Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘טעים’

'טעם' הוא אחד מחמשת החושים, אבל, בדומה לחושים אחרים, המילה הרחיבה משמעות. אפשר לדבר על טעם בבגדים, טעם באומנות וטעם באנשים. אדם שאינו יודע להתנהג הוא 'חסר טעם', או שבהתנהגות שלו יש 'טעם לפגם', ואולי הוא עובר את 'גבולות הטעם הטוב', כמו בספר משלי: "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר – אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם".

מכאן התרחבה המילה למשמעות נוספת, פילוסופית. 'טעם' הוא הסיבה שיש לדבר-מה. השאלה: 'מה הטעם ללמוד אנגלית', כוונתה: מה הסיבה לכך, איזו משמעות יש לדבר, איך הדבר יעזור לנו. השימוש הזה מצוי כבר בתלמוד בשאלה בשפה הארמית: 'מאי טעמא' – מהו הנימוק.

ביהדות, טעם הוא גם שמם של הסימנים המיוחדים שנוספו לספרי התנ"ך בתהליך הקידוש והחתימה – 'טעמי המקרא'. לטעמים כמה תפקידים: פיסוק, נגינה, וגם מה שקרוי 'מקום הטעם'. בעברית החדשה רוב המילים הן בהטעמת מלרע, וקבוצה נפרדת אך חשובה היא בהטעמת מלעיל, בהברה לפני אחרונה של המילה. בשפות אחרות נמצא גם הטעמה קדם-מלעילית.

עם זאת, השימוש הבסיסי ב'טעם' הוא בתחום המזון, ומכאן גם הפועל 'לטעום' ושם התואר 'טעים'. מאכלים טעימים נקראים גם 'מטעמים'. למזון הגורם הנאה רבה יש 'טעם של עוד', למאכל טעים במיוחד יש 'טעם גן עדן', על-פי  המסורת לפיה בגן העדן מצפים לצדיקים שור הבר והלווייתן. כך הביטוי 'טעם המן' מציין דבר טעים במיוחד: "וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן, וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ". הפייטן הספרדי יצחק נבון כתב בשירו: "טעם המן, המן, המן,/ אם יסופר לא יאומן". וככתוב, על טעם וריח אין להתווכח. זאת בעקבות אמרה לטינית: de gustibus et coloribus non est disputandum. הנוסח העברי נטבע על-ידי אברהם שלונסקי. גירסה חלופית שלא התקבלה מביא צבי שרפשטיין: "לטעם ועין – חָבֵר אַיִן".

נהוג לחלק את מערכת הטעמים לארבעה: מתוק, מלוח, מר וחמוץ. 'חריף' אינו טעם אלא סוג של כאב. יש טוענים לטעם חמישי – אומאמי, מילה שפירושה ביפנית 'טעים באופן עילאי'. ארבעת הטעמים, ותחושת הכאב של 'חריף', הפכו מקור לדימויים. אימו של ילד בן 13 שנחשד בהשתתפות בלינץ' בנער ערבי יצאה להגנתו ותיארה אותו כ'ילד סוכר', אבל 'קצת שובב, כמו פלפל חריף'. מבין הטעמים משמשת בעיקר המתיקות לדברי שבח, אבל נלווית אליהם תחושה של דביקות. 'מותק', 'מתוק שלי', 'מתוקונת', 'דובשנית', ובאנגלית 'האני' ו'שוגר' הם דברי אהבה. לטעמי (!) רצוי לא להרבות בהם.

דימוי המתיקות מלווה תחומי חיים רבים. הוא מייצג תחושה של נעימות ושלווה. כך ב'שינה מתוקה' ו'חלומות מתוקים', וברכות טרום-שינה המוכרות בשפות רבות, כמו בפסוק מקהלת "מתוקה שנת העובד". סמל המתיקות הקדום אינו דווקא הסוכר אלא הדבש. כך בחידת שמשון "מה מתוק מדבש", גם ביידיש: זיס ווי האָניק, ובשפות נוספות. נעמי שמר שרה: "שירה לי מזמור חדש/ שהוא עתיק מיין ומתוק מדבש". חידת שמשון נפתרת – "מֵעַז יצא מתוק", ניב שזכה למשמעות כללית – קושי או מצוקה שהתגלגלו לתוצאה טובה. סרטו של פליני "החיים המתוקים" מתאר את חיי המותרות וההוללות של המעמד הגבוה, באיטלקית: la dolce vita. ואילו 'מים מתוקים' אינם מתוקים ממש, הם פחות מלוחים ממי הים, שלא לדבר על ים המלח.

גם הפלפל החריף זכה לשמש בדימויים המתייחסים לאופי ולשכל מחודד. "פלפלתא חריפתא" הוא תלמיד חכם וידען ובעל כושר פלפול, כמו התלמיד שהוא 'חריף ובקי'. משקה חריף הוא הכינוי העברי למשקה אלכוהולי, כגון ויסקי וקוניאק.

טעם שיש לו נוכחות רבה בשפה הוא החמוץ. המילה 'חמוץ' מופיעה בתנ"ך פעם אחת במשמעות אדום, ויש השערה שהוא קשור לחָמֵץ. חמוץ כשמו של אחד הטעמים מופיע בספרות ימי הביניים. עם זאת לטעם החמוץ שורשים עמוקים בסיפורי התנ"ך, בענייני מאכלים ומשקאות. הלחם עובר תהליך התפחה במים שבעקבותיו הוא תוסס ומחמיץ, תהליך שנמנע ביציאה המבוהלת ממצרים, ומכאן 'חמץ' והאיסור על אכילתו בפסח. בקונדיטוריה הישראלית 'לחם מחמצת' נחשב דווקא לחם לאניני טעם. בתחום המשקאות החומץ הוא מוצר לוואי של הכנת היין ונחשב משקה נחות, במגילת רות החומץ הוא חלב חמוץ. צמח החִמצא הארמי-תלמודי מוכר לישראלים היטב בשם חומוס, בערבית חֻמֻץ, אך ספק אם יש קשר בינו לטעם החמוץ.

מכאן לא רחוקה הדרך לדימוי: אדם חמוץ הוא אדם המביע אי שביעות רצון, לעיתים כרונית, וגם לכך בסיס במקורות.  בספר תהלים נכתב: "כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן" (עג 21). הלב המתחמץ, ובגרסה מאוחרת הלב הנחמץ, הוא הלב המתוסכל, הכואב. מי שמביע הסתייגות לזולתו 'מחמיץ פנים', וזאת בעקבות יידיש: מאַכן אַ זויערן פּנים.  פרצוף חמוץ בלדינו הוא 'קארה די פּיפּינוֹ' – פני מלפפון. מקור הניב 'החמיץ הזדמנות' בלשון חכמים, והוא קושר את סיפור יציאת מצרים לענייני נפש והתנהגות: "כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצווה". על כך התפלפל אבא אבן בשנת 1978 על יאסר ערפאת לאחר ועידת קמפ-דייוויד: "הוא מעולם לא החמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות".

החומץ הנוזלי שימש גם הוא לדימויים המצביעים על אכזבה. במשלי נאמר: "כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים, כן העצל לשולחיו". בתלמוד החומץ מעיד על ציפיות שלא התגשמו. 'חומץ בן יין' הוא אדם חסר חשיבות וערך שנולד לאב חכם וראוי. בספרות ההשכלה מופיע ביטוי המשך: 'חומץ בן חומץ' – אדם חסר חשיבות וערך שנולד לאב דומה.

הטעם המר הוא היפוכו של הטעם המתוק. 'מר כלענה' הוא מה שטעמו מר ביותר, כך במשלי: "וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" (ה 4). 'מרה שחורה' מבטאת דיכאון, רוח נכאים. הביטוי, המופיע בשפות שונות, נשען על תורת הרפואה של היפוקרטס, שלפיה ליחה שחורה המופרשת מן המרה גורמת לאדם להיות בעל מזג מלנכולי, דהיינו, נוטה לדיכאון.

גם כאן המעבר לדימויים טבעי. 'מר נפש' המקראי נוטה מטבעו לדיכאון ולרוגז. לרשע מאחלים בספר משלי כי "מרה תהיה אחריתו". 'צחוק מר' הוא אמירה אירונית המגלמת מסר פסימי. כך גם הגורל המר או 'מר גורלו'. בצירופים אחרים באות מילים נרדפות ברצף: מר ונמהר, רע ומר ועוד. והמר מכולם הוא המוות, המופיע גם הוא בתנ"ך, ועל כך אמר קהלת: "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה".

דומה שמכל הטעמים הטעם המלוח הוא היצרני פחות מאחרים. אנחנו מדברים על 'דמעות מלוחות', ומשפות שונות נוצר הניב 'זרה מלח על פצעיו', פגע פגיעה מילולית נוספת באדם סובל, הוסיף צער על צערו. מקור הצירוף בעונשים שניתנו בבריטניה במאה ה-17. כדי לאזן את התמונה, 'מֶלח הארץ' מתייחס לטובים ביותר, אנשים התורמים למדינה, לצבא ולהתיישבות, באנגלית: salt of the earth. מקור הצירוף בברית החדשה: "אתם מלח הארץ, ואם המלח היה תפל במה ימלח? הן לא יצלח עוד לכל" (מתי ה 13). המלח נחשב יקר המציאות ונחצב מעפרות הארץ בעבודה קשה. חיילי רומא קיבלו את משכורתם במלח ומכאן התגלגלה salary בהוראת משכורת. על-פי ההקשר ייתכן שהכוונה בספר מתי הפוכה, וכוונתו למלח שהתערב באדמה ואיבד את המליחות שלו. השימוש העברי מיוחס לס. יזהר, שכתב בסיפורו "שיירה של חצות": "על היותם מלח הארץ וצבי תפארתה".

Read Full Post »

המפגש בין אוכל לשפה יוצר עולם לשוני טעים, פריך, עפיץ, נימוח,  משביע ומרעיב לפחות כמו האוכל עצמו. ולהלן חידון קט, שאלות ותשובות בצידן.

איזה סומלי ממש לא סובל מרעב וצמא?

סומליֶה – האחראי על תפריט היינות במסעדה.

מה משותף לפטר הקדוש ולמשה רבנו?

על שם שניהם יש דגים. אמנון נקרא דג סן-פטר (וגם מושט), סול קרוי דג משה רבנו (וגם סנדל).

מה המשותף לטרין ולטאג'ין?

שניהם סוגי קדירות, וכן שמות תבשילים המתבשלים בקדירות הנ"ל. הראשון אירופאי, השני מרוקאי.

מי שותה מרק אנגלי?

האיטלקים, בדמות הקינוח ‘זופה אינגלזה’, עוגה המורכבת בין היתר מפירות מסוכרים ומרֶנג.

ומי אוכל קש יווני?

התימנים. שמה לטיני של החילבה הוא פֶנוּגְרִיק,  מילולית: קש יווני. הרומאים השתמשו בזרעי החילבה כמזון לבהמות.

מה המאכל היפני הכי סיני אצל ישראלים?

שיטאקי, הקרויה גם ‘פטרייה סינית’.

איזה מאכל בינלאומי נקרא על שמה של אשקלון?

הבצל המעודן הקרוי ‘שאלוט’ (ובעברית: ‘אֶשלוט’), שהתגלגל לאורך הדורות משמו הלטיני ascalon, היא אשקלון.

מנה לפחות שלושה יינות על שם מקומות?

דאקירי, על שם כפר בקובה בו הוכן לראשונה; טוקאי, על שם עיירה בהונגריה; ומדירה, על שם האי לחופי פורטוגל.

וגם לפחות שלושה מאכלים ישראליים על שם מקומות?

מעורב ירושלמי, חומוס אבו גוש וגבינה צפתית.

מה עוד יצא מווישי בצרפת מלבד משטרו של פטן?

מעדן גזר עם סוכר הקרוי ‘וישי’, מבושל במים מינרליים ממעיינות וישי.

מה ההבדל בין אפונת שלג לביצי שלג?

‘אפונת שלג’ היא מה שאנו קוראים אפונה סינית, ‘ביצי שלג’ הוא קינוח העשוי מחלבונים מוקצפים, וקרוי גם ‘איים צפים’.

איך אפשר לאכול שמיכה ולא להקיא?

‘בלאנקט’, שמיכה, הוא שמו של תבשיל בשר בהיר המבושל בציר בהיר, ירקות ארומטיים ושמנת מתוקה.

מי ועל שום מה נקראת מסעדה צרפתית ביסטרו?

‘ביסטרו’ היא מילה רוסית שפירושה ‘מהר’, והיא נוצרה על ידי חיילים רוסיים שנהגו להיכנס למסעדות בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולבקש שהאוכל יוגש במהירות.

האם אצבעות הגברת טעימות?

‘אצבעות הגברת’ הוא כינויה של הבמיה אצל האנגלים.

האם שערות המלאכים נועדו לאכילה?

‘שערות המלאכים’ היא  פסטה דמוית ספגטי.

על מה ולמה אומרים ‘טוֹסְט’ כשמרימים כוס יין?

מקור המנהג במאה ה-17, toast היה ברכה לבריאותה של גברת, על פי הנוהג להכניס פיסות לחם ליין כמזון בריאות.

למה ועל מה קוראים למנות הספרדיות המקדימות ‘טאפאס’?

‘טאפא’ פירושה מכסה בספרדית, ברבים: טאפאס; במאות קודמות נהגו לכסות את כוסות היין בפרוסות לחם  מרוחות כדי שלא ייכנסו לתוכן זבובים. אכלו גם את הלחם.

אז מה זה לעזאזל שטרודל? ולא תגידו עוגה.

שטרודל היא מערבולת בגרמנית, והעוגה האוסטרית נקראה כך על פי צורתה.

מה רוצה איטלקי רעב כשהוא אומר ‘הרם אותי למעלה’?

טיראמיסו. ‘הרם אותי למעלה’ הוא משמעות שמה של העוגה המופלאה.

ואיך יודעים שאיטלקי נהנה ממנת עגל משולב בהאם, מרווה, חמאה ויין לבן?

הוא קורא לה סַלטימבּוֹקה  – קופץ לפה.

פעם אחת ולתמיד, מאיפה הגיע שמו של נקניק הסלמי?

לא, זה לא בהונגרית. זה באיטלקית.  בלטינית salame פירושו: להמליח.

מיהי האיטלקייה הזועמת?

ארביאטה,  רוטב עגבניות  חריף, שפירוש שמו באיטלקית ‘הזועמת’.

ומה אוהב לאכול השטן?

בשר או דג מצופה ביצה ופירורי לחם. הבריטים קוראים לזה devilled, והצרפתים: a la diable.

מה ההבדל בין שַׁטְצָד לשַׁלְפָּח?

שטצד הוא דג ההליבוט. שלפח הוא פרי צהוב הקרוי  פיסאליס, וגם 'דובדבן היהודים'.

האם יש קשר בין קָלָמָרי וקלמר?

ועוד איך. מקור שתיהן במילה היוונית kalamos  שממנה נולדה המילה קולמוס, והמילה הלטינית calamarion, שפירושה קסת ודיו. ממנה נגזר הקלמר שלנו (דרך ‘קלמרין’ התלמודית, קסת הסופר) וגם פרי הים קָלָמָרי, המצוי בקונכייה ובה דיו.

מי היה קודם, כמון או cumin?

כמון. שמו הלטיני של התבלין התגלגל מהמקור השמי, המופיע גם במקרא.

מי היה קודם, הפיסטוקים שלנו או הפיסטאצ'יו של האיטלקים?

שניהם באו מאב קדמון אחד: הפרסית.

מה ההבדל בין חמישה תבלינים לארבעה תבלינים?

חמישה תבלינים היא תערובת סינית: אניס, שומר, ציפורן, קינמון ופלפל. ארבעה תבלינים היא תערובת אירופית: פלפל שחור, אגוז מוסקט, ציפורן וקינמון.

ומי הם ארבעת הקטנים?

הפטיפורים, מעדני השוקולד. petit four, באנגלית מצורפתת: ארבעה קטנים.

איזה ירק מכונה בעברית בארבעה שמות?

כרֵשה, פרָסָה, לוף, פורי.

ולאיזו עוגה מפורסמת יש ארבעה שמות?

עוגת נפוליון, קרם שניט, אלף עלים, מיל פיי.

למי קוראים לָאסי והיא לא נובחת?

לאסי הוא משקה יוגורט הודי.

מיהי לוֹלוֹ רוֹסוֹ ואיך נראה השיער שלה?

לולו רוסו היא החסה המתולתלת, ובאיטלקית כשמה כן היא.

מה עדיף, לשלהב או לטַמְפְּרֵר?

לטמפרר פירושו ליצור טמפרטורה נוחה להכנת שוקולד, לשלהב פירוש לבצע פְלַמְבֶּה, יציקת אלכוהול והבערתו על מזון.

ומתי עושים גימוּץ?

כשרוצים לעשות חור בקמח, גוּמָץ היא מילה תנכית נדירה שפירושה חור.

איש אחד חטף חָרָרָה פעמיים בארוחה ויצא בריא ושבע.

חָרָרָה היא גם  מרק ירקות מרוקני וגם עוגה דקה.

איש אחר קיבל קבס ולא נשאר צמא.

קבס היא בירה רוסית.

מיהם מאדאם ומיסייה קרוֹק?

מיסייה קרוק הוא סנדוויץ' צרפתי חם. מאדאם קרוק היא אותו סנדוויץ', כולל ביצת עין.

מה הבדל בין פִיסטו לפֶסטו?

פיסטו הוא פסטו בסגנון צרפתי, ואין בו צנוברים.

גלי המשוגעת עושה סקס על החוף עם רוסי שחור?

במשפט תמוה זה טמונים שלושה כינויים של קוקטיילים.

נפוליון רואה חיים מתוקים אחרי מותו?

‘נפוליון’ ו’דולצ'ה ויטה’ הן פשטידות.

מי לפעמים מלוכלך ולפעמים עוקץ?

מרטיני.

ולסיום, מה אתם מעדיפים שיהיה לכם, סיטומַניה או סיטופוביה?

סיטומניה היא תשוקה חולנית למזון. סיטופוביה – פחד חולני ממזון. לבחירתכם. בתיאבון!

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

Read Full Post »