בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים

בימים אלה מציינים שישים ושמונה שנים לקוּם המדינה, כלומר: לתקומת מדינת ישראל. מלחמת העצמאות מכונה גם מלחמת הקוממיות. מילים אלה נגזרות מהשורש קו"ם, כמו הפועל קָם.

לפועל 'קם' יש משמעויות בסיסיות המתארות חוויות גופניות: נעמד על הרגליים, או התעורר מהשינה. היכולת לעמוד בקומה זקופה היא חוויה אנושית מכוננת, המבוססת על ההתפתחות האבולוציונית. בני האדם נוהגים לקום בכל בוקר משנתם. אם הם נופלים, הם משתדלים לקום שוב על רגליהם; והם גם רוצים ללכת בקומה זקופה. מהחוויה הגופנית הבסיסית הזו נובעות משמעויות מופשטות רבות של השורש קו"ם.

המילה קוֹמְמִיּוּת מופיעה במקרא פעם אחת: "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם […] וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא כ"ו י"ג). בפסוק זה המילה משמשת כתואר פועל שפירושו: בקומה זקופה (גם המילה 'קוֹמה' נגזרת מהשורש קו"ם), כלומר: בראש מורם, בגאווה. תואר הפועל הזה מופיע בעיקר בהקשרים של שיבת העם לארצו (גם בתפילה: "ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו"), ולכן הוא משמש גם כשם עצם שפירושו 'זקיפות קומה' לאומית, כלומר: עצמאות מדינית.

אפשר למצוא קשר בין חלק ממשמעויותיו הרבות של הפועל 'קם' ושל פעלים אחרים מאותו שורש למובן הספציפי של קום המדינה. אחת המשמעויות של פועל זה היא נוסד, נבנה, צמח, כמו בפתיחת מגילת העצמאות: "בארץ ישראל קם העם היהודי". במקרא הפועל 'קם' מופיע פעמים רבות, בין היתר במובן של חזרה לחיים אחרי המוות: " הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה-פֶּלֶא  אִם-רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה" (תהלים פ"ח י"א). לימים נוצר הביטוי קם לתחייה. נהוג להשתמש בביטוי זה ולהתייצב מול האויבים, מה שמכונה בלשון ימינו 'כוח עמידה': "וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם" (ויקרא כ"ו ל"ז).

תקומת המדינה נחשבת להגשמת החזון הציוני. לפועל 'קם' יש משמעות נוספת – התגשם, התבצע, יצא לפועל, התממש; התרחש, התחולל, כמו בפסוק המקראי הידוע: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב-אִישׁ  וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" (משלי י"ט כ"א).  משמעות זו מודגשת בביטויים קם ונהיָה (הדבר) ובלשון השלילה – לא יקום ולא יהיה (המבוסס על "לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה", ישעיהו ז, ז).

הקמת המדינה הייתה כרוכה במרד ובהתקוממות. הפועל 'התקומם' פירושו 'התמרד', כלומר: קם נגד מישהו. הביטוי קם על (מישהו) פירושו תקף אותו, למשל: "אויביך הקמים עליך" (דברים כ"ח ז), ומכאן נגזרה המשמעות של שם העצם קָם כ'אויב'. בדומה לכך, קם במישהו פירושו מָרַד בו: "כִּי בֵן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ" (מיכה ז ו). גם משמעויות אלה נובעות מהמשמעות הפיזית הבסיסית: מי שמורד באחר מעז להתייצב נגדו, לעמוד מולו בראש זקוף. אחת ממשמעויותיו של הפועל קוֹמֵם (הנגזר אף הוא מאותו שורש) היא: עורר או הסית למרד; עורר התנגדות. פועל זה משמש גם במובן השיב דבר הרוס למצבו הקודם, לדוגמה: "וְחָרְבוֹתֶיהָ [של ירושלים] אֲקוֹמֵם" (ישעיהו מ"ד כ"ו).

קיומה של מדינת ישראל אינו מובן מאליו. מהשורש קו"ם נגזר גם הפועל קִיֵּם, בחילופי ו' ו-י'. בביטוי 'לקיים הבטחות' משמעותו היא: 'לגרום לכך שהדבר המובטח יקום ויהיה', ומכאן הביטוי נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם. משמעות נוספת של פועל זה היא נתן חיים או השאיר בחיים; למשל: באמרת חז"ל "וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין לז ע"א) ובברכה "שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ והגיענו לזמן הזה". שם הפעולה של הפועל הזה הוא קִיּוּם. מפועל זה נגזר התואר קַיָּם, שפירושו גם 'חי', כמו בביטוי חַי וְקַיָּם, וגם 'בעל תוקף מחייב' (כלומר: דבר שחייבים לקיים אותו), כמו בביטוי שָׁרִיר וְקַיָּם.

מהשורש קו"ם נגזרו שתי מילים חשובות נוספות: מקום ויְקוּם, וכל אחת מהן ראויה לעיון נפרד.

יום עצמאות שמח!

Read Full Post »

בימים אלה רבים מתחילים לנקות ולסדר את ביתם לקראת חג הפסח, ששיאו בליל הסדר. מה הקשר בין המשמעויות השונות של השורש סד"ר?

המילה סֵדֶר מופיעה במקרא רק פעם אחת, כאשר איוב (י', פס' כב) מתאר ארץ אפלה שיש בה "צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים". מילה זו מופיעה אפוא רק בשלילה, בתיאור מצב מפחיד של חושך וכאוס. השורש סד"ר כמעט שאינו מופיע במקומות אחרים במקרא. יש הגוזרים את המילה 'מסדרון' (שופטים ג, פס' כג) משורש זה, אך לדעת אחרים, מקורה אינו ברור. כמו כן, נהוג לקשר את המילה שְׂדֵרָה לשורש זה, בחילופי סמך וש' שמאלית. משמעותה הבסיסית של מילה זו היא 'שורה' או 'טור'; המילה "הַשְּׂדֵרוֹת" (מלכים ב, יא, פס' ח) מציינת טורים של חיילים.

בלשון חז"ל מתרחב השימוש במילה 'סֵדֶר' ומילים אחרות נגזרות מהשורש סד"ר, כמו: סִדֵּר, סֻדַּר, הִסְדִּיר, סדיר ועוד, בין היתר בהשפעת השורש המקביל בארמית.  כך אפוא בלשון חז"ל שורש זה מקביל במשמעותו לשורש המקראי ער"ך (שורש מעניין בפני עצמו הראוי לדיון נפרד). בשם 'סֵדֶר' כונה כל אחד מששת חלקי המִשנָה (שישה סִדרֵי משנה). בתלמוד נטבע הביטוי משנתו סדורה (תענית ח, ע"א), שפירושו: הוא יודע וזוכר היטב את מה שלמד; דבריו ערוכים כהלכה.

לאחר מכן נגזרו מילים נוספות משורש זה, כמו הפועל הסתדר, שפירושו הוא גם נערך בסדר מסוים וגם בא על מקומו, התיישב, נפתר. המילה סִדרה ציינה בעבר פרק או חלק בספר, ובעיקר – את פרשת השבוע. בימינו יש לה משמעויות רבות בהקשרים שונים. ההקשר המוכר ביותר הוא תחום הטלוויזיה.

המילה 'סדר' מתארת מצב פיזי שבו כל דבר מצוי במקומו, וגם ארגון של חפצים ברצף מסוים, בזה אחר זה. משמעות פיזית זו התרחבה לציון רצף פעולות בזמן – פעולות המתבצעות זו אחר זו, כמו בביטוי סדר יום. המונח 'ליל הסדר' (או 'סדר הפסח') מציין את רצף הפעולות המתבצעות בליל הפסח. כמו כן, המילה סִדּוּר מציינת גם את הפעולה שעושה מי שמניח חפצים במקומם, וגם את סידור התפילה, הספר שבו מופיעות התפילות השונות לפי הסדר שבו יש להתפלל. סדר היום שלנו כולל לעיתים גם סידורים – עניינים מנהליים ובירוקרטיים שיש לטפל בהם. למילה 'סדר' יש משמעות מופשטת יותר המציינת את המצב החברתי התקין, מצב שבו נשמרים החוקים או כללי ההתנהגות המקובלים, כמו בביטויים חֹק וָסֵדֶר, הַסֵדר הציבורי והפרת סדר. צורת הריבוי 'סדרים' משמשת גם במובן חוקים וכללים, בין היתר בביטוי סדרי עבודה. הביטוי סדרי בראשית (המבוסס אף הוא על התלמוד: שבת נג, ע"ב) מתאר את חוקי הטבע, וגם משמש ככינוי לנהלים ולדרכי פעולה המקובלים זה זמן רב בלא שינוי.

לא בכדי אין סדרים בתיאור הבלהות של איוב. הרתיעה מאי-סדר משקפת את השאיפה האנושית לסֵדֶר ולסדירות – למצב שבו אנו יודעים היכן כל דבר נמצא, כאשר הדברים חוזרים על עצמם בסדר קבוע, באותו רצף. אנו מצפים שדברים יפעלו כְּסִדְרָם (באופן תקין), כלומר שהכול יהיה בְּסֵדֶר (ואפילו בסדר גמור). רובנו מנסים להימנע ממצב שבו אחרים יחשבו שאנחנו לא בסדר, כלומר לא מתנהגים כשורה.

Read Full Post »

רבים מתלוננים על 'תרבות הסְמֹךְ' הרווחת בארץ. למילה סְמֹךְ, צורת הציווי של הפועל סָמַךְ, יש משמעות סלנג מיוחדת: 'אל תדאג, יהיה בסדר'. מילה זו היא קיצור של הצירוף 'סְמֹךְ עליי/עלינו'. מהו מקור המשמעות של הפועל סָמַךְ בצירוף זה, ואיך הוא קשור למילים אחרות הנגזרות מהשורש סמ"ך?

המשמעות הפיזית, הראשונית של הפועל סָמַךְ היא 'השעין, הניח', למשל: "וְסָמַךְ יָדוֹ עַל-הַקִּיר" (עמוס ה יט). מכאן נגזרת משמעות של תמיכה וחיזוק כדי למנוע נפילה: "סוֹמֵךְ ה' לְכָל-הַנֹּפְלִים" (תהלים קמה יד). משורש זה נגזרו שמות העצם סוֹמְכָה  במובן משענת וסוֹמֵךְ במובן דבר המשמש לתמיכה, לחיזוק או למשענת, לדוגמה: "הגנן קשר את השתיל הרך לסומך". בדומה לכך, משמעותו הראשונית של הפועל נִסְמַךְ  היא 'נשען על משהו, נתמך בו', לדוגמה: "מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה… אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו" (ישעיהו לו ו). בלשון חז"ל מופיע הפועל נסתמך במשמעות דומה, למשל: "והיה מסתמך במקלו והולך" (ספרי במדבר קלא).

בפסוקים האחרונים של התורה מסופר כיצד הכשיר משה את יהושע לשמש לו מחליף: "כִּי-סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת-יָדָיו עָלָיו " (דברים לד ט). על-פי מילים אלה, משה אכן הניח את ידיו על יהושע, ומחווה גופנית זו סימלה את התהליך שבו העביר ליהושע את סמכות ההנהגה. תהליך ההכשרה המקראי הזה הוליד את המשמעויות המיוחדות של סמיכה (מילה המשמשת גם במובן של הישענות פיזית,  בעיקר בצירוף שכיבות סמיכה, תרגיל שבו האדם שָעוּן על כפות ידיו ועל אצבעות רגליו( והסמכה: מתן היתר לאדם לעסוק במקצועו, כגון: מורה מוסמך. מכאן נתגלגלה גם משמעותו של הניב סָמַךְ (אֶת) יָדוֹ (על משהו): 'הסכים לו; הביע ביטחון או אמון בו'.

הפועל 'נסמך' מופיע במקרא גם במשמעות מופשטת: 'בָּטַח במישהו, האמין לדבריו', למשל: "וַיִּסָּמְכוּ הָעָם עַל-דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה" (דברי הימים ב, לב ח). גם בלשון ימינו הפועל הזה והפועל 'הסתמך' משמשים במשמעות מופשטת: 'התבסס על משהו, הביא אותו כמקור או כראיה לשם חיזוק טיעוניו, הצדקת דבריו ועוד'. גם משמעותו המקורית של הפועל 'התבסס' היא 'נשען (על משהו)'; פועל זה נגזר מהשורש בס"ס, מהמילה בָּסִיס השאולה מיוונית (כמו basis באנגלית), וגם הוא משמש במובן מופשט יותר, לדוגמה: "המחקר מתבסס על ניסויים חדשניים". כפל המשמעות במילים אלה משקף את התפיסה המטפורית שלפיה טיעונים ותיאוריות הם בניינים הזקוקים ל'יסודות' ולתמיכה כדי שיעמדו יציבים. הדבר משתקף גם בביטוי עַל סְמַךְ  (צורת הנסמך של המילה סֶמֶךְ, שפירושה 'משען, תמיכה')  ובביטויים נרדפים: עַל בְּסִיס, בְּהִסְתַּמֵּךְ עַל, עַל יְסוֹד. השורש סמ"ך קיים גם בארמית, וממנו נגזרו המילה  אסמכתא והביטוי בר-סמכא – מי שניתן לסמוך עליו ועל ידיעותיו. ואכן, כאשר דבריו והתנהגותו של אדם נתפסים כיציבים ונכונים, אפשר לסמוך עליו, כלומר 'להישען עליו' ולבטוח בו.

במשמעות המקורית, כאשר משעינים חפץ (כמו קורה) על חפץ אחר, מקרבים בין שני החפצים. הפועל 'סָמַךְ' מופיע פעם אחת במקרא במשמעות 'התקרב': "סָמַךְ מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶל-יְרוּשָׁלִַם" (יחזקאל כד ב). בלשון חז"ל החלו להשתמש בפועל זה גם במובן 'קירב שני דברים זה לזה', למשל: "אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע [מין צמח]" (משנה, כלאיים ב ח). פועל זה מתאר גם הצגה של שתי פרשיות במקרא בזו אחר זו: "למה סָמַךְ הכתוב מיתת מרים לפרשת פרה?" (ירושלמי יומא א, א). כתוצאה מכך, לתואר סָמוּךְ יש שתי משמעויות: האחת- 'שעוּן, מבוסס, מושתת', לדוגמה: "מבנה הסמוך על יסודות איתנים אינו מתמוטט בנקל"; והשנייה – 'קרוב'. משורש זה נגזר המונח הדקדוקי סמיכות: 'צירוף של שני שמות עצם או יותר בלי חציצה של מילת קישור ביניהם, כגון 'משפחת הילד'. השם הראשון בצירוף הסמיכות נקרא 'נסמך', והשני – 'סומך'.

למילה 'סמיכות' יש משמעויות נוספות: סמיכה לרבנות וכתב סמיכה דיפלומטי. כמו כן, כאשר מדברים על "סמיכות של מרק", מילה זו משמשת כשם העצם המופשט הנגזר מהתואר סָמִיךְ: 'שיש בו מעט נוזל; צפוף, מלא'. תואר זה מבוסס על המילה 'סמיך' בארמית תלמודית: "חמרא [=יין] סמיך" (סוכה מח ע"ב). כאשר הרבה אובייקטים סמוכים זה לזה, נוצרים התנאים לצפיפות ולעובי.

לסיכום, השורש סמ"ך מעלה הרבה תסמיכים (אסוציאציות) של מילים ומשמעויות, וניתן למצוא סימוכין לקשרים בין המשמעויות השונות של השורש.

Read Full Post »

החורף הסוער מביא עימו ברקים ורעמים. המילה 'ברק' לקוחה מלשון המקרא. את הברקים הראשונים המתוארים בתנ"ך ראו בני ישראל לפני מעמד הר סיני: "וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר" (שמות י"ט, ט"ז). בשירת הנביאים ובמזמורי תהלים הברק מתואר כאחת מיצירותיו המופלאות של האל, למשל: "הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל" (תהלים צ"ז, ד). כמו כן, הברקים מתוארים במקרא כחיצים שהאל שולח, כמו בפנייה של דוד לאלוהיו באחד ממזמורי תהלים: "בְּרֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם, שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּם [תביא עליהם מהומה]" (שם קמ"ד, ו). בפסוק זה מופיע הפועל בָּרַק במובן שלח ברק. פועל זה משמש גם במובן נצנץ, הבהיק, האיר, ולרוב הוא מתאר את נצנוץ העיניים: "עיניו ברקו לשמע הבשורה המרגשת."

בגלל אורו הנוצץ של הברק נוצרה משמעות נוספת למילה זו: אור מסנוור המוחזר מפני השטח של דבר מה או משתקף בו. גם משמעות זו מקורה במקרא, ובו היא מתייחסת תמיד לברק של חרב או חנית, לדוגמה: "וְלַהַב חֶרֶב וּבְרַק חֲנִית" (נחום ג, ג). כיום מדברים על ברק של חפצים שונים, כמו כלי כסף, נעליים וגם – על "שיער בריא ומְלֵא ברק".

הפועל הבריק נגזר משם העצם 'ברק' על שתי המשמעויות שלו: הוא משמש גם לתיאור ברק החולף בשמיים: "לפתע הבריק ברק שהאיר את פני כל השמיים", וגם במובן כללי של 'האיר באור חזק ומנצנץ', למשל "הרצפה הבריקה מניקיון". כמו כן, 'הבריק' משמש כפועל יוצא במובן 'צחצח וליטש משהו עד שהפך מבריק ונוצץ; החזיר למשהו את הברק הטבעי שלו', למשל: "להבריק פמוטים". הברק המופיע לפתע בשמיים משמש כמטפורה לרעיון או למחשבה המופיעים פתאום בתודעה האנושית, למשל: "לאחר שעות של התלבטויות ומחשבות הבריק במוחו רעיון נהדר". רעיון מוצלח מכונה 'רעיון מבריק' ואדם בעל כישורים יוצאי דופן נקרא 'מבריק'. תופעה זו קשורה לכך שהמושג 'אור' מציין הבנה וידיעה, כפי שכתבתי באחד הטורים הקודמים.

אליעזר בן-יהודה חידש את המילה מִבְרָק כחלופה ל'טלגרמה', ובמילונו (כרך ו', עמ' 2775) הסביר זאת  בכך שזו הודעה המגיעה "במהירות הברק". האם יש קשר בין מהירותו של הברק לבין הביטוי בִּמְהִירוּת הַבָּזָק? מסתבר שכן.

המילה בָּזָק מופיעה במקרא פעם אחת, בהקשר המסתורי של 'מעשה המרכבה' בספר יחזקאל (א, י"ד): וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק". הפרשנים והחוקרים חלוקים לגבי משמעותה של מילה זו. יש הטוענים שמדובר בטעות העתקה: 'בזק' במקום 'ברק'. ואילו אחרים, כמו בן-יהודה במילונו, מציעים לפרש מילה זו כברק שאינו מלווה ברעם. תופעה זו מכונה "sheet lightning", ובעברית החדשה ניתן לה השם בְּרִיקָה בענן, מעין ברק המוחזר מן העננים ונראה כיריעה רחבה. ככל הנראה, אין קשר בין השורש בז"ק במובן זה לבין הפועל 'בָּזַק' במובן 'פיזר או זרה'. כך או כך, ההקשר המקראי מתאר את המהירות שבה רצות החיות הלוך ושוב, ומכאן נתגלגלה משמעות המילה 'בָּזָק' כדי לציין מהירות ופתאומיוּת, הן בצירוף 'במהירות הבזק' והן כמילה שנייה בצירופים נוספים: 'מבצע בזק', 'פעולת בזק'.

מן המילה היחידאית הזו במקרא נגזרו כמה מילים, והן קרובות במידת מה למשמעות המילים שהזכרתי לעיל מהשורש בר"ק. לפועל הבזיק יש אותה משמעות כמו לחלק מהמובנים של הפועל 'הבריק'. המילה  הֶבְזֵק פירושה נצנוץ פתאומי וקצר מאוד של אור בהיר. מילה זו מתורגמת למילה flash באנגלית. בתחום הצילום אנו משתמשים בה כמילה שאולה: פְלֶשׁ (במצלמה), ובעברית: מַבְזֵק. המילה flash באנגלית היא רכיב ראשון בצירופי מילים רבים בתחומים שונים, וחלקם מתורגמים לעברית במילים מהשורש בז"ק. בין היתר, 'פלשבק' הוא הֶבְזֵק לֶעָבָר או הֶבְזֵק לְאָחוֹר. הצירוף news flash  מתורגם כמִבְזַק חֲדָשׁוֹת.

משורש זה נגזרה גם המילה בֶּזֶק, החלופה העברית ל'טלקומוניקציה' (תקשורת על-ידי טלפון, טלגרף, רדיו, טלוויזיה, לוויין וכד'), המתארת תקשורת מנקודה לנקודת 'במהירות הבָּזָק'. ב'חוק הבֶּזֶק'  (התשמ"ב 1982( נכתב: "למדינה הזכות לבצע פעולות בֶּזֶק ולתת שירותי בֶּזֶק". זה גם מקור שמה של  חברת הטלפונים 'בזק'.

כמו תמיד, אתם מוזמנים להוסיף 'הברקות' והערות כתגובות לדברים אלה, והכול יתפרסם ברשת במהירות הבזק.

Read Full Post »