Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘מילה’

בימים אלה רבים מתחילים לנקות ולסדר את ביתם לקראת חג הפסח, ששיאו בליל הסדר. מה הקשר בין המשמעויות השונות של השורש סד"ר?

המילה סֵדֶר מופיעה במקרא רק פעם אחת, כאשר איוב (י', פס' כב) מתאר ארץ אפלה שיש בה "צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים". מילה זו מופיעה אפוא רק בשלילה, בתיאור מצב מפחיד של חושך וכאוס. השורש סד"ר כמעט שאינו מופיע במקומות אחרים במקרא. יש הגוזרים את המילה 'מסדרון' (שופטים ג, פס' כג) משורש זה, אך לדעת אחרים, מקורה אינו ברור. כמו כן, נהוג לקשר את המילה שְׂדֵרָה לשורש זה, בחילופי סמך וש' שמאלית. משמעותה הבסיסית של מילה זו היא 'שורה' או 'טור'; המילה "הַשְּׂדֵרוֹת" (מלכים ב, יא, פס' ח) מציינת טורים של חיילים.

בלשון חז"ל מתרחב השימוש במילה 'סֵדֶר' ומילים אחרות נגזרות מהשורש סד"ר, כמו: סִדֵּר, סֻדַּר, הִסְדִּיר, סדיר ועוד, בין היתר בהשפעת השורש המקביל בארמית.  כך אפוא בלשון חז"ל שורש זה מקביל במשמעותו לשורש המקראי ער"ך (שורש מעניין בפני עצמו הראוי לדיון נפרד). בשם 'סֵדֶר' כונה כל אחד מששת חלקי המִשנָה (שישה סִדרֵי משנה). בתלמוד נטבע הביטוי משנתו סדורה (תענית ח, ע"א), שפירושו: הוא יודע וזוכר היטב את מה שלמד; דבריו ערוכים כהלכה.

לאחר מכן נגזרו מילים נוספות משורש זה, כמו הפועל הסתדר, שפירושו הוא גם נערך בסדר מסוים וגם בא על מקומו, התיישב, נפתר. המילה סִדרה ציינה בעבר פרק או חלק בספר, ובעיקר – את פרשת השבוע. בימינו יש לה משמעויות רבות בהקשרים שונים. ההקשר המוכר ביותר הוא תחום הטלוויזיה.

המילה 'סדר' מתארת מצב פיזי שבו כל דבר מצוי במקומו, וגם ארגון של חפצים ברצף מסוים, בזה אחר זה. משמעות פיזית זו התרחבה לציון רצף פעולות בזמן – פעולות המתבצעות זו אחר זו, כמו בביטוי סדר יום. המונח 'ליל הסדר' (או 'סדר הפסח') מציין את רצף הפעולות המתבצעות בליל הפסח. כמו כן, המילה סִדּוּר מציינת גם את הפעולה שעושה מי שמניח חפצים במקומם, וגם את סידור התפילה, הספר שבו מופיעות התפילות השונות לפי הסדר שבו יש להתפלל. סדר היום שלנו כולל לעיתים גם סידורים – עניינים מנהליים ובירוקרטיים שיש לטפל בהם. למילה 'סדר' יש משמעות מופשטת יותר המציינת את המצב החברתי התקין, מצב שבו נשמרים החוקים או כללי ההתנהגות המקובלים, כמו בביטויים חֹק וָסֵדֶר, הַסֵדר הציבורי והפרת סדר. צורת הריבוי 'סדרים' משמשת גם במובן חוקים וכללים, בין היתר בביטוי סדרי עבודה. הביטוי סדרי בראשית (המבוסס אף הוא על התלמוד: שבת נג, ע"ב) מתאר את חוקי הטבע, וגם משמש ככינוי לנהלים ולדרכי פעולה המקובלים זה זמן רב בלא שינוי.

לא בכדי אין סדרים בתיאור הבלהות של איוב. הרתיעה מאי-סדר משקפת את השאיפה האנושית לסֵדֶר ולסדירות – למצב שבו אנו יודעים היכן כל דבר נמצא, כאשר הדברים חוזרים על עצמם בסדר קבוע, באותו רצף. אנו מצפים שדברים יפעלו כְּסִדְרָם (באופן תקין), כלומר שהכול יהיה בְּסֵדֶר (ואפילו בסדר גמור). רובנו מנסים להימנע ממצב שבו אחרים יחשבו שאנחנו לא בסדר, כלומר לא מתנהגים כשורה.

סדר

Read Full Post »

אחת המילים הבסיסיות ביותר בעברית היא 'שֶל'. גם האתר שבו כתובים דברים אלה נקרא "בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים". מעניין לגלות שמילה זו נוצרה בעקבות תהליך היסטורי של שינוי שיטתי בטקסט המקורי.
תהליך זה קשור בהבדל בין כתבי היד המוקדמים של המשנה, לבין מהדורות הדפוס שיצאו לאחר דורות רבים. כתבי היד עברו מדור לדור בשרשרת של העתקות, ועם הזמן נטו המעתיקים לשנות ולתקן חלק מהמילים כראות עיניהם. כשהחלו להדפיס את המשנה, התבססו המדפיסים על גרסאות ערוכות של כתבי היד; גרסאות אלה היו שונות מהטקסט המקורי מבחינה לשונית. בעקבות אחד השינויים השיטתיים האלה נוצרה המילה 'של'.
מילה זו מורכבת משתי אותיות יחס: שֶ (ש' הזיקה) ו-לְ (ל' היחס). ש' הזיקה היא חלופה של המילה 'אשר'. הצירוף של שתי אותיות היחס המיר את הצירוף 'אשר ל': "שיר השירים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (שיר השירים א, א); "כְּנַף-הַמְּעִיל אֲשֶׁר-לְשָׁאוּל" (שמואל א, כ"ד, ד) . ל' היחס מציינת שייכות  ,ומילת הזיקה 'אשר' מציינת למי שייך האובייקט – כנף המעיל אשר שייכת לשאול. רצף האותיות ש+ל מופיע פעם אחת במקרא באותה משמעות: " מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה" (שיר השירים ג, ז).
גם בכתבי היד המהימנים של המשנה האותיות  'של' מופיעות כשהן צמודות למילה, למשל: "מסמר שֶלְּאֶבֶן" (כלים י"ב ה), "בחרסו שֶלַּתַּנּוּר" (פסחים ז, ב), "ידו שֶלֶּעָנִי" (שבת א, א); ואילו בדפוסים נכתב: "מסמר של אבן", "בחרסו של תנור", "ידו של עני" וכן הלאה. בכל אחת מהדוגמאות האלה ל' היחס מנוקדת בצורה אחרת, בהתאם לשאלה האם המילה הבאה אחריה מיודעת ולפי האות הבאה אחריה (רגילה או גרונית). בחלק מנוסחי סידור התפילה נשתמרה הצורה בברכת הדלקת הנרות בחנוכה: "להדליק נר שֶלַּחֲנֻכָּה" (ל' מנוקדת בפתח בגלל ניקוד האות שאחריה בחטף-פתח).

בתהליך העתקת כתבי היד, נטו המעתיקים לכתוב את האותיות 'של' כמילה נפרדת לפני המילה הבאה, ובהמשך נשתרשה צורה זו בדפוסי המשנה. עם הזמן הלכה ההגייה בעקבות הכתיב; רצף האותיות שהפך למילה לא נהגה עוד שֶלְּ, שֶלִּ או שֶלַּ, אלא 'שֶל'.
תהליך זה מסביר את השאלה מדוע אומרים 'ריבונו של עולם' ולא 'ריבונו של העולם'. הצורה המקורית בכתבי חז"ל הייתה ריבונו שֶלָּעולם. כידוע, כש-ל' היחס צמודה למילה מיודעת, ה' הידיעה נושלת. אחרי תהליך ההפרדה המלאכותי של המילה 'של' מהמילה הבאה אחריה, נוצרה הצורה "ריבונו של עולם".

צורות הנטייה 'שלי', 'שלך', 'שלו' וכו' לא נגזרו מהמילה 'של', אלא מצירוף ש' הזיקה ונטיית ל' היחס. נטייה זו מופיעה במקרא רק פעמיים, שתיהן באותו צירוף בשיר השירים: "כַּרְמִי שֶׁלִּי" (א, ו; ח, י"ב). במקרים אחרים מופיע הצירוף 'אשר'+נטיית ל' היחס: "הַחֶלְקָה אֲשֶׁר-לִי" (שמואל ב, י"ד, ל"א). שאר צורות הנטייה מופיעות בלשון חז"ל וברובדי הלשון המאוחרים יותר.

בעברית החדשה זכתה המילה 'של' לחיים משל עצמה. בין היתר, היא מופיעה בביטויי סלנג כמו 'יופי של…, 'מותק של…' ' ו'שיגעון של…'.  לאחרונה חדר ללשון הדיבור הביטוי 'סוג של' (מֵעֵין, בערך), תרגום שאילה של kind of או sort of. כמו בביטויים המקבילים באנגלית, יש המשתמשים בביטוי זה כתשובה לשאלה, ללא השלמה אחרי המילה 'של', לדוגמה: "תגיד, יש לך חברה? – סוג של". הטהרנים אינם אוהבים את השימוש בביטוי זה, אך דוברי העברית בשלהם.

המקרה המוזר של המילה שֶל

Read Full Post »

« Newer Posts

%d בלוגרים אהבו את זה: