בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים

עולם הפעלים אינו עשוי מקשה אחת. יש בו פעלים נפוצים ופעלים נדירים, פעלים אצילים ופעלים החביבים על שפת הרחוב, פעלים ותיקים וחדשים. בעולם הזה שלטת קבוצה לא גדולה של פעלים שעשו להם מנהג מגונה: הם משתלטים על כל חלקה טובה, האימפריאליסטים של עולם הלשון. יש קוראים להם 'פעלי פקק', על שם הפקק הקיבוצי שמילא כל תפקיד שהטילו עליו. אני מציע לקרוא להם בפשטות 'פעלים גנריים'. כאלה הם, למשל, הפעלים 'לקח' (לוקחים הכול: מקלחת, מנהיגות, לוקחים ללב וגם לוקחים בחשבון), 'נתן', 'שׂם', 'הביא', ומעל כולם, ללא תחרות, פועל אחד רב מעללים: 'עשה'.

במילון אבן שושן שבע הגדרות שונות לפועל 'עשה'. ב"מילון הסלנג המקיף" של כותב שורות אלה שבע הגדרות לפועל עשה, ומדובר בשפת הדיבור בלבד. ב"מילון הצירופים" לא פחות מ-230 צירופי עשה. 'עשה' מתפשט על כל תחום אפשרי, ושואב את כוחו מכל מקור אפשרי: מן התנ"ך והתלמוד, מן היידיש והאנגלית, מחיי המעשה (!) ומחיי הרוח. אז הבה נעשה לנו נוח בכורסה, נעשה תה, ונעשה טיול קטן בעולמו המופלא של 'עשה'.

אז כשאנחנו אומרים 'עשה', או 'עשיתי', למה אנחנו מתכוונים? בראש ובראשונה לפעולה המייצרת דבר מה שלא היה קיים קודם לכן, וכמעט כל פעולה היא כזו מעצם טבעה. זו הסיבה ש'עשה' הוא הפועל הגנרי המוביל, פועל הפעלים, הפועל המתאים לכל פעולה. מכאן הביטוי התלמודי הבנוי במתכונת המושא הפנימי 'עשה מעשה'. כשמשהו משפיע עלינו  הוא 'עושה לנו משהו', או 'עושה לנו טוב/רע', מי שמתחזה 'עושה את עצמו', המחקה 'עושה' מישהו אחר, כדברי הגששים: "עושה אותך, אתה רואה ראי". כשאנו מצליחים נאמר ש'עשינו את זה', ואפילו הדיבור נכבש על ידי המעשה: 'עושה לי' פירושו בסלנג הישראלי גם 'אומר לי'.

'עשה' הוא פועל גֶנֶרי כבר מערשה של העברית. בתנ"ך הוא מופיע למעלה מ-2600 פעם. הפועל 'אמר' נפוץ הרבה יותר, אבל הוא משמש להבעה מילולית בלבד. 'עשה' לעומתו מתאים כאמור לכל עניין. "ַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם" נאמר בבראשית, בעוד ירמיהו טוען: "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה". אלוהים 'עשה שפטים' בארץ מצרים, ובספר משלי נאמר: "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה". "אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם" אומר לוט לאנשי סדום. על 'עשה' כפועל סקסואלי ידובר בהמשך.

לא מעט צירופי 'עשה' ישראליים נפוצים מקורם בתנ"ך. מי ש'עושה לביתו' מצטט את דברי יעקב ללבן. מי ש'עושה טובה' מצטט את דברי שאול לדוד, על שלא הרג אותו. הנלחם 'עושה מלחמה' בעקבות ספר דברים, המיסיונר 'עושה נפשות' בעקבות אברהם אבינו, והמלגלג 'עושה צחוק' בעקבות שרה אמנו. מי ש'עושה שקר בנפשו' הולך בעקבות סיפור יואב ואבשלום.

גם התלמוד והמדרשים אוהבים מאוד את 'עשה'. המאזין לאחרים 'עושה אוזנו כאפרכסת'. על מי שמשתמש בנכסים ציבוריים למטרותיו נאמר "אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם". מי שבז לחוקים 'עושה דין לעצמו', 'עושה שבתו חול', 'עושה תורתו פלסתר', וכל מה שנשאר לו הוא 'לעשות תשובה'.

עם יד הלב, איך נכון לומר, עושה לילות כימים או עושה ימים כלילות? במדרש ספרא העוסק בדיני סוכה אין ספקות: "מה שבעה האמור באוהל מועד עשה בהם לילות כימים, אף שבעה האמורים כאן נעשה בהם הלילות כימים". 'עושה ימים כלילות' מתאר אדם הישן כל היום, כלומר, בטלן או עובד במשמרת לילה, אבל רוב מוחלט של הישראלים משתמשים בצורה השגויה. הביטוי, אגב, קיים גם בגרמנית: die Nacht zum Tag machen.

רש"י אהב גם הוא לשחק בצירופי 'עשה'. הוא חתום על הניב 'עשה את עצמו': "אשר לא ידע – עשה עצמו כאילו לא ידע", אבל המקור הוא ארמי-תלמודי דווקא: "רבי יוחנן הסנדלר עבד גרמיה [עשה עצמו] רוכל". הוא גם טבע את הצירוף 'עשה ברכה' ומכאן הפנייה 'תעשה ברכה', המקובלת בעיקר בעדה הספרדית. ומהיכן הביטוי 'עשה לה עיניים'? הוא קיים ביידיש, אנגלית, גרמנית וצרפתית, וגם בספר הקנה מהמאה ה-14 העוסק בדין איסור ריקודים: "בתחילה עושה לה עין, ומראה לה לתת דיבוק שניהם בריקוד".

צירופים ישראליים לא מעטים משלבים את 'עשה' עם מילה לועזית, וכל שפה אפשרית שותפת במשחק. הנהג שבלם 'עשה ברקס' ומיד 'עשה רברס', הקוסם 'עשה הוקוס פוקוס', המתפרע 'עשה אינתיפאדה', המתאבד הממשי או המטפורי 'עשה חרקירי', מי שנהנה 'עשה כיף', מי שנכשל בפומבי 'עשה פדיחות', ומי ששינה את הלך מחשבתו 'עשה סוויץ". מי שמחולל מהומה רבה על לא דבר 'עושה צימֶס', מי שהחליט לשכוח עניין לא נעים 'עשה ריסֶט', מי שחוזר לבמה 'עושה קַמְבֶּק'. יש גם מילות תצליל, כמו 'לעשות פוּ'. יוסף שילוח מתלונן ב'אלכס חולה אהבה':  "הבטן שלי עושה גולו-גולו".

'עשה' הוא פועל גנרי לא רק בעברית. בכל השפות המוכרות לנו והמשפיעות על העברית אוהבים את 'עשה'. באנגלית יש לו שתי חלופות: do וכן make. על פי הנוהג הרווח אנחנו מתרגמים צירופים כאלה והופכים אותם לביטויים עבריים, במהלך של תרגום-שאילה, והשמחה רבה. בעקבות האנגלית אנחנו 'עושים בעיות' או 'עושים שמח' (make merry), בעקבות יידיש 'עושים בושות' או 'עושים לו את המוות', ובעקבות הערבית 'עושים בשכל'. בכמה ביטויי יידיש הצירוף נשען על מילה עברית שהשתכנזה: 'לעשות דווקא', וגם 'לעשות ויברח'. באוסף בדיחות יהודיות נכתב: "א: הקופאי שלי, שעשה ויברח עם הקופה ועם בתי, מתחיל כנראה להתחרט. ב: מה פירוש, הוא החזיר לך את הכסף? א: לא, אבל הוא כבר החזיר לי את בתי".

לא מעט צירופי 'עשה' הם רב לשוניים, מצויים בכמה שפות כמו אנגלית, צרפתית, גרמנית ויידיש,  ולא ניתן לקבוע מהיכן הגיעו לעברית. כך 'עשה כסף' או 'עשה הון', 'עשה היסטוריה', 'עשה חיים' ואפילו 'עשה לו בית ספר'.  הביטוי 'עשה מזבוב פיל' הוא תרגום מיידיש, אבל יש לו חלופות בשפות נוספות: 'עשה מיתוש פיל' (בגרמנית, צרפתית ולטינית), 'עשה מפרעוש גמל' (ערבית); 'עשה מתל החפרפרת כיפה של מסגד' (גרמנית). ו'עשה מביב שופכין מבצר' (לטינית).

בחבורה הזו נולדו גם עילגויות, ביטויים שנכנסו לשימוש אבל המקור הלועזי מהדהד מהם, ומדובר במה שקרוי אמריקניזמים. ראש וראשון להם הוא 'עשה שכל' הנורא, בעקבות make sense, ואחריו 'עשה את ההבדל'. בעקבות האנגלית אנחנו 'עושים חברים', ואפילו 'עושים חושבים'. הביטוי 'עשה לו את היום' הוא תרומתו של קלינט איסטווד לשפה העברית.

ומי ששואל היכן נעלם 'לעשות אהבה', מוזמן לפרק ב': מה עושה 'עשה' בשפת האהבה, הילדים, הפושעים, החיילים, וכמה פינות נוספות של חיינו.

עוד רשימות, טורים, מאמרים ושאלות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

Read Full Post »