Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘שוק’

הכסף מניע את העולם, והבורסה על כל שלוחותיה מניעה את הכסף. כמו בעניינים רבים, גם כאן, לשפה יש תפקיד מאתגר: איך לתאר את המנגנון שבו פועלות בורסות העולם בלשון בני אדם, מניין מגיעות המילים המתארות את התחום, ומה השתנה בעולם הלשוני-פיננסי הזה במהלך הדורות.

המילה 'בורסה' עצמה התגלגלה דרך שפות שונות לשפות אירופה כמו גרמנית, צרפתית ואנגלית, ומשמשת בעברית ללא חלופה. פירוש המילה בצרפתית הוא 'ארנק', והיא התגלגלה דרך הלטינית מהמילה היוונית bursa שפירושה עור – בדיוק כפי שהיא נהגית בעברית. אפשר למצוא אותה כבר בעיתונות ההשכלה, כמו בעיתון 'חבצלת' מיולי 1874 – "הכסף יענה על הכל והבורסה (בערזע) ריק". 'בערזע' היא המילה היידישאית לבורסה.

הפריט הבסיסי של הבורסה הוא 'מניה', שהיא נייר בעל ערך כספי המקנה חלק בבעלות על חברה עסקית, כולל זכויות וחובות שונות. בעבר זה אכן היה נייר של ממש, היום הוא שייך לעולם הדיגיטלי. המילה 'מניה' היא גזירה לאחור של המילה ברבים 'מניות' המופיעה בספר נחמיה, שהיא הרבים של 'מְנָת' במשמעות חלק, וקרובה למילה 'מנה'. כך בפסוק "וְכָל־יִשְׂרָאֵל֩ בִּימֵי זְרֻבָּבֶל וּבִימֵי נְחֶמְיָה נֹתְנִים מְנָיוֹת הַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ, וּמַקְדִּשִׁים לַלְוִיִּם, וְהַלְוִיִּם מַקְדִּשִׁים לִבְנֵי אַהֲרֹן". המילה מופיעה במשמעות הבנקאית-בורסאית בעיתונות העברית מאז שנות השמונים של המאה ה-19. גם המונח 'שוק המניות', תרגום שאילה של stock market, ותיק. בעיתון 'הפועל הצעיר' משנת 1919 נכתב: "המצב הפורח של שוק המניות בכלכותה ובבומבי". הדימוי 'שוק' למה שמתרחש באולמות הבורסה קולע למדי.

בבורסה פועלות 'חברות ציבוריות'. מהי חברה ציבורית? חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה, או שהוצעו לציבור על פי תשקיף ומוחזקות בידי הציבור. חברות הרוצות להיסחר בבורסה מבצעות 'הנפקה', וזאת בעקבות הפועל הארמי-תלמודי נְפַק – יצא, כמו בביטוי 'מאי נפקא מינַה', 'מה יוצא מזה'. 'אקזיט' הוא מהלך שבו היזמים או המנהלים יוצאים מן החברה ומוכרים את הפעילות שלה לגוף בעל אמצעים. אחת ההצעות לבידול בין הנפקה ואקזיט, שבשניהם יש מהלך של יציאה, היא לקרוא לאקזיט בעברית 'הֶנְפֵּק'.  

גם למילות יסוד אחרות בַתחום בסיס במקורות. 'קרן' במשמעות הון יסודי מקורה במשנה: "האוכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש". מכאן התגלגלה לקופות או למאגר כספי שאליו מתנקזים כספי משקיעים. כך גם 'ריבית' המשנאית, לצד המילה המקראית נֶשֶך.

מדוע נקראת רכישת המניות 'השקעה'? שוב חוזרים ללשון חכמים, הפעם במסכת שקלים בתלמוד הירושלמי, שם שואל מאן דהוא "כמה ממון שיקעו אבותיי כאן". סביב המשקיעים נטווה עולם של דימויים. 'אביר אפור' הוא משקיע המציע תנאים מיטביים במטרה להשתלט על חברה. 'אנג'ל', מלאך, הוא כינוי למשקיע פרטי בסטארט-אפ. ואילו סטארט-אפ (חברת הֶזנק בעברית) המוקם ללא  השקעה בהוצאות מינימליות מכונה באנגלית 'בוּט-סטרָאפּ', רצועת מגף, בעקבות סיפורי הברון מינכהאוזן, שהצליח להוציא את עצמו מהבוץ כשנקשר לרצועת המגף שלו. לא תמיד מצליחים לצאת מהבוץ. הפסדים רצופים בהשקעה חדשה נקראים 'בְּלידינג', דימום, או  'בֶּרנינג', שריפה. בכל המקרים האלה השימוש הישראלי הוא במקור האנגלי.

מילת המפתח 'כסף' עברה כמה גלגולים. במקור זה שמה של מתכת שנחשבה בעלת ערך, ומכאן גם שם הצבע החיוור שלה. מן המתכת נטבעו מטבעות בעידן העתיק, וכך דבקה המילה במקרא במשמעות העסקית-כלכלית, ונותרה על כנה בעברית עד היום. לכסף דבקו שמות תואר רבים, כאילו היה יצור אנוש. יש 'כסף גדול', סכומים משמעותיים בהשקעה או ברווח, ובניגוד לו 'כסף קטן' שגם הפך לדימוי כללי. 'כסף זול' הוא כסף שהריבית עליו נמוכה, 'כסף קל' הוא רווח המושג במהירות וללא צורך בהשקעה גדולה. 'כסף חכם' מיוחס להשקעה הנעשית בזהירות ותוך בדיקת הנתונים הרלוונטיים. 'כסף לבן' הוא רווח מהכנסות ששולם עליהן מס כחוק, בניגוד ל'כסף השחור' או 'המלוכלך'.

עולם הבורסה זכה למגוון צבעוני של דימויים. אחד המקורות הפוריים ביותר הוא בעלי החיים. תיאור של שוק המניות כמעין גן חיות נטבע כבר לפני שנים רבות. 'שוק שוורים' מתייחס לבורסה עולה, 'שוק דובים' – לבורסה יורדת. 'שוק תרנגולות' מתייחס לשוק בתנועה תזזיתית, מעלה ומטה. בבורסה פועלים משקיעים כמו 'אייל', הקופץ על כל הנפקה חדשה, 'ברווז צולע' שהוא משקיע שאינו יכול לעמוד בהתחייבויותיו, ו'כבש' שהוא משקיע לא מתוחכם. 'פרה חולבת' הוא משקיע או מוסד שניתן לקבל ממנו סכומי השקעה גדולים ללא תמורה. 'קנגורו' הוא פשוט מניה שמקורה באוסטרליה. 'גורילה' היא הגורם המוביל בשוק מסוים, בדרגה גבוהה במובהק מן האחרים, בעוד 'דבורה קטלנית' היא כינוי ליועצים מיוחדים המתמחים במניעת השתלטות על חברה, ו'מלכודת סרטנים' היא שיטת התגוננות נגד השתלטות עוינת.

הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר דיווח על משבר הבורסה בשנת 1997 בדימויי חיות כמו "הנמר התאילנדי השרירי" או "החיידק האסיאני טורף הבורסות". דימויים נוספים מהווים האנשה של הבורסה עצמה. בעיתונים נכתב כי הבורסה בהונג-קונג "התחילה להריח צרות", וכן על "הרגישות המקומית של שוק ההון האמריקני". הבורסות, כך סופר לנו, "התרוצצו למעלה ולמטה", התחילו "להשתולל", ואפילו "רכבת השדים של הבורסה יצאה לדרך".

גם המניות הפכו בתיאורים השונים ליצורי אנוש שלהם מגוון של רגשות. נכתב כי "במשך כל היום הצביעו החוזים הסינטטיים על פסימיות גדולה". הכתבים דיווחו כי "המניות שכחו מה זה לעלות",  וכי "מניות אחרות ייסחפו תוך התהליך". הדרמה מתעצמת ומספרים לנו כי "מניות אלביט-אלרון התחילו לדהור צפונה", וגם נאמר כי "שוק המניות ריחף גבוה מדי, מנותק מהמציאות". באותו עניין מכונה נפילה פתאומית ומהירה של ערך מניה 'כיס אוויר'. המניות המרחפות שתו משהו, כי נכתב עליהן "כל המניות הרשומות היו עליזות במיוחד", "מניות אלרון עלו בצהריים וזינקו בלילה", וכי "המשקיעים העדיפו לבלות את סוף השבוע עם יותר מזומנים ופחות מניות". גם הביטוי 'הריץ מניות' המעיד על פעילות פלילית  הוא דימוי של האנשה. על כך הזכיר לנו הפרשן הכלכלי ג'יי לוין כי "מניות אינן זזות, אלא אם כן דוחפים אותן".

הבורסות בעולם קשורות זו בזו במעין רשת עולמית, כפי שמעיד הביטוי הידוע "כשוול סטריט מתעטשת הונג קונג מתקררת", שנטבע בגרסה ראשונה בעיתון 'ניו יורק טיימס' בשנת 1957. לא במקרה המשבר הגדול של קיץ 1997 בבורסה בניו יורק תואר תחילה במונחים של מזג אוויר גלובאלי. הפרשנים דיברו על "סופת אל ניניו פיננסית", וסבר פלוצקר שביקר בוול סטריט סיפר איך "עמדתי שם בעין הסערה, על קצה שפתו של החור השחור".

הבורסה מתנהלת, כפי שמעידים גם הדימויים הרבים, בקשר ישיר עם הפסיכולוגיה האנושית. הפסיכולוגיה קובעת את התנהגות המשקיעים וגם את זו של קברניטי החברות והתאגידים. הדיווח על המתרחש סביב אירועי הבורסה מכיל אבחנות נפש רבות. הפסיכולוגיה הזאת תמיד קולקטיבית, אלמונית, ושוב אינך יודע מי עצבני, מי חולה נפש, מי נוירוטי ומי פסיכוטי. ברגעי משבר יש "מכירות פניקה", "היסטריה כמעט מוחלטת", ואפילו התאבדות קולקטיבית, כפי שנכתב בפרשנות בעיתון הארץ על התנהגות המשקיעים: "אם למות – עדיף בחברותא". הרחוב הפיננסי של אמריקה "רועד מפחד", ואחרי יומיים נשמעת מסוף העולם ועד סופו "אנחת רווחה קולקטיבית". עד המשבר הבא.

Read Full Post »

Read Full Post »

חוקרי טבע למיניהם מספרים לנו שוב ושוב שהשליטים האמיתיים של היקום הם החרקים, וכי הם היו כאן לפנינו ויהיו כאן אחרינו. נקמת האדם בחרקים היא הצבתם בתחתית ההיררכיה של בעלי החיים. הזבוב, היתוש והג'וק נתפסים כיצורים מאוסים. לדבורה ולחיפושית  יש מעמד טוב במקצת, אבל עדיין הם רחוקים ממעמד האריה והפיל, הכלב והסלמון השוחה במעלה הזרם.

מה מספרת השפה על החרקים? דומה שמי שזכה למירב הטיפול הלשוני הם הזבובים. הסיבה לכך היא כנראה שהם בני הבית הנאמנים ביותר. מעצבנים אך עקשנים. כבני בית הם עדים אילמים למתרחש בו, ומכאן המונח האנגלי שזכה לתרגומים רבים "זבוב על הקיר". הזבוב על הקיר הוא המתעד הנסתר, ומכאן הביטוי האמריקני "סרטי תעודה של זבוב על הקיר". גברים מזילי ריר מתים להיות זבוב על הקיר בחדר השינה של דוגמניות מפורסמות, ועיתונאים סקרניים משתוקקים להיות זבוב על הקיר בדיון צפוף בקבינט או בבית הלבן.

אחד משיאי כהונתו של ברק אובמה היה הצלחתו לבצע סיכול ממוקד בזבוב, וזאת על רקע הטענות שהוא נשיא פייסן ש"אינו מסוגל לפגוע בזבוב על הקיר". מטבע הלשון הזו מצויה בשפות רבות, ביניהן אנגלית, יידיש, רוסית, גרמנית, צרפתית וערבית ומקורה ברומן "חייו ודעותיו של טריסטרם שנדי, ג'נטלמן", מאת הסופר האנגלי לוֹרנס סטרן מן המאה ה-18. הרומן מתאר אדם שקט, בעל מזג טוב, שאפילו אינו מסוגל לפגוע בזבוב. כאשר זבוב גדול הטריד אותו, הוא תפס אותו ושחרר אותו בחוץ, באומרו: "העולם בוודאי גדול מספיק כדי שיהיה בו מקום גם לך וגם לי". לעומת יפה הנפש הנ"ל הביטוי "נפלו כמו זבובים" מספר לנו על מצב שבו בני אדם נקטלים בהמוניהם במהלך מלחמה. הוא מופיע ביידיש: פֿאַלן ווי פֿליגן, ובשפות רבות נוספות.

ההיררכיה בין החרק והחיות הגדולות  מגולמת בביטוי "עשה מזבוב פיל", כלומר הגזים, עורר מהומה והתרגשות סביב עניין פעוט. מקורו ביידיש: מאַכן פֿון אַ פֿליג אַ העלפֿאַנד. מסתבר שדוברי היידיש החליפו את היתוש בזבוב. בגרמנית אומרים 'לעשות מיתוש פיל' בעקבות אמרה מקורית בלטינית. ויש גירסאות נוספות|: לעשות מפרעוש גמל (לדינו). לעשות מזבוב גמל (יהודי עירק), לעשות מתל החפרפרת כיפה של מסגד (גרמנית), ועוד. ועל כך אמר מוטה גור: לא דובים ולא זבובים.

הזבוב מככב בפתגם חשוב בענייני דיבורים מלדינו: "אֶן בּוֹקָה סֶירָאדָה – נוֹ-אֶינְטְרָה מוֹשְׁקָה". בפה סגור – לא נכנס זבוב. משמע, השתיקה עדיפה. במשמעות הפוכה זהו פתגם בזכות האסרטיביות: אם תשתוק, לא יקרה כלום!

היתוש נאבק על מקומו בעולם הפתגמים. "יתוש בראש" מזכיר את הסיפור המדרשי על היתוש שהרג את טיטוס לאחר שהתיישב בתוככי קודקודו.  הביטוי התלמודי הנפלא ממסכת שבת מספר: "חמשה אימות הן, אימת מפגיע על ארי, אימת יתוש על הפיל, אימת שממית על העקרב, אימת סנונית על הנשר, אימת כילבית על לויתן". על מי שמפעיל כוח רב ומיותר לצורך השגת מטרה פעוטה נאמר שהוא "הרג יתוש בתותח", אִמרה שיש לה גירסאות רבות, המיוחסת לקונפוציוס, ומזהירה בפני שימוש בכוח יתר בלתי נדרש. בתאילנד אומרים: "רכב על פיל כדי לתפוס חגב".

מהיכן הגיע אלינו הג'וק? מן החשוד המיידי: יידיש, ששאלה אותו מן השפות הסלאביות. שמו העברי החדש הוא  'תיקן', מפני שהחרק הנ"ל מטיל את ביציו לתוך מעטפת דמוית תיק, וככל הנראה גם בעקבות צליל המלה המקבילה ברוסית וביידיש 'טרקן'. באנגלית הוא נקרא בשם המרתק cockroach, שיבוש של השם הספרדי לאותו חרק, cucaracha.  השם העברי הנפוץ יותר לג'וק הוא 'מקק'. בתלמוד נכתב על מקק הספרים ומקק התפילין. פרשנים רבים ראו כאן מילה נרדפת לריקבון (מק). רש"י סבר שמדובר בסוג של חרק: "מקק ספרים – אכילת תולעת אוכלת הספרים ומרקבן, ושמו מקק". זהו גם מקורו של הביטוי "תולעת ספרים" שמקורו ביידיש, "ביכערוורמען".

ביידיש נקרא המקק בין היתר 'פרנצויז', כלומר, הצרפתי, והצרפתים לא לבד. באוצר לשון יידיש של נחום סטויצ'קוב סידרת שמות לאומיים נוספים שניתנו ביידיש לג'וקים: 'רוס', כלומר רוסים, 'פרוסק', דהיינו, פרוסים, ו'שוואב', גרמנים. רפול דיבר על "ג'וקים מסוממים בבקבוק" כשהוא מתכוון למחבלים. חרקים מבחילים במיוחד, המוציאים ריח רע כשהם נמחצים, נקראו בהווי הקיבוצי 'פשיסטים'. לאחר המהפכה האירנית ובזכות צבעם החום הוסב שמם ל'חומיינים'. היהודים זכו כידוע לדימויי חרקים בספרות האנטישמית.

דימוי החרקים ליצורים אנושיים בדויים מלווה אותנו מן המקרא. בספר שמואל א' נכתב: "אחרי מי אתה רודף, אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד?" לפי הפרשנים "פרעוש היא כינה שחורה הקופצת ממקום למקום". הרמב"ן טוען שהפרעוש הוא "מין רמש שפרה ורבה, ויש אומרים שהוא מין הידוע ההווה מן העפר בימות החמה שקורין בערבי אלברגו"ת, והוא אינו פרה ורבה". 'ברגוט' קרוב פונטית גם לשמו של יצור דוחה אחר שהטריף את דעת החלוצים בקיבוצים, הברחש. הפשפש הפך בזכות רביעיית מועדון התיאטרון שם נרדף לאיש קטן המטפס במעלות השלטון, כשכוונת המשורר הייתה לאדם מסוים מאוד. המקבילה הערבית ל'פשפש' היא 'פספאס', שפירושה גם קטן, ומכאן נולד 'פספוס' העברי לילד קטן. יש סברה שכך נולד הפועל התלמודי 'לפשפש': גירוד על מנת למצוא ולסלק פשפשים התרחב לחיפוש בכלל. "שוק הפשפשים" הוא תרגום שאילה מהמונח האנגלי flea market, אבל אינו מדויק, flea הוא פרעוש ולא פשפש. הטענה הרווחת היא שזו אינה אלא הגייה סינית של הביטוי האנגלי הסביר יותר free market.

החיפושית היא האזרח הנחמד בממלכת החרקים, לפחות על פי נוכחותה הלשונית. 'חיפושית' היא מלה תלמודית, אבל בתרגומי שאילה היתה שם למכונית גרמנית פופולרית וללהקת קצב אלמותית, ה-Beatles. הלהקה נקראה בראשיתה "חיפושיות הכסף", Silver Beetles, השיבוש beatles קשר את שם הלהקה לbeat. bug, השם הנוסף לחיפושית, זכה למשמעויות רבות בסלנג האמריקני: תקלת מחשבים, מכשיר ציתות, חולה נפש ועוד ועוד.

החרק הנקרא בעברית פרת משה רבנו נקרא בצרפתית 'קוקסינל'. איך הפך החרק הסימפטי הזה כינוי לטרנסוורטיסט? אמן/ית הדראג המפורסמ/ת ז'ק שארל דופרנסנוי קרא לעצמו/ה קוקסינל, ושם הבמה הזה היה לשם כללי לבן המין שלישי. השם פרת משה רבנו בא מן היידיש: 'משה רבנו קייעלע' (פרונת משה רבנו), אבל היא נקראה גם 'בהמונת משה רבנו' ו'משיחון משה רבנו'. ח"נ ביאליק כותב בשירו "זוהר": "זבוב הומה, 'בן סוסו של משה רבנו' – כולמו חמדתי ויהיו לי רֵעים". דוברי היידיש העניקו לחיפושית עם הנקודות האדומות את כבוד האלים לו זכתה לפניהם בשפות רבות. באנגלית היא קרויה 'חרק הגבירה הקדושה' (ladybug), ברוסית 'פרת אלוהים', בגרמנית 'חיפושית מרים' (Marienkafer) , ובצרפתית, לצד קוקסינל,  bete a bon dieu, החרק של אלוהים הטוב.

ולסיום, שיר ילדים הזכור פה ושם לילדים מדורות שונים: "איציק ביציק עכביש הלך לו על הכביש/ פתאום ירד הגשם שטף אותו בוויש". ככה זה עם חרקים. כאשר יענו אותם, כן ירבו וכן יפרצו.

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

Read Full Post »

באחת הרשומות [פוסטים בלעז] ביומן רשת זה [בלוג בלעז] עסקתי במה שקרוי "רבים ההולכים ומתרבים": איך נפרצה לבלי הכר החומה של השמות שאין לתת להם ריבוי, ועולמנו הלשוני מלא נשקים וציודים, אוכלוסיות ונשנושים. מול תופעה זו יש גם תופעה הפוכה: מילה המופיעה בצורת רבים משמשת בלשון הדיבור בצורת היחיד כשם קיבוצי. למשל, כפי שמספר גולש: "בעודי מנגב חומוס בבית שמתי לב שאני אוכל 'חומוס עם צנובר וזעתר'. הסתכלתי היטב וראיתי שיש בקופסה יותר מצנובר אחד. אני אפילו יכול להישבע שפעם אכלתי 'חומוס עם צנוברים'".

'צנובר' כשם קיבוצי הוא כאמור דוגמה לתהליך בלשון הדיבור הישראלית: שם עצם המציין יחיד הופך לשם עצם קיבוצי. בשלב מסוים נתפס 'צנובר' לא כגרגר צנובר בודד, אלא כשם כולל לצנוברים רבים, והוא מתפקד כשם עצם קיבוצי מקובל, ממש כמו 'צאן', 'אוכלוסייה' או 'רכב' שהם שמות עצם קיבוציים במקורם.

'צנובר' חי בשלום ליד 'צנוברים' ואפשר לראות בתפריטים, מתכונים ומוצרים את שתי הצורות. ביחיד, כלומר כשם קיבוצי, וברבים. השימוש ביחיד כשם קיבוצי מזכיר שפת שוק כפשוטה. בשוק העברי נהוג לדבר כמעט תמיד על המוצרים בלשון יחיד: "בכמה העגבניה", "תן לי קילו מלפפון". לאחר פיגוע בשוק אמר אחד הסוחרים על עובד שנפגע: "זה היה עובד בתפוח אדמה". זה לא קורה רק בשוק. הגששים שואלים במערכון "המכונית המגויסת": "הגיע האוטו עם הבפלה?", וב"קנטטה לשווארמה" מזמינים "שני מיץ, אחד עגל, שני ברווז". השימוש אינו עקבי. בתחום המיצים, למשל, נהוג לומר 'מיץ תפוזים', 'מיץ תפוחים' ו'מיץ אשכוליות' ברבים, ולעומת זאת 'מיץ תות', 'מיץ פטל' ו'מיץ גזר' ביחיד. למה? לאלוהי השיווק פתרונים.

בכל המקרים האלה השימוש דומה לסיפור הצנובר: שם של מצרך מזון ביחיד הופך לשם קיבוצי. המבנה הזה מיובא ישירות מהערבית הפלסטינית המדוברת. יוחנן אליחי מגדיר במילונו לעברית הפלשתינית את 'בנדורה' (עגבניה), 'בטיח' (אבטיח), 'כוסא' (קישוא) ואחרים כשמות קיבוציים. כאשר רוצים לקנות יחידת עגבניה אחת מבקשים "חַבַּת בנדורא", שפירושו המילולי גרגר עגבניה. בערבית המילה חַבַּה מוצמדת למרבית שמות הירקות העגולים, כדי להפכם משם קיבוצי לצורת יחיד.

לצד אלה, "חומוס עם צנובר" וכן "כמה העגבניה" מייצגים התפתחות טבעית בלשון המדוברת הישראלית. זה קורה גם בשמות מוסדות ההופכים לשמות קיבוציים. בסידרת הטלוויזיה "הדימונאים" אומרת אילנית: "גועל נפש, הביא לנו משטרה", ולא 'שוטרים', או "באו אצלי מס הכנסה", במקום 'חוקרי מס הכנסה'. בצבא הופכים שמות יחידות לשמות קיבוציים, כמו בחידוד הבא: "צנחנים חושבים ואז מסתערים, גולני מסתערים ולפעמים חושבים, גבעתי חושבים שהם מסתערים, נח"ל לא חושבים ולא מסתערים". העובדה שבמקרה הזה אחרי "גולני" או "נח"ל" בא פועל ברבים אינה חשובה, וגם את 'צנחנים' אפשר לראות כקיצור (אליפסה בשפת הבלשנים) של 'חטיבת הצנחנים'.

האם התופעה קיימת רק בשפת הדיבור או בשפת השוק? לאו דווקא. שורשים לתופעה אפשר למצוא כבר במקרא. כך  מוביל יהושע את  עכן "ואת כל אשר לו" לסקילה ושריפה, כולל  "את שורו ואת חמורו ואת צאנו". 'שור' ו'חמור', במקביל ל'צאן', מתפקדים כאן ובמקומות נוספים במקרא כשמות קיבוציים, ולעומת זאת 'צאן' מופיע במקומות אחרים במקרא כיחידת צאן אחת: כבשה או עז בודדת. יש שמות קיבוציים שאחריהם בא יחיד (כמו "העדר הולך אחר הרועה"), יש רבים (כמו "אלה הצאן מה חטאו"). המיגוון מעיד על הגמישות הרבה בשימוש בשמות עצם קיבוציים.

בעקבות המקורות אפשר למצוא בעברית החדשה לא מעט דוגמאות של שימוש תקני לחלוטין בצורת יחיד המייצגת את הרבים, את הקיבוץ: "חמישים ילד", "שלושים איש", וגם "מאה איש ואשה". עם זאת לא נשמע "שלושים ילדה", "חמישים אשה". בצירוף "זקן וטף", אפשר לראות ב'זקן' שם קיבוצי, במקביל ל'טף' שהוא שם קיבוצי מלכתחילה. נעמי שמר כותבת בשירה "זמר לגדעון": "ברוך גדעון בן עם עני, אשר היכה במדייני … בשלוש מאות חייל". כך גם בשמות מספרים, במספרים הגדולים: עשרים וחמישה אלף, ארבעה מיליון וכדומה.

אחת התופעות הקרובות לתופעה הזו ואולי מושפעת ממנה היא בתחום הביגוד. כבר כמה עשורים זוכים אביזרי ביגוד זוגיים, הנהוגים בצורת הזוגי או בצורת הרבים להיקרא ביחיד. הדוגמה הבולטת ביותר היא 'מכנס'. במקור פירוש המילה הוא חלק אחד של המכנסיים, אבל המילה 'מכנס' התפשטה בלשון הדיבור והפכה לשם לבגד כולו, ונכנסה אפילו לשפה הרשמית. כך אפשר למצוא באחד הפרסומים  תיאור של "מכנס קל מאד, אוורירי, נוח ומתייבש במהירות". הנוסח "תראו איזה נעל קניתי", "אני הולכת לקנות סנדל" נפוץ מאוד וכמעט בלעדי. אל אלה הצטרפו התחתונים, שהפכו ברחבי העולם הצרכני הישראלי ל'תחתון'. באתר סטיילסקס מוצעים למתעניינים  תחתון עור "לאוהבי תחתונים מדליקים", תחתון לקיק לגבר, ו"תחתון לטקס עם רטט".

מה גבולות התופעה? כמו בתופעה ההפוכה – ריבוי של השם הקיבוצי או הבלתי ספיר – גם כאן הגבולות נקבעים על ידי השימוש והנוהג הלשוני. שוב ושוב יש לזכור: השפה אינה מערכת נוסחאות סגורה, היא משתנה ומתפתחת ומגלה בתוכה דרכים להתרחב ולהגמיש את האפשרויות הגלומות בה. המעברים הדו-סטריים בין היחיד והרבים הם עוד גילוי ליכולת הזו.

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

Read Full Post »