Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘לועזית’

אלפי שפות יש בעולם, ורובן שונות זו מזו כמעט בכל היבט. גם כאשר שפות קרובות זו לזו, ההבדלים ביניהן עולים בדרך כלל על הדמיון, שלא לדבר על המרחק בין סינית, אנגלית ועברית, למשל.

בעולם שבו מתקצרים המרחקים בין הארצות באמצעות הטכנולוגיה והתחבורה, דוברי שפות שונות פועלים יחד ומתַקשרים ביניהם, ואלפי ספרים ומאמרים זוכים לגרסאות בכמה שפות, יש לעובדה הזאת חשיבות מכרעת. המעבר משפה לשפה הוא מעין מרוץ מכשולים בלתי פוסק, כאשר במעברים ניצבים מחסומים שכל אחד מהם דורש פיצוח. הקושי הזה הוא מנת חלקם של המתרגמים המקצועיים, אבל גם אנשים מן היישוב חווים אותו בטיולים בחו"ל, במידע בשפה זרה ובדרכים נוספות רבות.

חלק מהמחסומים הם בתחום התחביר, סדר המילים במשפט, טבלת הזמנים וכללי היסוד של התחביר. מחסומים אחרים הם בתחום הצורות, הדרך שבה נוצרות מילים, הנטיות השונות, וכמובן המין הדקדוקי השונה כל כך משפה לשפה. כך למשל מתורגמת המילה ליבבתיני ב"שיר השירים" באנגלית עתיקה ללא פחות מחמש מילים  – thou hast ravished my heart.

לצד אלה ניצבים זה מול זה, כגדודי ענק, המילונים, אוצר המילים השונה בין השפות. במקרה של העברית, הדרמה בעיצומה. מול כמה עשרות אלפי מילים בעברית ניצבת למשל האנגלית עם קרוב למיליון מילים, ושפות ענק נוספות עם מאות אלפי מילים. המחסור במילים הטריד מאוד את אנשי תחיית הלשון, ולכן התגייסו לחדש מילים רבות שחסרו, כדי למנוע את השימוש במילים לועזיות. סופרי ההשכלה לפניהם בחרו ליצור ביטויים ארוכים כאשר חסרה להם מילה. ל'תזמורת', מילה שחידש בן יהודה, קראו 'מקהלת נוגנים בכלי שיר', ול'מרפסת' קראו בעקבות פסוק בתהילים 'המגביהי לשבת והמשפילי לראות'. המפעל לחידוש המילים ענה על חוסרים רבים, אבל מחסומי מילים רבים נותרו בעינם.

אחד המחסומים הוא בדרך שבה מַבנה השפה את העולם שמחוץ לשפה, מה שקרא הבלשן דה סוסיר מסמן (מילה) מול מסומן (מה שהמילה מציינת או מצביעה עליו). בדרך כלל נמצא בכל שפה שמות לאיברי הגוף, לבני משפחה מדרגה ראשונה ואפילו למרכיבים של הנוף, כמו הר, עמק, ים ונהר. העניין מסתבך כשמדובר במסומנים ששפה א' בוחרת ליצור להם מילה, ובשפה ב' נדרש תיאור מפורט כי המילה חסרה, בדומה לבעיה שניצבה בפני סופרי ההשכלה. כך למשל בצרפתית המילה  dépaysement  היא 'התחושה שאדם מרגיש כשהוא נמצא בארץ אחרת עם נופים זרים', וביפנית komorebi  היא 'אור השמש החודר דרך עלי העצים'. ברור שאין בעברית צורך במילה מקבילה לאלו, אבל מסתבר שיש הפתעות בכיוון ההפוך. באנגלית למשל אין מילה עבור 'מחרתיים' והם מפרטים: the day after tomorrow, ול'יממה' הם קוראים:

24 hour period

מילים לא מעטות במכלול שאנחנו קוראים לו 'לועזית' לא הצליחו להציג מילה עברית מקבילה, מפני שהמילה הלועזית מכילה ניואנסים שאינם עוברים בתרגום. למשל, איך אומרים בעברית 'ספונטני'? המילון הלועזי של פרולוג מגדיר את המילה הזו באמצעות 35 מילים, הנפתחות ב"הנובע או פועל מתוך רגשות פנימיים או מתוך נטייה טבעית, ללא מעצורים וללא מחשבה או תכנון מוקדמים". מי שטבעו מילה מקבילה לשימוש הרפואי של 'ספונטני' הם הרופאים, שהולידו את 'עצמוני', אך המילה הזו משמשת רק בתחום הרפואי. 'אותנטי' הוא גם מקורי (תעודה אותנטית), גם אמיתי (מידע אותנטי), וגם תוכו כברו (הוא בן אדם אותנטי). למילה 'כריזמה' לא נמצאה מקבילה מדויקת. אולי 'קסם אישי', אבל הביטוי הזה מיוחס בעיקר למפגש בין-אישי ופחות לאופי הציבורי של הכריזמה המנהיגותית. ביחס למילה 'אופורטוניזם' נעשו ניסיונות באקדמיה ללשון להציע מילה עברית, אבל לא נמצאה מילה שתכיל גם את היכולת לנצל הזדמנות, גם  את הסתגלנות ואת היעדר העמדה האישית של האופורטוניסט, וגם את היכולת שלו לנצל מצבים משתנים לצרכיו.

הפתרון הפשוט הוא להשתמש במילה הלועזית בטקסט עברי, אבל המחסום הזה מעיד על המפגש המורכב במעבר בין השפות. המצב מסובך יותר כאשר אנחנו מדברים על משמעות המילה. כאשר יש מסומן אחד ומסמן אחד, למשל 'פֶה' מול mouth או 'פיל' מול elephant, החיים קלים. אבל לעיתים קרובות מילה מכילה כמה משמעויות, מצב הקרוי 'פוליסמיה', מול פיצול במשמעויות האלה בשפות אחרות. למשל, למילה 'קורבן' בעברית יש שתי חלופות באנגלית: sacrifice, שהוא קורבן שאדם בוחר להקריב מתוך אמונה, וכן victim, שהוא קורבן שאדם נקלע אליו בלי רצונו, כמו תאונת דרכים או רצח. המילה 'רוח' יכולה להתייחס למזג האוויר – wind,  ולתחום הנפשי –  spirit. לעומת זאת יש בתנ"ך 20 מילים נרדפות לפחד, לעומת מספר קטן בהרבה באנגלית. דוגמה מאלפת היא המילה  earth. לשימושים השונים שלה באנגלית יש לפחות חמש מילים שונות בעברית: ארץ, מדינה, אדמה או קרקע, כדור הארץ או 'העולם'.

הדבר בולט במיוחד במה שנקרא לו לצורך הדיון 'פעלים גנריים', כמו עשה, נתן, לקח ועוד. כאן דווקא העברית הענייה לכאורה עשירה לעיתים יותר מהאנגלית. הדבר מוכר בתחום הבגדים. באנגלית משתמשים בפועל הגנרי to put על כל סוג של בגד. בעברית יש אפשרות לגרוב גרביים, לנעול נעליים, לחבוש כובע, להרכיב משקפיים, לחגור חגורה, לענוד צמיד, לענוב עניבה, וגם פשוט ללבוש. למרבה הצער, הפועל הגנרי 'לשים' משתלט בהשפעת האנגלית על הפעלים הספציפיים האלה, והופך את העברית ענייה יותר.

לפעמים הפוליסמיה הולכת לכיוונים בלתי צפויים. למשל, המילה 'מבצע' מסמנת פעולה צבאית או תהליך הוצאה לפועל של משימה, בעקבות המילה האנגלית operation, וכאן יש התאמה. אבל בעברית 'מבצע' היא גם sale, מכירה בהנחות גדולות, ובאנגלית operation היא גם ניתוח רפואי.

חלק מהמחסומים הם תרבותיים או אידיאולוגיים. כך למשל יהודים הבאים לחיות בישראל מהגולה הם 'עולים', ואלה העוזבים אותה הם 'יורדים'. לפעלים האלה, שמקורם בתנ"ך, יש קונוטציה אידיאולוגית-ציונית, אבל המקבילה immigrants, מהגרים, מאבדת את הקונוטציה הזאת. דוגמה מהתחום הפוליטי היא ההבחנה הישראלית בין 'מתיישבים' ל'מתנחלים', שנוצרה לאחר מלחמת ששת הימים. בשפות אחרות המונח הוא 'מתיישבים', והמתח הפוליטי הכרוך בשימוש הנבדל אובד.

מחסום גבוה במיוחד הוא תחום מטבעות הלשון. במקרים רבים יש מעבר משפה לשפה באמצעות תרגום. בעברית אלפי מטבעות לשון שתורגמו משפות אחרות, מה שקרוי 'תרגומי שאילה'. למשל, 'קור כלבים' הוא תרגום מרוסית, והוא מתאים בשתי השפות ל'קור גדול מאוד', גם אם רמת הקור שונה בחוויית המשתמשים. ואולם, לצד הקבוצה הזאת, רוב מטבעות הלשון בשפה מסוימת לא עברו באמצעות תרגום לשפה המקבילה. למשל, 'נכסי צאן ברזל', ביטוי תלמודי השאול מחוקי הנדוניה, אבל משמעותו העכשווית היא נכסי תרבות שאין לוותר עליהם, מן הסתם לא יתורגם ל-assets of iron sheep. לעומת זאת it's raining cats and dogs כביטוי לגשם חזק ביותר לא זכה לתרגום שאילה: "גשם של כלבים וחתולים", ו-piece of cake, במשמעות דבר קל ערך או קל לביצוע, לא זכה לביטוי עברי מקביל בנוסח 'חתיכת עוגה'.

ברור שלמחסומים האלה יש פתרונות שונים, והם דורשים מיומנות רבה מצד מי שהתרגום הוא מקצועו. אבל חשוב תמיד לזכור כשאנו נחשפים לשפה אחרת, שמעבר למילים יש עולם שלם של משמעויות נסתרות, תרבות והיסטוריה, שכדאי לפחות להיות רגישים לו.

Read Full Post »

המיתולוגיה היוונית מוטמעת בתרבות המודרנית המערבית, ואין כמעט תחום שהיא אינה משאירה בו סימן. הנוכחות של המיתולוגיה היוונית בעברית הישראלית יכולה להצביע על עוד היבט של אופן הצמיחה של העברית, וההתכתבות שלה עם תרבויות ושפות שכנות.

יש מעט מילים שהתאזרחו בעברית, מעמדן כ'מילה לועזית' נשכח, ואתו הרקע המיתולוגי. למשל, פיתון, הנחש הענק שחי בדלפי. השם האנגלי התגלגל לעברית כשם קבוצת נחשים וביניהם פיתון מתכדר, פיתון דם ופיתון שטיח, ואפילו הטיל הישראלי פיתון 3. יקינטון, העלם האומלל היקנטוס שאפולו התאהב בו, הפך לפרח עברי. אבל בדרך כלל חדרה המיתולוגיה לשפה באמצעות מילים שאולות שעדיין מהדהד מהן הסיפור המיתולוגי. המילה אודיסיאה משמשת לתיאור מסע גורלי ומפרך. סטודנט באוניברסיטת בן גוריון כותב בפייסבוק: "ממש אודיסיאה של רגשות – מתקווה, ליאוש, לסף הטירוף". אורקל הפך שם נרדף ל’אורים ותומים’ המקראי, ספינקס הוא תיאור רווח, בעיקר בדיבור, לאנשים שאי אפשר לנחש מה הם חושבים. פרומתיאוס הוא האדם המורד באלים, ובנושא זה כתב דוד אוחנה את ספרו "התשוקה הפרומתאית".

לנשים המיתולוגיות נוכחות עמוקה בעברית. ‘מוזה’ נטמעה בעברית והתחזקה בזכות ‘מוזיקה’ ו’מוזיאון’. סביב מילים אלה נסב אחד מפולמוסי ההגייה הוותיקים של העברית החדשה: האם יש להגות מוזיקה או מוסיקה. ההגייה מוסיקה מוכרת מהעברית התיבונית, שהלכה בעקבות המילה הערבית מוסיקי, ששאלה אותה מן היוונית, בה נהגית המילה מוסיקי, בעקבות מוסה, אלת האומנויות. ההגייה 'מוזיקה' בעקבות 'מוזה' הגיעה מהלטינית. הגייה זו תואמת את המעתק הפונטי היווני-לטיני ס>ז. המינוח המוזיקלי המודרני נשען רובו ככולו על המינוח המקובל בתרבות אירופה שאימצה את ההגייה הלטינית, ומכאן גם את 'מוזיקה'. עם זאת יש להגייה זו עקבות כבר בספרות ימי הביניים. רמח"ל, החיד"א והרמב"ן השתמשו בכתביהם בכתיב 'מוזיקה', וביטאו בכך גם עמדה המתנגדת לחדירת היוונית לעברית.

גרציות, אלות החן והחסד שנולדו לזאוס, זכו בהווי הישראלי לטוויסט אירוני. להלן תיאור של נשות גיל הזהב בכתבה ב-Ynet: "ארבע הגרציות נראות כמי שמקדישות את כל הזמן הפנוי שלהן לטיפוח הפיגורה והפריזורה, עוד יותר מנכדותיהן ומנינותיהן". דנה אינטרנשיונל דחסה לשיר "דיווה" שכתבו יואב גינאי וצביקה פיק נשים מיתולוגיות מתקופות שונות: אחת רומית, אחת יוונית, אחת מודרנית ואחת מצרית: ויקטוריה, אפרודיטה, דיווה וקליאופטרה. דיווה היא מילה לטינית שפירושה 'אלילה', דנה היא בעיני רבים דיווה בפני עצמה.

בראש טבלת הנשים המשפיעות מן המיתולוגיה עומדות ה’אמזונות’, מונח המשמש בשיח הישראלי בתפוצה רחבה, בדרך כלל לא באהדה, כשמדובר בנשים לוחמניות. אחד הרבנים מנתח את הפמיניזם הדתי ומסביר ש"לא מדובר באמזונות". כותב באתר ימני חושש שצה"ל יהפוך "צבא הפמיניסטיות וארבעת האמהות, צבא כרמלה מנשה, בילוי של אמזונות בגיל הנעורים". יש גם אירוניה. באתר של הפועל ירושלים מסופר על חבורה של אוהדות פנטיות: "האמזונות האדומות".

המיתולוגיה חודרת לעברית באמצעות שמות תואר כמו ‘סיזיפי’, ‘דמוני’ ובעיקר ‘אולימפי’, שם תואר כל ישראלי המבטא מצוינות, אבל נדבק דווקא לצירוף "שלווה אולימפית". שלווה היא אחד מאיפיוני האולימפיזם שטבע הוגה האולימפיאדות המודרניות דה-קוברטן. שם התואר ‘מיתולוגי’ עצמו נפוץ מאוד בעברית, והיום כל מישהו שעשה פעם משהו הוא ‘מיתולוגי’. משה דדש הוא "היו"ר המיתולוגי של בית"ר", משפצים את "חוף מציצים המיתולוגי", ומארחים בכנס מחזור את מאיר לוי, "הרס"ר המיתולוגי של חיל הים". יש כבר ניבים: "הצבר המיתולוגי", וכמובן, "האקס המיתולוגי" מבית היוצר של עירית לינור.

המיתולוגיה יצרה ניבים נפוצים המשמשים גם בעברית. הרמטכ"ל לשעבר יעלון דיבר בשעתו על הסכמי אוסלו כעל "סוס טרויאני". תולעת אימתנית שחדרה למחשבי העולם נקראה 'סוס טרויאני'. העקב של אכילס אמנם גרם למותו, אבל הנציח את אכילס לדורות. כך נכתב בדיון על הוראת לשון: "עקב אכילס של התלמידים במשימות השחבור הוא הבלבול בין משפט מורכב למשפט מאוחה". צודקים. מדי יום גם נפתחת איזו ‘תיבת פנדורה’, בדרך כלל היא נסגרת מיד. טומי לפיד המנוח המציא בימי הזקנה העליזים שלו ביטוי נאה: ‘תסמונת אנדרומדה", בו הוא מתייחס בלגלוג לחבריו הפנסיונרים חסרי התעסוקה, המספרים בהתלהבות שהם צועדים כל יום לסלע אנדרומדה בחוף תל אביב וחזרה.

המיתולוגיה נוכחת מאוד בשמות אנשים, מקומות ומוצרים. באשר לשמות פרטיים הם בדרך כלל של נשים. למרבית השמות של נשים בישראל שנלקחו מהמיתולוגיה יש אופי לועזי, ובדרך כלל מדובר בנשים שלא נולדו בארץ כמו לידיה, פורטונה, הלנה ולאריסה, ראיה לכך ששמות מהמיתולוגיה התפזרו לכל התפוצות, מסלוניקי ועד מוסקבה. שני שמות מיתולוגיים שניתנו לצבריות הם גאיה, היא אלת האדמה, הנפוץ בעשורים האחרונים, ומאיה הוותיק, על שם בתו של הטיטן אטלס. לגאיה צלצול ניו אייג'י והיא גם שם של להקת פופ. למאיה צלצול סלבי. השם הוענק לבנות רבות בידי הורים סוציאליסטיים לכבוד האחד במאי, ובגירסת עדכון מיה, בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

מוסדות ובתי עסק שונים קראו לעצמם בשמות מן המיתולוגיה. בית הקולנוע המנוח אוריון, המסעדות היווניות אולימפיה ואולימפוס, וכתב העת לשירה הליקון, על שם הר יווני שבו בילו המוזות. אתר היכרויות ברשת נקרא קופידון, ואפרודיטה היא רשת להלבשה תחתונה. לפני כמה שנים התקיים מסע פרסום לנקטר, מין מיץ המנסה באמצעות השם לשכנע אותנו שמדובר במשקה האלים. ציבור השותים לא השתכנע.

לצד המונחים הרבים האלה ואחרים רוויה השפה העברית מילים בינלאומיות שיצאו מזמן לעצמאות מן המקור המיתולוגי שלהן, ומוכרות כאבני היסוד של שפות רבות כל כך. רשימה חלקית: אוקיינוס, אטלס, אירופה, דרקון, היגיינה, היפנוזה, הרמוניה, וולקן, כריזמה, לירי, מטמורפוזה, מיסטי, פאן, פוביה, סטיכי, סטירה, פסיכי, ארוס. נראה שמיתוסים, בעיקר אלה היווניים, לא מתים. הם ממשיכים לחיות בשפה, גם בעברית.

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

Read Full Post »

חגי תשרי חלפו, ובימים אלה אנו חוזרים לשגרה. בשפה הצבאית נוצרו ראשי התיבות חזל"ש – חזרה לשגרה (בהגייה: חַזְלָש), ומהם נגזר הפועל הסלנגי לְחַזְלֵשׁ – 'לחזור לשגרה'. מניין באה המילה שִגְרָה?

מילה זו שאולה מהמילה הארמית שִׁגְרָא. בתלמוד היא  מופיעה בצירוף "שיגרא דתמרי" (כתובות פ, ע"א), שפירושו הפסולת שהושלכה לאחר סחיטת התמרים (לצורך הכנת נוזל כמו סילאן או שֵׁכַר תמרים). השורש שג"ר מופיע בתלמוד ובכתבי חז"ל אחרים בכמה פעלים בארמית ובעברית במובן 'הזיל, שפך, יצק, השליך, הטיל'. יש המקשרים שורש זה עם השורש גר"ר.  לדוגמה, במדרש 'סדר אליהו רבה' (פרק ח') נכתב: "מיד עיניהם משגרות דמעות", כלומר: מזילות דמעות. בכתבי חז"ל חוזר בכמה וריאציות הביטוי: "שגורה תְּפִלָּתו בפיו" (למשל: תוספתא, ברכות ג, ג), ומכאן – הצירוף שָׁגוּר בְּפִיו. המילה 'שגור' היא צורת הבינוני הפעול (צורת ההווה הסבילה בבניין קל) של השורש שג"ר, ומשמעותה הראשונית היא 'נשפך, זורם, ניגר'. גם מילים אחרות מתחום הנוזלים מתארות דיבור רהוט, רציף ומהיר: 'קולח', 'שוטף', 'שטף דיבור' ועוד. גם המילים המקבילות באנגלית fluent ו-fluency קשורות למילה fluid (נוזל).

 בלשון חז"ל נגזר מהשורש שג"ר שם העצם אַשְׁגָּרָה – רהיטות, שטף דיבור או כתיבה, למשל: "אשגרת לשון" (ירושלמי, תרומות, פרק א, הלכה א; וראו גם "השגרת לשון", ירושלמי, ברכות, פרק ב, הלכה ד). בפסקי הלכה של רבנים בלשון ימי הביניים מצוי הביטוי הקרוב שִׁגְרָא דְּלִשָּׁנָא. ביטוי עברי דומה מופיע בהקדמה לתרגום 'ספר הרקמה' של ריב"ג. היה זה ספר דקדוק עברי שנכתב במקור בערבית (בתקופת תור הזהב בספרד), ובמאה ה-12 תרגם אותו המתרגם הנודע יהודה אבן תיבון. בהקדמה לתרגום פנה אבן תיבון לקוראיו והפציר בהם שלא לשפוט אותו לחומרה אם ימצאו טעויות בלשון התרגום. הוא הסביר שעלול היה לטעות בניסוח העברי בהשפעת שפת אימו – הערבית: "כל שכן עם שגרת הלשון הערבי בפינו וברעיוננו".

לימים החלו להשתמש במילה 'שִגרה' כמילה יחידה במשמעות הזו: רהיטות, שטף, מהירות הנובעת מהרגל רב בשימוש במשהו (בעיקר בלשון), לדוגמה:"הוא פלט את הדבר בהיסח הדעת מתוך שגרת הדיבור." בעברית החדשה מילה זו הרחיבה את משמעותה: אין היא מציינת רק הרגל לשוני (טקסט שנוהגים לחזור עליו שוב ושוב כמו תפילה),  אלא גם הרגל בתחומי החיים האחרים (סדר עניינים רגיל וקבוע החוזר על עצמו). בחיבורו 'גילוי וכיסוי בלשון' כתב ביאליק: "רגעים כאלה מעטים מאוד גם בשגרת הלשון וגם בשגרת החיים […]". כך הפכה המילה 'שגרה' למקבילה העברית למילה הלועזית רוּטִינָה. מקורה של המילה הלועזית במילה הצרפתית routine (הקיימת גם באנגלית), שנגזרה מהמילה route (דרך).

המשמעות המורחבת של המילה 'שגרה' נשתגרה בעברית עד כדי כך שנוצרו המילים 'חזל"ש' ו'חִזְלֵשׁ'. לפועל 'נִשְׁתַּגֵּר' (או 'השתגר') יש משמעות נוספת, נפוצה פחות: 'נשלח'. השורש שג"ר משמש במובן שליחה בפעלים נוספים, כגון: שיגר ושֻׁגַּר. גם לפעלים אלה יש עדויות ברבדים ההיסטוריים של העברית. לדעת רוב החוקרים, יש קשר בין שתי המשמעויות של שג"ר – המשמעות הראשונית של השורש הייתה 'השליך, יצק, שפך', וממנה נגזרו גם המובן של רהיטות לשונית וגם המובן 'שלח, הריץ, הזרים, העביר' (הדבר הנשלח נתפס כנוזל המועבר מכלי לכלי, או העובר בצינורות ממקום למקום). ואולם אין על כך הסכמה גורפת. סבוכה עוד יותר היא שאלת הקֶשר למילה המקראית היחידה הנגזרת מהשורש שג"ר – שֶׁגֶר, למשל: "וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה" (שמות יג יב), כלומר: כל ולד בכור של הבהמה. יש פרשנים המקשרים את המילה הזו, הקשורה בהולדה, במשמעות הראשונית של השורש שג"ר – הטלה. אבל לפי דעה אחרת, למילה זו יש מקור משלה והיא אינה קשורה למשמעויות האחרות של אותו השורש.

חזל"ש נעימה!

נגה פורת / מחז"ל לחזל"ש

Read Full Post »