אנו מציינים את סיומה של שנה אזרחית נוספת בתקופה שבה היו יותר מדי רעשים בארץ ובעולם. רבים חיפשו את השקט הפנימי במציאות הרועשת הזאת. נוסף על כך, החורף הגיע, מלווה ברעמים רועשים.
בעבר כתבתי כאן על הקשר בין השורשים רג"ש ורג"ז. מילונים אטימולוגיים משערים שגם השורש רע"ש קרוב לשני השורשים האלה בעברית ובשפות שמיות אחרות. השורש הזה קרוב גם לשורש רע"ד. בערבית הפועל 'רַעַשַׁ' פירושו 'רָעַד'.
הפועל רָעַשׁ מופיע במקרא במובן 'רָעַד'. פעמים רבות מסופר ש"הארץ רעשה", כלומר האדמה רעדה, למשל: "קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל; רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ" (תהלים עז יט). גם הפועל "רָגְזָה" בפסוק זה פירושו 'רעדה'.
הפועל נִרְעַשׁ (בבניין נפעל) מופיע פעם אחת במקרא, במובן 'נרעד, הזדעזע': "מִקּוֹל נִתְפְּשָׂה בָבֶל נִרְעֲשָׁה הָאָרֶץ וּזְעָקָה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע" (ירמיהו נ מו).
הפועל הִרְעִישׁ (בבניין הפעיל) מצוי במקרא בעיקר במובן 'הרעיד', לדוגמה: "הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת" (ישעיהו יד טז). גם הפועל "מַרְגִּיז" בפסוק זה משמש באותה משמעות.
בדומה לפעלים מהשורש רע"ש, שם העצם רַעַשׁ מופיע במקרא במובן של רעידה, ובייחוד רעידת אדמה, למשל: "וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל". (יחזקאל לח יט).
חלק מהפרשנים סבורים שהמילה 'רַעַשׁ' משמשת במובן 'שאון, קול חזק' בחלק מהמקומות שבהם היא מופיעה במקרא, בדומה למשמעותה בטקסטים בעברית שלאחר המקרא. ואילו נ"ה טור-סיני גורס אחרת בהערה לערך 'רַעַשׁ' במילון בן-יהודה. לדבריו, המילה 'רעש' כשלעצמה במקרא אינה משמשת במובן של "צעקה וקול". בכמה צירופי לשון במקרא מילה זו מופיעה בסמיכות למילה 'קול', כגון: "קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל" (יחזקאל ג יב; יג). בעקבות זאת, רק בתקופה שלאחר המקרא קיבלה מילה זו את המשמעות "שאון, המולה". לפי טור-סיני, פירוש הצירוף "קול רעש" הוא "קול שאון המלווה את הרעש", כלומר קול חזק הנלווה לרעידת אדמה. הצירוף הזה מופיע גם אצל הנביא נחום (פרק ג', פס' ב'): "קוֹל שׁוֹט וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן [=גלגל] וְסוּס דֹּהֵר וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה". לפי חלק מהפרשנים, "קול רעש אופן" הוא קול הרעידות של גלגלי המרכבה.
שם העצם 'רַעַשׁ' מופיע בהקשר של מרכבות סוסים גם בפסוק אחר במקרא: "מִקּוֹל שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת אַבִּירָיו מֵרַעַשׁ לְרִכְבּוֹ הֲמוֹן גַּלְגִּלָּיו" (ירמיהו מז ג). המילה "הֲמוֹן" בפסוק זה פירושה 'שאון, קול חזק'. יש המפרשים את המילה "מֵרַעַשׁ" בפסוק זה במובן הקול החזק של גלגלי המרכבות ופרסות הסוסים, ואילו אחרים גורסים שמילה זו מתארת את רעידתה של האדמה מתחת למרכבות השועטות. שמא ההקשרים השונים שבהם המילה 'רַעַשׁ' מופיעה במקרא מעידים על קשר בין קול חזק לבין ויברציות הנוצרות בקרקע שמתחת לגורמים מרעישים, כמו מרכבות סוסים.
שם העצם 'רַעַשׁ' מופיע במקרא גם בהקשר של מתח נפשי: "בֶּן אָדָם לַחְמְךָ בְּרַעַשׁ תֹּאכֵל וּמֵימֶיךָ בְּרׇגְזָה וּבִדְאָגָה תִּשְׁתֶּה". לפי חלק מהפרשנויות, פירוש המילה "בְּרַעַשׁ" בפסוק זה הוא 'ברעדה'.
בעברית שלאחר המקרא המילה 'רַעַשׁ' מצויה גם במובן של רעידה וגם במובן של קול חזק. בין היתר, כך נאמר בתפילת השחרית (שזמן חיבורה מיוחס לזמן חתימת המשנה): "והאופנים [מלאכים מסוג מסוים] וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים". במסכת אבות דרבי נתן, המיוחסת לתקופות שונות, נכתב: "כשירדתי למקום מצולה שמעתי קול רעש גדול שזה אמר לזה" (נוסח א, פרק ג).
גם לפעלים מהשורש רע"ש נוספו משמעויות חדשות בעברית הבתר-מקראית. הפעלים 'רָעַשׁ' ו'הרעיש' מופיעים בלשון הפיוט של תחילת ימי הביניים גם במובן של רעידה וגם במובן של השמעת קול חזק, לדוגמה: "רועשים ומרעישים כל מקולות מים" (אלעזר הקליר, שבעתות טל וגשם). הפועל 'הרעיש' משמש גם במקורות אחרים במובן 'הקים קול רעש', למשל: "כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל, הרעיש את העולם כולו על יושביו, שנאמר: 'קול ה' על המים אל הכבוד הרעים' (תהלים כט ג); כיון ששמעו אומות העולם את הקולות […]" (ספרי דברים לג ב).
הפועל 'נרעש' מופיע במובן מטפורי של 'נרגש ביותר, נפעם' בפיוט 'הנני העני ממעש', הנאמר בתפילות הימים הנוראים: "הנני העני מִמַּעַשׂ, נרעש ונפחד מפחד יושב תהילות ישראל". הפועל 'נרעַש' משמש כיום בלשון הספרות במשמעות 'נדהם, נסער, הזדעזע'. גם הפועל 'רָעַשׁ' משמש כיום במשמעות דומה, לדוגמה: "אחרי האירוע המזעזע רעשה הארץ". בפעלים אלה חל מעתק מטפורי ממשמעות של רעידה פיזית למשמעות של חוסר שקט וסערת רגשות.
בדומה לכך, הפועל 'הרעיש' משמש בימינו גם במובן 'הדהים, הסעיר, זעזע', לדוגמה: "הגילויים החדשים בפרשה הרעישו את הציבור ועוררו סערת רוחות." חֲדָשָׁה/ יְדִיעָה מַרְעִישָׁה היא ידיעה בלתי צפויה בעלת אופי דרמטי. צורת ההווה 'מרעיש' החלה לשמש במובן זה בעיתונות של תקופת תחיית העברית, במשמעות דומה למילה 'סנסציוני'. איתמר בן אב"י חידש את המילה מִרְעָשׁ כחלופה עברית למילה 'סנסציה' – ידיעה שתכליתה לעורר התרגשות והפתעה.
בלשון ימינו שם העצם 'רַעַשׁ' משמש גם במובן התרגשות רבה, סערת רוחות, מהומה רבתי, לדוגמה: "אם תיחשף המעילה יהיה רעש גדול." לעיתים מילה זו נאמרת גם בנימה ביקורתית על התרגשות בלתי מוצדקת, כמו בביטוי מָה (כָּל) הָרַעַשׁ?.
בעברית החדשה נוצר גם שם העצם רַעֲשָׁן, המציין גם אדם שנוטה להרעיש וגם צעצוע או כלי נגינה המשמיע רעש מיוחד, כמו הרעשן הידוע בפורים.
לחלק מהמילים מהשורש רע"ש נוסף בעברית החדשה גון משמעות חדש. התואר 'רועש' נאמר גם על צבעים, בגדים וכדומה במובן 'חזק או בולט מאוד', לדוגמה: "הסגנון של המעצבת מתאפיין בדוגמאות נועזות ובצבעים רועשים". התואר רַעֲשָׁנִי משמש בין היתר במובן 'שנועד למשוך תשומת לב, בוטה, גס', למשל: "סגנון לבוש ראוותני ורעשני". המשמעות הראשונית של התואר הזה, וגם של התואר 'צעקני', מציינת צליל חזק ולא נעים. שני התארים האלה מציינים באופן מטפורי גם מראה בולט שאינו בהכרח נעים. השם המופשט רַעֲשָׁנוּת משמש גם במובן של קולניות וגם במובן של בוטוּת או גסוּת.
הביטוי הִרְעִישׁ שָׁמַיִם וָאָרֶץ מבוסס על ביטוי מקראי דומה (חגי ב, פס' ו, כא), ופירושו בלשון ימינו הוא: לא נח ולא שקט כדי לקדם את ענייניו ולהשיג את מטרתו. באותה משמעות משמש גם הביטוי הִרְעִישׁ עוֹלָמוֹת, שמקורו בביטוי "הרעיש את העולם" בכתבי חז"ל ובלשון ימי הביניים.
למילה 'רַעַשׁ' יש גם משמעות טכנולוגית: אות מיותר ובלתי רצוי החודר למערכת תקשורת אלקטרונית או נוצר בה ומפריע לקליטת האותות המשודרים. בימינו גם הסחות הדעת מהמסכים השונים נתפסות כרעשי רקע המפריעים לנו להתרכז. בעידן של הודעות ה'פוש' מאפליקציות לדיווחי חדשות, כל כותרת קטנטנה הופכת ל'ידיעה מרעישה' בכל המובנים.
אסיים באיחולי ימים שקטים, שיישמע בהם רק רעש של חגיגות בזמנים טובים.
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 