השפה העברית הנאה אוהבת נשים. האשה יכולה להיות כלילת יופי, מצודדת, שחרחורת ונאוה. השירה קושרת לה כתרים. והיא לא רק יפה. היא גם חזקה ונמרצת, אשת חיל, אשת לפידות. לכאורה, שפה לפמיניסטיות ולמעריצי נשים.
המסיבה הפמיניסטית מסתיימת בקול נפיחה כשמגיעים לסלנג, כלומר, לשפה החתרנית האמורה לשקף מה אנחנו מרגישים באמת. מאחר שהסלנג ידו רב לו בתכונות אנוש, אִפיונים ותיוגים, אפשר לבחון את היחס לאשה באמצעות תכונות המיוחסות לנשים בלבד, וכקבוצת ביקורת, אלה המיוחסות לגברים בלבד. התוצאה מעוררת מחשבות רעות על טבע האדם, ובעיקר על טבע הגבר.
ביקור בממלכת התכונות הנשיות בסלנג מגלה שהאשה היא מקבץ של כל התכונות השליליות האפשריות: היא טיפשה, מכוערת, רעת לב, מופקרת ומוזנחת, וזאת במבחר שפות ומקורות.
עיקר הביטויים מתייחסים לאשה כדמות רכלנית שאיבדה את נשיותה, והיא מדיפה ריחות מטבח. אביגדור ליברמן דיבר במערכת הבחירות הזו על הווייברס, והתכוון לראשות המפלגות, שלי, ציפי וזהבה. וייברס, יש לומר, היא ריבוי כפול: וייב היא אישה, וייבר הן נשים, וייברס הן נשים בריבוע. בילדותי שמעתי גם את הצורה האשכנזית של המילה נשים: נוֹשים, במלעיל. האשה הרכלנית יכולה להיות גם קצ'קה, אווזה ביידיש, וחבורת נשים רכלניות היא קצ'קיאדה.
היידיש לא סיימה את חלקה. סתם אישה היא אַ יידענע, יהודייה. אשה שכל עולמה הוא המטבח והבית היא בלעבוסטה, צורה אשכנזית של "בעלת בית", ואשה רכלנית ומרושלת היא יֶנטֶה או יכנה. שני הכינויים האלה התגלגלו משמות פרטיים של נשים. יכנה היא ככל הנראה גלגול של ידוויגה, וינטה היא ללא ספק גלגול של השם האצילי והמעודן ג'נטילה. האשה המרושלת יכולה להיות גם דוברת לדינו: צ'פצ'ולה, מילה שמקורה טורקי.
גם תכונת הטיפשות מגייסת לשירותיה את הלדינו: המילה הנפוצה ביותר בסלנג העברי משפה נאה זו היא פוּסטמה, שפירושה פצע מעלה מוגלה, והיא נהגית במקור בחולם: פוֹסטמה. בעבר המילה יוחסה גם לגברים, אבל בזכות סיומת הנקבה לכאורה היא מתייחסת היום לנשים בלבד. האנגלית קשרה את הטיפשות עם היופי, אבל התוצאה לא מחמיאה. פעם אמרו "בלונדינית מטומטמת", אחר כך "בובת בארבי" לאשה שיופייה חסר אופי ומוחה ריק, ונעשה גם שימוש במילה האנגלית בימבו. גם היא יוחסה בעבר לבני אדם משני המינים, בעקבות המילה האיטלקית לתינוק, ויוחדה אחר כך לאשה מושכת וטיפשה.
שילוב הריקות והטיפשות בכינויי נשים זכה לתגבורת מיהדות צפון אפריקה. הפרֶחה, שפרצה לעולמנו בזכות שירו של אסי דיין בביצוע עפרה חזה, היא נערה קלת דעת, וכזו היתה גם בהווי יהודי צפון אפריקה. היא מקושרת לשם הפרטי פַרְחָה שפירושו שמחה, וגם למילה דומה שפירושה פרגית. בעבר פרֶחה היתה בעיקר צעירה מזרחית, היום יש גם פרֶחות אשכנזיות, והרבה. הפרחה התגלגלה גם אל הדמות החדשה בשטח, הפָקָצָה. מקור המילה בראשי התיבות של "פקידה צעירה", חיילת חדשה במשרד הצבאי, ומכאן נדדה ככינוי לנערות יוצרות הבלוגים הוורודים, ממציאות השפה הפָקָצית, שזכו למדרש חדש של ראשי התיבות: פרֶחה קטנה וצעקנית. מי שמפסידה בכל העולמות היא הכונֶפָה, גם מכוערת, וגם מנסה לשדר מיניות ללא הצלחה. הכיעור הנשי עצמו זוכה למגוון גירסאות: מֶדוּזָה, דֶבָּה, נערת ריינס (שאותה לא לוקחים לדייט בדיזנגוף), מפזרת הפגנות, ובקיצור, עקומה.
הגברים יוצרי הסלנג מציעים סדרת שמות גם לאשה הארוטית, אלא שהן ספוגות ביקורת גברית צבועה: אם היא משדרת מיניות, סימן שהיא זנזונת, או שרמוטה. או שרלילה, ובמקרה הגרוע, בביטויים שאינם נשמעים היום, גַחבה או קַחבה. כל המילים האלה מקורן ערבי, שרמוטה פירושה בערבית סמרטוט. פעם אמרו את זה גם ביידיש, קוּרְבֶה, והאזהרה בכבישים dangerous curves תורגמה "זונות מסוכנות".
ומה בדבר הרשעות? התלמוד מכנה אשה מרשעת כלבתא, כלומר, כלבה. ממש כמו המרשעת האנגלית, bitch, או ביצ'ית. הכלבתא עברה את מטחנת היידיש והיא נהגית קלַפְטֶע, מילה שפרחה בסלנג של שנות החמישים, אך לא נס ליחה.
ומה עם הגברים? הגברים סידרו לעצמם באמצעות הסלנג את הטוב מכל העולמות. הגבר הוא חזק, בריון קשקשים, ג'דע, ז'לוב, חברהמן, שאקל, אבדאי, ובקיצור, גבר גבר. ז'לוב ובריון, יש להודות, הפכו עם הזמן לביטויים בקונוטציה שלילית. אפילו הביטוי הערבי עַרס, המיוחד היום לטיפוסים שאינם רצויים בחברה מהוגנת, היה בעבר כינוי חיובי לאדם ערמומי. את האבדאי והשאקל החליף הפטיש, שהוא כבר בתלמוד כינוי לגבר רב מעללים ואפילו בר אוריין. הגבר הוא גם טוב לב: יש בחור זהב, בחורה זהב יוק. ואם כבר אומרים על גבר מילה רעה, מייחסים לו בדרך כלל תכונות המיוחסות לנשים: יורם, חנון ולפלף במקרה הטוב, והכינוי הפוגעני ביותר: נקבה.
התופעה הלשונית המטלטלת ביותר במשחק המינים הזה היא הזיכור של תכונות נקביות, כאשר במהלך הזה השלילי הופך חיובי, הפוגעני למשבח. הכוסית, מילת שנות התשעים, הפכה לכוסון. החתיכה, שהיא תרגום של המילה הערבית שאפה (או שַקְפֶה) יצאה מהמחזור, חתיך הוא שם תואר שכל גבר בגילאים מסוימים ישמח לנכס לעצמו. השרלילה הפכה לשרלילון, הדוגמנית לדוגמן והפרֶחה לפרֶח.
וכדי שלא נסבול מרגשי אשם חובה לחזור אל התלמוד, שגם אותו כתבו כידוע גברים, וכך נאמר במדרש מבראשית רבה על בריאת האשה: "אמר לא אברא אותה מן הראש, שלא תהא מייקרת ראשה, לא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית, ולא מן הלב שלא תהא קנאתנית, ולא מן היד שלא תהא ממשמשנית, ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית, אלא ממקום שהוא צנוע באדם. ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה, תהא אשה צנועה אשה צנועה". ומה קרה, שואל המדרש ומגבה בפסוקים? "לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מייקרת ראשה. ולא מן העין, והרי היא סקרנית. ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית. ולא מן הלב, והרי היא קנאתנית. ולא מן היד, והרי היא ממשמשנית. ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית". למה, למה לא נתנו לנשים לכתוב את התלמוד.
'התלמוד מכנה אשה מרשעת כלבתא'
היכן?
אהבתיאהבתי
תודה על השאלה המאפשרת הרחבה. כלבתא מופיעה בתלמוד, במסכת ראש השנה, כפרשנות לפסוק מתהלים "ניצבה שגל לימינך", ונאמר כי "שגל היא כלבתא". בין אם מדובר בדימוי או בכלבה ממש (יש פנים לכאן ולכאן) כלבתא מיוחסת כאן לאשה, בדרך כלל פילגש, וקשה לראות כאן דימוי או ייחוס חיובי. מכאן הגלגול לשימוש היידישאי במילה כאשה רעה או מרשעת, נכתבת כמו בתלמוד: כלבתא, ונהגית קלפטע.
אהבתיאהבתי
לגבי מקור המילה שרמוטה- לא מוכר לי העניין עם הסמרטוט אלא המילה הצרפתית שרמנט (מקסים) מצרפתית ששובשה בסוריה ולבנון והתגלגלה לשרמוטה.
אבדאי הוא בעצם קבדאי בהגיה ערבית-עירונית ומשמעותו "אדם שלוקח/תופס/מניף" ובקיצור- אדם חזק או לגלוג על מי שמתיימר להיות כזה. מלאך המוות נקרא "קָבָּאד אל אָרְוָּאח", לוקח הרוחות/הנשמות.
אהבתיאהבתי
"אבדאי שפירא". כך כונה אצלנו מי שחושב שהוא "משהו". התשובה הצברית ל "מוישה גרויס" של הורינו.
אהבתיאהבתי
תודה! מעניין!
אהבתיאהבתי
המילה הערבית שַרְטוּטָה פירושה סמרטוט. לא שרמוטה! באשר לאבדאי, צודקת אביבה במה שכתבה לעיל. אני זוכרת מילדותי ביטוי בערבית "עירונית", לא ספרותית ולא פלאחית, האומר: עוֹזְרָאיִין אַבַּד אל אַרְוָואח, דהיינו מלאך המוות לקח את הנשמות. עוזראיין הוא ביטוי עממי ערבי למילה המקורית עִזְרָאִיל ואין לה כל קשר, חלילה, למילה ישראל.
באשר לטפשותם של גברים, יש ויש, גם טפשות גברית, וגם ביטויים בערבית לכך. "טָאוִויל וּהַבִּיל", למשל. דהיינו, בתרגום חופשי לעגה העברית: "כמה שהוא גבוה כך הוא סתום." הביל הוא הביטוי הראשוני של אַהְבַּל. אהבל הוא יותר הַבִּיל מהביל, כמו שאחלה יותר מתוק מחִלּוּ. ויש גם "עַאְלוֹ בִּזֵר תַרְבּוּשוֹ", כלומר: שִׂכלו בכפתור, או בציצית של התרבוש שלו. מובן מאליו כי התרבושן הזה לא חכם הוא, למרות היותו גבר…
אהבתיאהבתי
המילה הערבית היא שרמוטה, ופירושה המקורי הוא סמרטוט, וראוי לבדוק לפני פסילה. במילון הערבית הפלסטינית המדוברת של יוחנן אליחי, הגירסה האנגלית, עמוד 517: "שרמוטה: זונה, ביטוי של בוז ותיעוב. משמעותה המקורית של המילה: סמרטוט (rag)"/ . שימוש זה ופירושו אף אושרו לי בכתיבת מילון הסלנג על ידי הבלשן רפיק אבו בכר. המילה שרטוטה אינה מוכרת לי, אך במילון פרולוג מופיעה המילה שריטה במשמעות סמרטוט, אין כאן דימוי לזונה. כינוי נוסף לזונה או לבחורה מופקרת בסלנג הישראלי שמקורה בערבית הוא שרשוחה (מילולית: אשה הראויה לבוז), וכן שרטוחה. שרשוח במילון אליחי פירושו דחליל. ובאשר לשרמנטית בהערה הקודמת, זו אגדה לשונית חביבה, אך אין לה כל קשר לענייננו.
אהבתיאהבתי
תודה רבה. הרשימה מאירת עיניים!
אהבתיאהבתי
שרמוטה זה לא זונה בערבית? כך על כל פנים "לימדו" אותי בילדותי, הרבה לפני שהמילה הפכה ל "סלנג". "ערס" אגב, היתה אז מילה מלומדת ל "סרסור" (בערבית) וגם מילה זו לא נמנתה על הסלנג. פשוט: "זונה" בערבית = "שרמוטה", "ערס" בערבית: סרסור.
אהבתיאהבתי
ומה מקור המלה "כונפה"?
אהבתיאהבתי
המאמר הזה מעצבן, בלשון המעטה. ממש לא נעים לקרוא אותו. בסלנג מטבעו תמיד יהיו יותר כינויי גנאי מאשר מחמאות, ואין צורך להיטפל דווקא לכינויי גנאי לנשים, או להבליט כינויים מחמיאים לגברים. אפשר לטפל בנושא הזה גם דרך משקפיים אחרים.
אהבתיLiked by 1 person
נטע שלום,
צר לי שגרמתי לך להתעצבן אך אני שמח על התגובה. היא פותחת דיון חשוב על השפה ועל הסלנג . השקפתי היא (ושותפים לה רבים בתחום הבלשנות החברתית) שהסלנג, בהיותו בלתי מתווך ואינו כפוף למנגנונים חברתיים , הוא כלי מצוין לשיקוף תופעות בחברה ובתרבות. במקרה זה הוא מלמד אותנו שהסקסיזם אינו תופעה שולית אלא מרכזית, ושהחברה נשלטת עדיין על ידי גברים הבזים לנשים, עניין שאפשר למצוא אותו גם בעמודי החדשות וגם במפגש יומיומי שלנו עם הפוליטיקה, הכלכלה מקומות העבודה והמשפחה. היחס הזה מעצבן מאוד, גם אותי, אבל כדאי ואולי אף חובה להסתכל במראה, והסלנג הוא מראה מצוינת. זכותך כמובן לא להביט בה.
אהבתיLiked by 1 person
כרמלה הגיבה כאן והאירה את עינינו ב״שרטוטה״ שהיא סמרטוט. המילה לא מוכרת לי, אם כי ״שריט״ הוא סרט/פס/רצועה ויתכן שכאן הקשר לסמרטוט שהוא רצועת בד קרועה.
לגבי הפתגם- עוזראין הוא עזראל, מלאך המוות במסורת המוסלמית.
הפתגם המלא הוא: ראח עוזראין ואג׳אנא קבאד אלארואח. הלך מלאך המוות ובא אלינו לוקח הנשמות. כל זאת במובן של ״מן הפח אל הפחת״.
אהבתיאהבתי
רוזנטל כותב תענוג ממש
אהבתיאהבתי
וישנה גם המילה בבון – שהוא כינוי נוסף המיוחס לגברים. ותרנגול לגבר גאוותן
אהבתיאהבתי
1. אישה ביידיש – ווייב (לא ווייבע).
2. בלעבוסטה היא צורה אשכנזית של בעל (לא בעלת) בית + צורן הנקבה היידישאי טע. בכתיב יידישאי תקני: בעל-הביתטע (היסוד העברי נכתב בכתיב עברי).
3. שרמוטה (شَرْمُوطَة ) בערבית = זונה; סמרטוט.
אהבתיאהבתי
ואיפה משתלב לנו כאן "אבו ענטאר"?
אהבתיאהבתי
אשה אחת ביידיש זו וָאב או וייב, תלוי באיזור ממנו מגיעה המילה. מקורה במילה הגרמנית weib
אבל בשום אופן לא וייבע.
אהבתיאהבתי
ייזכרו לטוב הכינויים באידיש לגבר טיפש: בוק (וו עם חולם), פוייר (פה דגושה, וו עם חולם) שמשמעותו כפרי ונבער, וגרובער ייד (יהודי שמן או עבה) שמשמעותו גבר טיפש אבל מתהדר בעושרו.
אהבתיאהבתי
קשה להבין איך שרמוטה מתקשר לסמרטוטה אשר מלבד אגדה לשונית אין קשר לענייננו ; בערבית "שְרִיטָא" היא המילה הנכונה לסמרטוט או מטלית ; הפירוש המילולי של שרמוטה בערבית הוא : "מכניסה" ולכן "אחו שרמוטה" מתכוון :אח של המכניסה למשל להכניס חוט בקופ של מחט "שֱרְמֱט חֱייט בֶּל אּיבֶּר" ;לעניין "אבו ענטר" או אבו עלי " מדובר על מדרשי אגדה של הקוראן המוסלמי שם מסופר על הגיבור האגדי "ענטר אבן שדאד " או אבו עלי הגיבור" , שני גיבורים מיתולוגים בעלי כוחות על צ טבעיים של מדרשי האגדה של הקוראן המוסלמי אשר נלחמים ברשעים וכמובן מנצחים ביום מה שנקרא בערבית "יום אל קִיָימָא " מה שמקביל ביהדות ליום בואו של המשיח, ולכן מקובל בסלנג של השפה הערבית וגם בסלנג של השפה העברית מי שעושה הרבה רעש או משחק אותה אבדאי או "גבר גבר" אומרים לו "מה אתה משחק אותה אבו ענתר" "מה אתה משחק אותה אבו עלי" .
אהבתיאהבתי
מעניין אותי לדעת: מה מקור השם כונפה?
אהבתיאהבתי
[…] 26) רוביק רוזנטל על ביטויי הסלנג "פטיש" ו"כונפה" (עברית) […]
אהבתיאהבתי
בנוגע ל"פוסטמה". לדוברי רוסית בולט דמיון למילה פוסטו- ריק בעברית, מתאים לאישה ריקנית. הופתעתי לגלות שהמקור הוא לדינו.
אהבתיאהבתי
המילונאי אהרן מוריאלי שלח אלי את הערותיו החשובות לרשומה, ואני מביא אותן כאן כלשונן.
המילה פרח'ה פירושה בערבית אפרוח ממין נקבה. צורת ההקטנה היא פריח'ה וזה תרגום מקורב מאוד למילה chick. יש לציין שגם צורת הזכר פַרְח' פירושו בסלנג הערבי נער שהוא הומוסקסואל פסיבי. זו ידיעה אישית, אבל יש לה סימוכין בכמה מילוני סלנג אנגליים כפירוש למילה chick. המקבילה בעברית הוא חתיך, שיש לציין שהוא המצאה דווקא של "החתיכות" ברצונן לתאר גבר יפה-תואר – מה שאומר שהמילה חתיכה אינה נופלת בתחום המילים הפוגעות.
באשר למילה חתיכה, ייתכן שהפירוש שלכם יש לו על מה להתבסס, אבל לענ"ד זה תרגום של המילה piece בסלנג האנגלי. האנגלים מגדילים לעשות ומפרשים באיזו חתיכה מדובר: piece of ass, piece of tail ועוד כהנה וכהנה. המילים morceau בצרפתית ו-Stueck בגרמנית יש להן אותה משמעות בסלנג של שפות אלה
אהבתיLiked by 1 person
בימבו הוא דווקא הזכר, הנקבה היא בימבה. ועד כמה שידוע לי (הפסקתי לדבר איטלקית בגיל 5) שתיהן שיבוש של המילים האיטלקיות במבינו ובמבינה
אהבתיאהבתי
המילה בימבה אינה קיימת בסלנג האמריקאי. בימבו מתייחסת גם לגבר וגם לאשה. המקור אכן איטלקי.
הגדרת מילון ובסטר ל bimbo:
an attractive but stupid young woman, esp. one with loose morals.
אהבתיאהבתי
בקשר למילה כונפה ; בשפה הערבית של המרוקאים והתוניסאים היהודים המילה כניף הוא הכינוי לשירותים שאז לא היו מים זורמים והכל היה גלוי ומצחין ולכן בהשאלה כונפה היא הכוונה לבחורה מכוערת עד מיאוס עד שהיא מזכירה שירותים עם כל ההפרשות הגלויות לעין
אהבתיאהבתי
רוביק
האם ניתן לפרסם את המאמר באתר ישראלי בלוס אנג'לס?
תודה
מיכה
אהבתיאהבתי
תגובה לרוביק וגם למאיר אוזן:
מאיר הפך את ה"שרמוטה" עם השימוש במילה כפועל. קודם היה שרמוטה, אחר כך גילגלו את המילה במובן "להכניס" ומשם נהיה "להכניס את החוט במחט- "שֱרְמֱט חֱייט בֶּל אּיבֶּר".
ולרוביק:
נכנסת משום מה להתגוננות קשהאשר למקור "השרמוטה", כולל ציטוטים מאליחי (רק באנגלית?) ומהנכבד עלום השם והתואר רפיק אבו בכר.
אז כל השמות המתחרזים – שרטוחה, שרטוטה, שקשוקה, שרלילה ואחרים הם דרך מעודנת להגיד "שרמוטה" בלי להסתבך. כך עושים גם עם עידון (סובלימציה) של הקללה הקשה "יִלְעָן דִינָכּ" (תקולל דתך) ואומרים "יִלְעָן דִיכָּכּ" (יקולל תרנגולך). לגמרי במקרה יצא משהו עם סמרטוט.
והשרמוטה? למרות שרוביק אומר שמקורה הצרפתי הוא אגדה אורבנית-
מקור המילה הוא "שרמנט" בצרפתית, מלא קסם, מקסימה. המילה היתה בשימוש של הסנובים, הנובו-רישים, האצולה האלג'יראית החילונית שראו בתרבות הצרפתית מושא לחיקוי. המסורתיים יותר ראו בתופעה זו, של נשים חופשיות וגם קצת חשופות פגיעה בערכי דתם ותרבותם והפכו את ה"שרמנט" לכינוי גנאי, של אישה מופקרת.
גם אליחי יכול לטעות, בייחוד אל מול מילה רגישה שכזו. ורפיק אבו בכר (מי זה?)- על אחת כמה וכמה.
עוד יצויין שלמילה "שרמוטה" אין מבנה ערבי או פועל כלשהו המסתתר בתוכה. עוד חיזוק למקורה הלא – ערבי.
אהבתיאהבתי
ראשית עלי להגן על כבודו של ד"ר רפיק אבו בכר, בלשן מקצועי, מלמד במוסדות אקדמיים שונים ומתמחה בערבית הפלסטינית ובמפגשיה עם העברית הישראלית. את הידע שלו על השפה הזו קנה מילדותו כילד ישראלי בכפר ערבי ובהמשך כחוקר; הוא שימש היועץ לערבית של מילון הסלנג המקיף, ולא קיבלתי עד כה על הידע שהטמיע במילון הערה וחצי הערה.
יוחנן אליחי חוקר את הערבית הפלסטינית למעלה מחמישים שנה, מוכר בארץ ובעולם ואין בר סמכא גדול ממנו. הציטוט מהמילון האנגלי זהה למה שכתב במילון בעברית, האנגלי הוא מילון רחב יותר המשמש את חוקרי הערבית הפלסטינית בעולם.
שרמנטית היא מילה חיובית ומעודנת, שרמוטה היא מילה שלילית בוטה. יתכן שבאלג'יר ראו בה מילה שלילית, אבל אינני מכיר מילה אחת בז'רגון האלג'ירי שהגיעה לסלנג הישראלי. אין כל בסיס לגלגול הזה, ואין טעם לחזור ולהפיץ אותו.
הערותיו של מאיר אוזן מעניינות ומעידות על ידע רב. הרחבתו בעניין כונפה מדויקת ומאירת עיניים. את השערתו שמקור המילה שרמוטה הוא הפועל שרמט יש לבדוק, אך הייתי נזהר מאוד בקביעתו שההסבר שנתנו אליחי ואבו בכר הוא אגדה לשונית.
אהבתיLiked by 1 person
לפני 3 ימים כבר העירו כאן (פעמיים) שאשה ביידיש בשום אופן אינה "וייבע" אלא "וייב", וצדקו. כדאי לתקן כבר, כדי לא להטעות את הציבור (שלרוב אינו קורא תגובות)
אהבתיאהבתי
"הווייבערס"
בביתי הורי דיברו ביניהם ועם חבריהם אידיש. לעולם שמעתי את המילה הווייבערס מאימי כמקבילה ל"גברות" – כלומר מילה הבאה לתאר מכובדות. אבי לעיתים השתמש במילה הווייבערס להביע קצת לגלוג כמו אומר "אלה הנשים השתלטניות"
אהבתיאהבתי
מעניין!!!!!!!!!!!!!!
גם המאמר של רוזנטל (כמו תמיד) וגם הדיון שלאחריו.
אהבתיאהבתי
גם אברהם שטאל האטימולוג הנודע מחבר המילון הדו לשוני האטימולוגי לערבית מדוברת ועבריתטוען ולהלן ציטוט מדויק לערך שריטה :סמרטוט ר' שראיט המקור בשורש שרט בערבית ספרותית לשרוטלקרווע המקביל לשורש העברי סרט הנכתב במקרא בש'שמאלית שרט מאותו המקור המילים שרט, תנאי ושריט רצועה או סרט בד ראה בערכיהן המילה סמרטוט מהשורש מרט ראה ח'רקה,סמרטוט יש דעה שמהשורש שרט המילה שרמוטה , בערבית סמרטוט וגם זונה קישור המביע דעה ברורה לגבי העוסקת בזנות במשמעות האחרונה המילה בשימוש בסלנג העברי עדכאן סוף ציטוט
אהבתיאהבתי
להלן אברהם שטאל במילה קבדאי:גיבור נ' קבדאיה
הוראת השורש קבד בערבית ספרותית לתפוס לאחוז להחזיק מאותו מקור קיבץ שורשים קרובים בעברית הם כוץ קמץ קפץ(סגר)ובעברית וגם בערבית קפז,קפץ :ראה גם קפס , כלוב קבדאי הוא אדם חזק בעל זרוע בריון האוחז בעורף אויביו קבדה -(א)לידבערבית ספרותית אגרוף, כך קוראים בסוריה ולבנון לשומרי -ראש של אישים חשובים בשינוי ביטוי הק לא כמקובל בהרבה מקומות בארץ מתקבלת המילה אבדאי בריון גברתן שנכנסה לסלנג העברי עד כאן סוף ציטוט
אהבתיאהבתי
רק רוצה לחזק את ידיו של אדון רוזנטל – הן על גישתו התרבותית והמגדרית לשפה והן על חדותו ויושרתו המחקרית. נעים מאוד לקרוא ולחשוב. אשמח לקרוא עוד.
אהבתיאהבתי
כששמים משקפיים אידיאולוגיים, אפשר למצוא סקסיזם, פטריאכיה ומיזוגניה בכל מקום. נסה לשים משקפיים שונות תגיע לתוצאות אחרות.
אהבתיאהבתי
חלק גדול מן הדוגמאות אינו משכנע בעיני. ג'דע (המיושן) מקובל לאישה, למיטב היכרותי אפילו בעיקר. גם חברה'מנית, שאקלית ואפילו תותחית. ומה נשי ביורם חנון ולפלף? לשלושתם מקבילות נשיות זהות במשמעותן. גם 'בחורה זהב' מצוי. וכוסית, חתיכה, ודוגמנית הן מילים שליליות? ופרֶח הוא חיובי?? לא לפי מה שאני שומע סביבי. ודרך אגב, שמעתי גם פָקָצ…
אהבתיאהבתי
"כל משתין בקיר"
אלו המה ה"מומחים" ו"יודעי כל" ששמעו פעם מפי סבא, שכן, עובר אורח, פירושים משלהם לביטוי זה ואחר ומרהיבים חוצף לטפס אל ראש תלולית הזבאלה לקרוא קוקוריקו ולהתנצח עם רוביק רוזנטל הידען והבקיא ,בחינת "שופוני יה נאס" (תראוני אנשים. חזה מנופח נושא אנכי). ולזה שזכר את הכינוי ענטר. תיקון קל .הכינוי הוא ענטר אבו זיד. יעני. הביטו וראו.וכי יש עוד כמוני ג'באר.
איזי גור
אהבתיאהבתי
שאלה לרוביק,
בספר שלך על כפר קאסם מופיע כי בין 11 המואשמים בטבח היו שני צרקיסם אסמאעיל עבדלרחמן וזכריא שעבאן , אבל אתה זוכר בתוכנית לומדים ביחד שהיה שם דרוזי אחד וצרקסי אחד.
מה הנכון? ומה שם הצרקסי ביניהם , אם אמנם היה דרוזי??
תודה
סמי
אהבתיאהבתי
שאלה לרוביק
בספר שלך על כפר קאסם מופיע במאמר שלך " מי הרג פטמה סרסור בעמוד 28 כי השתתפו בטבח שני צרקסים אסמאעיל עבד לרחמן וסעיד שעבאן , אבל בשיעור שלך לומדים יחד אתה מזכיר שאחד היה צרקסי והשני דרוזי . שאלה: מה הנכון?? מה שם הדרוזי ,אם בכלל יש דרוזי? ומאיזה יישוב??.
תודה סמי
אהבתיאהבתי
אני לומדת גרמנית ונתקלתי במילה frech (מבוטאת "פרח"), שפירושה חוצפני/ת. האם יכול להיות קשר למילה פרחה (למרות מה שכתבת על היות הכינוי מזרחי)?
אהבתיאהבתי
מתי החלו בישראל להשתמש בביטוי ביצ'ית?
אהבתיאהבתי
לא לפני שלמדו מה הפירוש של BITCH. לפני זה פשוט אמרו כְּלַבתֶא
אהבתיאהבתי
השאלה שלי היתה מכוונת להשיג תאריך כלשהו. באיזה שנים החלו להשתמש…
תודה בכל מקרה!
אהבתיאהבתי
אבדאי שפירא זה הכינוי לשומר המפורסם אברהם שפירא זקן השומרים
אהבתיאהבתי
אפרופו ביץ המילה צ'ילבה בערבית עם מבטע בדואי משמעה כלבה הכף מבוטע בצ'י ככה גם צ'פחה =כפה
אהבתיאהבתי
לגבי ההסבר לשם פריחה. על פי מה שאני מכיר, מדובר בשם (שמחה בעברית) שהיו מאוד נפוץ בדור הראשון לעולי עיראק ומרוקו. לא זכור לי ששמעתי שבתקופה ההיא, אצל אותן אוכלוסיות היה לשם קונטציה שלילית – כלומר אף אחד לא קרא לבת שלו פריחה, כי היא נראית לא "קלת דעת" ואמר לעצמו,, וואלה, זה שם שממש הולם אותה. נהפוך הוא. לכן צריך באמת לשאול, איך נוצרה אותה אותה קונטציה שלילית?
אני הייתי חוקר עוד קצת ומתקן את המאמר.
יום טוב
אהבתיאהבתי