur (חתולה מיוחמת). תנועותיה של האשה הארוטית 'חתוליות', ובאנגלית היא קרויה pussy-cat, כאשר pussy משמשת בסלנג גם ככינוי לאיבר המין של האשה, וגם לחתולה. ולמה נקראה כיכר ציון 'כיכר החתולות'? האם על שם נערות המסתובבות שם, ואולי עדרי חתולים? בכל מקרה, המילה נהגית במלעיל כיאה לירושלמים. החתול הזכר קרוי ביידיש קוטער, והוא הפך שם נרדף למתבכיין עקב נוהגו לבכות בעת הייחום, או כמו שאומרים ביידיש, ער טרענט און וויינט, הוא דופק ובוכה. החתול זכה גם לדימויים פחות מחמיאים כשמדובר באנשי הרחוב. 'חתול אשפתות' הוא דימוי לחסר בית המשוטט ברחובות, ועל אדם חסר השכלה אך שולט בחוקי המציאות אומרים שיש לו 'חוכמה של חתול רחוב'. בעולם הפשע זוכים לכינוי 'חתול' או 'חתול מטפס' פורצים המפליאים בטיפוס על קירות ומרזבים.

התלמוד מרבה לעסוק בחתולים, וביחסיהם עם חיות אחרות. רבי יוחנן אומר: "אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה. דרך ארץ מתרנגול – שמפייס ואחר כך בועל". מטבע הלשון "משחק של חתול ועכבר" נפוץ בשפות רבות, וגם מהווה בסיס לסדרה המצוירת המיתולוגית טום וג'רי. מכאן גם הפתגם הידוע, שיש לו גירסאות בשפות רבות: כשהחתול מסתלק העכברים שמחים.

המדרש מסביר מדוע עכברים פוחדים מחתולים. הסיפור מתחיל בימי אדם הראשון, שבהם חיו החתול והעכבר יחד בשלום. יום אחד, מספר המדרש, "נכנסה תחרות בלבו של עכבר על חתול, והלך אצל אדם. אמר לו: אדוני, תן לי רשות על החתול להורגו, שהוא גנב וקוביוסטוס. אמר לו אדם: הואיל וסיפרת עליו לשון הרע תהיה לו למאכל. מיד קפץ החתול על העכבר והרגו". בהמשך נמלט העכבר, אבל השניים נפגשו בתיבת נוח. החתול גילה את מקום העכברים בתיבה, נשך את העכבר, וזה רץ לנוֹח. נוח תפר את הקרע, ולכן על פי המדרש הוא נקרא איש צדיק. סיפור השנאה בין הכלב לחתול נובע על פי המדרש מקרב טריטוריות וקנאה עוד מימי אדם הראשון.

החתול צץ בכמה מטבעות לשון מובילות, רובן ככולן מתגלגלות בשפות ותרבויות שונות, וקשורות באמונה על כוחו של החתול, המוכרת גם מהתרבות המצרית הקדומה. הביטוי "עבר ביניהם חתול שחור" שמקורו ביידיש נובע מהאמונה התפלה על כוחו המאגי של החתול השחור. בפולקלור היהודי-ספרדי בירושלים נהגו לומר: "חתולה שחורה הנקרית בדרך היא סימן לסכנה קרובה". על כך שר יעקב שבתאי בשיר 'שונרא':  "יש אומרים שידוע כי חתול שחור מזל ביש הוא מביא, אך עד כה רבותי, המזל הביש הוא דווקא לחתול".

שתי אמרות משלימות זו את זו. האחת בנויה על הניסיון: "החתול תמיד נופל על הרגליים", ומכאן שיש אנשים הדומים בעניין הזה לחתול. השנייה היא שלחתול יש תשע נשמות, וגם היא דימוי לאנשים המצליחים לחזור ולקום על רגליהם לאחר כישלונות. האמרה הזו מוכרת באנגלית כבר מהמאה ה-16, ומקורה בכך שהחתול יכול ליפול ללא פגע מגובה רב בזכות הכריות על כפות רגליו.

האמרה 'קנה חתול בשק' מקורה בהווי השווקים במאות קודמות, שבהם נהגו נוכלים למכור חתולים בתוך שק, כאילו היו חזירונים, ומכאן הגירסה האנגלית a pig in a poke – חזרזיר באמתחת. מקור הניב בצרפתית והוא מופיע לראשונה בטקסט מהמאה ה-14, ומייחסים אותו לנישואין שבהם החתן אינו רואה את הכלה לפני החתונה. בשימוש הצרפתי קיימת דו משמעות, שכן בשפה זו כמעט כל צירוף הכולל את המילה חתול (chat) מקורו בחתולה (chatte), שהוא גם כינוי לאיבר המין הנשי, ממש כמו באנגלית.

ומה קורה כשנותנים לחתול לשמור על השמנת? ברור שלא יישאר ממנה הרבה, אם בכלל. לפתגם הזה גרסאות חלופיות שונות. ביידיש אומרים: אין שולחים משלוח מנות באמצעות חתול. יהודי תימן אומרים: אין שמים חתול שומר על ריאה. בפרסית: נותנים לחתול לשמור על הבשר. באנגלית מרחיקים לכת: נתן לדראקולה לנהל בנק דם. ובערבית: מפסיד מי שנתן לקוף לשמור על כרמו.

וזה הזמן לשאלה המסקרנת, איך זה ולמה הסקרנות הרגה את החתול. האמרה האנגלית הזו מתייחסת לנוהגו של החתול לתחוב את אפו בכל מקום, והיא לקוחה ממחזה של בן ג'ונסון "איש איש ומזגו" משנת 1598. האמרה שובצה במחזהו של שייקספיר "מהומה רבה על לא דבר", שבו נכתב: הדאגה הרגה את החתול. בנוסח המוכר היום היא צוטטה לראשונה בכתובים בסיפור של או הנרי. לאמרה המקורית חלק שני: "הסקרנות הרגה את החתול, שביעות הרצון החזירה אותו".

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

חתול

Read Full Post »