Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘דג מלוח’

ברשומה הקודמת נכתב על נוכחות הרוסית במילון הישראלי ובסלנג. השפעת הרוסית ניכרת גם במה שקרוי "שאילת משמעות", אם כי כאן לגרמנית השפעה גורפת בהרבה. כך למשל נקראה בעבר עניבת הגבר "דג מלוח". המקור הוא ברוסית, גם ככינוי למזון הכבוש וגם ככינוי ללבוש. נתן אלתרמן כותב באחד מפזמוניו: "באנו הנה יחד ברכבת יום שישי, יש לי דג מלוח וקרחת ותסרוקת לראשי".

אחד המונחים שזכו למעמד מרכזי בשיח הפוליטי ציבורי בישראל הוא 'ממלכתי' כשם תואר ו'ממלכתיות' כמונח. לביטוי הזה אחראי דוד בן-גוריון, שהיה כאמור דווקא יוצא פולין. ב-28 באוקטובר 1928, בהרצאה במגדיאל, דיבר בן-גוריון על "המעבר מתנועה שאינה קובעת אלא דעות והשקפות, לתנועה … המטפלת בדאגות ממלכתיות, יישוביות, תרבותיות ומקצועיות". את המילה הזו ירש מן השפה הרוסית שבה 'ממלכתי' היא gosudarstveni. גוֹסוּדַר פירושה 'מלך', 'שליט', גוֹסוּדַרְסְטְבוֹ היא 'ממלכה', וכן 'מדינה' – גם אם אין בה מלך. מדינת ישראל נקראת ברוסית גוֹסוּדַרְסְטְבוֹ איזראיל, מילולית – ממלכת ישראל. וכך, בחשאי, נכנס רעיון המלוכה לשפת הדמוקרטיה הישראלית.

מדוע אנו אומרים למי שחוגג יום הולדת כי הוא "חוגג עשרים (או שמונים) אביבים", וזאת בלי קשר לעונה שבה נולד? נראה שיש כאן השפעה רוסית עקיפה. ברוסית נהוג לדבר על 'קיצים' ולספור את שנות חיי האדם בקיצים. נראה שהקיץ הרוסי הזכיר לעולים דווקא את האביב הישראלי.

ועוד דוגמה מפתיעה. מדוע נקראים האנשים מקרב ציבור הנבחרים להחליט בשאלות עובדתיות במשפט באנגליה ובארה"ב 'מושבעים'? השימוש במילה 'מושבעים' בהתייחסות למערכת המשפט מוקדם מאוד. הוא מקובל כבר בסוף המאה ה-19, ואפשר למצוא אותו בכתבי מנדלה מוכר ספרים ומקורו ברוסית, שם קרוי אדם שמונה לתפקיד על ידי המדינה פְּרֶיסְיַאזְ'נִי זָאסדָאטֶל – ציר או נבחר שהושבע. המילה 'מושבעים' עצמה, המתייחסת לאנשים שנשבעו לומר את האמת, מופיעה בספרות התורנית בימי הביניים, וגם בה אפשר למצוא עקבות לשימוש המשפטי המודרני. בספר חסידים מן המאה ה-12 נכתב: "מצינו מושבעים מהר סיני שלא מתו על השבועה שעברו".

שמה של בובת המשחק הנופלת וקמה "נַחוּם תָקוּם" התגלגל משם דומה מאוד ברוסית: vańka-vstan'ka, מילולית: ואנקה תקום! בירושלים קראו למשחק 'איש קם-חיש', ואילו אברהם שלונסקי בתרגומיו לסיפורי יצחק בבל טבע את 'קומה תנחומא'.

מקרה ייחודי של מפגש צליל ומשמעות בין הרוסית והעברית הוא בשמיכת הפוך המחממת אותנו בלילות החורף. השם העברי הקדום היה אמור להיות "שמיכת מוֹך". מוך הוא הנוצות העדינות בצוואר האווזים, המשמשות למילוי שמיכות משובחות. פוך, לעומת זשאת, מאז ימי המקרא, הוא איפור לעפעפיים. איך התרחש השינוי? פוּך, pux, היא מילה ברוסית, ומשמעותה דומה ל'מוך': פלומה המשמשת למילוי כרים ושמיכות, וממנה הגיעה גם אל היידיש, ומכאן, מזה למעלה ממאה שנה, לחדרי המיטות הישראליים. פוך עשויה להזכיר לוותיקי עולם התאטרון את הביטוי "נִיֶיה פּוּכָה נִיֶיה פֶּרָה". כך מאחלים שחקנים זה לזה לפני הצגה. מקור האיחול בברכה מקובלת בין ציידים, "שלא תצוד כלום, אפילו לא נוצה". מזכיר את "שתשבור רגל". ויש גם שיבוש ישראלי: "נִיֶיה פּוּכָה נִיֶיה מוּכָה".

גורל דומה מגולם בביטוי הצבאי "פילים בקנה", הלא הם גרגרי חול בקנה כלי ירייה המתגלים תמיד במסדר נשק. לאלה אין קשר לבעל החיים עב הבשר. ברוסית ובפולנית pyl' פירושה 'אבק', והדמיון בין המילה הסלאבית לעברית הוליד את הביטוי.

יש גם כמה מקרי דמיון או זהות בין מילה רוסית לעברית שהולידו בדיחות וחומר לסטיריקנים. המילה העברית תקווה מופיעה גם במילון הרוסי, אבל כאן פירושה 'דלעת'. ממש סיפור סינדרלה. דירה עברית היא ברוסית 'חור'. במילון סטירי רוסי נכתב בערך שכר דירה: "תשלום שכר עבור דירה (שהיא באמת חור)". למשפט תמים כמו "יש לי דירה בשבילך" יש באוזניים רוסיות משמעות נסתרת.

ונחתום בערוץ הראשי של מעבר בין לשונות, הלא הם תרגומי השאילה, מטבעות לשון העוברות באמצעות תרגום. הביטוי 'אחות רחמנייה' בא מרוסית: sestra miloserdiya, ועליו שרו בתנועות הנוער "אתה תהיה שם קומיסר אדום, ואני אהיה אחות רחמנייה". מקום מסודר ומוקפד נראה "כמו בית מרקחת". ברוסית: kak v apteke. אירוע מסעיר ודרמטי הוא "כמו בסרטים" – kak v kino. מצרך זול וגרוע בכמויות יש "כמו זבל"? רוסית: kak musor. מברכים אותך ב"ליל מנוחה"? המקור ברוסית: spokojnoj nochi. מאוד קר בחוץ? קור כלבים, sobachiy holod. למה כלבים? כל כך קר עד שאפילו הכלבים חייבים להיכנס הביתה.

לא מעט ביטויי שיחה יומיומית הם במקורם ברוסית. אין מילים? net slov. אי אפשר להכניס סיכה? igolku negde votknut'. לא רוצה, לא צריך? nie khotchesh, nie nado. תוך שנייה? v odnu sekundu. בקרבות אגרופים של פעם צעקו הילדים "תֵן לו בשיניים!" – זה ברוסית: daj yemu v zuby. חשבתם שהביטוי החביב 'פרצוף דורש מכה', בראשי תיבות: פד"ם, הוא ישראלי? אז חשבתם. רוסית: morda kirpicha prosit (הפרצוף מבקש לבֵנה).

'בת חווה' הוא ביטוי עברי מספרות ימי הביניים, אבל יש לו מקבילה רוסית: doch Yevy. וכאשר בת החווה מופיעה בעירום, כלומר, "בלבוש חווה אמנו", המקור רוסי למהדרין: v kostiume Yevy. הביטוי המביך 'הזדיין בסבלנות' ותיק יותר מהמשמעות המינית-סלנגית של 'הזדיין', ומקורו ברוסית: vooruzhitca terpeniyem. אחד העם נהג לשבץ אותו לא מעט במאמריו. גם הביטוי 'היגיון של ברזל' מגיע מהרוסית: zheleznaya logika, וכך גם 'סבלנות של ברזל'. מי שנזקק בחודשים הקרובים להזדיין בסבלנות של ברזל ולהצטייד בהיגיון של ברזל הוא היועץ המשפטי, ביטוי מתורגם למהדרין: yuriskonsult.

ולמתגייסים הטריים או להוריהם, בכל מקום שבו תשתקף הסיסמה "קָשה באימונים – קל בקרב", תאשימו את השפה הרוסית: tiazhelo v uchenii – lechko v boyu. אבל זו, כמו שאומרים ברוסית, כבר אופרה אחרת. eto uzhe iz drugoj opery.

Read Full Post »

ד"ר רוביק רוזנטל / יש הרבה דגים במילון

עולם בעלי החיים בתנ"ך עשיר מאוד. הקדמונים היו מודעים לריבוי המינים, ובמסכת חולין נאמר: "ז' מאות מיני דגים הן, וח' מאות מיני חגבים, ולעופות אין מספר". בתנ"ך עצמו מופיעים כ-200 שמות בעלי חיים, אך כאשר הגיעו אל מעמקי הים נתקלו בבעיה. למעלה משבעים פעם מדובר בתנ"ך על דגים, אבל הם מופיעים רק בשמות כלליים או קיבוציים: דג ודגה, ללא פירוט, וכן השם הקיבוצי 'דגה' בביטוי 'דגת הים' ועוד. אחת הסיבות לכך היא שבני ישראל של התנ"ך לא היו יורדי ים, ורובם לא גרו ליד החוף.

בתלמוד כבר הופיעו כמה דגים, וזאת בהשפעת הארמית הכל-יכולה. הדג המזוהה יותר מאחרים עם הרשימה הוא השיבוטא, בגירסה עברית שיבוטה, או בגירסה מקוצרת שיבוט. ניסו להדביק לשיבוטה דגים שונים, וביניהם הקרפיון, דג הסול, דגים מסוג גדוס, ובסופו של דבר זכה בו דג הרומבוס. בוויכוח על שמו של הקרפיון הציע בשנות השלושים מאן דהוא להוסיף לשם הלועזי קארפ תוספת עברית: -יון, וכן נולד השם קרפיון. הבלשן יצחק אבינרי הזדעק וכתב: "אם כך, נקרא מעכשיו לבנק – בַנְקְיון". לא שמעו לזעקתו, והקרפיון נחת על הצַלַחַת העברית.

במסגרת המאבק על הצַלַחַת העברית נכתבה בשנות העשרים חוברת המציעה לסועד העברי תפריט עברי למהדרין. ביו היתר המלצר מציע לסועד "עפיינים, מליחים בשמן זית, דגים: שיבוטא ואברומה". כאן דגי התלמוד שולטים. אברומה הוענקה לדג המכונה באנגלית bream, על פי הדמיון בצליל. העפיין נדבק לאנשובי, האלתית לדג הסלמון והטָרית התלמודית לסרדין. טרוטה היא עיבוד עברי לשם הלועזי trout.

דג תלמודי מעניין הוא הסנדל. הסנדל מזוהה עם משפחה של דגים שטוחים דמויי סנדל, ממשפחת הסנדלוניים, שזכו לכינוי העממי "דג משה רבנו". זאת בעקבות האגדה שדגים אלו נחצו לשניים בעת שמשה בקע את ים סוף, על פי צורת הדגים. דג הסנדל נזכר במשנה דווקא בענייני היריון. מסכת ברכות מונה טיפוסים שונים של עוברים שהם 'נפלים', שאחד מהם הוא סנדל: "מארבעים יום ועד שלושה חדשים יבקש רחמים שלא יהא סנדל". רש"י מסביר שהכוונה לעובר בצורת דג הסנדל. שמו של הדג באנגלית הוא sole, והוא התגלגל מהמילה הלטינית solea שפירושה סוליה, שהיא גם מקור המילה העברית סוליה.

חבורת הדגים המשנאית לא הספיקה, ובעשורים האחרונים נחלצה האקדמיה ללשון לעזרת חוקרי הדגים ויצרה מילון מרשים, מחולק לארבע קטגוריות של דגים עבריים, ובו למעלה מ-1300 מיני דגים. כמעט לכולם נמצאו שמות עבריים, ובבחירת השמות הושקעה מחשבה ודמיון רב. לא מעט סוגי דגים זכו לסיומת נון, מילה שפירושה בארמית דג. היא שימשה גם למותג שימורי דגים, ככתוב: "שימורי נון – ראויים לאמון". הנון המוכר מכולם הוא האמנון. לצידו שוחָה משפחת הזנבנוניים, ולחבורה מצטרפים אוֹרְנוּן קרנוני, גַּרְזִנּוּן כסוף, זְהַרְנוּן עדין, חֹטֶמְנוּן, טְבַרְנוּן סִימוֹן כִּנַּרְתִּי, מָגִנּוּן יפני, מִירְנוּן זַעֲמָנִי, נְחַשְׁנוּן ברוד, סִיסְנוּן ארוך-סנפיר, עֲדִינוּן כסוף-פס, עַכְנוּן אָזוּר, עַכְשׁוּבְנוּן שחור-פֶה, רַעַפְנוּן קצר-אף, שְׂפַמְנוּן החשמל, תַּנִּינוּן טָלוּא ועוד נונים רבים. התְמָנון, שאינו דג אלא רכיכה ימית, מצטרף לחבורה.

לא מעט דגים קרויים על שם בעלי חיים אחרים. אפשר למצוא ביניהם את הזאבן האפור, את הכַּרְבּוֹלִית המַסְרְקִית שבעגת הדייגים קוראים לה פשוט תרנגול. במשפחה זו משייט גם נציג הממשלה, כַּרְבּוֹלַן שְׁטַיְנִיץ. גם סוּסוֹן יָם מְהַגֵּר מצטרף לגן החיות, ואתו סְיַחְנוּן סַפּירי ותֻּכִּידָג כְּרֵתִי ממשפחת התוכינוניים. חיבור דומה של שתי מילים לאחת נמצא בחבורת הדגים הבאה: עֲגֻלֶּסֶת הירדן, יַבְּלֶסֶת (יש לה לסת מיובלת?), קַרְפַּדַּג דִּבְלוּלִים, רֹאשְׁנָחָשׁ, ושְׁטַחְדָּג עֲרָבִי ממשפחת השְטַחדגיים.

דגים שונים נקראים על פי תכונה פיזית כלשהי. משפחת הדַּגְדַּקִּיִּים היא כנראה דקת גזרה, בעוד משפחת גדולי העין מפקחת על סביבותיה. לזַלְדְּקָן שְׁחֹר-השׁוּלַיִם זקן מדובלל, לניבן ניבים ולמלתען מלתעות. לצד דג החרב משוטטת סיירת לוחמים מפחידים: חֲנִיתָן תַּנִּינִי ממשפחת השיפודניים, רָמְחָן לְטָאִי ממשפחת הרומחניים, פַּטִּישָׁן פְּגוּם-חַרְטוֹם ואחרים.

לא מעט שמות ברשימה הזו מעוררים את הדמיון ואת בלוטות הצחוק. אִצְטַגְנוּן מְגֻבְשָׁשׁ חוזה בכוכבים, גִּיטָרָן אַטְלַנְטִי מנגן בצוותא עם כִּנּוֹרִית כַּדַּת-רֹאשׁ. בימים משוטטים חַזַּאי יַפָּנִי וחַזַּאי אֵירוֹפִּי המכונה באנגלית weatherfish – דג מזג האוויר. פַּהֲקַן הַיְּאוֹר מפהק, חֲפָף ישראלי מחפף לאורה של חַשְׁמַלָּנִית בֶּן-טוּבְיָה. נְסִיכִית פְּסוּסָה מתחתנת עם קֵיסָרוֹן עָטוּר, וקָדְקוֹדִית הקביים מדדה אחריהם. לשונאי הגשש אברהם חטף-פתח ישמח לגלות גם את הזַרְבּוּבִית הרַבְגּוֹנִית ואת השַׁרְבּוּבוֹן הגָּבוֹהַּ. הלו, זה האקדמיה?

הישראלי המצוי מכיר את הדגים בעיקר מן הצלחת בבית ובמסעדה. חלק מהתפריט אינו מופיע במילון הרשמי. הוא לא ימצא שם ברבוניות, בס או דניס, במילון הם זכו לשם עברי לצד מונח לטיני ארכני. בסושייה יקבל דגים נאים בצורות שונות, וביניהם סשימי, דגים או פֵרות ים פרוסים במצב נא. במסעדות יהודיות יקבל הֶרינג, והמהדרין יגישו גרעבלקס, דג מפולט מלווה בגבינה שמנה על טוסט. בפסח תימשך מלחמת הגפילטע האשכנזי בחריימה המרוקאית. הספניולים יגישו פֶשְקָדו, והוותיקים ייזכרו בנוסטלגיה בימים שבהם פילֶה לא היה נתח בשר רך ועתיר שקלים, אלא פרוסת דג צחיחה בימי הצנע.

הדגים הם מקור לא אכזב לדימויים ולמטבעות לשון. הדימוי הוויזואלי הידוע הוא העניבה המכונה גם דג מלוח. נתן אלתרמן כתב על כך את השיר "הוא והיא על הגג": "מעפולה באנו הנה יחד/ ברכבת יום שישי./ יש לי דג מלוח וקרחת/ ותסרוקת לראשי". בדרך כלל הדגים הם דימוי לטיפוסי אנשים. דג קר הוא אדם שאינו חושף את רגשותיו, בעקבות אנגלית (cold fish) וגרמנית. אדם החי בסביבה מוכרת מרגיש כמו דג במים. דג רקק הוא אדם חסר חשיבות, דג שמן הוא אדם חשוב, בדרך כלל כזה שאפשר לנסות ולנצל אותו, או סיפור עסיסי בעיתון, שמחר, ככתוב, יעטפו בו דגים. השתקן אילם כדג, ובשפת העבריינים דג הוא אדם ששותק בחקירות. כדאי לו, אם ידבר הוא ילך לישון עם הדגים. על אדם ממולח ומנוסה העומד לפני חקירה או עסקה אומרים שהוא כבר "טיגן דגים גדולים יותר", ועל מי שמזלזלים בו אומרים "לך תמכור דגים בשוק". לבחורה שנכשלה בניסיונה להשיג בחור לחתונה אומרים בעקבות שיר אנגלי ידוע כי "יש הרבה דגים בים". בארגון מושחת, מסתבר, הדג מסריח מהראש. גם דגים ספציפיים משמשים מקור לדימויים, ובראשם הכריש והברקודה.

שני מטבעות לשון מבקשים הרחבה. 'הראה לו מאיפה משתין הדג' מגיע מן השפה המרוקאית: "הוֹרִית לוֹ מִנָאיִן תָאייבּוּל אַלְח'וּת". הסבר אפשרי לביטוי הוא שלדגים אין איבר השתנה מיוחד. הם מצוידים בביב-נקב אחד שמשמש את מערכת המין, מערכת העיכול ומערכת השתן. מי שמצליח לאתר את אותו נקב קטנטן מפגין שליטה וידע.

הניב "גם אכל את הדגים המסריחים וגם גורש מהעיר" מבוסס על משל המופיע במדרש, ומתייחס לעונשים שספגו פרעה ואנשיו לפני יציאת מצרים: "משל למה הדבר דומה? לאחד שאמר לעבדו: צא והבא לי דג מן השוק. יצא והביא לו דג מן השוק מבאיש. אמר לו: בגזירה או תאכל הדג, או תלקה מאה מכות, או תתן לי מאה מנה. אמר לו: 'הריני אוכל'. התחיל לאכול, לא הספיק לגמור עד שאמר: 'הריני לוקה'. לקה ששים, לא הספיק לגמור עד שאמר: 'הריני נותן מאה מנה'. נמצא אוכל את הדג ולוקה ונותן מאה מנה". הסיפור רווח בפולקלור העמים ובפולקלור היהודי במזרח ובמערב. בחלקם נוסף לסיפור ולניב מוטיב הגירוש מן העיר.

ונקנח בגשש, במילותיו של שייקה אופיר. דייג אוהב דגים? אם אוהב אותם, למה הוא מוציא אותם מהמים? באמת, למה?

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

 

 

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: