בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים

בחודש אב מרבים לעסוק בענייני הלב. בתשעה באב קוראים במגילת איכה (ג', פס' ס"ה) על מְגִנַּת הלֵב, כלומר על שברון הלב בעקבות החורבן; רק לאחר כמה ימים עוברים לחגיגת הלבבות של ט"ו באב.

שנים רבות ידוע לכול שהרגשות אינם שוכנים בלב, אלא במרכז העֲצַבִּי במוח. ולמרות זאת, גם בעברית וגם בשפות אחרות, עדיין מדברים על הלב כעל מרכז הרגשות, בניגוד ל'ראש' המייצג את הרציונליות. גם הצורה המקובלת שבה מציירים לב מסמלת בעיקר אהבה ורגשות אחרים, וקשה להאמין שהיא תוחלף אי פעם בצורה של ראש או מוח.

מעבר לכך, בעת התרגשות אנו מכירים את התחושה הגופנית של פעימות לב מואצות, וזו כנראה הסיבה להרגל הלשוני והתרבותי לזהות את הרגשות עם הלב. הדבר מתבטא בצירופים כמו לִבּוֹ הֶחְסִיר פְּעִימָה.

הדיכוטומיה בין ה'ראש' הרציונלי ל'לב' הרגשי אינה קיימת בלשון המקרא. המילה 'לב' והמילה הנרדפת מאותו שורש לֵבָב מופיעות במקרא מאות פעמים; בין היתר, לעיתים הן מציינות את מקומם של הרגשות השונים, למשל: "וַיַּעֲלֹז לִבִּי" (תהלים כ"ח, פס' ו'), "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ" (תהלים ק"ד, פס' ט"ו), " גַּם-בִּשְׂחֹק יִכְאַב-לֵב" (משלי י"ג, פס' י"ד), "מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד" (דברים כ"ח, פס' ס"ו), "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ" (קהלת י"א, פס' י'). במקרים אחרים המילים האלה מציינות את המיקום של המחשבות, הדעת והשכל: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב-אִישׁ" (משלי י"ט, פס' כ"א), "וְלֹא-נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים כ"ט, פס' ג'), "וִידַעְתֶּם בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם" (יהושע כ"ג, פס' י"ד),  "כִּי-תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ" (משלי ב', פס' י') ועוד.

המילה לִבָּה נגזרת אף היא מהשורש לב"ב. היא מופיעה לראשונה במקרא כנרדפת ל'לב': "מָה אֲמֻלָה [=אומללה] לִבָּתֵךְ" (יחזקאל ט"ז, פס' ל). בימינו היא משמשת במשמעות החלק האמצעי או המרכזי בדברים מסוימים, כמו אחת המשמעויות של המילה 'לב'.

המילה 'לב' היא 'שיאנית הצירופים' במילון רב-מילים: היא מופיעה בכ-300 צירופים. בעקבות השינויים שחלו במושג 'לב' מתקופת המקרא ועד לימינו, גם חלק מהביטויים שמקורם במקרא שינו את משמעותם. למשל, במקרא אדם חסר דעת או טיפש מכונה חסר לב, לדוגמה: "אָדָם חֲסַר לֵב תּוֹקֵעַ כָּף" (משלי י"ז, פס' י"ח), ואילו בלשון ימינו מכנים כך אדם חסר רגשות. הביטוי 'רוחב לב' מציין במקרא שכל רב: "וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב" (מלכים א, ה', פס' ט') ; בימינו הוא מציין נדיבות. כמו כן, בימינו 'טוב לב' הוא כינוי לאדם טוב, ואילו במקרא ביטוי זה מתאר אדם שמח, למשל: "וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד" (מלכים א, ח', פס' ס"ו). מכאן נשתמר הביטוי המליצי שמח וטוב לב.

במקומות שונים במקרא הלב מתואר ממש כאדם. חז"ל מסכמים זאת במדרש יפה: "הלב רואה, הלב שומע, הלב מדבר, הלב יודע, הלב עומד, הלב נופל, הלב מהלך, הלב צועק, הלב שמח, הלב מתנחם." (פסיקתא דרב כהנא, "נחמו") ; והם ממשיכים ומביאים דוגמאות מהמקרא למילה לכל אחד מהפעלים האלה לצד המילה 'לב', למשל: "דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם-לִבִּי […] וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת" (קהלת א', פס' ט"ז), "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ" (מלכים א', ג', פס' ט'), "הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ אִם-תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ" (יחזקאל כ"ב, פס' י"ד), "אַל-יִפֹּל לֵב-אָדָם עָלָיו" (שמואל א', י"ז, פס' ל"ב)" וכן הלאה.

ודאי שמתם לב לכך שהתייחסתי כאן רק לחלק קטן מאוד ממגוון המשמעויות והצירופים של המילה 'לב'.  נקבל את תגובותיכם על צירופים נוספים בחפץ לב.

Read Full Post »