בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים

מאת: נגה פורת

רובנו מכירים את השורה הזו משיר הילדים לחנוכה "כד קטן" (מאת אהרון אשמן). איך אנו יודעים לקרוא בלי ניקוד את רצף האותיות "שמנו" דווקא כ"שַׁמְנוֹ"  (כלומר השמן שלו)? נסו לשער כמה אפשרויות קריאה שונות יש לרצף האותיות הזה (או במונח אחר, "תיבה").

לפי הניתוח הדקדוקי ברב-מילים, יש לא פחות מ… 16 אפשרויות לקרוא את התיבה הזו ולפענח אותה, ואלה הן:

1) שְׁמֵנוּ = הַשֵּׁם שֶׁלָּנוּ

2) שַׂמְנוּ

3) שָׂמָנוּ= הוּא שָׂם אוֹתָנוּ (עָבָר)

4) שָׂמֵנוּ = שָׂם אוֹתָנוּ (הוֹוֶה)

5) שַׁמְנוֹ

6) שָׁמְנוּ  (הם)

7) שָׁמַנּוּ (אנחנו)

8) שֶׁמָּנוּ= שֶׁ + הֵם מָנוּ

 9) שַׁמְּנוּ = אַתֶּם (צִוּוּי)

10) שִׁמְּנוּ

11) שִׁמַּנּוּ

 12) שִׁמְּנוֹ = הוּא שִׁמֵּן אוֹתוֹ

13) שֶׁמִּנּוּ= שֶׁ + הֵם מִנּוּ

14) שֻׁמְּנוּ  (הם)

15) שֶׁמֻּנּוּ = שֶׁ + הֵם מֻנּוּ

16) שַׁמְנוּ (אנחנו, מהפועל שָׁם- עָרַךְ שׁוּמה)

מדוע יש כל-כך הרבה אפשרויות? התשובה טמונה באותיות של "שמנו". כידוע, האות ש היא דו-משמעית ויכולה לייצג הן את העיצור שנהגה כמו sh (ואז היא מסומנת בנקודה ימנית שׁ) והן את העיצור שנהגה כ-s (ואז יש בה נקודה שמאלית שׂ). אבל זה מסביר רק את הכפילות בין תוצאות רבות ב-שׁ לבין תוצאה אחת ב-שׂ (שַׂמְנוּ).

מעבר לכך, רוב האותיות בתיבה "שמנו" הן "דו-פרצופיות" : לעיתים הן חלק מאותיות השורש של המילה ולעיתים הן אותיות מוספיות, שנלוות לאותיות השורש בתפקידים שונים.

למשל במילה שַׁמְנוֹ האות שׁ היא אות מן המניין בשורש שמ"ן, אבל היא יכולה לשמש גם כ-ש השעבוד:  שֶׁמָּנוּ.

גם האות נ' היא "רב תכליתית": במילה שַׁמְנוֹ זוהי האות השלישית של השורש; בפועל "מנו" (שֶׁמָּנוּ) היא האות השנייה בשורש; ובמקרים אחרים היא חוברת לאות ו' כדי ליצור את סיומת  הנטייה לגוף ראשון רבים ("אנחנו") "-נוּ", למשל: שְׁמֵנוּ.

ואם האות ו' רוצה "לעבוד" לבד, יש לה גם תפקיד של סיומת הנטייה –וֹ  לגוף שלישי יחיד (הוא), ואת התפקיד הזה היא ממלאת במילה שַׁמְנוֹ.

איך קורא העברית המיומן יודע לבחור את האפשרות המתאימה כשהוא נתקל בצורה "שמנו"? בכתיב מלא חֵלק מהאפשרויות יורדות מן הפרק (למשל: "שמינו", "שמונו"), אבל לא כולן. כשהיא מופיעה כך, כמילה בודדת, היא אכן רב-משמעית, אבל כמו כל המילים היא מופיעה לרוב כחלק מצירופים וממשפטים, וההקשר הוא זה שמאפשר לפענח מהי הצורה המתאימה של המילה. למשל, אין קושי לבחור את הצורות המתאימות במשפטים כמו: "שמנו את האוכל במקרר", "אמרנו לו את שמנו" וכיו"ב.

ככל הנראה, במשפט הידוע מהשיר אנו מפענחים נכון את הצורה "שַׁמְנוֹ" בעיקר על סמך ההיכרות שלנו עם השיר בעל פה. המבנה התחבירי של המשפט "כד קטן, שמונה ימים שמנו נתן" קשה יחסית לפענוח, וניתן לפשט אותו אם נוסיף את המילה "את": '[הכד] שמונה ימים את שמנו נתן'. אולי מסיבה זו ילדים קטנים נוטים לשמוע אחרת את המילים "שמנו נתן" ולשיר אותן: "שם יונתן".