ברשימות קודמות עסקנו בהשפעת העברית על שפות העולם. להשפעה הזו שני מקורות מרכזיים: התנ"ך והיידיש. ואולם, יש מילים בשפות אירופה שמקורן שמי, אך המקור אינו עברי ישיר. מדובר במפגש בין שתי משפחות שפה מובילות ושונות מאוד זו מזו: המשפחה השמית והמשפחה ההודו-אירופית. המפגש ביניהן היה מועט, אבל הוא הותיר בכל זאת את רישומו.
אפשר להתחיל ביבשת המדוברת, אירופה. אירופה פירושה המקורי "האזור בו שוקעת השמש", והשם שאול לאו דווקא מן העברית אלא משפות שמיות אחרות כמו האכדית: erebu שפירושו נכנס, ירד, שקע. שמו של ארבוס – erebos, מלך החושך במיתולוגיה ובעלה של מלכת הלילה, נגזר על פי האטימולוג קליין ישירות מ"ערב" העברי. גם "אסיה" מקורה שמי: השורש האכדי asi פירושו 'יצא, זרח', ואסיה היא "האזור בה זורחת השמש", לעומת אירופה. שלא במקרה הוא מזכיר את השורש העברי יצ"א.
אחת המילים באנגלית שמקורן ללא ספק שמי היא cane, בעברית קנה. המילה מופיעה לצד העברית בסורית – קאנו, בערבית – קַנַהּ ועוד. היוונית אימצה את המילה בצורה kanna, וממנה נולדו מילים לא מעטות, 'קאנון' שהוא תותח על פי הקנה האופייני לו, 'קניון' שפירושו בספרדית שפופרת, פסטת הקנלוני דמוית הצינורות הממולאים ועוד.
שלא במפתיע, בעל החיים המזוהה עם המדבר של המזרח, הגמל, נדד כמו שהוא לשפות אירופה שבה הוא קרוי באנגלית camel, ובצורות דומות בשפות נוספות. היוונית תיווכה עם 'קאמֶלוֹס', ומשם נסללה הדרך.
גם המילה 'שק' – באנגלית sack – מקורה שמי, והיא מופיעה בשפות עתיקות כמו אכדית, פיניקית וארמית סורית, וכמובן בעברית. היוונית אימצו או סאקוֹס, ומכאן היא התגלגלה לשפות הודו אירופיות, לטיניות וגרמניות במקביל. איך אומרים לקנות חתול בשק ביידיש? קויפֿן אַ קאַץ אין אַ זאַק.
מילה מפתיעה היא בגרסה האנגלית map, ובעברית תלמודית ובשפות שמיות נוספות: מַפָּה. גירסה תלמודית נוספת: מְנַפָּה, שממנה נולדה גם המילה האנגלית napkin, מפית. המילה האנגלית לשטיחון לניקוי רגליים בכניסה לבית, mat, התגלגלה מן המילה הפיניקית matta, וממנה נוצרה גם המילה העברית מיטה. המילה האנגלית souk, שפירושה בשפות שמיות רבות שוק, משמשת באנגלית במשמעות שוק ערבי.
השפות השמיות הטביעו חותם גם במונחים מהמיתולוגיה ועולם הכשפים. כך מילת הקסם אברקדברא היא על פי רוב הדעות גלגול של המילים הארמיות אבדה כדברא – תיעלם במילה זו, או בדיבור זה. שמו של אל התשוקה והיופי אדוניס הגיע מהמילה הפיניקית 'אדון' המוכרת גם בעברית. ממנה נולדו מילים נוספות כמו adonian הקשור באדוניס, והפועל to adonize שפירושו להעריץ יופי. מריה מגדלנה, הלא היא מרים המגדלית, נולדה במקרה זה מן העברית, ויש גם פיתוחים. maudlin הוא סנטימנטלי עד דמעות,Madeleine הוא שם פרטי וגם סוג של עוגה.
כמה מילים שמקורן שמי קשורות לעולם החומרים, בדרך כלל חומרים בעלי יוקרה. הדבר מעיד על כך שחלק מהמילים עברו ממשפחת שפות אחת לשנייה בדרכי המסחר. המילה bdellium שהיא השרף של עץ המור וכן הבדולח, התגלגלה מן האכדית והפיניקית, בעברית היא משמשת במשמעות גביש שקוף ויקר ערך. האריג היקר העשוי פשתן בוּץ ממגילת אסתר אומץ ביוונית – בוּסוֹס, ומכאן נדד למילה האנגלית byssus במשמעות זו. האבן היקרה ספיר התגלגלה ליוונית ולטינית, ומוכרת לנו באנגלית כ-sapphire. יתכן שיש כאן גלגול כפול, כאשר השפות השמיות השאילו את המילה מסנסקריט, מקור ההודו-אירופיות – סַניפּירִייה.
עולם הצומח זכה אף הוא לאימוץ שמות צמחים שמיים. המילה האנגלית לתאנה fig, שהתגלגלה מהפיקוס הלטיני מקורה כנראה מפיניקית, ואולי היא קשורה למילה העברית פג, המופיעה בשיר השירים: התאנה חנטה פגיה. נראה שהעץ sycamore התגלגל מהעץ המוכר לנו היטב: שקמה.
בתחום התבלינים וצמחי התבלין מבחר עשיר של צמחי תבלין שמיים שהתגלגלו לשפות אירופה. האזוב היה ל-hyssop, הכמון ל-cumin, הקינמון, המוכר לנו אף הוא משיר השירים, היה ל-cinnamon. לצידו של הקינמון מופיע עץ המוֹר, באנגלית בכתיב המוזר myrrh. המקור הקדום האכדית: murru.
קבוצה בולטת במעברים בין השמי לשפות אירופה היא שמות האותיות. המילה alphabet עצמה מייצגת את האלף בית היווני, וזאת בעקבות שמות האותיות הפותחות: אלפי וביתא, גלגולים של האותיות השמיות שמקורן כנעני-פיניקי, בעברית: אלף ובית. מכאן גם האנאלפבית – זה שאינו יודע קרוא וכתוב. הדמיון עד כמעט זהות בין האותיות הכנעניות-עבריות לאותיות היווניות אינו מותיר מקום לספק. גאמא (גימל), דלתא (דלת), יוטא (יוד), אֶתָה – חית, טֶתָא – טית, כַּפָּא – כף, לַמְבְּדָא – למד, סיגמא – סמך, פיי – פֵּא ועוד. בדרך זו שמות האותיות מזכירות גם מילים עבריות כמו דלת, בית, אלוף או מלמד הבקר.
חלק מהאותיות התמקמו באנגלית כמונחים. זכר אלפא הוא הזר המוביל, הגבר השולט. גרסת ביתא היא גרסת ניסיון. דלתא היא שפך נהרות, deltoid הוא בעל צורת משולש. יוטא היא כמות מזערית.
קבוצה רבת עניין, מאוחרת יותר, היא מילים שהגיעו לשפות אירופה ישירות מן הערבית. כמה דוגמאות על קצה המזלג. המילה אדמירל היא גלגול של הוד מעלתו האמיר. אלכוהול היא מילה ערבית לכל דבר: אלקַהְל, האבקה השחורה, המוכרת בעברית ככחל לאיפור. ג'יראפה היא זראפה הערבית.
אלגברה נוצרה בעקבות ספרו של המלומד הערבי אל-קואריזמי, במקור אלג'באר: החישוב, איחוד החלקים השבורים. שמו של המלומד הוא מקור האלוגוריתם, המנהל את חיינו בימים דיגיטליים אלה.
הזעפרן העברי וכן סַפרון באנגלית מקורם בערבית. ספינאץ', התרד האנגלי, מקורו בערבית אנדלוסית. ארטישוק הוא גלגולו של אלחרשוף הערבי, המזכיר את החרשף העברי. הקפה שאנו שותים אינו אלא קהווה הערבית. השרבט, הסורבה והצ'ורבה הרומנית ואפילו הסירופ מקורן במילה הערבית שַרַבּ, משקה, ובפועל שַרִבַּ – לשתות. את היסמין קיבלו העברית והאנגלית, ושפות נוספות במקביל, מערבית, וכמוהו הלימון.
קאראוואן אינה אלא מילה ערבית עתיקה שפירושה שיירה, שהתגלגלה מהמילה הפרסית קרְוואן. המילה אף קוצרה וכך קיבלנו את כלי הרכב ואן. ספארי, שהגיעה לאנגלית מסוואהלית, נוצרה על בסיס השורש הערבי ספר – נסע. המילה מגזין שפירושה מחסן נדדה לצרפתית משם לאנגלית, וזכתה גם למשמעות כתב עת צבעוני לקהל רחב. המילה גם התבייתה על המילה העברית מחסן, והשתלבה בשורש חס"ן במשמעות אוצר.
לאלה יש להוסיף את הסולטן, החומוס, הטחינה ושאר מילים שהפכו כמעט בינלאומיות. סובב לו גלגל השפות בין המשפחות, ועוד נכונו לו עלילות.
חוקרי טבע למיניהם מספרים לנו שוב ושוב שהשליטים האמיתיים של היקום הם החרקים, וכי הם היו כאן לפנינו ויהיו כאן אחרינו. נקמת האדם בחרקים היא הצבתם בתחתית ההיררכיה של בעלי החיים. הזבוב, היתוש והג'וק נתפסים כיצורים מאוסים. לדבורה ולחיפושית יש מעמד טוב במקצת, אבל עדיין הם רחוקים ממעמד האריה והפיל, הכלב והסלמון השוחה במעלה הזרם.
מה מספרת השפה על החרקים? דומה שמי שזכה למירב הטיפול הלשוני הם הזבובים. הסיבה לכך היא כנראה שהם בני הבית הנאמנים ביותר. מעצבנים אך עקשנים. כבני בית הם עדים אילמים למתרחש בו, ומכאן המונח האנגלי שזכה לתרגומים רבים "זבוב על הקיר". הזבוב על הקיר הוא המתעד הנסתר, ומכאן הביטוי האמריקני "סרטי תעודה של זבוב על הקיר". גברים מזילי ריר מתים להיות זבוב על הקיר בחדר השינה של דוגמניות מפורסמות, ועיתונאים סקרניים משתוקקים להיות זבוב על הקיר בדיון צפוף בקבינט או בבית הלבן.
אחד משיאי כהונתו של ברק אובמה היה הצלחתו לבצע סיכול ממוקד בזבוב, וזאת על רקע הטענות שהוא נשיא פייסן ש"אינו מסוגל לפגוע בזבוב על הקיר". מטבע הלשון הזו מצויה בשפות רבות, ביניהן אנגלית, יידיש, רוסית, גרמנית, צרפתית וערבית ומקורה ברומן "חייו ודעותיו של טריסטרם שנדי, ג'נטלמן", מאת הסופר האנגלי לוֹרנס סטרן מן המאה ה-18. הרומן מתאר אדם שקט, בעל מזג טוב, שאפילו אינו מסוגל לפגוע בזבוב. כאשר זבוב גדול הטריד אותו, הוא תפס אותו ושחרר אותו בחוץ, באומרו: "העולם בוודאי גדול מספיק כדי שיהיה בו מקום גם לך וגם לי". לעומת יפה הנפש הנ"ל הביטוי "נפלו כמו זבובים" מספר לנו על מצב שבו בני אדם נקטלים בהמוניהם במהלך מלחמה. הוא מופיע ביידיש: פֿאַלן ווי פֿליגן, ובשפות רבות נוספות.
ההיררכיה בין החרק והחיות הגדולות מגולמת בביטוי "עשה מזבוב פיל", כלומר הגזים, עורר מהומה והתרגשות סביב עניין פעוט. מקורו ביידיש: מאַכן פֿון אַ פֿליג אַ העלפֿאַנד. מסתבר שדוברי היידיש החליפו את היתוש בזבוב. בגרמנית אומרים 'לעשות מיתוש פיל' בעקבות אמרה מקורית בלטינית. ויש גירסאות נוספות|: לעשות מפרעוש גמל (לדינו). לעשות מזבוב גמל (יהודי עירק), לעשות מתל החפרפרת כיפה של מסגד (גרמנית), ועוד. ועל כך אמר מוטה גור: לא דובים ולא זבובים.
הזבוב מככב בפתגם חשוב בענייני דיבורים מלדינו: "אֶן בּוֹקָה סֶירָאדָה – נוֹ-אֶינְטְרָה מוֹשְׁקָה". בפה סגור – לא נכנס זבוב. משמע, השתיקה עדיפה. במשמעות הפוכה זהו פתגם בזכות האסרטיביות: אם תשתוק, לא יקרה כלום!
היתוש נאבק על מקומו בעולם הפתגמים. "יתוש בראש" מזכיר את הסיפור המדרשי על היתוש שהרג את טיטוס לאחר שהתיישב בתוככי קודקודו. הביטוי התלמודי הנפלא ממסכת שבת מספר: "חמשה אימות הן, אימת מפגיע על ארי, אימת יתוש על הפיל, אימת שממית על העקרב, אימת סנונית על הנשר, אימת כילבית על לויתן". על מי שמפעיל כוח רב ומיותר לצורך השגת מטרה פעוטה נאמר שהוא "הרג יתוש בתותח", אִמרה שיש לה גירסאות רבות, המיוחסת לקונפוציוס, ומזהירה בפני שימוש בכוח יתר בלתי נדרש. בתאילנד אומרים: "רכב על פיל כדי לתפוס חגב".
מהיכן הגיע אלינו הג'וק? מן החשוד המיידי: יידיש, ששאלה אותו מן השפות הסלאביות. שמו העברי החדש הוא 'תיקן', מפני שהחרק הנ"ל מטיל את ביציו לתוך מעטפת דמוית תיק, וככל הנראה גם בעקבות צליל המלה המקבילה ברוסית וביידיש 'טרקן'. באנגלית הוא נקרא בשם המרתק cockroach, שיבוש של השם הספרדי לאותו חרק, cucaracha. השם העברי הנפוץ יותר לג'וק הוא 'מקק'. בתלמוד נכתב על מקק הספרים ומקק התפילין. פרשנים רבים ראו כאן מילה נרדפת לריקבון (מק). רש"י סבר שמדובר בסוג של חרק: "מקק ספרים – אכילת תולעת אוכלת הספרים ומרקבן, ושמו מקק". זהו גם מקורו של הביטוי "תולעת ספרים" שמקורו ביידיש, "ביכערוורמען".
ביידיש נקרא המקק בין היתר 'פרנצויז', כלומר, הצרפתי, והצרפתים לא לבד. באוצר לשון יידיש של נחום סטויצ'קוב סידרת שמות לאומיים נוספים שניתנו ביידיש לג'וקים: 'רוס', כלומר רוסים, 'פרוסק', דהיינו, פרוסים, ו'שוואב', גרמנים. רפול דיבר על "ג'וקים מסוממים בבקבוק" כשהוא מתכוון למחבלים. חרקים מבחילים במיוחד, המוציאים ריח רע כשהם נמחצים, נקראו בהווי הקיבוצי 'פשיסטים'. לאחר המהפכה האירנית ובזכות צבעם החום הוסב שמם ל'חומיינים'. היהודים זכו כידוע לדימויי חרקים בספרות האנטישמית.
דימוי החרקים ליצורים אנושיים בדויים מלווה אותנו מן המקרא. בספר שמואל א' נכתב: "אחרי מי אתה רודף, אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד?" לפי הפרשנים "פרעוש היא כינה שחורה הקופצת ממקום למקום". הרמב"ן טוען שהפרעוש הוא "מין רמש שפרה ורבה, ויש אומרים שהוא מין הידוע ההווה מן העפר בימות החמה שקורין בערבי אלברגו"ת, והוא אינו פרה ורבה". 'ברגוט' קרוב פונטית גם לשמו של יצור דוחה אחר שהטריף את דעת החלוצים בקיבוצים, הברחש. הפשפש הפך בזכות רביעיית מועדון התיאטרון שם נרדף לאיש קטן המטפס במעלות השלטון, כשכוונת המשורר הייתה לאדם מסוים מאוד. המקבילה הערבית ל'פשפש' היא 'פספאס', שפירושה גם קטן, ומכאן נולד 'פספוס' העברי לילד קטן. יש סברה שכך נולד הפועל התלמודי 'לפשפש': גירוד על מנת למצוא ולסלק פשפשים התרחב לחיפוש בכלל. "שוק הפשפשים" הוא תרגום שאילה מהמונח האנגלי flea market, אבל אינו מדויק, flea הוא פרעוש ולא פשפש. הטענה הרווחת היא שזו אינה אלא הגייה סינית של הביטוי האנגלי הסביר יותר free market.
החיפושית היא האזרח הנחמד בממלכת החרקים, לפחות על פי נוכחותה הלשונית. 'חיפושית' היא מלה תלמודית, אבל בתרגומי שאילה היתה שם למכונית גרמנית פופולרית וללהקת קצב אלמותית, ה-Beatles. הלהקה נקראה בראשיתה "חיפושיות הכסף", Silver Beetles, השיבוש beatles קשר את שם הלהקה לbeat. bug, השם הנוסף לחיפושית, זכה למשמעויות רבות בסלנג האמריקני: תקלת מחשבים, מכשיר ציתות, חולה נפש ועוד ועוד.
החרק הנקרא בעברית פרת משה רבנו נקרא בצרפתית 'קוקסינל'. איך הפך החרק הסימפטי הזה כינוי לטרנסוורטיסט? אמן/ית הדראג המפורסמ/ת ז'ק שארל דופרנסנוי קרא לעצמו/ה קוקסינל, ושם הבמה הזה היה לשם כללי לבן המין שלישי. השם פרת משה רבנו בא מן היידיש: 'משה רבנו קייעלע' (פרונת משה רבנו), אבל היא נקראה גם 'בהמונת משה רבנו' ו'משיחון משה רבנו'. ח"נ ביאליק כותב בשירו "זוהר": "זבוב הומה, 'בן סוסו של משה רבנו' – כולמו חמדתי ויהיו לי רֵעים". דוברי היידיש העניקו לחיפושית עם הנקודות האדומות את כבוד האלים לו זכתה לפניהם בשפות רבות. באנגלית היא קרויה 'חרק הגבירה הקדושה' (ladybug), ברוסית 'פרת אלוהים', בגרמנית 'חיפושית מרים' (Marienkafer) , ובצרפתית, לצד קוקסינל, bete a bon dieu, החרק של אלוהים הטוב.
ולסיום, שיר ילדים הזכור פה ושם לילדים מדורות שונים: "איציק ביציק עכביש הלך לו על הכביש/ פתאום ירד הגשם שטף אותו בוויש". ככה זה עם חרקים. כאשר יענו אותם, כן ירבו וכן יפרצו.
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
באחת הרשומות [פוסטים בלעז] ביומן רשת זה [בלוג בלעז] עסקתי במה שקרוי "רבים ההולכים ומתרבים": איך נפרצה לבלי הכר החומה של השמות שאין לתת להם ריבוי, ועולמנו הלשוני מלא נשקים וציודים, אוכלוסיות ונשנושים. מול תופעה זו יש גם תופעה הפוכה: מילה המופיעה בצורת רבים משמשת בלשון הדיבור בצורת היחיד כשם קיבוצי. למשל, כפי שמספר גולש: "בעודי מנגב חומוס בבית שמתי לב שאני אוכל 'חומוס עם צנובר וזעתר'. הסתכלתי היטב וראיתי שיש בקופסה יותר מצנובר אחד. אני אפילו יכול להישבע שפעם אכלתי 'חומוס עם צנוברים'".
'צנובר' כשם קיבוצי הוא כאמור דוגמה לתהליך בלשון הדיבור הישראלית: שם עצם המציין יחיד הופך לשם עצם קיבוצי. בשלב מסוים נתפס 'צנובר' לא כגרגר צנובר בודד, אלא כשם כולל לצנוברים רבים, והוא מתפקד כשם עצם קיבוצי מקובל, ממש כמו 'צאן', 'אוכלוסייה' או 'רכב' שהם שמות עצם קיבוציים במקורם.
'צנובר' חי בשלום ליד 'צנוברים' ואפשר לראות בתפריטים, מתכונים ומוצרים את שתי הצורות. ביחיד, כלומר כשם קיבוצי, וברבים. השימוש ביחיד כשם קיבוצי מזכיר שפת שוק כפשוטה. בשוק העברי נהוג לדבר כמעט תמיד על המוצרים בלשון יחיד: "בכמה העגבניה", "תן לי קילו מלפפון". לאחר פיגוע בשוק אמר אחד הסוחרים על עובד שנפגע: "זה היה עובד בתפוח אדמה". זה לא קורה רק בשוק. הגששים שואלים במערכון "המכונית המגויסת": "הגיע האוטו עם הבפלה?", וב"קנטטה לשווארמה" מזמינים "שני מיץ, אחד עגל, שני ברווז". השימוש אינו עקבי. בתחום המיצים, למשל, נהוג לומר 'מיץ תפוזים', 'מיץ תפוחים' ו'מיץ אשכוליות' ברבים, ולעומת זאת 'מיץ תות', 'מיץ פטל' ו'מיץ גזר' ביחיד. למה? לאלוהי השיווק פתרונים.
בכל המקרים האלה השימוש דומה לסיפור הצנובר: שם של מצרך מזון ביחיד הופך לשם קיבוצי. המבנה הזה מיובא ישירות מהערבית הפלסטינית המדוברת. יוחנן אליחי מגדיר במילונו לעברית הפלשתינית את 'בנדורה' (עגבניה), 'בטיח' (אבטיח), 'כוסא' (קישוא) ואחרים כשמות קיבוציים. כאשר רוצים לקנות יחידת עגבניה אחת מבקשים "חַבַּת בנדורא", שפירושו המילולי גרגר עגבניה. בערבית המילה חַבַּה מוצמדת למרבית שמות הירקות העגולים, כדי להפכם משם קיבוצי לצורת יחיד.
לצד אלה, "חומוס עם צנובר" וכן "כמה העגבניה" מייצגים התפתחות טבעית בלשון המדוברת הישראלית. זה קורה גם בשמות מוסדות ההופכים לשמות קיבוציים. בסידרת הטלוויזיה "הדימונאים" אומרת אילנית: "גועל נפש, הביא לנו משטרה", ולא 'שוטרים', או "באו אצלי מס הכנסה", במקום 'חוקרי מס הכנסה'. בצבא הופכים שמות יחידות לשמות קיבוציים, כמו בחידוד הבא: "צנחנים חושבים ואז מסתערים, גולני מסתערים ולפעמים חושבים, גבעתי חושבים שהם מסתערים, נח"ל לא חושבים ולא מסתערים". העובדה שבמקרה הזה אחרי "גולני" או "נח"ל" בא פועל ברבים אינה חשובה, וגם את 'צנחנים' אפשר לראות כקיצור (אליפסה בשפת הבלשנים) של 'חטיבת הצנחנים'.
האם התופעה קיימת רק בשפת הדיבור או בשפת השוק? לאו דווקא. שורשים לתופעה אפשר למצוא כבר במקרא. כך מוביל יהושע את עכן "ואת כל אשר לו" לסקילה ושריפה, כולל "את שורו ואת חמורו ואת צאנו". 'שור' ו'חמור', במקביל ל'צאן', מתפקדים כאן ובמקומות נוספים במקרא כשמות קיבוציים, ולעומת זאת 'צאן' מופיע במקומות אחרים במקרא כיחידת צאן אחת: כבשה או עז בודדת. יש שמות קיבוציים שאחריהם בא יחיד (כמו "העדר הולך אחר הרועה"), יש רבים (כמו "אלה הצאן מה חטאו"). המיגוון מעיד על הגמישות הרבה בשימוש בשמות עצם קיבוציים.
בעקבות המקורות אפשר למצוא בעברית החדשה לא מעט דוגמאות של שימוש תקני לחלוטין בצורת יחיד המייצגת את הרבים, את הקיבוץ: "חמישים ילד", "שלושים איש", וגם "מאה איש ואשה". עם זאת לא נשמע "שלושים ילדה", "חמישים אשה". בצירוף "זקן וטף", אפשר לראות ב'זקן' שם קיבוצי, במקביל ל'טף' שהוא שם קיבוצי מלכתחילה. נעמי שמר כותבת בשירה "זמר לגדעון": "ברוך גדעון בן עם עני, אשר היכה במדייני … בשלוש מאות חייל". כך גם בשמות מספרים, במספרים הגדולים: עשרים וחמישה אלף, ארבעה מיליון וכדומה.
אחת התופעות הקרובות לתופעה הזו ואולי מושפעת ממנה היא בתחום הביגוד. כבר כמה עשורים זוכים אביזרי ביגוד זוגיים, הנהוגים בצורת הזוגי או בצורת הרבים להיקרא ביחיד. הדוגמה הבולטת ביותר היא 'מכנס'. במקור פירוש המילה הוא חלק אחד של המכנסיים, אבל המילה 'מכנס' התפשטה בלשון הדיבור והפכה לשם לבגד כולו, ונכנסה אפילו לשפה הרשמית. כך אפשר למצוא באחד הפרסומים תיאור של "מכנס קל מאד, אוורירי, נוח ומתייבש במהירות". הנוסח "תראו איזה נעל קניתי", "אני הולכת לקנות סנדל" נפוץ מאוד וכמעט בלעדי. אל אלה הצטרפו התחתונים, שהפכו ברחבי העולם הצרכני הישראלי ל'תחתון'. באתר סטיילסקס מוצעים למתעניינים תחתון עור "לאוהבי תחתונים מדליקים", תחתון לקיק לגבר, ו"תחתון לטקס עם רטט".
מה גבולות התופעה? כמו בתופעה ההפוכה – ריבוי של השם הקיבוצי או הבלתי ספיר – גם כאן הגבולות נקבעים על ידי השימוש והנוהג הלשוני. שוב ושוב יש לזכור: השפה אינה מערכת נוסחאות סגורה, היא משתנה ומתפתחת ומגלה בתוכה דרכים להתרחב ולהגמיש את האפשרויות הגלומות בה. המעברים הדו-סטריים בין היחיד והרבים הם עוד גילוי ליכולת הזו.
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
