בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים

מטבעות לשון, כולל אלה שנקלטו באמצעות תרגום לשפה העברית, משמשות כפואנטה לבדיחות גם בתרבות העולם. ולהלן מקבץ.

אותו סיפור. מדינאי ידוע ביקר באוניברסיטה שבה למד בעבר. הוא ביקש לראות את החדר שבו התגורר בצעירותו. כשדפקו האיש ומארחו בדלת שמעו את הסטודנט המבוהל מורה לבחורה שהיתה שם בניגוד להוראות להסתתר בארון. האורח נכנס, הסתכל סביב ואמר: "אותו חדר, אותם רהיטים, אותם ספרים". הוא פתח את הארון והוסיף: "ואותה בחורה". השיב הסטודנט המבוהל: "סליחה, זאת הבת דודה שלי!" הוסיף האורח: "ואותו הסיפור".

אכל קש. לאוהלו של שייח' בדווי הגיעו שני עוברי אורח, לבושים כאנשי דת. שניהם נראו לשייח' מפוקפקים. במהלך השיחה יצא אחד מהם מן האוהל, והשייח' שאל את השני אודות חברו. אמר האורח: "זהו איש ריק משכל, פשוט חמור!" כעבור זמן מה יצא השני. שאל השייח' שוב אותה שאלה. ענה האורח השני: "הוא בור ועם הארץ, פשוט בהמה!" כשהגיע זמן הארוחה הגיש להם השייח' קערה מלאה קש ואמר: "העדתם זה על זה ששניכם בהמות, בבקשה, תאכלו קש".

הפשע לא משתלם. על הבלש המפורסם שֶרלוֹק הוֹלמס נכתב שיר. יש לי בעיה גדולה עם מלחמתי בפשע, אומר שרלוק בשיר, אם הפשע יצליח מאוד, לא תהיה לי פרנסה. השיר נחתם במילים: "אמנם הפשע לא משתלם לפושע, אבל הוא בהחלט משתלם לי".

יותר קתולי מהאפיפיור. גברת אמריקאית נכבדה עברה לדת הקתולית. היא היתה אדוקה ביותר באמונתה החדשה. התקבלה הגברת לראיון אצל האפיפיור פיוס ה-12, ודיברה בהתלהבות על גדולתה של הדת הקתולית. "בסדר, גברתי", אמר האפיפיור, "הרי כמו שאת יודעת, גם אני קתולי".

כמו סרדינים. המכונית של אשת המיליונר התקלקלה, והיא לא הצליחה למצוא מונית. בפעם הראשונה בחייה נסעה הגברת לביתה באוטובוס. בערב אמרה לבעלה: "אתה לא מתאר לך, האנשים מצטופפים באוטובוס כמו קוויאר".

לא בדיחה. איש אחד נכנס לאוטובוס, ניגש אל אחד הנוסעים ונתן לו סטירת לחי. אמר לו הנוסע: "מה זה? זאת צריכה להיות בדיחה?" השיב הסוטר: "לא, זה ברצינות!" אמר הנוסע: "אה, אז זה בסדר, כי אני לא אוהב בדיחות כאלה!"

לא שווה את הנייר.  שמואל גולדווין, ממנהלי חברת הסרטים מטרו-גולדווין-מאייר, היה יהודי יליד פולין. הוא מעולם לא השתלט בצורה מלאה על השפה האנגלית. אחת מאמרותיו השגויות הפכה למטבע לשון בפני עצמה: "חוזה בעל פה אינו שווה את הנייר שהוא נכתב עליו".

מה הולך? הסופר האנגלי דוגלס ג'רולד מן המאה התשע עשרה הלך ברחוב. יום אחד נטפל אליו נודניק ידוע ושאל: "הלו ג'רולד, מה הולך?" "אני הולך", ענה ג'רולד והמשיך ללכת.

מכר קרח לאסקימוסים. סוכן אמריקני מוצלח הצליח למכור מקרר לאסקימואי. כשפגש אותו לאחר זמן שאל: "נו, אתה מרוצה מהמקרר?" ענה לו האסקימואי: "יש רק בעיה אחת, אשתי לא מצליחה לחתוך קוביות קרח כך שייכנסו למגשים הקטנים".

ניקה את השולחן. פקיד במשרד ממשלתי שכרע תחת עומס העבודה שם לב שהשולחן של פקיד אחר כמעט ריק מניירות. שאל אותו בקנאה: "איך אתה מצליח להגיע למצב הזה? אתה בטח מאוד חרוץ!" השיב חברו: "תראה, בכל פעם שמצטברים אצלי יותר מדי מכתבים, בסוף היום אני כותב על כולם 'להעביר לסמית'. בטח יש פה איזה סמית במשרד,  וכך אני מנקה את השולחן". "אהה", אמר הפקיד השני, "אני סמית".

נכנס לאוזן אחת ויוצא מהשנייה.  הסופר האנגלי מן המאה ה-18 צ'רלס לאמב ישב בסעודה. לשמאלו ישבה אישה שדיברה בלי הרף. כשהרגישה שהסופר אינו מקשיב לה, אמרה: "נראה לי שאינך מפיק תועלת מכל מה שאני אומרת לך!" השיב לאמב: "מי שמפיק תועלת הוא האדון הזה היושב לימיני, כי כל מה שאמרת לי נכנס באוזן אחת ויצא בשנייה".

עניין של מזל. לי אייאקוקה הרצה בפני קהל גדול את משנתו בשאלה מיהו מנהל טוב, והבהיר בראשית דבריו שמנהל טוב זה עניין של מזל. "אני בוחר רק מנהלים עם מזל!" הוסיף. שאלו אותו: "ואיך אתה יודע לאיזה מנהל יש מזל?". ענה אייאקוקה: "עובדה, בחרתי אותו".

קפץ על ההזדמנות. איש עסקים צעיר שאל את עמיתו המולטימיליונר מה סוד הצלחתו בעסקים.  "אין בזה שום סוד", ענה הטייקון, "אתה צריך לקפוץ על כל הזדמנות". "אבל איך אני יודע שזו הזדמנות?", שאל הצעיר. "אי אפשר לדעת", ענה המולטימיליונר, "פשוט צריך לקפוץ כל הזמן".

שירת הברבור. המשורר האנגלי מן המאה ה-18 סמואל טיילור קולרידג'  כתב על זמר חובב אחד: "ברבורים שרים לפני שהם מתים; לא היה רע לו אנשים מסוימים היו מתים לפני שהם שרים".

תחב את האף. בימי השלטון הפשיסטי באיטליה התנהלו כל ענייני המדינה על פי התכתיבים של מוסוליני. המלך ויקטוֹר עמנואל היה מלך בובה. באחד הימים טיילו הרודן והמלך בגן הארמון. ויקטור עמנואל הפיל את ממחטתו, ומוסוליני  מיהר להתכופף כדי להרים את הממחטה. עצר אותו המלך ואמר: "סלח לי, אבל זה בערך הדבר היחיד שאתה עדיין מרשה לי להכניס לתוכו את האף". שטאל מוסיף כי כדרכן של אנקדוטות ההערה הזו התגלגלה למקומות שונים, ובין היתר יוחסה לנשיא חיים וייצמן, שהתלונן על ראש הממשלה, דוד בן גוריון, שלא שיתף אותו בהנהגה.

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

Read Full Post »

שפות רבות תרמו את תרומתן לשפה שבה אנחנו מדברים כאן, במולדת העברית החדשה. התרומה היא ישירה, באמצעות מילים המשמשות בשיח היומיומי, בתקשורת ובתחומים השונים; ובאמצעות  תרגום. בין השפות האלה בולטות גרמנית, אנגלית, ערבית, רוסית ויידיש. היכן הצרפתית בכל אלה? אפשר היה לצפות שהשפה הזו, שמעמדה התרבותי גבוה, תשפיע מאוד על שפת הישראלים. אלא שמשהו קרה לצרפתית במעלה הדרך. לישראלים החדשים היא נשמעה מוזרה, הצליל המיוחד שלה לא נקלט על ידי הדוברים, כמעט שלא היתה עלייה מצרפת בימי היישוב שבהן עוצבה העברית, והיו סיבות נוספות.

תקופת הזוהר של הצרפתית בישראל היתה בכל זאת בשנות החמישים והשישים, כאשר פריז קרצה לישראלים, וצרפת היתה ידידת נפש של המדינה הצעירה. בשיח היומיומי אפשר היה לשמוע מילות נימוס צרפתיות נוסח 'סיל-ווּ-פְּלֶה' במקום 'בבקשה', 'פרדון' במקום 'סליחה', וגם 'פרדון מיי פרֶנץ' במקום 'סליחה על הביטוי'. קריאת ההתפעלות הצרפתית ווּאלה, במלרע, התחרתה עם ואללה הערבית, במלעיל. בחורה שעברה ברחוב זכתה לקריאות 'אוֹ לה לה'. אנחת השלמה לוותה בביטוי 'סֶה לָה וי' – אלה החיים, ובמקום 'ככה ככה' נשמע ברחובות הערים הביטוי 'קומסי קומסה'. בשימוש רווח יותר אפשר למצוא את 'אָ לה', כמו בשידור של מאיר איינשטיין: "בעיטה א לה ברקוביץ", וכמובן 'אפרופו', הנתפסת כמילה בינלאומית למרות שהיא צרפתית פָּאר אֶקְסֶלָאנס.

א-פרופו פאר אקסלאנס, דווקא בתחום מילות השבח יש לצרפתית נוכחות נאה. הטובים ביותר הם 'הקרֶם דֶלָה קרֶם', התנהגות הזוכה להערכה היא 'בון טון', למי שמצליח במשימתו אומרים 'שאפּו', שפירושה כובע, כלומר: אני מוריד בפניך את הכובע. ביטוי מעודכן וחביב הוא תואר הפועל 'בַז'וֹנגלֶר'. ז'ונגלר פירושו בצרפתית להטוטן. מן האירוויזיון לקחנו את דבר השבח האולטימטיבי 'דוּז פּוּאָה', שתים עשרה נקודות. יש גם מילות זלזול. מה שעבר זמנו הוא 'פּאסֶה', מופע או אישיות שאינה מעוררת כבוד זכתה לתוספת הדו-לשונית, צרפתית-יידית: דֶה לה שמאטה, ואחיזת עיניים היא 'קאמופלאז'. זה המקום לציין שיש מילים לא מעטות הקיימות באותה הגייה באנגלית, ששאלה אותם מהצרפתית. הצליל הצרפתי המובהק של המילים האלה אינו משאיר מקום לטעות באשר למקור.

לא מעט ביטויים המתארים את המבנה החברתי ואת חיי הציבור לקוחים מצרפתית, חלקם כאמור בתיווך האגלית.  קבוצה סגורה שבה יד רוחצת יד היא קליקה, והמועמד לעבודה או המתייצב לבליינד-דייט מתבקש להציג רֶזומֶה מרשים. אם הצליח הוא יעבור לעיתים סטאז'. הצבעה פה אחד היא הצבעה אָן-בלוק, הפיכה צבאית קרויה קוּ-דֶ-טָה, והתפיסה הליברלית של השוק החופשי שהתגלגלה גם לתחומי החינוך וההתנהגות החברתית היא 'לֶסֶה פֶר': הנח לעשות. זה שזכה ומניחים לו לעשות ככל העולה על רוחו מקבל 'קארט בלאנש', מילולית: נייר לבן. מי שאתרע מזלו והגורל התנכל לו מדווח על פורס מאז'ור, כוח עליון.

הצרפתית נחלה הצלחות לא מעטות בתחום ההתנהגות האנושית וחיי הנפש. מי ששומר, לפחות כלפי חוץ, על בטחונו העצמי 'מחזיק פאסון'. מי שמגלה אדישות למתרחש הוא טיפוס נון-שאלאנטי השוכב כל היום על הפלאז'ה, היא חוף הים, והעצבני חוטף קריזה, או בצרפתית piquer sa crise. הצורה הצרפתית המקורית, קריז, שמורה להתקף בעקבות צריכת סמים. זה שחווה דבר מה ונזכר בחוויה דומה בעברו מדווח על כך ש'היה לו דז'ה וו'. ביטוי המוכר בשפת הפסיכולוגים הוא 'פוֹלי א-דֶה' – שיגעון בשניים, המתייחס לזוג אנשים שאחד מהם נדבק בשגעונו של השני.

כאמור, שנות החמישים היו בישראל שנות פריחה לצרפתית, וזו התבטאה גם במשחקי הילדים. ספירה לצורך הגרלה נעשתה באמצעות נדנוד הידיים מעלה מטה וספירה. זו נקראה בהכרזה הקצובה 'קומ-פנ-יון', ואחריה הגיע אן-דה-טרואה, אחת שתיים שלוש בצרפתית. כאשר שני ילדים גילו שהם לובשים אותו בגד או השתמשו באותה מילה בבת אחת, התקיימה תחרות ספונטנית. הראשון שמגלה את הכפילות צובט את חברו וקורא "צמבל בלי להשיב לעולמים". 'צמבל' זכה לראשי תיבות: 'צביטה, מכה, בעיטה לטיפה', או 'צביטה מכה בלי להחזיר', אבל המקור הוא צרפתי; semble, דומה, וכן ensemble, יחד. כאשר ילד ביקש להפסיק משחק במהלכו הוא נהג לקרוא 'פּוּס', והמשחק נפסק. המקור הוא בנוהג הצרפתי להרים אגודל במקרים דומים. אגודל בצרפתית: pouce.

כל זה אינו אלא הקדמה לשני תחומים שבהם הצרפתית מולכת. הראשון בהם הוא תחום האופנה. גם כאן היה שיא זוהרה של שפת האופנה הצרפתית בשנים עברו, ועם הזמן זינבה בה האנגלית הגלובאלית. בחנויות הבגדים, שחלקן כונו בשם הצרפתי המפתה 'בוטיק', אפשר היה לרכוש מכנסי סן טרופז או מכנסי פדלאפון; בצרפתית: רגלי פיל. חצאית הקלוש התנפחה כלפי מטה, וחייטים מקצועיים טרחו לעצב את השמלה בקפלים בנוסח פְּלִיסֶה. החולצה הרחבה והרפויה נקראה בלוּזון, השרוולים עוטרו במנז'טים, על החולצה לבשו ז'קט, בהגייה הצרפתית המלרעית. נשים נהגו לחטב את הופעתן באמצעות קורסֶט, מחוך, ואפילו קורסָז' שהגביה את הכתפיים. שמלות או חולצות הנשים עוצבו לעיתים בנדיבות בדֶקולטֶה, הוא המחשוף, שזכה בעידן הגלובאלי לכינוי חלופי: עמק הסיליקון. ועל הראש חבשו קסקֶט, מילה צרפתית שמקורה רוסי, או בֶּרֶט. לימים החליף אותם הקפוצ'ון, גם הוא מצרפתית, ואפשר גם סתם כובע צמר עם פומפון. אלה שהלכו עד הסוף הוסיפו ללוק הצרפתי פפיון, עניבת הפרפר. ז'וז'ו חלסטרה, הזמיר המשתקם, אהב לקשט את עצמו בגורמֶטים: תכשיטים, צמידים ושרשרים.

מילת המפתח, שזוהרה לא הועם גם מפני שאומצה לאנגלית, היא 'שיק', שפירושה אופנה, אך היא הפכה שם נרדף לזוהר ולטעם טוב. מכאן התגלגלו סוגות אופנה שונות, חלקן פרובוקטיביות כמו גֶטו שיק, ולֶסבו שיק ואפילו הירואין שיק.  אופנת העילית המקומית שמרה על השם הצרפתי: הוֹט קוּטוּר. הייצור ההמוני של הבגדים המוכנים זכה לשם המזלזל פְּרֶט אָ פּורטֶה, מילולית: מוכן ללבישה. גם ביטוי האופנה "הצעקה האחרונה" מתורגם מצרפתית: le dernier cri. בלילה מתכסים בשמיכת פיקֶה.

במספרה אפשר היה להסתפר 'אָ לה גַרסוֹן', תספורת נערית לנשים, או 'קארֶה', תספורת בקו הסנטר, עם אפשרות לגמישות: קארֶה ליבֶרל. אגב, השיער השאטני מקורו בצרפתית: chatain והוא צבע הערמונים, ולכן זכתה דינה ברזילי בתיק הצבאי ל"צבע שיער: ערמוני". ערמונים קרויים בצרפתית chataigne, גלגול של המילה הלטינית castanea, שממנה התגלגל גם השם האנגלי לערמון chestnut, השמות הלטיניים לבלוטת הערמונית, והקסטנייטות.

ברשימה הבאה: מהו התחום השני שבו הצרפתית שולטת, ואילו צירופי לשון מתורגמים הורישה לנו.

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

Read Full Post »