כמה עיצורים יש בשפה העברית? לכאורה, 22 עיצורים, אלא שהמספר הזה שגוי בשני היבטים. היבט אחד הוא היסטורי. בעברית המקראית יש 23 עיצורים. ש' שמאלית מייצגת עיצור נפרד, שנהגה באופן שונה מ-ס'. כיוון שבכתב הכנעני-פיניקי היו 22 סימנים, זכו שני עיצורים לסימן אחד, וכך נולד הפיצול בין הימנית והשמאלית. בלשון חז"ל הבידול בין ס' ל-ש' שמאלית נעלם, ומכאן חילופי הכתיב – חשׂך/חסך, יחשׂ/יחס ועוד. למעשה, מספר העיצורים הקלסי גדול עוד יותר, מאחר שלאותיות בג"ד כפ"ת היו שני מימושים שונים, ומתוכם אותיות בכ"ף שמרו על המימוש הנבדל. בהגייה האשכנזית אפשר לשמוע את ה-ת' הרפה, הקרובה באוזנינו ל-ס'.
ואולם, עניין העיצורים נהיה מורכב הרבה יותר כאשר עם ישראל חזר לדבר עברית. הגיית המילים החלה לעבור שינויים, מוטציות לשוניות, ועיצורים לא מעטים איבדו את ההגייה המיוחדת שלהם, והתלכדו עם עיצורים אחרים. הקטגוריה הבולטת ביניהם היא העיצורים הגרוניים, הנחלקים לשני זוגות – לועיים: ח' ו-ע', וגרוניים – א' ו-ה'. העיצורים הלועיים אופייניים להגייה מזרחית, ואפשר לשמוע אותם בדיבור ערבי באופן מובהק. יוצאי עדות המזרח הגו אותם בהגייה הגרונית המודגשת, בעוד יוצאי אירופה, ובעקבותיהם ילידי הארץ, הפסיקו בהדרגה להגות את הגרוניות המודגשות. ח' גרונית נדמתה ל-כ' רפה, ע' גרונית נדמתה ל-א'. חשוב לומר שעל-פי המקורות, לא בכל ארץ ישראל של פעם הגו את הגרוניות בדרך המזרחית. על תושבי הצפון, חיפנין וביישנין – אנשי חיפה ובית שאן – נאמר שהם פסולים לעבור לפני התיבה כחזנים כי לא הגו את ה-ח' וה-ע', והדבר החשיד אותם כשומרונים, כלומר בכפירה. עדויות דומות יש לאורך השנים מקהילות שונות.
מכל מקום, הישראלים החדשים דחו את הגרוניות, אולי בהשפעת ההגייה המערבית. כמה שדרי רדיו עוד שמרו עליהן, אבל הגייתם נתפסה חריגה עד כדי כך שכאשר יוצאי עדות מזרח ניסו להתקבל לתיאטרון או לרדיו, ודיברו בגרוניות, ביקשו מהם "לדבר נכון". מחקר על דרכי ההגייה של מרגלית צנעני מצא שכאשר היא שרה לקהל מזרחי היא שומרת על ההגייה המזרחית, אבל ככל שהתקבלה בזרם המרכזי, ויתרה עליה.
העיצורים הגרוניים המקוריים, א' ו-ה', עברו גם הם תהליך. ה' הולכת ומתרככת וכמעט אי-אפשר לשמוע אותה. היא מידמה ל-א' בלשון הדיבור: אָאָר אָיָרוק מֶאָמֶם. לעיתים היא נמחקת לגמרי: 'מדהים' הופך 'מדאים' ומכאן – 'מַדִים'. באינטרנט מסמנים את התואר מהמם כך – 100ם. הבלשן שמואל בולוצקי מביא שלל דוגמאות לתופעת היעלמות ה-ה'. 'האמת היא' נהגה 'מֶת אִי'. 'מה הוא אמר' נשמע כמילה אחת: 'מָאוּאָמָר'. 'מה העניינים' קוצרה ל'מַניינים' שהפכה למטבע לשון עצמאית. 'הקומה העליונה' הופכת ל'אָקומה-אליונה', 'הענק' נשמעת 'אָאָנָק', 'הֵביאָה' – 'אֶבִיָה', ו'הִגִיע' – 'איגִיָיה'. מי שהשתמש באובדן ה-ה' כסמל לעילגות הישראלית הוא דן אלמגור בתרגומו ל"גבירתי הנאווה", וזאת בעקבות ההגייה הקוקנית של לייזה במקור. איך יודעים שלייזה דוליטל באה מהשוק? היא אינה מסוגלת לבטא ה'. לפרופסור היא קוראת איגינס, ואת השיר המפורסם על הברד בספרד היא מבצעת כך: "ברד ירד בדרום ספרד אָאֶרֶב", ומזג האוויר "אָביל אביך אַבּוֹקֶר".
אפילו העיצור א' איבד את עיצוריותו, והפך מעין תנועת אוויר. להשוואה ניתן לשמוע את דרך ההגייה של הערבים, המשמיעים א' עיצורית ברורה. גם שימושים מסוימים של י' נשמעים כתנועת אוויר – 'איסראל', למשל. אָאִיתֶם כבר בֶּרוּשָׁלָאַים?
העיצורים ק' ו-ט' הם במקורם עיצורים חזקים וייחודיים. ק' נחשב עיצור ענבלי, בתחתית החך, אבל ההגייה הזאת יכולה להישמע רק אצל אנשי העדה התימנית, השומרים גם על הגרוניות. בפועל היא התאחדה עם כ' דגושה. ט', אות נחצית במקורה, איבדה את כוחה והתלכדה עם ת'. אובדן אחר הוא של ו' שׂפתית. יש להניח שבעבר נהגתה אכן באמצעות השפתיים, ולכן הצטרפה לאותיות בומ"ף, אבל בהגייה העכשווית התלכדה עם ב' רפה. ש' שמאלית וס' זהות היום בצלילן.
תופעה מעניינת היא עיצורים הנעלמים בתנאים מסוימים, בדרך כלל בראש מילה או בשווא. עיצור 'קשה' הופך לעיצור רך. המילה כביש נשמעת בדיבור שוטף 'גְביש', וכך 'גְבוצה' במקום קבוצה. העיצור ת' נוטה להתרכך ולהידמות ל-ד': מה אתה מִדְרגש? ועוד. תופעה זו קשורה גם בביטול המעמד המיוחד של חצאי התנועות. שווא נע נשמע כמו סגול – medaber, או כשווא נח – kvish.
סיפור שונה במהותו הוא זה של העיצור ר'. העיצור הזה נהגה בצורה שונה בשלל הגיות בשפות שונות. לעיתים הוא מודגש ומתמשך – ררררר, כפי שנהגו לחנך בעבר קריינים וזמרים, ולעיתים הוא נעלם ואיננו – פָּפָּר במקום פרפר. העיצור הזה מעסיק בלשנים ברחבי העולם.
האם היעלמות העיצורים היא אבֵדה לעברית? עניין של השקפה. חשוב יותר לציין שהיא אינה צריכה להפתיע. דוברי העברית, כמו גם שפות רבות אחרות, הם עצלנים ומעדיפים הגייה נוחה וקלה על פני הגייה מובהקת או מסומנת. זו גם הסיבה להיעלמות ההולכת והנמשכת של החיריק מן השפה, כאשר מדובר בתנועות, וגלישתו אל הסגול/צירה. ואולם, מאחר שאין חללים ריקים, גם בשפה, ההגייה העברית התעשרה בעיצורים שאינם בעברית הקלסית, אלא נדדו אליה משפות לועזיות שונות, שהשפיעו וממשיכות להשפיע על העברית.
העיצור הנפוץ ביותר בקטגוריה הזאת הוא צ'די – צדי גרושה, כמו במילים צ'ופר, צ'יק צ'ק ועוד רבות. הוא משמש כמעט תמיד במילים שאולות שנקלטו בעברית, המגיעות משפות שונות. צֵ'ק-אִין וצ'יפס מאנגלית, צ'ולנט ופרטץ' והצ'ופצ'יק של הקומקום מיידיש, צ'פחה וצ'ילבה מדיאלקטים שונים בערבית, וכמובן הפולנית העמוסה צ'דיקים לרוב. הספרדית נתנה לנו את מוצ'אצ'וס ומוצ'ילרוס והאיטלקית את צ'או. צ'ורבה מרומנית, צ'ילום וצ'אראס משפות הודו שבסלנג הסטלנים, והסינית העניקה למטבח שלנו את צ'ופ סוי. צ' גרושה נכנסה גם להגייה של מילים עבריות, ובכך העניקה להם מעמד של מעין סלנג: מצ'עמם, מנצ'מע ועוד.
לצד צ'די מככבת בהגייה העברית גם ג'ימל. ג'ינג'י מאנגלית וכך ג'ירף, ג'ונגל ועוד. ג' מגיעה גם מדיאלקטים שונים בערבית כמו ג'יפה (פגר, לכלוך). גם היידיש תורמת את חלקה באמצעות ג'וק ושאר שרצים. קרובה אליה היא ז'ין, שיש לה נוכחות מרשימה בצרפתית: ללכת אנגז'ה עם מנז'טים וללחוש זֶ'טֶם לפני השינה. וכך בפולנית – בוז'ה מוי, בז'ז'יניה, בפורטוגזית, ובערבית מרוקאית, אתה הבנת את זה, ז'וז'ו? ז' רכה כזו מחליפה בהגייה לא אחת את ש' – הַזְ'ווה במקום הַשְווה; נִזְ'בע במקום נִשְבע וכו'.
גם ו' השפתית חוזרת בדלת האחורית, גם מערבית – ואללה, יה ואראדי, גם מאנגלית – וטסאפ, ואו, וגם בסלנג ישראלי דוגמת ויי ויי ויי. לא אלמן ישראל, עיצור בא ועיצור הולך, והעברית הישראלית לעולם עומדת.
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 