עולם הפתגם משלב ניגוד לכאורה. מצד אחד, הוא נולד בתרבויות מקומיות, במרחבי הערבות הרוסיות, בהרי האטלס, בערים ובכפרים הטובלים בירק של אירופה או בין מקדשי בודהא במזרח. מצד שני, פתגם ראוי מביע רעיון אוניברסלי, קרוב לכל עם ואדם. על כן פתגמים רבים נודדים מעם לעם ומתרבות לתרבות באמצעות תרגום. ואולם, לעיתים קרובות נולדים בתרבויות שונות פתגמים המביעים אותו רעיון, אבל על פי האופי, התרבות והנוף השונים. אלה הם הפתגמים המקבילים, והדוגמאות לכך רבות.
הביטוי "מכר קרח לאסקימוסים", כלומר, שכנע את זולתו לרכוש משהו שיש לזולת בשפע, מקורו באנגלית האמריקנית, כהמחשה לכושר השיווק של סוחר ערמומי. הרעיון חוזר בגרסאות שונות. הערבים אומרים "מכר גללי גמל לבדואי". הבריטים אומרים: "נשא פחם לניוקסל", עיר כורי הפחם. בערבית אומרים גם: "בּא למכור מים בשכונת השואבים". יהודי טוניסיה ולוב מדברים על מי ש"מוכר רוח לספינות". בלדינו מציעים: "אל תמכור דלעת למוכר הדלועים", ובתאילנד מלגלגים על מי ש"מביא אגוזי קוקוס ליער עצי קוקוס". יש גם גרסה במדרש בראשית רבה: "תבן לעפריים אתה מכניס, קדרים בכפר חנינא, גזזין בדמשק, חרשין במצרים באתר דחרשין חרישין". בכל אלה ניכרת השפעה של התרבות הקלסית: "מי זה הכניס לאתונה ינשוף?", שואל אריסטופנס, והורציוס ממליץ: "ליער אל תביא עצים".
הפתגם "טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ" מציע לנו לקחת מה שניתן לנו במקום לחלום על מה שאינו בהישג יד. המדרש אומר בארמית: "טוב ציפור אחת כפותה ממאה פורחות", ויש פתגם דומה באנגלית. ביידיש אומרים: "טובה פרה אחת ברפת מעשר בשדה". בגרמנית: "דרור ביד טוב מיונה על הגג". פתגם כורדי אומר: "טובה ביצה היום מתרנגולת מחר", והרשימה חלקית.
הסלנג הישראלי אימץ פתגם ערבי: "יוֹם עַסַל יוֹם בַּסַל", יום דבש ויום בצל, היינו, חיי האדם נעים באופן מחזורי משמחה והצלחה לעצב וכישלון. יהודה הלוי העניק פתגם מקביל בפיוט סליחות: "פעם בפתח תקווה ופעם בעמק עכור".
בחוכמת הפתגם מספרים לנו שלאדם נצרך "טוב לתת חכה מאשר דג", דבר-מה שיאפשר לו להתפרנס במקום להעניק לו נדבה מזדמנת. מקור הניב בפתגם סיני שיש מייחסים אותו לקונפוציוס: "תן לאדם דג ואתה מזין אותו ליום; למד אותו לדוג, ואתה מזין אותו לכל חייו". רעיון דומה מוצג במרכז לחינוך מיוחד בהונולולו שבהוואי: "אם אתה נותן לאדם לחם אתה מפרנס אותו לשנה, אם אתה מלמדו לשתול, אתה מפרנסו לתמיד".
הפתגם "עם זה [רעיון ללא תוצר, עבודה ללא שכר הולם וכו'] לא הולכים למכולת" – פתגם גרמני מביע רעיון דומה: "עם 'תודה רבה' אין מוסיפים שמן למרק".
פתגם ידוע מדבר על מי ש"מחלקים את עור הדוב לפני שניצוד", כלומר, מתכננים איך להשתמש בדבר מה שעדיין לא השיגו. לפתגם מקבילות זהות כמעט באנגלית, גרמנית, צרפתית וברוסית – המקור במשלי לה פונטיין. יהודי עיראק אומרים: "אל תתמקח על הדגים בעודם במים". יהודי מרוקו מלגלגים על הדייג: "הדג בים, ובעליו מבקש את המחיר". וללדינו מבחר פתגמי ג'וחא, שוטה הכפר: "ג'וחה לפני שהתחתן הזמין את העריסה".
פתגם ידוע אומר: "מי שהולך לישון עם כלבים, קם עם קרציות". הפתגם מתייחס למי שחובר לאנשים מושחתים או עבריינים, מופיע בשפות שונות, ומקורו בלטינית. יש מקבילות. במרוקאית יהודית אומרים: "הלן בביוב ישכים כבן צפרדע", וההודים: "מי שמתחבר עם החמור, שלא יצפה לשום דבר מלבד בעיטות".
הפתגם "התפוח לא נופל רחוק מן העץ" הוא רב תרבותי ומופיע בשפות שונות, יידיש, אנגלית, טורקית ורוסית. ברוסית אומרים גם: "כמו השורש כך גם הנבט", בספרדית: "בנו של החתול – תופס עכברים", ויהודי מרוקו מעדיפים קצת מוזיקה: "מי שאימו חליל ואביו חצוצרה, יהיה מתופף".
"ברומא התנהג כרומאי" אומרים בשפות רבות בעקבות פתגם לטיני, כלומר, עליך להסתגל למנהגי המקום שאליו הגעת. במדרש אומרים בארמית: "אזלת לקרתא, הלך בנימוסיה" – באת לעיר, נהג כמנהגה. פתגם תאילנדי מציע: "כשאתה נכנס לעיר שבה קורצים, קרוץ גם אתה", וברוסית: "בארץ שאליה תגיע, חבוש את הכובע של אנשיה".
הביטוי "מדברים על החמור והוא מופיע" מתאים למצבים רבים, המקור בגרמנית. באנגלית אומרים: "מדברים על השֵד, והוא כמובן יופיע", ואילו בערבית: "דבר על החתול, ויבוא מקפץ".
"עשה מזבוב פיל" מתייחס למי שעורר מהומה והתרגשות סביב עניין פעוט. זהו תרגום של ביטוי ביידיש. בגרמנית הניב קרוב: "לעשות מיתוש פיל", וכן בצרפתית. בלדינו החיות מתחלפות: "לעשות מפרעוש גמל". בערבית הדימוי קולינרי: "עשה מגרגיר אחד קוּבֶּה". בגרמנית מוסיפים: "עשה מתל החפרפרת כיפה של מסגד", ויש גם לטינית: "לעשות מביב שופכין מבצר".
"מה מבין חמור במרק פירות", מתריסים אצלנו כלפי מי שמפגין מומחיות ללא כיסוי. "הוא מבין בזה כמו חזיר בתפוזים" אומרים ברוסית, ובלדינו: "מה מבין חמור באגוזי מוסקט?" יהודי הולנד אומרים: "מה מבין האיכר בזעפרן?".
פתגמי בטלנים נפוצים בשפות שונות, כמו שאומרים הישראלים: "העבודה היא לא ארנבת, היא לא תברח, אפשר לשבת". ברוסית הפתגם דומה: "העבודה אינה זאב, לא תברח ליער", וביידיש החיה מתחלפת: "תפילת מנחה אינה עז, היא לא תברח".
"נתנו לו אצבע, ביקש את כל היד", אומרים הישראלים, המקור ביידיש. בלדינו מרחיבים: "נותנים לו את היד, מכניס גם את הרגל", וכך הרוסים: "תן לו עד גובה הציפורן, יבקש עד המרפק". האנגלים אומרים: "תן לו אינטש וירצה מייל".
"לא נותנים לחתול לשמור על השמנת", קובע הפתגם. גרסה קרובה של יהודי תימן: "אין שמים חתול שומר על ריאה". הפרסים ממליצים: "לא לתת לחתול לשמור על הבשר". באנגלית מרחיקים עדות ומלינים על זה ש"נתן לדראקולה לנהל בנק דם", וביידיש קובעים: "לרווק אסור להיות שדכן". הרוסים אומרים בפשטות: "הזאב אינו רועה צאן, והחזיר אינו גנן".
"חמור נשאר חמור", כלומר, אדם אינו יכול לשנות את מזגו הרע או את טיפשותו, ובהרחבה בערבית: "חמור נשאר חמור גם בחוות סוסים". בגרמנית אומרים: "איכר נשאר איכר", ברוסית: "הקוף גם ללא הזנב נשאר קוף", וביידיש מכים על הברזל החם: "בהמה נשארת בהמה".
"דיה לצרה בשעתה" אומרים במסכת אבות. מן האנגלים ירשנו את הביטוי "כשנגיע לגשר – נעבור אותו". הערבים אומרים: "כשיגיע התינוק נתפלל לנביא מוחמד", והרוסים צנועים: "אם לא מטפטף עלינו – יש לנו זמן להמתין".
פתגמים היוצאים נגד ניהול דו-ראשי מופיעים בכמה שפות. בערבית: "שני ראיסים בספינה, מובטחני שתטבע". ברוסית: "הם שני מצביאים על אותה עגלה מקרטעת", ובאנגלית יודעים: "יותר מדי טבחים מקדיחים את התבשיל".
הנביא ישעיהו הוא מקור הניב "מן הפח אל הפחת". הרעיון אוניברסלי. ברוסית נאמר: "בזמן שברח מהזאב נתקל בדב". יהודי עירק: "פחד השועל חלף, קפץ עלינו רוגזו של הזאב", יהודי מרוקו: "ברחתי מן הטיפה, נתפסתי בביוב", וביידיש מספרים: "כשבורחים מן האש, פוגעים במים".
פתגמים רבים וסיפורי עם פונים אל המאמינים בכוח עליון, וממליצים להם לסמוך קודם כול על עצמם, כנאמר בתלמוד הירושלמי: "אין סומכין על הנס". הרוסים מסכימים: "על האלהים סמוך, אך אל החוף תחתור בכוחות עצמך". אמרה מוסלמית סוּפית מציעה: "בטח באל, אבל קודם תקשור את הגמל".
ולסיום, מה אומרים קטני האמונה על חזון כלשהו הנראה בלתי מציאותי? כל אומה והאסוציאציה שלה. המוּכּר מכולם הוא הביטוי "כשיצמחו שערות על כף ידי", אותו ירשנו מיידיש, אבל יש לו מקבילה או מקור מוקדם בתלמוד הירושלמי: "יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דויד לא יבוא". הרוסים אומרים: "כאשר הסרטן ישרוק, גם הדג ישיר". האנגלים: "כשחזירים יוכלו לעוף", הצרפתים: "כשלתרנגולות יהיו שיניים", והספרדים: "כשצפרדעים יגדלו שיער".
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 