עולם הציפורים עורר מאז ומתמיד את דמיונם של בני האדם. התשוקה לעוף ולהשתחרר מכבלי כוח המשיכה יצרה לציפורים מעמד מיוחד, שבא לידי ביטוי גם בשפה.
הציפורים נזכרות כבר במיתוס בריאת העולם, שבו נברא בין היתר "כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ" (בראשית, א' 21). הכנפיים הם סמלה של הציפור, ועל כן אדם המגשים את הפוטנציאל שלו "פורש כנפיים". בספר דברים (ד 17) נזכר אף הביטוי "ציפור כנף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם". לצד זה הוקסמו בני האדם ממגוון הקולות שהציפורים משמיעות, ומכאן הביטוי 'ציפור שיר', תרגום של המונח האנגלי songbird.
את הדימויים הֵזין גם גודלה של הציפור, וליתר דיוק, קטנותה, אם להוציא כמה ציפורים גדולות כמו בת היענה. על מי שממעט מאוד באכילה אומרים שהוא 'אוכל כמו ציפור', ביטוי המככב בכמה שפות והגיע אלינו מיידיש: עסן ווי אַ פֿייגעלע. על הטיפשים נהוג לומר שיש להם 'מוח של ציפור', בעקבות האנגלית. ביידיש מדברים על 'ראש של תרנגולת' ובגרמנית 'מוח של דרור'; בפיליפינית 'מוח של דג', ובמאוריטנית 'מוח של חסילון'.
הציפור זוכה לשדרוג בדימוייה לנפש האדם. הביטוי 'ציפור הנפש' פירושו בתלמוד גרון או גרוגרת, שהוא איבר שפגיעה בו מסוכנת לאדם. שלונסקי העניק לביטוי משמעות של הדבר החשוב ביותר, תמצית החיים, ומיכל סנונית העניקה לו חיי עולם ברב־המכר הבינלאומי "ציפור הנפש". על אדם בעל שיגעונות ותוכניות קשות למימוש אומרים ש'יש לו ציפורים בראש'. גם כאן המקור הוא יידיש. חנוך לוין כתב שיר מצחיק־מריר על 'ציפור המכנסיים', האיבר הגברי המהולל והמשוקץ.
ציפורים הן מקור לדימויים על תכונות בני האדם. אדם בעל נפש חופשית המסרב לקבל מרות הוא 'ציפור דרור', ועל כך נכתב במסכת שבת: "הכא בצפור דרור עסקינן, לפי שאינה מקבלת מרות". נראה אומנם שאין קשר אטימולוגי בין 'דרור' בהוראת חופש, שמקורה באכדית, לבין 'דרור' בהוראת שם ציפור, אבל זהות המילים יצרה את השימוש בביטוי המודרני. גם לכך יש מקבילות ביידיש: 'ציפור חופשית', ובגרמנית: 'חופשי כמו ציפור באוויר'. אדם הנוהג להיות פעיל בשעות הלילה הוא 'ציפור לילה', ביטוי מקובל בשפות רבות. אדם בעל תכונות מיוחדות הוא 'ציפור נדירה', ביטוי שמקורו ברוסית, ואדם תִמהוני או בלתי מקובל הוא 'עוף מוזר'. המקור בכתבי הסטיריקן הרומי יובנליס מן המאה השנייה. הוא כותב על בחירת אישה טובה: "תהא נא יפה, חיננית, עשירה, פורייה… צנועה… אכן, עוף מוזר עלי אדמות, מוזר כברבור שחור. אך מי יכול לסבול אישה שיש בה כל המעלות?"
תכונה אנושית אחרת המומחשת באמצעות ציפורים היא הבינוניות, וכך בביטוי "באין ציפור שיר, גם עורב זמיר", כלומר, כאשר הטובים והמוכשרים נעדרים, גם הבינוניים יכולים למלא את מקומם. המקור הוא באמרה בצרפתית: "באין קיכלי, אוכלים שחרור"; המימוש בחריזה עברית של חרזן לא ידוע.
יכולת התעופה של הציפורים יצרה את הביטוי 'ממעוף הציפור', המתייחס לתיאור דבר־מה בקווים כלליים, בלי להיכנס לפרטים. גם כאן המקור בשפות שונות. התעופה הולידה את המיתוס של הציפור המעבירה מידע או שמועות, שזכתה לפסוק מפורסם מספר קהלת (י 20): "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר". המדרש מוסיף: "ובחדרי משכבך… אל תקלל, כי עוף השמים יוליך את הקול". הציפור הרכילאית נקשרת גם לביטוי האהוב על רכילאים "ציפור קטנה לחשה לי". דמות ציפור המגלה את האמת מופיעה בפולקלור העמים, וקרויה גם 'ציפור האמת', כגון באגדה "שלושה סיפורים קטנים" מאת האחים גרים. בעולם העבריינים 'ציפור' הוא סוהר שמשתף פעולה עם אסירים, ומעביר מידע ביניהם ולחבריהם מחוץ לכלא. כל אלה הובילו לרשת החברתית הפופולרית טוויטר, שההתכתבות בה קרויה אצלנו 'ציוץ', כאשר עד לפני זמן־מה הייתה הציפור גם סמלה הגראפי.
מיתוס מרכזי אחר הוא 'עוף החול', 'פניקס', יצור דמיוני החוזר לחיים שוב ושוב, ובהרחבה, אדם החוזר למרכז הזירה הציבורית שוב ושוב לאחר שכבר נשכח. המיתוס מתואר במדרש (בראשית רבה יט, ה): "הכל שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול, … אלף שנה הוא חי, ובסוף אלף שנה אש יוצאה מקינו ושורפתו, ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי".
ציפורים הן יעד מבוקש לציידים בכל הדורות, וגם כאן התפתח עולם הדימויים. על מי שמצליח להשיג הישג כפול באותה פעולה אומרים שהוא 'הרג שתי ציפורים במכה אחת'. הביטוי מוכר בשפות רבות, ויש לו גם חלופות. בגרמנית אומרים 'הרג שני זבובים במכה אחת'. לעומת זאת, דימוי אחר מזהיר מניסיון לממש הישגים רבים מדי בבת אחת, כנאמר "טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ". במדרש נאמר בנוסח ארמי: "טוב ציפור אחת כפוּתה ממאה פורחות" (קהלת רבה ד'). לפתגם נוסחים רבים בשפות היהודים וכן באנגלית. יש גם ואריאציות. ביידיש אומרים: "טוב תרנגול ביד מנשר בשמים". בגרמנית: "דרור ביד טוב מיונה על הגג".
הציפורים העניקו דימויים גם לעולם הבוטני, כמו לפרח 'מקור החסידה' על פי צורתו, וכמובן לפרח המופלא 'ציפור גן עדן'. בגרמנית וברוסית זהו גם שמה של ציפור צבעונית, וכן של קבוצת כוכבים. בספרות ההשכלה קראו לפרפר 'ציפורֶת כרמים'. יש גם מזון הקרוי 'חלב ציפורים', קינוח על בסיס חלבונים מוקצפים; המקור ברוסית וביידיש. זה גם אחד הכינויים לערק, לצד 'חלב אריות'.
כמה ציפורים ספציפיות מהוות מקור לדימויים, כמו היונה והעורב שעליהן נכתב בפוסט קודם. כזו היא למשל בת היענה, הגדולה בציפורים, שהמיתוס על כך שהיא טומנת את ראשה בחול בעת סכנה הפך למוטיב אנושי מאוד. עוף גדול אחר, הנשר, משמש כסמל גרפי במדינות ובצבאות. בין היהודים זכה הרמב"ם לכינוי "הנשר הגדול". זאת בעקבות ספר יחזקאל: "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה': הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל, גְּדוֹל הַכְּנָפַיִם, אֶרֶךְ הָאֵבֶר, מָלֵא הַנּוֹצָה, אֲשֶׁר לוֹ הָרִקְמָה, בָּא אֶל הַלְּבָנוֹן וַיִּקַּח אֶת צַמֶּרֶת הָאָרֶז". הפרשנים קושרים את הצירוף המקראי הזה בדרך כלל לנבוכדנצר. הכינוי ניתן גם לרב דוד עדני מתימן מן המאה ה־12, בעל 'מדרש הגדול'. החלום להגיע לארץ ישראל נקשר לנשרים בספר שמות (י"ט 4): "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי". מבצע העלאת יהודי תימן לאחר קום המדינה נקרא "על כנפי נשרים".
הציפורים משמשות דימוי להרגלי השכמה ושינה של בני האדם בצירוף 'עפרונים וינשופים': העפרונים משכימים, הינשופים מאחרים לישון. ואילו התוכי הוא דימוי לחקיין, הסברים מיותרים.
ונסיים באחת הציפורים המאתגרות והשנויות במחלוקת והיא הקוקייה. שמה הוא אונומטופיאה, חיקוי לקריאת ה'קו־קו', אבל היא התפתחה גם לכינוי גנאי למי שמזניח את חובותיו. זאת בעקבות נוהגה של הקוקייה לנחות בקינים זרים. מכאן כינוי הגנאי 'קוקו' למשוגע, שהתנחל בעברית וזכה להנצחה בסרט "קו הקוקייה". לאלה, אגב, אין קשר לקוקו ולקוקיות בשיער, שהתגלגלו מהמילה הצרפתית queue, שפירושה זנב, ובאנגלית: תור. לא תור הציפור, אלא תור לקופת חולים, למשל.
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 