בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים

לצד השמות הפטרונימיים, שתי הקטגוריות הבולטות בשמות משפחה, בכל התפוצות ובשלל שפות, הן על פי מקומות יישוב ועל פי מקצועות ותכונות. השמות ניתנו בתקופה שבה שם המשפחה הפך לחובה, ולכן ניתן לקשר בין מקום מגורי המשפחה או מקצועו של האב באותה תקופה, אף כי זה אינו תמיד המקרה. הקטגוריה הראשונה קרויה גם שמות טופונימיים.

שמות טופונימיים קיימים מאז ימי המקרא, בדרך כלל לאדם יחיד ולא לשושלת. יפתח הגלעדי וישי בית הלחמי נקראו כך על פי מקום מגוריהם, וכך משפחת החברוני מספר במדבר. בין התימנים יש לתופעה שורשים עתיקים והיא רחבה מאוד. שורשיה של מרגלית צנעני הם מצנעה, ושל שושנה דמארי – מהעיר דמאר. ההלך שאול לדני קיבל את שמו מהעיר לדן. לעיתים נהגו לתת למשפחות היהודיות שמות יישובים מחוץ לתימן כאשר המשפחה הגיעה משם או אבי המשפחה נהג לנסוע לשם לעסקיו, וכך אפשר למצוא אצל התימנים שמות משפחה כמו בונדאר (עיר בפרס), קוטה (על פי כלכותה) ועיראקי.

בין יוצאי הודו נהוגים שמות המסתיימים ב"קר", שפירושה "מִן": משפחת קהימקר באה מכפר קהים, משפחת תאלקר מהכפר תאל וכדומה. משפחת יזדי הפרסית מוליכה אל אירוע מן העבר. שבעים משפחות עברו בעקבות רעש אדמה מהעיר יזד לעיר משהד, אבל שמרו על שם העיר ממנה עברו. יוצאי צפון אפריקה תרמו את חלקם: אלפאסי מפאס, דרעי ואדרי מהעיר דרעא ורבים אחרים. השם בגדדי היה נפוץ מאוד בין יוצאי עיראק, אבל רבים שינו אותו בלחץ מדינת ישראל הבן-גוריונית. השם טולדאנו מקורו בטולדו. במדרש מאוחר טענו בני משפחת טולדאנו שזו הייתה מעין שבועה שלאחר הגירוש שלא לשוב לעירם: טולדו – לא! (טולדא – נו!). גרסה הפוכה אומרת שלאחר הגירוש אמרו אנשי טולדו בגאווה: "מטולדו אנו!"

האשכנזים לא טמנו את שמות יישוביהם בצלחת, ויעידו על כך למשל ההוגה הדגול ישעיה ברלין וראש עיריית קריית אונו בעבר אביגדור ורשה. אחרים הוסיפו סיומות שייכות, כמו דנציגר מדנציג וקראקובסקי מקראקוב, ויש שמות ששובשו. השם הנפוץ הלפרין מקורו בעיר היילברון בגרמניה הדרומית. היו שעיברו את שם המקום כבר בעבר הרחוק. רבי נתן המאתי בן המאה ה-13 הגיע מהעיר האיטלקית צ'נטו (באיטלקית: מאה), רבי שלמה ירחי מהעיר הצרפתית לונל בעקבות המילה הצרפתית שפירושה ירח. לעיתים שם היישוב הלועזי התחלף בשם עברי בעל צלצול דומה. כך החליף הרב מאיר ברלין את שמו לבר אילן, ושר החינוך בנציון דינור נקרא קודם דינאבורג (היום עיר בלטביה). לעומתם לשם משפחתו של ירון לונדון אין קשר לעיר לונדון, אלא הוא ככל הנראה שיבוש של לינדנר או אפילו של למדן.

שמות צפון אפריקאים בולטים קרויים על פי מקומות. משפחת אבוהב הגיעה ממקום יישוב שנקרא אום אל אבוהב בטוניסיה, אם כי יש לשם פירושים נוספים. ומהיכן הגיעה משפחת סוויסה? האם מסואסה בנפת סנטנדר בספרד, או מסויסיה במחוז סוס שבדרום מרוקו, ואולי מהעיר סוסה בתוניס, ושמא מעיירה ונהר בשם סוויסה בסוריה? ואולי הפירוש הוא פשוט קווצת שיער, מילה בערבית בֶרבֶרית. השם שָאמי לעומת זאת אינו רב-משמעי. "שאם" הוא השם הערבי של דמשק, "שאמי" הוא מי שהגיע מדמשק. מכאן גם שמו של הח"כ לשעבר כרמל שאמה.

בישראל החדשה נתנו עולים מתפוצות שונות שם עברי למשפחתם. בשנת 1943 הגיע מנחם שטוב לישראל. בקיבוץ שאליו הגיע המליצו לו כאמצעי זהירות לתרגם את שמו מ"שטוב" ל"חדר" על פי פירוש המילה בגרמנית, אבל מאחר שקרובי משפחתו התגוררו בחדרה קרא לעצמו חדרתי. בקרית ארבע חי, כנראה לא במקרה, אברהם חברוני. השבוי הבכיר אסף יגורי נקרא על שם קיבוצו, יגור, וכמוהו השר לשעבר חיים גבתי, איש קיבוץ גבת, ונוח כינרתי מכינרת – יועץ ראש הממשלה להתיישבות. יגאל אלון, שהתבקש על ידי בן-גוריון לשנות את שמו כמו יתר אלופי צה"ל, התלבט בבחירת השם. בן-גוריון הציע לו בין היתר להיקרא יגאל הגלעדי, "כי אתה תכבוש את הגלעד". אלון (אז פייקוביץ) עיווה את פניו ואמר: "ואם אני אכבוש את נבלוס, תקרא לי הנבלוסי?" בן-גוריון פרץ בצחוק וההצעה ירדה מן הפרק.

הבלשן ד"ר רפיק אבו בכר מביא כמה עשרות שמות משפחה בין ערביי ישראל הנשענים על שמות יישובים, ביניהם נבלוסי על פי נבלוס, היא שכם, רמלאווי על פי רמלה, תרשיחאני מתרשיחה, עכאווי מעכו, חיפאווי מחיפה, עזאווי מעזה ואחרים. על שם הכפר שנחרב זרעין נותרה משפחת זרעיני, ועל שם הכפרים ענבתא וביתוניא ביו"ש קרויים משפחות ענבתאווי וביתוני. שמות לא מעטים מרמזים על מקורה של המשפחה מחוץ לארץ ישראל, ובהן משפחות מצראווה ומצרי שהגיעו ממצרים, תורכי, זחלאווי על פי זחלה שבלבנון, חלבי ועוד.

שמות משפחה על פי מקצועות נפוצים מאוד בשפות רבות. השמות הנפוצים ביותר בארצות הברית הם סמית' – חרש מתכת, ובייקר – אופה. בשפות דוברות ספרדית נמצא את מולינֶרו – טוחן, זַפָּטֶרו – סנדלר, וגואררו – לוחם. אלקולומברי הוא אדם העוסק בגידול יונים. בין יוצאי צפון אפריקה נמצא את אבוטבול מוכר התופים, אלחנאתי מוכר החיטה, אסיאג יצרן התכשיטים ועוד. אחד השמות המרוקאים הנפוצים ביותר בישראל הוא דהן, שפירושו צַבָּע, סייד או צייר, והוא מרמז על מקצוע פופולרי בין יהודי מרוקו.

בגזרת המקצועות בשמות המשפחה היהודיים מככבים שמות עבריים בולטים של בעלי מקצועות תנכיים ובעיקר משנאיים, אך גם מאוחרים יותר: קצב, חזן, שוב (שוחט ובודק), נגר, חייט, דיין ועוד. פרופסור אהרן דותן טען שכבר בתלמוד יש מעין שמות משפחה המבוססים על מקצועות, כמו רבי יוחנן הסנדלר, או רבי יצחק נפחא, והוא קורא להם "שמות חניכה". אחת הדמויות המוכרות במסורת התימנית הוא רבי זכריה הרופא, ששמו הערבי: יחיא אלטביב. טביב, רופא בערבית, הוא שם משפחה תימני נפוץ, מהסופר מרדכי טביב ועד בעליה לשעבר של של בית"ר ירושלים אלי טביב. בין הפרסים נמצא את נַגָ'אר (נגר), כַּפָאש (סנדלר), זַרְגַרִיאָן (צורף זהב), וכן מופזזכאר המצפה כלים ותכשיטים בכסף. זהו שמו המקורי של שאול מופז, והוא חבר בשם העברי לפסוק המקראי "ויעשהו זהב מופז", כלומר, זהב מזוקק.

גם בין האשכנזים שמות רבים שמקורם בבעלי מקצוע. סב סבו של אדיר מילר היה טוחן, האב המייסד של שייע גלזר היה זגג, ושל עופר שכטר – שוחט. שמות נפוצים פחות הם בוכבינדר (כורך), גייגר (כנר), שפייזמן (סוחר או ספק מזון), ויש מהם שנעלמו כמעט כמו וונדהיילר (מרפא פצועים) וטבקסמן (מוכר טבק). קובץ' ההונגרי שייך לארגון הנפחים יחד עם חדד הערבי, שמידט הגרמני וקובל הרוסי-פולני. שוסטר, ספוז'ניק וצ'ובוטרו הם סנדלרים. אריה זייפר הוא בן בנו של עושה סבונים, כמו חיים סבן, בט מידלר (רוסית) ומשפחת סַפּוּנרו מקריית אונו (רומנית).

רוב מחדשי השמות לעברית בישראל החדשה בחרו בשמות חדשים ולעיתים מנותקים מהמסורת המשפחתית, חלקם שמות מקצועות המיוסדים על אתוס העבודה החקלאית. אפשר למצוא ביניהם את פרופסור אברהם יוגב, האלוף המנוח מאיר זורע, רואה החשבון חיים חקלאי, או את הזוג הבוטני אורנת ואורן נוטע מהיישוב מתן. מעניין מה היה מקצוע סב סבו של ליאוניד שדכן מהתנחלות עץ אפרים, ומעניין עוד יותר מהיכן קיבל אברהם בנקאי מרמת גן את שמו, ומה השם הזה נותן לו מול הבנקאי שלו.

ברשומה השלישית האחרונה: על שמות תכונות, ראשי תיבות וסתם שמות מוזרים.

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

Read Full Post »

בישראל חילופי ממשלות הם עניין של שיגרה, ועל פי השפה נראה שדוברי העברית הם שליטים מבטן ומלידה. כמות הפעלים הנרדפים בתחום הזה מפתיעה, ולכולם שורשים בתנ"ך: למשול, לשלוט, למלוך, לרדות, לשרור ועוד. ‘ממשלה’ עצמה מופיעה כבר בבראשית א' במשמעות שלטון: "המאור הגדול לממשלת היום, והמאור הקטן לממשלת הלילה". באותו פרק מצטווה האדם לרדות "בדגת הים ובעוף השמיים".

הפועל ‘לרדות’ אומץ לדיקטטורות, ומנהיגיהן הם 'רודנים'. ’ממלכה’ התגלגלה בישראל הדמוקרטית לשם תואר: ‘ממלכתי’.  לעומת ‘ממלכתי’ האידיאולוגי, ‘ממשלתי’ הוא מושג בירוקרטי, ו’ממשלה’ השתרשה במשמעות המוסדית, השלטון המרכזי של המדינה. במשמעות הזו היא מופיעה במקרא רק פעם אחת, בספר דברי הימים, כאשר סנחריב צר על לכיש "וכל ממשלתו עמו". ביתר ההופעות במקרא ‘ממשלה’ פירושה שלטון. מחדשי השפה אימצו את הכפילות הזו. מילון המילים האבודות של עוזי אורנן מביא לצד שימושים ב’ממשלה’ במשמעות שלטון את ‘ממשלה אדירה’ במשמעות מעצמה, ו’ממשלת עיר’ במשמעות עירייה.

הממשלה היא הרשות המבצעת של ה‘מדינה’, שנגזרה מהשורש די"ן, ומופיעה במגילת אסתר במשמעות אזור או פלך שיש בו מערכת משפטית אוטונומית. בשפה האנגלית, בעקבות הוריה החוקיים הגרמנית והצרפתית, המילה היא state, וכאן הדגש הוא על היסוד המייצב והמארגן של קיום המדינה.

חבר הממשלה הוא ‘שר’, דהיינו, בעל שררה.  הבריטים בחרו לאותו תפקיד מילה צנועה יותר: minister, שהשתרשה גם בכנסייה ופירושה משרת, בהתייחסות ל-minus בהוראת קטן או משני. ראש הממשלה הוא ‘ראש השרים’. גם האמריקנים היו צנועים: The Obama Administration, ‘ממשל אובמה’ פירושו המנגנון או המנהלה של אובמה, ויש קשר לשוני ישיר בין minister לadministration-. הצירוף הישראלי-עברי ‘הממשל האמריקני’ נבחר  כדי להבדיל בין הדגם האמריקני לבין ממשלה מהדגם האירופי. בישראל הוא נקרא פשוט ‘הממשל’, והעומד בראשו ‘הנשיא’, ללמדך על עומק יחסינו עם הדוד סם.

יש ממשל, ויש ממשל. בחלק מימי המנדט הטילו הבריטים  ‘ממשל צבאי’ על פלשתינה. המודל הזה הוחל על ערביי ישראל מאז קום המדינה ועד 1966, ועל הפלשתינים בשטחים אחרי 1967. בין ‘ממשל’ ו’ממשלה’ יש בהקשר זה קירבה לשונית גם בשפה האנגלית. הממשל הצבאי הוא military government, הממשלה היא סתם government. מקור המילה בפועל הלטיני gubernare והיווני kubernan  שמשמעותם ‘לאחוז בהגה’. הפועל היווני הזה הוליד גם ’קברניט’ העברי, מילה תלמודית שפירושה רב חובל, והיא הפכה בעברית החדשה דימוי לשוני להנהגה, בצירופים ‘קברניטי המדינה’ או ‘קברניטי המשק’. יסוד לדימוי אפשר למצוא כבר במקורות, כמו במדרש תנחומא: "משל לאחד שהיה מושלך לתוך המים, הושיט הקברניט את החבל, אמר לו: תפוש את החבל הזה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים, אף כך אמר להם הקב"ה לישראל, כל זמן שאתם מדובקים במצוות – חיים כולכם היום".

המציאות הפוליטית הישראלית המיוחדת הדביקה ל’ממשלה’ תארים והגדרות שונים ומשונים. הצירוף ‘ממשלת אחדות לאומית’ או ‘ממשלת אחדות’ הוא ייחודי למדינת  ישראל, ומוכר בדמוקרטיה המערבית מתקופה קצרה בבריטניה בעת המלחמה בנאצים. הורתה של ממשלת האחדות ב’ממשלת הליכוד הלאומי’, רצף של שלוש ממשלות שכיהנו בין 1967 ל-1970. ריבוי המפלגות ושיטות הממשל המתחלפות בישראל יצרו צירופים נוספים וייחודיים: ‘ממשלת מיעוט’, ‘ממשלה צרה’, ‘ממשלה רחבה’, ממש בוטיק.

ח"כ מוחמד ברכה הוצא בעבר מן המליאה על שקרא לממשלת אריאל שרון ופואד בן אליעזר "ממשלת דמים".  את הביטוי הזה השמיע לפניו יו"ר הכנסת בעבר אברהם בורג, שכינה כך את הממשלה במכתב לבן אליעזר. גם בורג לא המציא את זה. הוא נשמע מפי בנימין נתניהו ורחבעם זאבי, ונישא בכרזות הימין לפני רצח רבין. במאמר בנושא מזכיר יובל שטייניץ את הקריאות "ממשלת דמים, ממשלת זדון" בהפגנות שלום עכשיו בהם השתתף כנגד ממשלת בגין-שרון.

"ממשלת דמים" הוא צירוף חדש, אך יש לו הד מן המקורות, החל מ"צא, צא איש הדמים" בשמואל, ועד "עיר דמים" ביחזקאל. בתפילת ראש השנה נאמר: "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ", והוא נשמע בישראל החדשה. הרב ש"ך הגדיר כך את ממשלת רבין לפני הרצח. חוגי החרדים הרבו לצטט את הפסוק מן התפילה במאמרים כנגד ברק. להבדיל, בהפגנת מחאה של חסרי בית בכיכר המדינה נתלה שלט: "סילבן שרון – ממשלת זדון". כדאי לכל המשתמשים  בצירוף הזה לקרוא את המכתב  שכתבו 500 רבנים לנשיא פרנקלין רוזוולט על המתרחש באירופה בשנת 1943: "אנא יקשיב וישמע לאנקת אחינו המפרפרים בין החיים והמות תחת ידי ממשלת זדון הנאצים האכזריים".

הבריטים קוראים למדינתם "הממלכה המאוחדת", למרות שהיא בפועל דמוקרטיה. בעיצוב שפת השלטון הישראלית יש נוכחות חשובה לשם התואר ‘ממלכתי’, המשמש כשם כולל לכל מה ששייך למדינה, או נמצא תחת פיקוחה. השימוש בו הוא ביטוי לתפיסה הבן גוריונית, שרצה להסיר את הבעלות של התנועות האידיאולוגיות מימין ומשמאל על מוסדות, טקסים ומערכות. הצבא הוא ממלכתי לעומת הפלמ"ח, מערכת החינוך היא ממלכתית לעומת זרם העובדים הסוציאליסטי. כדי להביא את המסר האידיאולוגי הזה היה צורך במילה טעונה ואידיאולוגית, ומה לנו טעון יותר מן התנ"ך, האהוב על בן גוריון, ומממלכת יהודה שהפכה למדינת ישראל?

בן גוריון החל להשתמש במילה הרבה לפני קום המדינה. הוא מצא בה את הביטוי לרעיון האחדות כנגד הפלגנות של תפיסות מעמדיות מבית מדרשו של טבנקין. ב-28 לאוקטובר 1928, בהרצאה במגדיאל, מדבר בן גוריון על "המעבר מתנועה שאינה קובעת אלא דעות והשקפות, לתנועה הקובעת את דרך החיים של האיש והאחריות לבניין ארץ, המטפלת בדאגות ממלכתיות, יישוביות, תרבותיות ומקצועיות, והעומדת במרכז של גאולת העם". את המילה הזו ירש באמצעות שאילת משמעות מן השפה הרוסית.

עם השנים שמר ‘ממלכתי’ על מעמדו כשם תואר רשמי לכל מה שהוא בפיקוחה או תחום ניהולה של המדינה, אבל איבד  את העומק האידיאולוגי שלו. לכל היותר מתובלת 'ממלכתי' בדוק אירוני. ‘אווירה ממלכתית’ השורה על אירוע מרמזת שהיה כבד ומשעמם, אך מכובד בהחלט. המקום היחיד בו ממלכתי הוא המונח הרשמי הוא תחום החינוך היסודי. יש חינוך ממלכתי, יש חינוך ממלכתי-דתי, ויש חינוך עצמאי, המסונף לממלכת השמים.

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית,   http://www.ruvik.co.il

Read Full Post »

האם חיפשתם פעם הודעת דוא"ל בתיבה שלכם, או קובץ בתיקיית מסמכים במחשב? חיפוש כזה מתבסס גם על אמצעים לשוניים – על מילה או מילים מסוימות המופיעות בטקסט. ארגונים וחֲבָרות צריכים להתמודד עם כמויות עצומות של טקסטים: התכתבויות בדוא"ל, מסמכים שונים, ארכיונים ממוחשבים ועוד. כדי למצוא את כל התוצאות הרלוונטיות הם זקוקים למנועי חיפוש משוכללים. חיפוש מילות מפתח במאגר טקסטים הוא אתגר בכל שפה, ועל אחת כמה וכמה בעברית.

כידוע, 'עברית שפה קשה'. כמו בשפות שמיות אחרות, לרוב המילים בעברית יש נטיות רבות, ובייחוד לפעלים, הנוטים בכל הזמנים. כמעט לכל פועל יש לפחות 27 נטיות בסיסיות. חלק מהפעלים גם מאפשרים צירוף כינוי מושא חבור (שמע – 'שמעתיו', אהב – 'אהבתיה'), וזה מגדיל פי כמה וכמה את מספר הנטיות שלהם. בתחילת רוב המילים יכולות להצטרף גם אותיות השימוש, הידועות בראשי התיבות מש"ה וכל"ב: הבית, בבית, כשהלך. למילים רבות יש כתיב מלא וחסר, ובמילים לועזיות יש גם חלופות כתיב, כמו 'מוסיקה' ו'מוזיקה'. כל אלה מובילים להערכה שהעברית מורכבת מכ-70 מיליון צורות – מספר גדול בהרבה מאשר מספר הצורות האפשריות באנגלית ובמרבית השפות הנפוצות בעולם.

כמו כן, הכתיב הלא מנוקד בעברית אינו בהכרח מורה כיצד יש להגות כל מילה ומילה. לכן הרבה מילים נכתבות אותו דבר בלי ניקוד, גם בכתיב מלא, אך נהגות אחרת, כגון: סֵפֶר, סַפָּר, סָפַר (פועל) וסְפָר; כלומר, מילים רבות בעברית הן רב-משמעיות.

כאשר מחפשים במילון רב-מילים רצף אותיות רב-משמעי, מערכת הניתוח הדקדוקי של מילון רב-מילים מזהה את כל האפשרויות, כמו במילה 'שמנו' שדנתי בה בעבר. יתר על כן, רב-מילים מזהה גם כל צורת נטייה בצירוף כל אותיות השימוש האפשריות, לדוגמה: חיפוש 'לכשתלכנה' מוביל לפועל הָלַךְ;  'וכשבבתיהם' מוביל לשם העצם בַּיִת.

אם אתם משתמשים קבועים במילון רב-מילים, אולי כבר שמתם לב שמילון זה מזהה כל צורה עברית ומנתח אותה. גם במילון מורפיקס הקלדת רוב הצורות האלה בעברית תפנה לתרגום לאנגלית. תכונה זו משמעותית לא רק למילון, אלא גם לחיפוש במידע ארגוני.

במונחים בלשניים הדבר נקרא חיפוש מורפולוגי – חיפוש כל הנטיות של מילה כלשהי. לדוגמה, בחיפוש שם העצם 'איש' במנוע חיפוש רגיל, תתקבל רק הצורה כפי שהוקלדה: 'איש'. לעומת זאת, חיפוש מורפולוגי של מילה זו יחזיר את מגוון הנטיות שלה הקיימות בטקסט בצירוף כל אותיות השימוש האפשריות: כשלאיש, האנשים, לאנשֵי, ואנשיו וכיו"ב. בחיפוש מורפולוגי של הפועל 'ישב' יתקבלו נטיות מגוונות המצויות בטקסט בצירוף אותיות שימוש: כשישבתם, לכשתשבנה, יושבֵי,  וישב, שְבוּ, בשבתו  ועוד ועוד. גם צירופי מילים נכללים בחיפוש המורפולוגי. לדוגמה, מילות החיפוש 'יום הולדת' יובילו גם לתוצאות של 'יום ההולדת', 'ביום הולדתה', 'ימי הולדת' וכן הלאה.

ריבוי התוצאות הזה מתקבל בחיפוש המורפולוגי הבסיסי (מצומצם) של מלינגו. אנו מציעים גם חיפוש מורפולוגי מורחב לפי 'משפחת המילים' של מילת החיפוש. משפחת מילים כוללת את כל המילים שנגזרו מאותו שורש ויש ביניהן קשר סמנטי הדוק. למשל, נניח שחברת ביטוח רוצה למצוא בדוא"ל הארגוני שלה את כל המילים מהמשפחה של 'פיצוי'. החיפוש הבסיסי יזהה גם את כל הנטיות, כמו 'יפצוהו' (יפצו אותו) וגם צורות כתיב חסר כמו 'פצוי', 'פצויים'. החיפוש המורחב יציג גם את כל המילים מהשורש פצ"י שקשורות במשמעות למילה זו: את כל הנטיות האפשריות של הפעלים פִּצָּה ופֻּצָּה (פיצו אותו), אך לא את הפועל פָּצָה (פֶּה), שנגזר מאותו שורש אך אין לו אותה משמעות, ולכן הוא אינו שייך ל'משפחה' הזו. יתר על כן, חיפוש כזה גם לא יציג את המילה (השאולה מאיטלקית) פִּיצָה, שבמקרה נכתבת בכתיב מלא (ללא ניקוד) בדיוק כמו הפועל 'פִּצָּה'. מנגנון החיפוש מזהה רק את המילים המבוקשות בעזרת ניתוח ההקשר שבו מופיעה המילה. לכן, כאשר שאילתת החיפוש כוללת את המילה פיצוי, והחיפוש הוא מורחב, יתקבלו תוצאות שבהן משפטים כמו "הביטוח פיצה את הלקוח", אבל לא יתקבלו משפטים כמו "הלקוח קנה פיצה".המערכת יודעת להבחין שבמקרה הראשון מדובר בפועל שקשור ב'פיצוי', אבל במקרה השני מדובר בשם העצם 'פיצה' ולא בפועל. כך החיפוש המורפולוגי מאתר את כל המילים הרלוונטיות לפי משמעותן בהקשר נתון.

אם ברצונכם לדעת עוד על החיפוש המורפולוגי של מלינגו על פי הקשר המילה בטקסט, היכנסו לדף הזה: http://www.melingo.com/text-analysis/cs/.

Read Full Post »