על פי המבחן המשפטי הישראלי, "כושי" היא מילה גזענית, והשימוש בה, בעיקר כלפי אתיופים, נחשב פלילי. תלמידים אתיופים באור עקיבא שזכו אחרי מאבק להתקבל לבתי הספר בעיר, התקבלו בקריאות הגנאי "כושי" על ידי שאר הילדים. גם שחורי העור הלא יהודים מכירים את נחת זרועה של המילה. דרק שארפ, אזרח ישראלי וחבר נבחרת ישראל בכדורסל, סיפר בראיון ש"אני לא ישראלי אורגינלי, עדיין אומרים לי 'כושי'". גם לעובדיה יוסף אין דעה טובה על שחורי עור. לאחר שהסופה קתרינה עשתה שמות בדרום מזרח ארצות הברית אמר: "שמה יש כושים, כושים ילמדו תורה?"
זה לא היה כך תמיד. עד בוא האתיופים לא היו גלי עלייה שהתואר "כושי" הגיע להם לדעת בני עדות אחרות. לבני עדות המזרח קראו "שווארצע", שחורים ביידיש, או "שווארצע חייעס", חיות שחורות. "כושי" היה, לעומת זאת, כינוי חיבה. לא מעט ג'ינג'ים זכו לשם הזה, וכאשר צבר שזוף מאוד נקרא "כושי" זו היתה מחמאה ממש. לחיבה הנלווית לשם תרמו הכלבים, שהשחורים ביניהם נקראו "כושי", והונצחו בשיר ששרה יפה ירקוני המנוחה "כושי כלב קט". מאוחר יותר נאסר השיר להשמעה.
למעשה, "כושי" היה שם נרדף ל"יצור חביב במיוחד מארץ רחוקה". הספר "עליקמא הקטן", ספר ילדים אהוב ונפוץ מאוד משנות החמישים, נפתח במילים הבאות: "שלום ילדים, זה עליקמא, עליז ושמח, יודעים אתם למה? ראשית, הוא כושון, ושנית שחרחרון, ושלישית הוא יודע לרכב על פילון". "כושון" נשמע היום גזעני עד מאוד, ממש כמו "יהודון". בתנועות הנוער האמונות על הומניזם ואחוות עמים שרו בהתלהבות את השיר הבא: "היה היה כושי קטן בארץ כושיסטאן, הוא שתה הרבה חלב, רצה להיות לבן!". היה גם שיר ריקוד לילדים: "פעם הייתי בתימן, שם ראיתי כושי קטן, והוא יהיה לרותי חתן!". אברהם שלונסקי מספר בעלילות מיקי מהו: "ובפתח מוקי שם בו, לתפארת כושי סמבו". "סמבו" בסלנג האמריקני הוא כינוי גזעני בוטה כלפי כושים, שמקורו בספרדית.
מקורה של המילה כושי במקרא, כושי הוא מי שבא מארץ כוש, הקרויה על שם בנו הבכור של חם. על פי מילון התנ"ך של שטיינברג כוש פירושה במצרית "ארץ שחורי הפנים". מבחן הגזענות הוא כאן ביחס לאשתו של משה, שהיתה כידוע "אשה כושית". רש"י מתקשה לקבל את הפשט המקראי. אשה כושית, הוא אומר, היא אשה "שהכל מודים ביופיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי", ומוסיף כי "כושית – בגימטריא יפת מראה". כלומר: שחורה היא לא. ירמיהו שואל, כידוע: "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו"? רד"ק מפרש: "כי דבר טבעי הוא השחרות בכושי ואינו דבר מקרה ולא יסור ממנו לעולם, וכן החברבורות בנמר, כן הרשע לא יוכל לסור מכם כאילו הוא טבעי בכם". הנביא עמוס, לעומתו, אומר: "הלוא כבני כושיים אתם לי, בני ישראל". תיקו, או שלא.
אז מה נאמר במקום להשתמש ב"כושי"? פעם פתרו את הסוגיה בביטוי המתחכם "צפוף פיגמנטים", שהתייחס לכהי עור בכלל. הכינוי הצבעוני "שחור" או "שחור עור" נשמע היום גזעני פחות מ"כושי", היפוך יוצרות מול "שווארצע" שיצא מהלקסיקון. לנשים שחורות יש בעיני המשורר המקראי יתרון של ממש: "שחורה אני ונאווה, בנות ירושלים", נאמר בשיר השירים. "שחרחורת", גם כן בעקבות שיר השירים, מתייחס לנערות מצודדות, כך גם בתרגום לשיר הלדינו הנפלא "מורניקה": "שחרחורת יקראוני כל יושבי הים". ובכלל, המראה השזוף הוא משאת נפשם של גברים ונשים בארצנו שטופת השמש. מי שזה אינו משכנע אותו, מוזמן להאזין לכינויים האתניים היחידים המותרים היום בשיח הישראלי, והמכוונים לאשכנזים: "לבנים", "ורודים" וגם "צהובים".
אני מאד אוהב את הכתיבה שלך!
חדשת לי ש"כושי" נחשב היום משפטית למלה גזענית. לא היייתי מודע לכך. זה מזעזע בעיני.
אני חושב שהמלה "כושי" היא המלה הנכונה לתאר שחורי עור. אני נגד כל הפוליטיקלי קורקט. הרי זו מלה תנ"כית ונייטרלית, על שם ארץ כוש.
אהבתיאהבתי
אשה כושית, אומר הרמב"ם, היא אשה "שהכל מודים ביופיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי", ומוסיף כי "כושית – בגימטריא יפת מראה"…
ומכאן המרחק ל"כוסית" קטן מאוד.
אהבתיאהבתי
ראוי לעקור את הגזענות מהתרבות הישראלית, ובפרט את זו המפלה בין אנשים בהסתמך על צבע עורם. לדידי, כפיית אילוצים על השפה אינם הצורה הנכונה לעשות זאת. הוצאה של מונחים דוגמת "כושי" מתחום השיח הלגיטימי, כאמצעי לשמור על תקינות פוליטית, היא עריצות לשונית הקרובה לזו המתוארת בספר 1984 של ג'ורג' אורוול. האופן הנכון להתמודד עם גזענות בהיבט הלשוני אינה למחוק רשומות מהמילון, אלא לשנות את משמעויות הלוואי השליליות של המונחים בקרב הציבור. ובהקשר הנדון במאמר לעיל – אינני רואה פסול במילה "כושי" כשלעצמה, וכן אינני רואה פסול באנשים שהם כושים, ולפיכך המילה "כושי" מתארת מצב עובדתי ואינה מילת גנאי.
בפרפרזה על מילותיו של הצדיק מדרום קרוליינה, ג. בראון:
"Say it loud – I'm a nigger and I'm proud"
אהבתיאהבתי
יפה מאד. אולם דווקא הראיה משיר השירים מראה ההיפך: הנערה מבקשת מהבנות: אל תיראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש, בני אמי ניחרו בי, שמוני נוטרה את הכרמים וגו'. זאת אומרת, אל תסתכלו עליי ככה, בהתנשאות, על שום שאני שחורה ושזופה (שהיא תכונה של גנאי!).
שחורה אני ונאוה – אולי: שחורה אני ואעפ"כ נאווה, ואולי הביטוי מתייחס לשיער, כמו שנאמר במקום אחר בשיר השירים על הדוד הצח והאדום (כינוי לעורו!) "קווצותיו תלתלים שחורות".
אין סיפק בידי לעיין כעת.
עוד נקודה, לגבי הפסוק מירמיהו, אין בו שום גנאי או שבח לשחור עורו של הכושי, כשם שאין כל גנאי בחברבורות הנמר. כלום הנמר בוש בחבורבורותיו ומבקש להסירן? הנביא משתמש בדוגמא לתכונה שאינה נפרדת מהעצם הנושא אותה.
ולא נותר אלא לסיים בתלמיד חכמים הידוע שירד לאפריקי ולקח לו לאשה מבנות המקום, וכששאלוהו על כך, אמר: אני מתלמידי של נחום איש גמזו, שהיה אומר: גם זולו טובה…
יום טוב,
ראובן
אהבתיאהבתי
די למשטרת ה – politacally correct. לטעמי – המצב בעברית הרבה יותר טוב מתיקו. כושי ושחרחר לא היו מילות גנאי בעברית, לא במקראית המוקדמת ולא בישראלית המאוחרת (אולי בתקופת הביניים, אצל רש"י שראה צורך להסביר את השימוש). הן היו מילות חיבוב או לכל היותר מילות תיאור עובדתיות נטולות קונוטציה.
שאלה היא האם צודק בית המשפט באמצו את התפיסה התרבותית האמריקאית בדבר מותר ואסור בדיבור, או שמא ההתייחסות צריכה להיות לחינוך, ולא דווקא לשימוש במילה זו או אחרת? ולא רק חינוך ה"לבנבנים" למיניהם ולגוניהם כי אם גם חינוך ה"שחורים". אולי ראוי יותר דווקא ללמד את ילדי הגן את שירה של יפה ירקוני המנוחה, על ידידו הטוב ביותר של האדם – הכלב הנאמן, או את שירה הנוסף העוסק בסוגיית צבע העור:
"שְׁחַרְחֹרֶת
כָּך קָרְאוּ לָהּ בַּפְּלֻגָּה
יַלְדֹֹּנֶת
מִכֻּלָּן אַתְּ חֲמוּדָה
שְׁחַרְחֹרֶת
הַכּוֹכָב שֶׁבַּמְּרוֹמִים
יַלְדֹּנֶת
לָךְ נִכְתַּב שִׁיר הַשִּׁירִים."
וללמדם לשאת בגאון ובראש מורם את צבע העור – כסמל לנאמנות וליופי שמיימי.
ולעניין זה – אי אפשר בלי הפן היהודי, כמובן, ובמסגרת "funny, you don't jewish" ראו תגובתה של יהודיה גאה:
אהבתיאהבתי
שלום,
בשורה שלפני האחרונה חסרה מילה.
כתוב: "funny, you don't jewish"
צ"ל: "funny, you don't look jewish"
אני מניחה שהקוראים האחרים גם שמו לב לכך.
תודה על החומר שאתם שולחים אלי.
אהבתיאהבתי
אַגַב, גם הסֵפר
עשׂרה כושונים (או "עשׂרה כושים קטנים") מאת אגאתה כריסטי.
אהבתיאהבתי
המילים שהכרנו היו:
פעם אחת, כושי קטן בארץ מישיגָן/הוא שתה הרבה חלב, כי רצה להיות לבן.
פזמון: כושי כושי כושי, שחור אפֵל/כושי כושי כושי, שחור כַּלֵיל/כושי כושי כושי, הבט וראה — הכושי שחור כקפה.
הוא שתה הרבה שמנת, שתי פרות ושור/אבל זה לא עזר לו והוא נשאר שחור.
פזמון …
אהבתיאהבתי
לבעלי קוראים כושי כשם חיבה מילדות. יש לו שני שמות עבריים בת.ז. אבל כל מכריו וקרוביו קוראים לו כושי. כך, שלי אישית מאוד קשה לבחון את המילה באור של מושגים גזעניים. והרבה פעמים "אני נופלת בלשוני" משום ההרגל.
אתי
אהבתיאהבתי
"כושי עשה את שלו – הכושי יכול כבר ללכת", שגרת לשוןעם פירוק הפלמ"ח
אהבתיאהבתי
מתי נתחיל להתייחס לאנשים כבני אדם מבלי להתייחס לצבע עורם? שחור או לבן, צהוב או ורוד, כתום או סגול…למי אכפת? העיקר שיהיו בני אדם הערבים זה לזה, בלי דיעות קדומות ובלי משקעים מיותרים. חזון אחרית הימים !
אהבתיאהבתי
זו דרכן של מילים, ושל איפמיזמים בפרט – מרוב שימוש הם נשחקים ומאבדים מה"נקיון" שלהם ואז הדוברים נאלצים למצוא מילה אחרת כדי לבטא את אותו רעיון בלי לפגוע או לנקוט בלשון "מלוכלכת". אם פותחים ספר באנגלית משנות ה-50 אפשר למצוא שם בלי בעיה את המילה negro, ותוך כמה עשרות שנים המילה הזו נהייתה אחד מכינויי הגנאי הגדולים ביותר. היום גם black באנגלית זו לא מילה כל כך יפה ואומרים African-American.
ובחזרה לעברית — חירש או עיוור קיבלו למשל גם קונוטציות שליליות מדי ועברנו להשתמש ב"כבד שמיעה" ו"כבד ראייה". וזה בסדר גמור, זה תהליך טבעי שבכלל לא קשור לנכונות פוליטית. היום אומרים לסיים במקום לגמור אחרי שהשתמשו "יותר מדי" בלגמור כדי להתייחס למשהו אחר. זוהי דרכן של שפות.
אהבתיאהבתי
negro אף פעם לא הייתה מילת גנאי וגם היום איננה כזאת (אף כי איננה בשימוש כיום; היא צבועה באנכרוניזם). לעומת זאת nigger תמיד הייתה ותמיד תהיה מילת גנאי.
אהבתיאהבתי
לדעתי, האיסור לכנות אדם "כושי" הוא ממש מגוחך. עם עובדות אין מתווכחים:
היהפוך כושי עורו?ואם אסור לכנות מישהו על פי צבע עורו,למה לא נאסר לכנות לבנים בכינויים כמו "ורדרדים" ועוד?
אהבתיאהבתי
פרק א' בשיר השירים (פסוקים ה'-ו') מציג תמונה קצת מורכבת יותר של צבע עור ויופי. מההקשר של הביטוי "שחורה אני ונאווה", נראה שהכוונה היא – אני נאווה (=יפה) למרות שאני שחורה. אחרת קשה להסביר את ההמשך – "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש". במילים אחרות: אני שחורה, אבל שחור יכול להיות יפה, ולראיה "אהלי קדר" ו"יריעות שלמה". אני שחורה לא באשמתי – האחים שלי הכריחו אותי לשמור על הכרם (מן הסתם בשמש הקופחת), ולא יכולתי לשמור על "כרמי שלי" (=על הגוף שלי). זאת לפחות הפרשנות שלי, מתוך ניסיון להבין את הפשט. בכל מקרה "שחורה" במקרה הזה פירושו כנראה: צרובת-שמש.
לגבי התייחסות לאישה כ"שחרחורת" – לא ברור אם הכוונה לצבע העור או לצבע העיניים והשיער. בשיר המפורסם של אברהם חלפי נאמר "עטור מצחך זהב שחור", ונראה לי שבחלק מהמקרים "שחרחורת" יכול להתייחס לאישה בהירת-פנים ששיערה שחור ועיניה שחורות.
אהבתיאהבתי
הסטיגמה שהוטלה על המילה העברית "כושי" אינה מוצדקת כלל והיא יוצרת מצב מגוחך. בארצות הברית החליפו את המילים המצביעות על הצבע הכהה של בני אדם במילים המצביעות על מוצאם של אבותיו, "אפרו-אמריקאים", ביטוי פחות מדויק, כי יש גם שחורי עור שמוצא הוריהם אינו מאפריקה, אלא מאוסטרליה או שעברו דרך מקומות נוספים שאינם מוזכרים, כמו אנגליה. בעברית יהיה מגוחך לקרוא ליוצאי אתיופיה בכינוי "אפרו-אמריקאים", כי אין להם שום קשר לאמריקה ואם נקרא להם בשם "אפריקאים", הרי זה שם שמתאים גם ליוצאי לוב, מצרים, מרוקו, אלג'יריה, טוניסיה ודרום אפריקה, שצבע עורם אינו שחור יותר מצבע עורם של יוצאי אירופה. צריך להכיר בטעות הנובעת מחיקוי לא מתאים של התרבות האמריקאית ולשוב לשימוש במילה כושי כדי לציין שן אדם שעורו כהה מאוד, כפי שהמילה מונגולי מציינת אדם שעיניו מלוכסנות. אין בציון איפיונים גופנים הבעת דעה לחיוב או לשלילה וכל הפוסל, במומו פוסל וחושף לנו מה הוא חושב על בעלי אותם איפיונים גופניים.
אהבתיאהבתי
ד"ר דוד ישראל
פעם חשבו שסיגריות תורמות לבריאות האדם למרות הסטטיסטיקות הברורות התומכות בכל ההשלכות הקטלניות של עישון, ישנם עדיין אנשים שבגאוותם מתעלמים מהאמת, מתעלמים מהנזק שהם עושים לעצמם, לאחרים ולסביבה.
למילה "כושי" יש משמעויות היסטוריות, אך אין לה מקום בעולם בו אנו חיים כיום.
לפי התנ"ך, היו לנוח שלושה בנים והם : שם, חם ויפת. לחם היה בן ששמו היה כוש, ארץ כוש הוא השם הקדמוני של אתיופיה. אז מי שבא מארץ כוש, נקרא כושי על פי שיוך האדם לשם הארץ ממנו בא כפי הדוגמאות הבאות :אדם מיפן נקרא יפני, אדם מאנגליה נקרא אנגלי, אדם מאמריקה נקרא אמריקאי וכך הלאה, מגדירים אדם לפי ארצו,שפתו ותרבותו.
על פי מיטב ידיעתי, אין ארץ כוש, אין שפה כושית ואין תרבות כושית.
לכן, לכן ההתייחסות לכל אדם כהה עור ככושי אינה מובנת והיא טומנת בחובה עלבון ומשקפת מעל לכול בורות אשר אין לה מקום בעולם מודרני כשלנו.אדם המשתמש במילה כושי על כל צורותיה ,הוא בבחינת אותו מעשן אשר גאה במעשיו מתוך בורות ומחשבה חשוכה.
אני תומך בחוקים המתנגדים לעישון ואני תומך בחוקים המוקיעים בורות.
אהבתיאהבתי
ד"ר שקשוקה
גם אין ארץ פרס. יש איראן אבל עם זאת ישנם פרסים.
אהבתיאהבתי
Reblogged this on optikay.
אהבתיאהבתי
ועם כל הסופרלטיבים למילה "כושי", עדיין היא נכרכת באפריקנים ששועבדו בארצות הברית והיו עבדים עד מלחמת האזרחים. רבים הם הספרים שנכתבו, חלקם יצירות מופת, והסרטים שהוקרנו על תופעה קשה זו, וזה מה שהשפיע, ועדיין משפיע על תפיסת הכושי כעבד וכמשועבד ושפל.
אהבתיאהבתי
מה יותר פשוט ונכון מאשר לקרוא להם אתיופים?
כשם שיש רוסים, צרפתים, עירקים וכו?
-ולהמנע על ידי כך מהסטיגמה של צבע עורם.
בברכה,
אריק ברהום
אהבתיאהבתי
זה לא כל כך פשוט – במבט אחד אפשר לראות שמדובר בבעל עור כהה מאוד, אך המבט לא מגלה לך אם מדובר ביהודי שמוצא הורי מאתיופיה (הוא נולד בארץ, לכן איננו אתיופי) או מהגר עבודה מסודן או תושב ערבי יליד הארץ מבני ג'אסר א זרקא. אם תלך ברחוב עם חבר ותרצה להגיד לחבר לשים לב לחולצה המעניינת שלובש הכושי המתהלך במדרכה השנייה, מה תעשה? תגיד לחברך שים לב לחולצתו של האתיופי/סודני/ג'אסר א זרקאי? לא פשוט יותר להגיד לו לשים לב לחולצת הכושי? בלי שום כוונות לפגוע – זה רק ציון של איפיון גופני בולט, בדיוק כמו שהיית אומר לחברך, "שים לב לחולצתו של הג'ינג'י".
אהבתיאהבתי
רוביק, תודה על מדור מאלף. האם המדור הבא יהיה על כל מילות הגנאי/חיבה שקשורות ללבן? יותר גנאי אני חושבת, מחיבה… ומה עם "אדומי" או "צהובי" העור שאינם בהכרח יותר אדומים או צהובים מה"לבן" הממוצע? אגב, בארה"ב הם נקראים כמובן "אפריקאים-אמריקאים", ויש סיפור על עיתונאית אמריקאית שראיינה את נלסון מנדלה ושאלה אותו על מצבם של האפריקאים-אמריקאים בארצו…
אהבתיאהבתי
רק הערה קטנה: african-american צריך להיות מתורגם לעברית ל"אמריקאי-אפריקאי" (ולא "אפריקאי-אמריקאי"). באנגלית התואר מקדים את שם העצם, ובעברית להיפך.
אהבתיאהבתי
בגלל שמפחדים מהשוורצע חייס אז מותר רק להגיד אשכנזים לבנים וכו.
וחוץ מזה בספר של הנכדה שלי כתוב:כושי סמבו השחור הוא נפל לתוך הבור.אז "חכמי" המשפט יעמידו אותה לדין ? חכמים דמיקולו
אהבתיאהבתי
בתגובות הרבות אפשר לראות שפעם כושי הייתה מילה לגיטימית, ולא גזענית יותר מהשחור של היום.
אדם מבוגר כמו הרב עובדיה יוסף חי עדיין בעולם המושגים ההוא. לכן, גם אם אתה לא סובל אותו, במקרה הזה עשית לו עוול. קלילות העט אינה יכולה לבוא על חשבון כבוד לאנשים מבוגרים.
אהבתיאהבתי
נערה הייתי וגם זקנתי ועדיין אינני מבינה מדוע שחור היא מילה יפה יותר מכושי. המילה כושי מופיעה במקורותינו ולוא דווקא בצורה שלילית, ארץ כוש לא מופיעה כמילת גנאי.
גם לקרמבו שהילדים אוהבים בילדותי הרחוקה קראו "כושי" ברור שהשם ניתן בגלל ציפוי השוקולד .
לדעתי המילה כושי הרבה יותר יפה משחור. שחור זה מעליב כאשר רוצים לתאר משהו מאוד לא טוב אומרים שחור, אומרים גם ימים שחורים, "איזה יום שחור היה לי היום כלום לא הלך".
לוקחים מילה יפה והופכים אותה למילת גנאי.פחות יפה בעיני לאמר לצעירה כוסית מאשר לאתיופית יפה או אפריקנית כושית.
אהבתיאהבתי
נהנית לקרוא את רשומותיך, ומקווה לקחת וליישם את השפה היפה שלך אפילו רק במעט.
ואני צברית, אך חשה ששפתי דלה.
אהבתיאהבתי
מסכימה לחלוטין עם המגיבים לפניי על כך שהמילה "כושי" אינה מעוררת (או אינה צריכה לעורר) קונוטציות שליליות.
המגמה להיזהר בשפה מאימת חמתה של התקינות הפוליטית יוצרת אבסורד, כי שימוש במילים מלאכותיות גורם לשומע לחשוב על המילה "האסורה" ולהבחין בכך שהדובר נמנע ממנה; השימוש במלים לא טבעיות מעורר יתר תשומת לב…
"כושי" היא אכן מילה הרבה יותר חביבה מ"שחור" או "כהה עור".
יש ישראלים כושים בדיוק כמו שיש ישראלים בלונדינים (או שמא צריךלקרוא להם "צהובי שיער" שלא ייפגעו?)
אהבתיאהבתי
מה הבעיה במונח "כושי", מעולם לא נתקלתי בזה כמילה מעליבה, נכון שעדיף להגיד אתיופי אבל האם אנחנו יכולים להשוות את המילה ניגר לכושי? הרי אנחנו לא שמנו אותם כעבדים וגורלם כגורלנו, מלבד זאת, בכל שנותי בתחום בניית אתרים לא נתקלתי באתיופי שנעלב כשקראתי לו כושי כאשר שאלו אותי על חברי, וידאתי את זה איתו כמובן לוודא שהוא איננו נעלב מכך והוא אישר.
אהבתיאהבתי
תגובות הקוראים מפתיעות אותי וחשודות בעיני בהיתממות. מה עניין מקורותיה של המלה "כושי" לשימוש שנעשה בה היום?
כאשר הילדים עומדים בפתח בית הספר וצועקים "כושי" לאתיופים, ברור לגמרי שאיש מהם אינו חושב על ארץ כוש או על אשת משה. מטרתם להעליב, והם מצליחים – כי הקונוטציה העכשווית של המלה היא שלילית ופוגענית.
כדי לשמור על נימוס חשוב לדעת מה התוכן הרגשי של מלה בתרבות שבה חיים, בדיוק כפי שפעם יכלו לקרוא לנשים צעירות "מיידלע" והיום זה נחשב לגסות רוח.
ואשר למשטרת המלים – לפעמים הדרך לחברה לא גזענית עוברת דרך הקפדה על סגנון דיבור לא גזעני.
אהבתיאהבתי
אז מה הבעיה שיקראו ליהודי "יהודון"..
ולבני עדות המזרח "ערבים"
מספיק עם כל הפולטיקלי קורקט הזה..
מי שהבין הבין.
אהבתיאהבתי
כל התגובות הספקולטיביות כאן, העוסקות בשאלה ההיפוטטית: "מה הבעיה עם השם/הכינוי…/אם יקראו ל…בשם…", וכו'…הינן לא רלבנטיות וגובלות בבורות/ב"עיוורון", מהסיבה, שאני יכול "לחתום" על העובדה, ששום מגיב(ה)/מתפלספ(ת) במדור זה, איננו שחור-עור בעצמו/בעצמה בכדי לדעת, בגוף-ראשון, מה זה עושה/גורם לאדם/לחווה שחור(ת)-עור להיקרא בשם שלו כ"כ הרבה קונוטציות היסטוריות שליליות-שרק הוא/היא, חוו!!!
זה לא שונה בשום אופן ממילת-הגנאי: "ז'יד" במזרח-אירופה ל-"יהודון" (ומי שאינו רואה את השליליות במונח זה, לא רק שהוא/שהיא סובל(ת) מחוסר ידיעה וזכרון הסטורי אלא גם מחוסר רגישות-הנובעת משכחה וכפיות-טובה של דור "שלא ידע את יוסף"; חוסר רגישות לידיעה ולהכרה בתלאותיהם וסבלם של הקרויים בשמות שונים, הכוללים משמעויות גנאי, ע"י אחרים, מבחוץ/מחוץ לחוויה ו/או לקבוצת-ההשתייכות האטנית/הגזעית!!!).
מדוע, שלא תשאלו את אלו, להם אתם לפני, שאתם מעניקין ברוב חוצפתכם, עזות-מצחם וחוסר-רגישותכם, את ה"רשות-העצמית" לקרוא לזה/לזו בשם זה או אחר(ת)…-דבר, שיעיד על כבוד עצמי אצלכם, המשתקף ביחס-כבוד אל האחרים.
לשאול או לבקש רשות, זה לא מזיק. להיפך! הרחיבו את ראית-העולם הצרה שבראשכם! לא כל מה שראשכם אומר לכם לעשות או לנהוג על-פיו, טוב, לגיטימי, חכם-כי, מעבר למציאות שלכם בעלת נסיון-חיים מוגבל-אף צר…, אינו משקף את נסיונם וידיעתם של האחרים! לעולם אל תחשבו שמה שבמוחכם הוא הדבר "היחיד" שקיים; "יחיד-הסגולה", ה"חכם" וה"יודע" טוב מכול ומכולם…! קרי: שאלת הכרה באחר(ת), התחשבות בו/בה ונימוס כלפיו/כלפיה- בשאלה, כמו: "האם ניתן/טוב/"בסדר" לקרוא לך…?"; "כיצד את(ה) מעדיף להיקרא (אטנית/גזעית, וכו'…), באופן, שמשאיר את ההחלטה כיצד להיקרא, בידי(ה) של זה/זו אליהם אתם פונים/מדברים (ובתקווה, שלא עליהם אתם "מדברים"/מרכלים…!) ולא בידיכם, היא המדיניות הנכונה והנבונה מכל!
מיהו/מיהי החכמ(ה)? זה/זו המשתמשים בתבונה הכרוכה ב"השמת" עצמם במקומם או ב"נעליהם" של האחרים ובנסיון-הזדהות עימם (לנסות ללמוד מהם ולהבין את נסיון-חייהם; רגישותם; (אופן) הבנתם; ראיית ונסיון חייהם, וכו'…קל ביותר להבין ולקבל את עצמנו ואת מי שמבין אותנו ושתמיד "מסכימ(ה) איתנו…(היכן הענין והאתגר? כיצד נגדל והיכן נתפתח, אם, כל שנדע, שנכיר ושנסוב סביבו הוא: אנחנו, עצמנו ואנו…??? "מענין" ביותר… (או, ש-ע-מ-ו-ם א-ט-ו-מ-י!!!)??? אנו יכולים ללמוד רק מן האחרים, בעולם החיצוני-מה שמשפיע עלינו ועל עולמנו הפנימי! והגדילה/ההתפתחות הגדולות מכול חלות, כשבדומה לרוח הבודהיסטית, אנו מבצעים את הקשה מכל: הסרת ה"אגו" (ה"אני" והקשר הקשה לניתוק מהאגואיסטי; מן הצורך והרצון "לשלוט" ושלא לאבד "ידע", "יכולת", "שליטה" בקורה לנו…-הנובעים מפחד…(!!!), בכדי ללמוד את קבלת האחר(ת) השונה באופן חשיבתו/חשיבתה והתנהגותו/התנהגותה מאיתנו! בשפות השמיות (והעברית, ביניהן)-קיים שם-הגוף הראשון ביחיד: "אני" ("הממש" "חשוב" מכל…)-אולם, בשפות אסיאתיות אחרות (בדרום-מזרח אסיה)-תארו לכם (בהשתאות רבה ו/או תמיהה של" הכיצד?" או: "איך ניתן…?"), לא קיים אפילו שם-גוף זה…!!!-
הלימוד האמיתי טמון בתבונה שבהכרתו של ישו הנוצרי (הנובעת מבנסיון-חייו): "[למד/י ל]אהוב את אויבך…"-או, בוריאציה שבפתגם-התפילה הידוע: "אלהים, עזור לי להישמר מידידי; מאויביי, אשמר כבר בעצמי"!
אהבתיאהבתי
הכתיב/ה שלך/ה קש/ה מאוד לקריאה.
לא כל טירוף של אדם כזה או אחר ראוי להתחשבות.
אהבתיאהבתי
[…] from Europe. "Until the mass immigration of Ethiopians," the linguist Rubik Rosenthal points out, "kushi was a term of affection." The mass immigration Rosenthal is speaking of was […]
אהבתיאהבתי
זו מילה שמבדלת ומשפילה, מכיוון שהיא מצביעה על על צבע עורו של ילד/אדם כאל כל הווייתו, במקום לציין את מעלותיו וכל עולם ומלואו שקיימים בו.
שימו עצמכם במקומו, ותדמיינו שאתם וילדיכם עברתם לחיות באפריקה, והדרך היחידה שבה פונים ומתייחסים אליכם היא בציון צבע עורכם הלבן והרגיש לשמש. כמובן, שזה משעשע את האפריקאים, אבל לא אתכם ולא את ילדכם החריג בנוף, שלו מציקים עוד יותר…
שימו לב, החינוך לגזענות מגיע מהבית…
יהודייה
אהבתיאהבתי
אני מאוד אוהבת את כתיבתך הכתיבה שלך מקנה בי ערכים לחיים הטקסט מדבר על משהו שמאוד עצוב בחיינו שנקרא גזענות רק שאתה פירטת בהקשר לאתיופים ישר כוח
אהבתיאהבתי
מנסיוני כמורה, המילה "כושי" מתקבלת כמעליבה. אינני חושבת שזה מוצדק אבל זה המצב. בארה"ב היום המילה התקנית היא אפרו-אמריקני בכדי להימנע מהתיחסות לצבע. מילות גנאי תמיד יהיו, לדעתי וגם הציבור העולה ברוסיה סובל מכינויים מעליבים כגון, שיכורים זונות רוסיות וכדומה. זה לא מתיחס לצבע עורם , אך זה לא פחות מעליב.
אהבתיאהבתי
לכתוב כושים זה לא יפה
זה למה אני שונא את המילה כושים
אני פשוט שונא כושים
אהבתיאהבתי
איך לא הזכרתם את לילי הכושית?
אהבתיאהבתי
ד"ר שקשוקה
גם אין ארץ פרס. יש איראן אבל עם זאת ישנם פרסים.
אהבתיאהבתי
פוסט נהדר! הגעתי אליו במקרה לאחר שחיפשתי בגוגל את צמד המילים כושי סמבו.
ראיתי ממש עכשיו תוכנית של ה bbc שנקראת
who do you think you are
ובתוכנית התחקו אחר שורשיה של שחקנית בריטית עם מקורות מניגריה וג׳מייקה. בג׳מייקה מספרת לה היסטוריונית מקומית שהמילה סמבו יוחסה לכושים / שחורים שהיו רבע לבנים ושלושה רבעים שחורים. והיתה לה הגדרה נוספת – לחצי חצי – melato
אהבתיאהבתי