Posts Tagged ‘שם’
ד"ר רוביק רוזנטל / נערת הגומי של השפה
Posted in רוביק רוזנטל, tagged chewing gum, loom, loom bands, rainbow loom, rubber stamp, איש גומי, אלסטי, אצבעות, ביטוי, בלי גומיות, בנות, בנים גיל, בקבוק גומי, גולני, גומאויר, גומי לעיסה, גומיות, גומילום, הופעה מסודרת, הופעה מרושלת, חותמת גומי, חילות השדה, ישראל, כבש, כדורי גומי, כובעונים, כינוי, כינוי ישראלי, להיט, להיט חדש, מגב, מגב גומי, מגפי גומי, מדוגמת, מוצר, מותג מצליח, מלאכת כפיים, מסטיק, מצופה גומי, מקל גומי, משחק, נול, נול הקשת, נול פלסטיק, נסטלה, נערת גומי, סוכריות גומי, עיסוק, עץ, צבעים, צה"ל, צמיד, צמיד נול, צנחנים, צרכני, קונדומים, קנה סוף, קשירה, קשר, רוביק רוזנטל, שוב ושוב, שיגעון עולמי, שלגון, שם, שם ישראלי, שפה, תרבות on ינואר 18, 2018| 8 Comments »
בעולם של פעם הגומי צץ בתחומי צריכה שונים. חברה המייצרת מזרונים ספוגיים בחרה בשם המסחרי 'גומאויר' שהפך למותג מצליח. המגב ההודף את מי שטיפת הרצפה נקרא מקל גומי על פי פס הגומי שבקצהו. משחק פופולרי שעדיין לא נס לחו הוא 'גומיות', משחק דמוי קפיצה בחבל באמצעות שרוכי גומי.
כך או כך, הגומי הפך שם נרדף לאלסטיות, ולאו דווקא מחמיאה, כמו בביטוי "ארוך כמו מסטיק". בשירו של אבי קורן "שלווה" שמענו: "על המחנה נדלק ירח, על המאהל כוכב זורח, והזמן כמו גומי מתמרח, ליל שבת בלי טעם ובלי ריח".
האלסטיות של הגומי הפכה אותו חומר מבוקש ליצור כובעונים, או בשמם המוכר יותר קונדומים, שכונו גם 'גומי'. על המוצר הזה כתב חנוך לוין את המחזה "סוחרי הגומי". במחזה נתקע הגיבור עם מחסן עצום של קונדומים, בשנה שבה החלו הנשים להשתמש בגלולות למניעת היריון. עם פרוץ עידן האיידס העובר לגברים ולנשים באמצעות משגל חזר הגומי הזה לאופנה.
ד"ר רוביק רוזנטל / קש יווני, ביצי שלג ואיטלקייה זועמת
Posted in רוביק רוזנטל, tagged אוכל, אוסטרית, אופנה, איטלקי, אירופאי, אנגלי, אצבעות, אשקלון, בהמה, בינלאומי, ביסטרו, ביצים, בירה, במיה, בצל, בריאות, בריטי, ברכה, בשר, גבינה, גברת, דג, הונגרית, חומוס, חידון, חילבה, חלבון, חמאה, טאפס, טוסט, טעים, יווני, יין, יפני, ירקות, ישראלי, כוס, לאסי, לחם, לטיני, לטמפרר, לשוני, מבושל, מוקצף, מזון, מים, מלאכים, מנה, מסעדה, מעודן, מעורב ירושלמי, מקרא, מרוקאי, מרנג, מרק, משביע, מתוקים, נימוח, נקניק, סוכר, סומלי, סיני, עברית, עגל, עוגה, פטיפור, פטר, פטרייה, פירות, פסטה, פריך, פשטידה, צרפתית, קדירה, קוקטייל, קינוח, קלמרי, קש, רוסית, רעב, שאלוט, שאלות, שוקולד, שותה, שטרודל, שלג, שם, שמות, שמיכה, שערות, שפה, תבלין, תבשיל, תיאבון, תימני, תשובות on יוני 15, 2017| 15 Comments »
המפגש בין אוכל לשפה יוצר עולם לשוני טעים, פריך, עפיץ, נימוח, משביע ומרעיב לפחות כמו האוכל עצמו. ולהלן חידון קט, שאלות ותשובות בצידן.
איזה סומלי ממש לא סובל מרעב וצמא?
סומליֶה – האחראי על תפריט היינות במסעדה.
מה משותף לפטר הקדוש ולמשה רבנו?
על שם שניהם יש דגים. אמנון נקרא דג סן-פטר (וגם מושט), סול קרוי דג משה רבנו (וגם סנדל).
מה המשותף לטרין ולטאג'ין?
שניהם סוגי קדירות, וכן שמות תבשילים המתבשלים בקדירות הנ"ל. הראשון אירופאי, השני מרוקאי.
מי שותה מרק אנגלי?
האיטלקים, בדמות הקינוח ‘זופה אינגלזה’, עוגה המורכבת בין היתר מפירות מסוכרים ומרֶנג.
ומי אוכל קש יווני?
התימנים. שמה לטיני של החילבה הוא פֶנוּגְרִיק, מילולית: קש יווני. הרומאים השתמשו בזרעי החילבה כמזון לבהמות.
מה המאכל היפני הכי סיני אצל ישראלים?
שיטאקי, הקרויה גם ‘פטרייה סינית’.
איזה מאכל בינלאומי נקרא על שמה של אשקלון?
הבצל המעודן הקרוי ‘שאלוט’ (ובעברית: ‘אֶשלוט’), שהתגלגל לאורך הדורות משמו הלטיני ascalon, היא אשקלון.
מנה לפחות שלושה יינות על שם מקומות?
דאקירי, על שם כפר בקובה בו הוכן לראשונה; טוקאי, על שם עיירה בהונגריה; ומדירה, על שם האי לחופי פורטוגל.
וגם לפחות שלושה מאכלים ישראליים על שם מקומות?
מעורב ירושלמי, חומוס אבו גוש וגבינה צפתית.
מה עוד יצא מווישי בצרפת מלבד משטרו של פטן?
מעדן גזר עם סוכר הקרוי ‘וישי’, מבושל במים מינרליים ממעיינות וישי.
מה ההבדל בין אפונת שלג לביצי שלג?
‘אפונת שלג’ היא מה שאנו קוראים אפונה סינית, ‘ביצי שלג’ הוא קינוח העשוי מחלבונים מוקצפים, וקרוי גם ‘איים צפים’.
איך אפשר לאכול שמיכה ולא להקיא?
‘בלאנקט’, שמיכה, הוא שמו של תבשיל בשר בהיר המבושל בציר בהיר, ירקות ארומטיים ושמנת מתוקה.
מי ועל שום מה נקראת מסעדה צרפתית ביסטרו?
‘ביסטרו’ היא מילה רוסית שפירושה ‘מהר’, והיא נוצרה על ידי חיילים רוסיים שנהגו להיכנס למסעדות בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולבקש שהאוכל יוגש במהירות.
האם אצבעות הגברת טעימות?
‘אצבעות הגברת’ הוא כינויה של הבמיה אצל האנגלים.
האם שערות המלאכים נועדו לאכילה?
‘שערות המלאכים’ היא פסטה דמוית ספגטי.
על מה ולמה אומרים ‘טוֹסְט’ כשמרימים כוס יין?
מקור המנהג במאה ה-17, toast היה ברכה לבריאותה של גברת, על פי הנוהג להכניס פיסות לחם ליין כמזון בריאות.
למה ועל מה קוראים למנות הספרדיות המקדימות ‘טאפאס’?
‘טאפא’ פירושה מכסה בספרדית, ברבים: טאפאס; במאות קודמות נהגו לכסות את כוסות היין בפרוסות לחם מרוחות כדי שלא ייכנסו לתוכן זבובים. אכלו גם את הלחם.
אז מה זה לעזאזל שטרודל? ולא תגידו עוגה.
שטרודל היא מערבולת בגרמנית, והעוגה האוסטרית נקראה כך על פי צורתה.
מה רוצה איטלקי רעב כשהוא אומר ‘הרם אותי למעלה’?
טיראמיסו. ‘הרם אותי למעלה’ הוא משמעות שמה של העוגה המופלאה.
ואיך יודעים שאיטלקי נהנה ממנת עגל משולב בהאם, מרווה, חמאה ויין לבן?
הוא קורא לה סַלטימבּוֹקה – קופץ לפה.
פעם אחת ולתמיד, מאיפה הגיע שמו של נקניק הסלמי?
לא, זה לא בהונגרית. זה באיטלקית. בלטינית salame פירושו: להמליח.
מיהי האיטלקייה הזועמת?
ארביאטה, רוטב עגבניות חריף, שפירוש שמו באיטלקית ‘הזועמת’.
ומה אוהב לאכול השטן?
בשר או דג מצופה ביצה ופירורי לחם. הבריטים קוראים לזה devilled, והצרפתים: a la diable.
מה ההבדל בין שַׁטְצָד לשַׁלְפָּח?
שטצד הוא דג ההליבוט. שלפח הוא פרי צהוב הקרוי פיסאליס, וגם 'דובדבן היהודים'.
האם יש קשר בין קָלָמָרי וקלמר?
ועוד איך. מקור שתיהן במילה היוונית kalamos שממנה נולדה המילה קולמוס, והמילה הלטינית calamarion, שפירושה קסת ודיו. ממנה נגזר הקלמר שלנו (דרך ‘קלמרין’ התלמודית, קסת הסופר) וגם פרי הים קָלָמָרי, המצוי בקונכייה ובה דיו.
מי היה קודם, כמון או cumin?
כמון. שמו הלטיני של התבלין התגלגל מהמקור השמי, המופיע גם במקרא.
מי היה קודם, הפיסטוקים שלנו או הפיסטאצ'יו של האיטלקים?
שניהם באו מאב קדמון אחד: הפרסית.
מה ההבדל בין חמישה תבלינים לארבעה תבלינים?
חמישה תבלינים היא תערובת סינית: אניס, שומר, ציפורן, קינמון ופלפל. ארבעה תבלינים היא תערובת אירופית: פלפל שחור, אגוז מוסקט, ציפורן וקינמון.
ומי הם ארבעת הקטנים?
הפטיפורים, מעדני השוקולד. petit four, באנגלית מצורפתת: ארבעה קטנים.
איזה ירק מכונה בעברית בארבעה שמות?
כרֵשה, פרָסָה, לוף, פורי.
ולאיזו עוגה מפורסמת יש ארבעה שמות?
עוגת נפוליון, קרם שניט, אלף עלים, מיל פיי.
למי קוראים לָאסי והיא לא נובחת?
לאסי הוא משקה יוגורט הודי.
מיהי לוֹלוֹ רוֹסוֹ ואיך נראה השיער שלה?
לולו רוסו היא החסה המתולתלת, ובאיטלקית כשמה כן היא.
מה עדיף, לשלהב או לטַמְפְּרֵר?
לטמפרר פירושו ליצור טמפרטורה נוחה להכנת שוקולד, לשלהב פירוש לבצע פְלַמְבֶּה, יציקת אלכוהול והבערתו על מזון.
ומתי עושים גימוּץ?
כשרוצים לעשות חור בקמח, גוּמָץ היא מילה תנכית נדירה שפירושה חור.
איש אחד חטף חָרָרָה פעמיים בארוחה ויצא בריא ושבע.
חָרָרָה היא גם מרק ירקות מרוקני וגם עוגה דקה.
איש אחר קיבל קבס ולא נשאר צמא.
קבס היא בירה רוסית.
מיהם מאדאם ומיסייה קרוֹק?
מיסייה קרוק הוא סנדוויץ' צרפתי חם. מאדאם קרוק היא אותו סנדוויץ', כולל ביצת עין.
מה הבדל בין פִיסטו לפֶסטו?
פיסטו הוא פסטו בסגנון צרפתי, ואין בו צנוברים.
גלי המשוגעת עושה סקס על החוף עם רוסי שחור?
במשפט תמוה זה טמונים שלושה כינויים של קוקטיילים.
נפוליון רואה חיים מתוקים אחרי מותו?
‘נפוליון’ ו’דולצ'ה ויטה’ הן פשטידות.
מי לפעמים מלוכלך ולפעמים עוקץ?
מרטיני.
ולסיום, מה אתם מעדיפים שיהיה לכם, סיטומַניה או סיטופוביה?
סיטומניה היא תשוקה חולנית למזון. סיטופוביה – פחד חולני ממזון. לבחירתכם. בתיאבון!
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
ד"ר רוביק רוזנטל / עשרים מי יודע? שפת התנ"ך במספרים
Posted in רוביק רוזנטל, tagged אב, אדוני, אופייני, אוצר, אל, אלוהים, אנשים, ארמית, אשכול, את, בניין, גוף, גרסא, הוא, היה, הכפלה, חיות, חכם, חלוקה, יהוה, יודע, יום, יחיד, יחס, ישראל, כינוי, כתיב, לשון, מופע, מורחב, מושא, מילה, מילון, מינוח, מלך, מספר, מקומות, מקרא, משמעות, נוכח, נטיות, נפוץ, נקבה, ספ"ר, עברי, על, עם, עצם, ערך, ערם, עשה, פועל, פיגורטיבי, פעם, פרטי, צורה, צמחים, קשר, שדי, שופטים, שם, שפה, תורה, תנ"ך on מרץ 16, 2017| 13 Comments »
1. בתנ"ך כ-7000 ערכים מילוניים עבריים (כולל פעלים בחלוקה על פי בניינים), וכן כאלף ערכים בארמית, ושמות פרטיים רבים מאוד של אנשים ומקומות.
2. המילה השלמה הנפוצה ביותר בתנ"ך היא 'אֶת' – כולל נטיותיה הרבות. 10903 פעם היא מופיעה לפני מושא מוצרך (כולל נטיות: אותי, אותנו), ועוד 553 במשמעות 'עִם' (כולל נטיות: אִתי, אִתָנו), ו-284 פעמים בצורה המורחבת 'מאת'. אליך, בן גוריון. גם מילות יחס נוספות כמו 'עם' ו'על' מובילות. למיליות נוכחות גבוהה. ל' מובילה (ללא נטיות): כ-20,000 הופעות, ב' – 15,000, כ' – 3000.
3. מילית הזיקה המקראית 'אֲשֶר' נפוצה מאוד: 5495. יש נוכחות נמוכה למילית הזיקה שֶ- האופיינית ללשון חכמים: 122 פעם, ופרט למופע יחיד בספר שופטים היא מופיעה תמיד בספרות המקראית המאוחרת.
4. שם העצם הנפוץ ביותר במקרא הוא בעצם שם פרטי מורחב: שמו של האל יהוה, הנכתב גם בגירסאות חלופיות כמו יי או יקוק: 6639 פעמים. כאשר מצרפים אליו את שמות האל הנוספים: אלוהים (2603), אדוני (425) אל (235), אלוה (57), שדי (48) מגיעים למספר הכמעט עגול 10007.
5. שמות העצם שאינם שמות האל הנפוצים ביותר בתנ"ך הם מלך (2518) המשמש לעיתים ככינוי לאלוהים, ו'ארץ' (2504).
6. השם הפרטי הנפוץ ביותר בתנ"ך הוא ישראל (2512). הוא משמש גם כשם אדם (יעקב), גם כשם הארץ וגם כשם הממלכה.
7. הפועל הנפוץ ביותר בתנ"ך הוא 'אמר': 5274 פעמים, כולל נטיות. אחריו, בהפרש ניכר, הפעלים 'היה' ו'עשה'.
8. המילה 'לא' נפוצה מאוד בתנ"ך – 5097 פעמים. לעומתה המילה 'כן' נמצאת במקום נמוך בהרבה: 563 הופעות.
9. שם התואר הנפוץ ביותר בתנ"ך הוא 'גדול' – 526 פעמים, אחריו בתור 'טוב' – 495 פעמים.
10. מילת הקריאה הנפוצה ביותר בתנ"ך היא 'הִנֵּה!', 1057 הופעות, ואחריה 'נא', 404.
11. כינוי הגוף הנפוץ ביותר בתנ"ך הוא 'הוא' – 1386. כינוי הגוף לנקבה 'היא' מדדה הרחק מאחורי הכינוי לזכר, עם 484 הופעות, כאשר בתורה הכתיב של הכינוי לנקבה הוא תמיד הִוא. כינוי הנסתרות הוא 'הֵנָּה' (30 הופעות), הצורה הנפוצה היום 'הֵן' אינה מופיעה בתנ"ך.
12. בתנ"ך כ-2100 מילים המופיעות בו פעם אחת ויחידה, כולל כאמור הופעות של שורש בבנייני פועל נפרדים. כלומר, כל מילה שלישית בתנ"ך מופיעה בו פעם אחת בלבד. מילים כאלה קרויות בשפה הבלשנית hapax legomenon ובמינוח העברי מילים יחידאיות.
13. בין אלפי המילים היחידאיות מילים רבות הנפוצות מאוד בעברית החדשה. דוגמאות: אָמָּן, אושר, בהיר, שום ובצל, גבינה וגבעול, דג ודיו, נדהם, התחמם וזָרַם, הגות, הורים, זכוכית, חֶברה, חותנת, מֶשֶק ועוד ועוד.
14. למעלה מ-1200 מילים במקרא הן מילים נטולות שורש על פי הופעתן במקרא. ביניהן מילים נפוצות כמו אב ואם, אף, פה ויד, שפה וגוף, דוב ואריה, הר וגיא, ציפור ונוצה ועוד ועוד. מילות היחס והכינויים הן בדרך כלל נטולות שורש. רוב שמות החיות והצמחים הם נטולי שורש מקורי. חלק מהמילים נטולות השורש המקראי נקשרות לשורש מאוחר יותר, בדרך כלל שורש שנגזר משם העצם: 'מאובן' ו'התאבנות' מאֶבֶן, 'ייהוד' מיהודי, 'התייתם' מיתום. במקרים רבים יותר נוספה למילים אלה סיומת שהרחיבה את השימוש במילה: אבהי (מ'אב'), זהות (מ'זה'), אשכולית (מ'אשכול') ועוד. לעיתים הסיומת נוספת כבר במקרא, כמו אחווה (מ'אח').
15. השפה המקראית היא פיגורטיבית וסיפורית, ובכל זאת יש בה לא מעט מילים בדרגת הפשטה גבוהה. הסיומת –וּת, שהיא סיומת המושג בעברית מופיעה בתנ"ך כשישים פעם. היא כוללת מילים רווחות כמו אלמְנוּת, אכזריוּת, מלכוּת, דמוּת, ילדוּת ועצלוּת.
16. בתנ"ך מעט מאוד שמות פעולה, עדות נוספת לאופי הסיפורי-פיגורטיבי של הלשון המקראית. כל שמות הפעולה הם בבניינים קל ופיעל. למשל: אכילה, בריאה, הליכה ועטישה; גידוף, לימוד, חיתול ופיתוח.
17. כ-700 מילים בתנ"ך מסתיימות בסיומת הנקבה –ָה, כגון ארוחה, בקעה, חומצה ומחשבה. כ-120 בסיומת –ת כגון מצנפת ושיבולת, וכ-50 בסיומת –ִית: מענית, צפיחית, קדורנית.
18. בתנ"ך כ-1500 שורשים. כ-10% מהם הם שורשים הומונימיים, כלומר, שורשים זהים שאינם קשורים ביניהם בקשר משמעות. ביניהם אז"ן (האזינו מול מאזניים), שח"ר (בוקר מול שחור), רד"ה (דבש ושלטון) ועוד ועוד. 16 שורשים הם הומונימים משולשים: צל"ל (צל, צליל ושקיעה), ער"ם (ערימה, עורמה ועירום) ועוד. השורש המגוון ביותר במקרא ובעברית בכלל הוא ער"ב, שלו שבע משמעויות שונות.
19. בתנ"ך מעט שורשים מרובעים, ורובם בפעלים מבנה ההכפלה: צפצף, טלטל, כרכר, התקשקש. מבנה ההכפלה קיים גם בכמה שמות עצם ותואר כמו ירקרק, שרשרת, סחרחר ואספסוף. השורשים המרובעים שאינם במבנה ההכפלה הם במילים 'מכורבל', הקשורה למילה הארמית כרבלא, שפירושה מעיל, ו'מחוספס'.
20. אוצר המילים של התנ"ך הוא הבסיס המוצק שעליו נשען אוצר המילים העברי החדש. שני שליש מן המילים שבהן אנו משתמשים בשפת יום יום, בתקשורת ובספרות הן מן התנ"ך.
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
נגה פורת / שובה של הנו"ן
Posted in נגה פורת, tagged אות, בנין, גרונית, דגש, דקדוק, הבט, הגיד, הגיע, הזיל, הזיק, הכיר, הנגיש, הנחיל, הנמיך, הנעים, הנציח, הנשים, הנשיר, הסיע, הפיל, יהושע, מבט, מילת יחס, מקרא, משמעות, נבט, נגישות, נגש, נון, נטיה, נטמע, ניגוד, נשמט, עצם, פועל, שורש, שם on ינואר 19, 2017| 26 Comments »
הפעם אעסוק בנושא דקדוקי ידוע מזווית חדשה. הנושא הוא פעלים חסרי פ"נ, כלומר: שורשים שבהם פ' הפועל (האות הראשונה בשורש) היא נו"ן (כמו השורש נפ"ל). כאשר מטים את השורשים האלה בבניין הפעיל, לרוב האות נו"ן נטמעת באות שאחריה, למשל: הפועל הִפִּיל היה במקור '*הִנְפִּיל', האות נו"ן נבלעה באות פֵּ"א, ובמקומה בא דגש חזק באות פ'. וכך נוטים רוב השורשים הפותחים בנו"ן בבניין הפעיל: הִגִּיעַ, הִכִּיר, הִסִּיעַ, הִזִּיק ועוד. יש יוצאים מן הכלל: ראשית, הנו"ן לא נשמטה לפני אחת מארבע האותיות הגרוניות (אהח"ע), וכך לפעלים הִנְחִיל, הִנְעִים ואחרים, יש נטייה רגילה, כמו זו של שורשים אחרים שאינם פותחים בנו"ן: 'הגזים', 'הכעיס' וכו'. שנית, עם התפתחות העברית נוספו גם פעלים שבהם נו"ן אינה נשמטת לפני אות שאינה גרונית: הִנְמִיךְ, הִנְצִיחַ, הִנְשִים ועוד. דברים אלה ידועים משיעורי הלשון ומספרי הדקדוק, אך כעת נבחן תופעה מיוחדת, והיא: שורשים הפותחים בנו"ן, והם נוטים בשתי הדרכים האלה.
לדוגמה, השורש נג"ד נוטה בבניין הפעיל גם בהבלעת הנו"ן – בפועל הִגִּיד, שראשיתו בלשון המקרא (ראו כאן) – וגם בשימור הנו"ן: בפועל הִנְגִּיד, שמקורו בעברית החדשה. לכל אחד מצמד הפעלים האלה יש משמעות שונה. כידוע, 'הגיד' פירושו 'אמר', והַקשר בין משמעות זו לבין משמעויות של מילים אחרות מהשורש הזה (נֶגֶד, התנגד) אינו ברור מאליו. מילונים היסטוריים מקשרים בין פועל זה לבין המשמעות המקראית של מילת היחס נֶגֶד– מול, נוכַח; בפני, בנוכחות (לדוגמה: "וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ", יהושע ג טז; משמעות זו נשתמרה במילה מִנֶּגֶד ובביטוי עֵזֶר כנגדו). לפי הסבר זה, אפשר לפרש את הפועל 'הגיד' כך: 'הציג עניין מול השומעים'. כמו כן, כפי שעולה מהשוואה לשפות שמיות אחרות, משמעותו הראשונית של השורש נג"ד היא 'היה בולט וברור', ולכן יש המפרשים את הפועל 'הגיד' כך: 'הפך עניין לבולט וברור (לשומע('. לעומת זאת, קל להבין את הקשר למשמעותו של הפועל 'הנגיד' – העמיד דבר כנגד דבר אחר, בייחוד לצורך השוואה; הבליט את הניגוד ביניהם. האות נו"ן אינה נשמטת בפועל 'הנגיד', פועל חדש יחסית בעברית, על מנת לבדל את משמעותו מהפועל 'הגיד'.
מעניין לבחון זוגות פעלים נוספים כאלה. הפועל הנפוץ הִבִּיט נגזר מהשורש נב"ט, ולצידו קיים הפועל הִנְבִּיט – גרם לזרעים להתחיל לצמוח בסביבה מתאימה. כמו בצמד הפעלים הקודם, גם כאן משמעותו של הפועל ה'וותיק' יותר, שבו הנו"ן נבלעת, רחוקה מאוד ממשמעויות אחרות של השורש, לעומת הפועל ה'חדש' שבו נשמרת הנו"ן, והַקשר בינו לבין משמעות השורש ברור הרבה יותר.
מהשורש נב"ט נגזרו עוד כמה פעלים ושמות עצם שמובנם ראייה והסתכלות, ובכולם הנו"ן נבלעת באות שאחריה, בין היתר: נִבַּט, הֶבֵּט ומַבָּט. לעומת זאת, הפועל 'הנביט' משקף משמעות אחרת של השורש נב"ט – צמיחה, והוא קשור לפועל נָבַט בבניין קל ולשם העצם נֶבֶט. ככל הנראה אין קשר היסטורי בין שתי המשמעויות של השורש הזה.
גם לפועל השכיח הִגִּיש יש 'תאום לא זהה' – הפועל הִנְגִּיש. במקרה זה המשמעויות של שני הפעלים אינן כה רחוקות זו מזו. המשמעות הבסיסית של מילים מהשורש נג"שׁ (נִגַּשׁ , גִּישָׁה) היא התקרבות. כאשר מגישים דבר מה למישהו (למשל, כאשר מגישים אוכל לסועד), מקרבים את הדבר אליו. משורש זה נגזר התואר נָגִיש – שהגישה אליו נוחה. בשנים האחרונות עלתה חשיבותו של המונח נְגִישׁוּת (accessibility), בעיקר במובן של נגישות לבעלי מוגבלויות שונות – הן נגישות פיזית למקומות שונים והן נגישות לשירותים ולמידע. על רקע זה החלו להשתמש בפועל 'הנגיש' במובן 'הפך משהו (מקום ציבורי או שירות ציבורי, כמו אתר אינטרנט) לנגיש'.
ההבדל במשמעויות דק יותר בצמד פעלים נוסף: הפועל הִשִּׁיר מתאר נשירה פיזית של עלים או שערות (לדוגמה: עץ השקד משיר את עליו בתקופת השלכת), ואילו הפועל הִנְשִׁיר (הוציא מישהו ממסגרת לימודית-חינוכית) מתאר נשירה מטפורית של אדם ממסגרת כלשהי.
לבסוף, בשורש נז"ל הצורה הרגילה בהבלעת הנו"ן מוכֶּרת הרבה יותר: הפועל הִזִּיל שפירושו 'גרם לנזילה' (בעיקר בצירופים 'הזיל דמעות', 'הזיל ריר' וכד'). לצידו נוצר בעברית החדשה פועל נוסף המשמר את הנו"ן: הִנְזִיל. פועל זה משמש רק בשני תחומים ספציפיים; בתחום המדעי משמעותו היא: ביצע תהליך של הפיכת גז טבעי למצב צבירה נוזלי, (לדוגמה: הדרך היעילה ביותר לשנע גז טבעי למרחקים ארוכים היא להנזיל אותו); ובתחום הכלכלי הוא משמש במובן הפך נכס כלשהו לנזיל (כלומר: הפך אותו לנֶכס שאפשר להמיר אותו למזומנים בקלות).
ד"ר רוביק רוזנטל / אליבא דמשכנתא לאו טענה היא
Posted in רוביק רוזנטל, tagged אבא, אורגני, אליבא, אמא, ארמית, אשתקד, ביטוי, גולים, גט, דיבור, זקן, חלופי, יהודי, יוונית, ימי הביניים, ישראל, לאו, לשון, מאידך, מילים, מלעיל, מלרע, מסתיים, מקרא, משכנתא, משפחה, משפט, סבא, סבתא, ספ"ר, עברית, פסוק, רבא, רבתא, שגר, שורש, שימוש, שם, שמיות, שפות, תלמוד, תנ"ך on נובמבר 10, 2016| 8 Comments »