העברית חובבת צירופים כפולים, שבהם אנו משמיעים מילה פעמיים ברצף. בדרך כלל ההכפלה נועדה להדגשה, החל מ"האדום האדום הזה" המקראי, "סחור סחור" הארמי, ועד "משהו משהו" ו"חופשי חופשי" העכשוויים. להכפלה מהסוג האחרון אפשר לקרוא "הכפלה מעצימה". ואולם, ההכפלה לא באה רק להעצים ולרגש, היא באה לעיתים קרובות לארגן לנו את החיים. להכפלה הזו אפשר לקרוא "הכפלה מסדרת".
ההכפלה המסדרת יכולה ליצור סדר מספרי. אפשר לקרוא בביאליק: "אחד אחד ובאין רואה, ככוכבים לפני שחר"; "אחד אחד" מקורו בלשון חז"ל. אפשר לזמר ניגון עתיק: "מה יעשו החסידים כשיבוא המשיח? שניים שניים, לפי התור, ירכבו על החמור". אפשר לשיר: "ארבעה, ארבעה, על הג'יפ הדוהר" יחד עם שועלי שמשון. "חמש חמש" (בקשר) ו"שש שש" (באופטיקה) כבר אינם הכפלה מסדרת, אלא "הכפלה תואמת", נוסח win-win situation האנגלי.
ההכפלה המסדרת יכולה לסדר את הזמן, ולהכניס אותו למחזוריות מרגיעה. "ברוך השם יום יום" מתפלל המאמין, כלומר, "יום אחר יום". מכאן המילה החדשה "יומיומי". "שמונה שמונה" הוא סידור התורנויות הצבאי, וכמוהו "שבוע שבוע". "לילה לילה מסתכלת הלבנה", שרה לאה גולדברג ב"פזמון ליקינתון". אמיר גלבוע כתב את "שיר בבוקר בבוקר". כאן מדובר בהכפלה מעצימה, אבל המקור המקראי הוא דווקא הכפלה מסדרת. "וילקטו אותו בבוקר בבוקר", נכתב בספר שמות, ואבן עזרא מפרש: "בכל בוקר ובוקר".
קבוצה חביבה עד מאוד בחבורה הרחבה של ההכפלה המסדרת היא, לצורך הדיון, "ההכפלה המרגיעה". קבוצה מיוחדת של הכפלות מסדרות מכילה מוסר מעשי: פעל בשקט, תחשוב לפני שאתה קופץ, לאט לאט, לָאנְגְזָאם לָאנְגְזָאם אַבֶּר זִיכֶער. הביטוי הזה, "לאט לאט, אבל בטוח", מקורו בגרמנית, אבל ביטויי הכפלה מרגיעה התגלגלו ממקורות שונים ומשפות שונות. "קמעא קמעא" מקורו בתלמוד, הסלנג הישראלי-ערבי אימץ בחום את "שווֹיֶיה שוֹויֶיה", הסלנג המנדטורי העדיף את "אִיזִי אִיזִי", וילדי השכונה של חיים חפר שרים ברצף מרגיע-מתחנן של שתי הכפלות: "חבר'ה חבר'ה, רגע רגע".
שני צירופי ההכפלה המרגיעה הכל-ישראלים הם "פרה פרה" ו"טורקי טורקי". על מקורה של "פרה פרה" חלוקות הדעות. הדעה המקובלת היא שמקור הצירוף בבדיחה המגושמת על פר הזקן ופר הצעיר. השניים ניצבים מול עדר פרות שנועדו להרבעה. הפר הצעיר ההורמונלי רוצה להסתער על כל העדר בבת אחת. הפר הזקן מרגיע: "נקפוץ עליהם פרה פרה". דעה אחרת אומרת שהמקור הוא ספרדי, שכן 'פרה' בספרדית פירושו 'עצור', ומכאן שהוא יובא על ידי עולים מארגנטינה. בין אלה מסתובבת אגדה על אחד מהם שביקש מנהג אוטובוס לעצור כדי שנוסעת כבדת משקל תספיק לרדת מהאוטובוס, אמר לנהג "פרה פרה", ומיד חטף סטירה מהגברת. הבעיה היא שהצירוף הכפול, "פרה פרה" (עצור עצור), אינו מוכר בספרדית.
ההכפלה המרגיעה השנייה היא, כאמור, "טורקי טורקי". כאן אין ויכוח. מקור הביטוי הוא בבדיחה יהודית, שממנה התגלגל גם הניב "להרוג טורקי ולנוח". למעשה, המקור הוא מחלקה הראשון של הבדיחה, המופיעה גם ב"ספר הבדיחה והחידוד" של אלתר דרויאנוב. אמא יהודייה מרגיעה את בנה העומד להתגייס לצבא הרוסי: "אל תתאמץ", היא אומרת לו, "תהרוג טורקי, תנוח, ואז תהרוג עוד טורקי". המשך הבדיחה פחות מוכר. הבן המבוהל שואל: "אמא, ומה אעשה אם בין שני אלה יבוא טורקי שלישי ויהרוג אותי?" עונה לו אמא: "למה שיהרוג אותך? עשית לו משהו רע?!"
יפה-יפה!
בעניין של "להרוג אחד ולנוח" ישנה שורה יפה בשיר שכתב אלתרמן ע"פ שי ביידיש שקדם לו, (ניתיי אתר זמרשת ונחזיי): מכתב מאמא. אמא של חייל עברי, הלוחם במלחמת העולם השנייה במסגרת הצבא הבריטי, או הבריגדה – כותבת לו כך: "קצת תתקדם ילדי וקצת תנוח, וכשתנוח תתקדם שנית." וגם, בקשר להכפלה: "אל תתאמץ לסחוב שני טנקים יחד, מוטב תיקח אותן אחד אחד."
אופס, שני הבתים האלה חסרים בזמרשת! ניתיי מקלדת ונדווח להם על כך!
אהבתיאהבתי
טעות סופר, סת—ם: צריך להיות: "מוטב תיקח אותם אחד אחד".
אהבתיאהבתי
חכו-חכו, שהעברית תפגוש את השפה הסינית… כמות ההכפלות תנסוק מעלה-מעלה.
שייה-שייה,
שושן
אהבתיאהבתי
המקור של הביטוי שש שש הוא מדידת איכות הראיה: רואים מששה מטרים כמו שצריך לראות מששה מטרים. אני חושב שבדומה, הביטוי חמש חמש גם מקורו בבדיקת עוצמה.
האם גם במקרה הזה הביטוי נחשב כהכפלה, או שזה רק נשמע כך?
אהבתיאהבתי
לדעתי, "שש שש" אינה הכפלה, כל שש מתאר עין אחרת (הכוונה היא לראייה מושלמת בשתי העינים), ויכול להיות "שש ארבע" או "חמש שש" וכן הלאה. באותה מידה ש"מטר על מטר" אינו הכפלה (כי יכול להיות מטר על מטר וחצי וכדומה). אותו דבר "שמונה שמונה" שיכול גם להיות "תשע ארבע" או "עשר שש".
האם לקחת מקרה פרטי של צירוף ולהתייחס אליו כהכפלה הוא דבר נכון לעשותו?
ויש הבדל, נראה לי, בין הכפלות מכוונות (לילה לילה…) להכפלות שמטרתן להתאים ללחן מסויים (ארבעה ארבעה על הג'יפ, תחזור תחזור…)
אהבתיאהבתי
,כמה-כמה? שאל הגבר-גבר
תיקו-תיקו. ענה הילד
אהבתיאהבתי
ואיך אפשר שלא להזכיר את ידינו הג'ינג'י בגלי צה"ל הלא הוא שמעון פרנס, המסיים כל תוכנית השירים שמגיש מדי יום רביעי לפנות ערב בתחינה והטפת המוסר: "…סעו בזהירות..לאט,לאט, יבש,יבש,. סיגה,סיגה , שוויה,שוויה…..
אהבתיאהבתי
הערה על הפרה: גם אם לא ברור מקור ההכפלה מהספרדית, ההכפלה הזאת אכן קיימת בניב הארגנטינאי. ברוב העולם הדובר ספרדית יגידו האנשים "פרה" מלעיל. אבל בארגנטינה הוגים את המלה הזאת מלרע, ונשמעת כמו "פרה" בעברית. ובארגנטינה נוהגים להכפיל את המלה כדי להרגיע (מעין שווייה שווייה) או כדי לדרוש עצירה מיידית, מתוך עצבנות אפילו (עצור, עצור!). יש לציין שזהו צווי לנוכח רגיל, אך לא פנייה לנוכח מרוחק (דבור של כבוד).
יש האומרים שהביטוי בעברית נובע דווקא מהג'ודזמו (ספרדית יהודית). פרה זוהי מטבע (לאס פרס – הכסף, המטבעות), ויש לספור את הכסף מטבע מטבע (פרה-פרה)
אהבתיאהבתי
תקן אותי אם אני טועה שכן ידיעותיי בלאדינו מצומצמות ביותר, אך למיטב זיכרוני שם העצם 'פאראס' הינו שע"צ קיבוצי שא"א להשמיט ממנו את מורפמת הריבוי ולגזור לאחור צורת יחיד. או שמא אפשר, אך עדיין לא עשו כך.
אהבתיאהבתי
חן חן על רשימה יפה נוספת.
אהבתיאהבתי
בעניין "בבוקר בבוקר" דעות הפרשנים חלוקות, ישנם הגורסים שהכוונה למוקדם בבוקר, ואז זו חוזרת להיות הכפלה מעצימה. אבל אני תמה שרוביק לא הזכיר הכפלה תנכית קדומה יותר שהיא ודאי "מסדרת": "שנים שנים באו אל נח אל התיבה…"
בעניין שש שש: אולי היום משמש כמושג באופטומטריה, אבל מקורו בפיוט קדום (כנראה של יניי): "אשר אימתך" הנאמר בתפילת מוסף של יום הכפורים. נאמר שם:…"בצנופי שש שש…" ומקורו בספר יחזקאל בתאור המלאכים: "שש כנפים שש כנפים לאחד…"
אהבתיאהבתי
בעניין "בבוקר בבוקר", גם אם זה כנגד נטייתנו לסווג, אפשר אולי גם וגם.
אפשר לראות את כל ההכפלות (כמו את כל הדברים בחיים) – גם וגם. לא אביא דוגמאות, כי כל העניין הוא למצוא את הגם השני (הגם הראשון כבר מוסבר בד"כ) לבד.
אהבתיאהבתי
תודה על הפוסט המרתק. חשבתי שביטויים כפולים מסוג "הכפלה מעצימה" נובעים מהשמטת מילת השייכות. לדוגמא: שופרא דשופרא – הטוב שבטוב, בשפה המדוברת נעדיף לומר "יפה-יפה" או "ככה-ככה" מתוך עצלנות גרידא.
אהבתיאהבתי
שופרא דשופרא הוא צירוף ארמי, והוא דפוס שונה. ההכפלה המעצימה מופיעה כאמור במקרא (למשל, האדום האדום הזה ועוד רבים) ואין בה צורך במילית זיקה.
אהבתיאהבתי
מצאתי חן חן בדבריכם, ואם מדברים על הגברה,
אז בסוף ספר התנ"ך מברכים: "חזק חזק והתחזק"
ובמוסיקה (גם לא בעברית)- פורטה פורטיסימו
ופיאנו פיאניסימו – חלש חלש. דווקא אהבתי את
הסיומת המליצית: מו שאגב, גם בשירת דבורה:
"כיסמו ים" אבל זה כמובן חורג מן העניין בו עסקינן.
חזקו ואמצו
צליל צליל
אהבתיאהבתי
כסמו ים זה בשירת הים
אהבתיאהבתי
באשר לשש שש לא מדובר בהכפלה אלא היכולת לפענח ששה מ"מ ממרחק של ששה מ'. יוצא מכך ש שש 30 היא ראיה פחות חדה יכולת לפענח 30 מ"מ ממרחק ששה מ'
אהבתיאהבתי
על פי מבנה הצירוף זו הכפלה לכל דבר, ובשימוש שלו בשפה הוא הפך לצירוף כבול: לראות שש שש = לראות היטב. כיניתי את הצירוף הכפלה תואמת מאחר שיש כאן תיאום של שני מרכיבים: טווח הראייה וגודל האובייקט.
רוביק רוזנטל
אהבתיאהבתי
למעשה, שש שש צריך להכתב 6/6 ומשמעותו לראות מששה מטר באותה יכולת הפרדה שאדם בעל ראיה תקינה רואה מששה מטרים. אדם בעל ראיה טובה יותר יראה למשל 6/3 ואדם בעל ראיה גרועה יראה למשל 6/9, כלומר זהו יחס בין המרחק האמיתי למרחק הנתפס. מעבר לכך, 6/6 זו איכות הראיה המינימלית שנחשבת תקינה, בעוד שרבים רואים טוב יותר.
כל זה לא רלוונטי, מאחר שהשפה נכסה את הביטוי והצרה את המשמעות שלו לראיה טובה.
אם כבר, אז ההכפלה הזו מתאימה לקטגוריה המסדרת כמו חצי חצי או חמישים חמישים.
אהבתיאהבתי
פגם לשוני , חזיתי בילדותי !
אמר החלבן :"הבאת חלב הבאת" ?
"תלך הביתה תלך" !
זכור לטוב החלבן ,
האם גם שפתו : היא טעימה מאותו יין ישן ?
או אולי סתם פגם .
אהבתיאהבתי
התופעה הזו קרויה משפטי סנדוויץ'. ראה המאמר "איך אני נראה איך" בספרי "חדוות הלשון". היא שונה כמובן מן ההכפלה כיוון שיש חציצה בין המילים הזהות.
אהבתיאהבתי
תוספת לתגובתו של יוסף לעיל: בספרדית המסורתית (לא ארגנטינאית!) נהוגה הכפלה מרגיעה בעיקר בצורת הציווי. למשל בביטוי: Pasa, pasa או Cógelo, cógelo יש מעין ריכוך של הפקודה והפיכתה למעין הזמנה.
אהבתיאהבתי
האם: ב"מה שיהיה יהיה"
ובאיטלקית: "קיי סרא סרא"
הכוונה גם כן למעין ריכוך של הגורל המצפה
והבלתי ידוע?
אהבתיאהבתי
יאללה-יאללה
אהבתיאהבתי
נוסיף גם את הקריאה בשם פרטי: "משה משה"(שמות ג) "אברהם אברהם"(בראשית כב)
וכן " אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי"(שמואל ב יט)
אהבתיאהבתי
לדעתי מקור הביטוי פרה פרה מהתלמוד במסכת בבא קמא דף ע"ז שם תוס' מרחיב בהקשר של טומאה וטהרה אבל ההרחבה כ"כ ארוכה שמחלקים זאת לשתי פיסקאות פרה פרה!
אהבתיאהבתי
גם בשפת האידיש ישנה הכפלה ..הכפלת דנדוויץ לדוגמא:
" איפה היית איפה " לאן אתה הולך לאן " אלו רק שניים מתוך מה ששמעתי ואני זוכרת
אהבתיאהבתי
מעניין מאוד מאוד, וגם התגובות מעשירות ומרנינות. מה שנקרא בשפת חברת החשמל (ולא רק…) גם וגם…
אהבתיאהבתי
אהרון – לצורה הלשונית שאתה מזכיר קוראים אצלנו "לדבר בסנדוויץ' " 🙂 אני מעלה כאן זכרו של איש יקר שבשלבים מסוימים בחייו לא היה משפט אחד נטול סנדוויץ' משעשע כזה או אחר – קראו לו אלברט (חביב) בן שמעון.
אהבתיאהבתי
רק לציין שזו לא תופעה ייחודית לעברית ותפקידה לא רק ולא תמיד להעצים או להרגיע.
"פרה פרה" ו"אחד אחד" הם סוג של דיסטריבוטיב, כלומר התאמה של מושא אחד לנושא אחד. באתיופית עתיקה למשל, כשרוצים להגיד "הם הלכו הביתה" במובן של "כל אחד הלך לבית שלו", אומרים משהו כמו "הם הלכו ה-ה-ביתה".
ולא לשכוח כמובן את same-same but different, באותה הוראה מעין-דיסטריבוטיבית, כלומר פריטה של נושא ברבים.
אהבתיאהבתי
בשיר בצהרי היום של מאיר אריאל יש שורה "אולי נספיק להרוג איזה טורקי קטן של ערב" האם יש קשר לביטוי טורקי טורקי?
אהבתיאהבתי
אני חושבת שאריאל שילב כאן בין הביטוי שהוזכר לעיל לבין קפה טורקי.
אהבתיאהבתי
נו נו…
אהבתיאהבתי
אכן, למדתי את הלקח מהנאמר כאן יפה – יפה ובעונג רב.
דומה הדבר למי שרודה דבש ומלקק מהמתוק המתוק הזה.
אהבתיאהבתי
ואיך אפשר בלי נאומו של קדאפי לפני התקיפה: "דאר דאר, בית בית, זנגה זנגה…." (משמעותו: נחפש ונמצא את המסיתים להפגנות בנין בנין, בית בית, סמטה סמטה).
אהבתיאהבתי
ואיך אפשר בלי הוירטואוזים האהובים : הגשש החיוור. כהאבא מאיים להוציא לבתו " שערה שערה, פינצטה פינצטה"
אהבתיאהבתי
ואללה ואללה. פוסט פוסט!
אהבתיאהבתי
ומה עם "צחוק צחוק, אבל…". זה לא העצמה ולא הרגעה. זה אומר: "עם כל הכבוד לצחוק", או: "יישאר הצחוק בתחום הצחוק", או בפשטות: "צחוק הוא צחוק" (אבל זה לא צחוק)
אהבתיאהבתי
הערה:
בשפתנו כיום, אדמדם משמעותו מעט אדום….
ואילו בשפת המקרא אדמדמם פרושו אדום מאד… (גם צורה של כפל לחיזוק)
אהבתיאהבתי
זה מזכיר לי שכשהסברתי לחבר מספרד את המושג פרה פרה כלומר לאט לאט נספיק הכל בסוף הוא הקביל זאת ל"פוקה פוקה" – קצת קצת.
אהבתיאהבתי
יופי.
מומלץ ב-מאמרים
http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/07/18-58.html
אסתי
אהבתיאהבתי
הראשון אולי שהשתמש בכפילות הוא דווקא אחינו עשיו שפוקד : "הלעטיני נא מן האדום האדום הזה" המופיע בפרשת תולדות [בראשית פרק כה,פסוק ל]. מה שמתאים בהחלט למצבו (הפיזי והקוגנטיבי )של האח התשוש של יעקב ש"לא רואה בעיניים" מלבד מאת את החיצוני (ואכן המשך הפסוק מנמק "כי עייף אנוכי") ומה מאוד מעניין הוא, שזרעו-אומתו נקראת על-שם אותו ביטוי ("על כן קרא שמו אדום" באותו פסוק).
אהבתיאהבתי
ואם בשבי טנקים יש לקחת…..
מוטב תקח אותם אחד אחד
אהבתיאהבתי
"אולי נספיק עוד להרוג טורקי קטן של ערב, במצפה רמון…" כך שר בנינוחות מאיר אריאל ז"ל.
אהבתיאהבתי
אני שמעתי שהמקור של "פרה פרה" הוא מתורכית – פרה משמעו מטבע.
אהבתיאהבתי
מזמינה את רוביק לקפה קפה…
אהבתיאהבתי
אני מאוד נהנת לקרוא כל פעם מחדש מה שאתה כותב.
גם מעשיר, גם כתוב בשפה קולחת וברורה ונעים לקריאה!
אהבתיאהבתי
מעניין מה יגידו על זה עזאם עזאם ובוטרוס בוטרוס ראלי
אהבתיאהבתי
like-like
מלשון- אהבתי-אהבתי את שכתבת
וגם-מתאים לי לכתוב לך:
חזק-חזק
משו-משו
כיף-כיף לקרוא
גדול-גדול
חכם-חכם
אהה-אהה
אהבתיאהבתי
עולם אחר,
קראתי עתה לראשונה בלוג שלך רוביק רוזנטל, תודה. ותודה גם לכם המגיבים; אני רגיל בתגובות הרחוקות ת"ק על ת"ק (גם זו הכפלה) פרסה מן הנאמר בכתבות, וכאן – עולם אחר.
חבקוק
אהבתיאהבתי
ומה עם "נחמו נחמו עמי" המתאים לימים אלו
ועם הלשון של הגאולה, גם בלשון כפולה, אמנם לא בדיוק זהה "פקוד' אפקוד"
אהבתיאהבתי
ומה עם "נחמו נחמו עמי" המתאים לימים אלו
ועם לשון הגאולה " פקוד אפקוד" אמנם
לא ממש זהה, אבל, לשון כפולה
אהבתיאהבתי
"שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך, מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים, מה יפו פעמיך בנעלים נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן…"
(שיר השירים ז').
קריאה לגאולת ירושלים.
אהבתיאהבתי
מרתק!
אהבתיאהבתי
ויוצא דופן:
"נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר"- ה"שומרים לבוקר" הראשון הוא שם עצם והשני הוא פועל, כלומר: השומרים ב"משמרת לילה"- ששומרים כל הלילה עד הבוקר, שומרים וממתינים לבוקר שיגיע כבר. ופירוש הפסוק: כמו שהשומרים לבוקר שומרים לבוקר (ממתינים שיגיע כבר הבוקר) כך גם נפשי יוצאת לה'.
אהבתיאהבתי
עוד דוגמה להכפלה מעצימה:
האיום "חכה חכה" כלומר המתן בדריכות כי פן אנקם בך
וכן ביידיש פיין פיין [תרגום: "יפה יפה" כלומר שמתי לב יפה יפה למה שעשית ובכוונתי להתייחס לכך] ואידך פוק חזי
אהבתיאהבתי