Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘שמות מקראיים’

מאז ראשית הציונות ולאורך חיי המדינה זכו ילדים רבים לשמות שניתנו בעקבות אירועים היסטוריים. יגאל נולד בכפר ויתקין בשנת 1899 כי הוריו קיוו ששמו "יעזור לגאול את יהודי רוסיה מן הפרעות". ביבנאל נולדו באותו שבוע תקוה וגאולה, שמות שפתחו שושלת של תקוות וגאולות. ב־1904, לאחר שנפטר בנימין זאב הרצל, נקראו רוב ילדי יבנאל מתתיהו הרצל. השם הרצל נפוץ גם ביהדות עירק, לצד בלפור וויצמן.

אליעזר בן יהודה רצה לקרוא לבנו עֵבֶר לכבודה של העברית, אך המוהל סירב מסיבה השמורה לדמיון הקוראים. הסופר יהודה בורלא קרא לבנו עודד, כהבעת עידוד על חרדות מלחמת העולם הראשונה. אריה ליב כץ קרא לבתו צופיה בעקבות פתיחת האוניברסיטה בהר הצופים. ארתור רופין, גואל אדמות הכרמל, קרא לבתו כרמלה. ילד ירושלמי יליד 1944 זכה לשם אגא, ראשי תיבות: "איתך, גולה, אנחנו". קצין החינוך של הפלמ״ח בני מהרשק קרא לבתו מֶרי. הוא ביקש לקרוא לבנו נֶסֶל, ראשי תיבות של "נגד ספר לבן", ולבתו עֲלינה רצה לקרוא סטרומה, על שם אוניית המעפילים שהוטבעה. אשתו הטילה וטו על שני השמות.

ילדים רבים נקראו על שמות יישובים שיסדו הוריהם. אביגדור הורביץ היה הילד הראשון בגדרה – אבי־גדרה. הילד הראשון של רחובות נקרא רחביה. הבן הראשון שנולד במושבה מוצא נקרא אמוץ. בתו של מייסד אחוזת בית, היא תל אביב, עקיבא וייס, נקראה אחוזבת, בעוד חיים פסמניק קרא לבתו תל אביבה. כמה עשורים מאוחר יותר קרא ראש עיריית תל אביב ישראל רוקח לבתו עירי. הבן הראשון בהיאחזות הנחל הראשונה, נחל עוז, נקרא נחליאל, ואילו הילד הראשון של קיבוץ אורים בנגב המערבי נקרא בשם אורי.

פה ושם צצו שמות בעקבות אירועים אזרחיים. ילדה זכתה לשם נֶפטה בעקבות גילוי הנפט בחלץ. ילדה ממושב אחיקם נקראה אֶגְדָה כי נולדה באוטובוס אגד, בעוד הילדה דפית נולדה באוטובוס מסוג דאף. החבר דוד אבישי האמין באחדות לאומית. הוא קרא לבנו גחל על שם גוש חירות ליברלים, ולבתו מערכה, כי נולדה ביום הקמת המערך.

קבוצה של שמות נקראו בעקבות אישים מרכזיים. אפשר למצוא על שם בן גוריון את דוד לבת (!), וגוריון לבן. לאחר שמשה פרש במחאה מן הממשלה בחרו הורים לקרוא לבנם שרת, ולילד אחר לבון. הילדה סטָלינה נולדה בשנת פטירתו של מנהיג ברית המועצות יוסף סטלין, והילד רוטשילד נולד ב־1971, בעקבות הסרט הפופולרי "כנר על הגג" והשיר "לו הייתי רוטשילד".

ילדים רבים נקראו על שם יישובים הקשורים לאירוע לאומי. אילתה, עציון ונגבה נקראו כך בעקבות מלחמת השחרור, בנות בשם עזה בעקבות מבצע קדש, חברון וירושלמית אחרי מלחמת ששת הימים. הילדה פטרה הנציחה את מסעות הצעירים לפטרה. דימונה נולדה אחרי הקמת העיר, ועוד אחת בעקבות הקמת הכור הגרעיני. כשנסגרו מיצרי טיראן ב־1967 התנחשל גל שמות כמו טירן, טיראנה, טירנית, וגם תירן ותירנה. הילדה טאבה נקרא כך בעקבות פיצוץ מלון טאבה, אחרת סביב הסכסוך הישראלי־מצרי על אזור טאבה.

הצבא העברי העניק השראה לשמות נדירים. צהל וצהלי פרחו בין מבצע קדש למלחמת ההתשה, ניצחון וניצחונה בעקבות מלחמת ששת הימים. דולפין נקראה על שם צוללת חדשה, והילד דקר הנציח את הצוללת הטבועה דקר. גולני הקטן נולד אחרי כיבוש החרמון. היו גם שמות לאומיים כלליים כמו ארצי לבנים ולבנות, עשורה שנולדה בחג העשור, כותל בששת הימים. מאיה, במספרים רבים, נולדה באחד במאי, ואחר כך בעקבות מלחמת יום הכיפורים. איה היא ארץ ישראל העובדת, ואחר כך ארץ ישראל השלמה. אחרי רצח רבין נקראו בנות בשם אחווה. השם אלישיב פרח בעקבות העלייה ההמונית מברית המועצות. בנות שנולדו ביום הזיכרון נקראו רעות, ובנים שנולדו ביום השואה – עמיעד.

בעקבות מבצע אנטבה נקראו ילדים רבים בשם יונתן, ואפילו ילד בשם דן שומרון. לאחר צוק איתן נולד גל שמות שניתנו לתינוקות על שם בניה שראל, שנפל במבצע צוק איתן, וגל חדש של ילדים בשם איתן. ואילו טבח שבעה באוקטובר החזיר לרשימת השמות המובילים שמות רבים על שם הקיבוצים שנפגעו, ובראשם בארי ועוז.

העולם הדתי והחרדי מהווה קטגוריה נפרדת בתחום השמות, ובה כצפוי נתח משמעותי של שמות מקראיים. רובם מסורתיים, אך גם כאן חוגגים היצירתיות והחידוש בשמות המזוהים עם המגזר הדתי כמו נריה, מתנאל, אליסף ואליאב. לצד שמות האבות אפשר למצוא גם בין ילדי החרדים שמות מודרניים יותר כמו יהונתן, חנוך, ישראל, אפרים ומיכאל. לרוב הבנות החרדיות שמות הלקוחים מהתנ״ך. בראשם רחל, ואחריו חנה, רבקה ושרה. יש גם שמות מימי הביניים, חיה ונחמה וטובה, ושמות ביידיש, גיטל, שיינה וגולדה, הלא הן טובה, יפה וזהבה.

בין החרדים, קריאת ילד על שם סבא, סבתא או אדמו״ר היא דרך המלך. בגן הילדים בכפר חב״ד נקראות למעלה ממחצית הבנות חיה מושקא, על שם אשתו של הרבי מלובביץ', והבנים מנחם מנדל, ולכולם אותו כינוי: מנדי. מספרים שבבית כנסת של חסידות גור נכנס יהודי, עומד באמצע בית הכנסת וקורא, "איצ׳ה מאיר", וחצי בית הכנסת מסתובב. חוזר היהודי וקורא "אברום־מרדכי", מסתובב החצי השני. נראה שתופעת השם המשותף לציבור שלם איננה רק חב״דית.

בחסידויות שונות מעדיפים שמות של רבנים ואדמו״רים חשובים אחרי מותם על פני הסבא או הסבתא. בין חסידי ברסלב שולט בכיפה נחמן. בשושלת אבו חצירא לא נהוג לקרוא לילדים על שם האב והסב, ודאי לא בחייו, בעוד בשושלת עובדיה יוסף נהוג לקרוא לילדים על שם הסב גם בעודו בחיים, ולכן מתרוצצות שם בנות רבות ששמן מרגלית ולצידן בנים רבים ששמם עובדיה. בין הליטאים, רבים נקראים ישעיהו, על שם החזון איש.

מסתבר שבעשורים הראשונים למדינה הייתה בושה מסוימת של הציבור החרדי הירושלמי ביחס לשמות שנתן. השם זלמן נשמע רע, והשיר "זלמן יש לו מכנסיים" הוסיף שמן למדורה. אלתר, שפירושו אדם זקן, נתפס על־ידי החילונים כשם מעליב לילד, ואצל החרדים כסגולה לאריכות ימים. כך נקרא ילד מסכן אחד ששם משפחתו יכנעס, ושמו המלא בישראל "אלתר יכנעס", כלומר, זקנות רכלניות.

בקרב הדתיים הספרדיים תמונת השמות שונה. מול השמרנות החרדית האשכנזית מגלה הקהל החרדי המזרחי יצירתיות וחדשנות ונטייה לישראליות. בגן ילדים מטעם ש״ס אפשר למצוא את אלחנן ואסף, יהונתן ורועי ושמות מודרניים ממש: שירן, מעין, שיראל, אפיק, אוראל ועוד. כמעט למחצית מבנות הגן שמות מודרניים: אורית, מוריה, שרית, הילה, הדס, בר, לינוי, ואפילו תעיר.

Read Full Post »

דומה שאין בעולם חברה שיש בה מאגר עשיר ומגוון של שמות כמו החברה הישראלית, ולא רק ביחס למספר התושבים. כך בתחום שמות המשפחה, שעליו נכתבו רשומות קודמות, וכך גם בתחום השמות הפרטיים. בעוד שמות המשפחה מספרים את מורשת המשפחה, וחוזרים לעיתים לגלות ספרד או לאבות קדמונים במרוקו, השמות הפרטיים מספרים על העולם שמייעדים ההורים לילדיהם, ועל עולם הערכים שלהם.

מגוון השמות הפרטיים נע במעין קשת. בצידה האחד שמות מן המקורות, בצידה האחר שמות מן העולם הרחב, ובמרכז מה שאפשר לקרוא לו 'שמות ישראליים', שמות עבריים מודרניים. יש גם שמות מיוחדים לעדות שונות שעליהן נכתבה רשומה קודמת, שמות שנולדו בעקבות מלחמות ואירועים בתולדות המדינה, ושמות המיוחדים למגזר החרדי והציוני־דתי. על שתי הקבוצות האלה – ברשומה הבאה. יצוין שמדובר בשמות החברה היהודית. השמות בין הערבים והדרוזים שונים ועליהם ייכתב בנפרד.

בקוטב המקורות התמונה עשויה להפתיע. התנ"ך מככב. לפחות בשמו של כל ילד שני במדינת ישראל יש שם שהוא דמות תנ"כית. אלא שהשמות המקראיים עברו גלגול. בניהם של דור המייסדים, רובם מהגרים, נקראו בשמות שאפשר לקרוא להם 'הדרג הראשון': האבות אברהם, יצחק ויעקב, גדולי האומה משה ויוסף, המלכים הבכירים דוד ושלמה. לבניהם הם חיפשו שמות שלא ייקשרו לשמות גלותיים. בשנות הארבעים והחמישים כיכבו באוצר השמות בני יעקב כמו ראובן, דן וגד, נביאי תרי־עשר כמו מיכה ונחום, שופטים ומלכים כמו אהוד, יורם וגדעון, וגם שמות נפוצים פחות כמו יהויקים ורחבעם, מלאכי וצפניה, ואפילו אבישלום, ברכיה, והצמד אלדד ומידד. ואם נשוב לראשית העלייה הציונית, המורה דוד יודלביץ מראשון לציון קרא לבניו בשמות תנ״כיים נדירים: יפת, ישבעם, עמוס, חובב, חירם, שם, חשובה ויושבעת.  

החבורה הזאת נעלמה כלעומת שבאה, והורי ישראל, רובם כבר צברים, גילו מאגר חדש של שמות תנ״כיים: קציני צבא של המלך דוד כמו איתי ואוריה, בניו של אהרן הכהן נדב ואיתמר. שני שמות מקראיים נפוצים הם יונתן ודניאל, הם שורדים דור אחר דור ועולים במגמות החדשות של השמות כשמגמות אחרות מתיישנות.

בין הבנות יש פחות שמות מקראיים, שכן התנ"ך לא הרבה בשמות נשים. מתוך כ־1700 שמות פרטיים בתנ"ך, רק שבעה אחוזים הם שמות נשים. חלק משמות הנשים האלה מרתיעים כמו עֶגלה ומחלה, וכמה ילדות זכו לשם חולדה על שם הנביאה הקדומה. שמות כמו שרה, רבקה, לאה, אסתר ודבורה נתפסו כשמות ארכאיים. לעומתן נכנסו לסבב והופיעו לאורך כל השנים שמות כמו דינה, נעמי, יעל, תמר, ובראש כולן נועה. השמות מיכל, מרב ורות הובילו בראשית המדינה אבל זוהרם הועם. ברשימת השמות הלא נפוצים מופיעים אביגיל, חווה, חמוטל, קציעה ופועה.

האם לשון חז"ל תרמה אף היא למאגר? כן, אבל במשורה. מאיר, גיורא, בן ציון, הלל ושמאי, שרגא ויוחאי, והשם היווני אלכסנדר. בין הבנות אפשר למצוא את ברוריה וגם את שלומציון, ביתו של עמוס קינן. בימי הביניים נכנסו למשחק שמות בעלי חיים, אולי בהשפעה לועזית, וביניהם אריה, דב, צבי ואחרים.

השמות הישראליים החלו לצוץ בשנות הארבעים והפכו בשנות המדינה למגמה המרכזית. אלה היו שמות קצרים, מצלצלים, בשלוש קטגוריות. כוח וביטחון, בשמות כמו ברק, איתן, עוז ואייל, שמות של טבע ונוף, כמו טל ועמק, ניר וגיא, אלון ואורן, ושמות המבטאים שמחה: רון, גיל, רינה ועוד. בין הבנות זכו לעדנה רקפת, כלנית, דליה, נורית, עירית ועוד. השמות הלכו והתקצרו והפכו חד־הברתיים. גד, דן ורות  מן המקורות היו שמות קצרים נדירים, ועתה הצטרפו אליהם און, בן, הוד, חן, צוף, צור, רם ואחרים. בשנות השבעים נכנסו גם הבנות לקבוצת השמות החד־הברתיים, כשהשם המוביל הוא חן. בשנות התשעים נוספו לרשימת השמות השכיחים לבנות שמות כמו אור, בר, גל, לי, נוי, ועוד.

השמות הקצרים מתלכדים עם מגמה מקבילה שהלכה והתעצמה ונמשכת עד היום: שמות המתאימים לבנים ולבנות, שמות יוניסקס. רובם הם שמות בנים שאומצו מאוחר יותר כשמות בנות. זה התחיל כבר בשמות קלסיים כמו עמית, גל ושרון, והתרחב. רשימה חלקית: רותם, סתיו, ים, לי, אדר, שקד, מעין, שנהב, לידור, נוי. הקורבן לתהליכים האלה היא סיומת הנקבה   -ָה. לא עוד דליה, רינה, גילה, אילנה ודניאלה. פיצוי חלקי התקיים בהפיכה שמות בסיומת הזאת לסיומת -ית. אילנה הייתה לאילנית, דליה לדלית, שרה לשרית וגילה לגילית.

שנות השמונים מספרים על פריצת המגמה ההולכת ומתעצמת עד היום: שמות גלובליים. השמות הקצרים שביטאו התרחקות מן המסורת, חברו למגמה הזאת. רוב השמות האלה היו בעיקר שמות עבריים הקרובים לשם לועזי מקובל. בראש קרן, נטע־לי, אלינור ואינפלציה של 'שרון'.  הבנים – בן ותום. תום הוא שם עברי תמים, ושם לועזי נפוץ, קיצור של 'תומס'. עם הזמן החיבור לשם עברי התרופף. בנים החלו להיקרא שון, רוי ועוד. העשור השלישי של המאה ה־21 כבר מציף את שוק השמות בשמות שאין להם רמז לצליל עברי: לוקה, לאו, דילן ועוד רבים. בשמות הבנות נפוץ בשנות התשעים השם גאיה בעקבות להקת פופ בשם הזה. לשם גם צליל ישראלי, הנקבה של גיא. לצידה אפשר למצוא את לין, אלינור, קורין, קרין, אנלי, מאי, אנה, זואי, קאיה ואפילו קָדֶן, קימברלי וקלואי.

ולסיום, תעלומה ופתרונה. בעשורים קודמים נפוצה אגדה על ילדה מסתורית ששמה "אוחזת ענף עץ השקד". מקור השם הוא בשיר של יצחק שלו, אביו של מאיר שלו, אבל האם מדובר בילדה אמיתית? מסתבר שכן. בשנת 1976 הכינה ד"ר עידית גיל בימי נעוריה ככתבת במעריב לנוער כתבה על שמות מוזרים בישראל. בין היתר היא ביקרה בביתה של משפחה שלבנותיה שמות מיוחדים: משפחת אלעמי. היא שוחחה עם הבת הבכורה במשפחה, ניצת הדס. בת נוספת במשפחה היא שִלְהָב. במהלך השיחה סיפרה אם המשפחה שלבת אחרת במשפחה קוראים "אוחזת ענף עץ השקד", והיא נקראה כשם חיבה "צמרת". מיהי אותה ילדה? שמה הרשמי בישראל היום צמרת. במשפחה מכחישים שזה היה שמה של הילדה שבגרה מאז. האגדה בעינה נשארת, וכמו לכל אגדה, גם לה יש אחיזה כלשהי במציאות.

בטור הבא: שמות פרטיים בחברה הדתית ובעקבות אירועים בהיסטוריה של היישוב והמדינה

שמות גלובליים

Read Full Post »