בפעם הקודמת כתבתי כאן על השורש רג"ז. משורש זה נגזרו מילים רבות, גם במקרא וגם בעברית שלאחר המקרא. בפעם הקודמת עסקתי ברוב המילים המקראיות משורש זה, וכעת אבחן מילים נוספות. בין היתר, אעלה את החידה איך קיבלה ציפור שיר את שמה העברי דווקא מהשורש הזה.
כזכור, השורש רג"ז משמש במקרא במובן שונה מאשר בעברית החדשה. במקרא שורש זה מתאר בעיקר רעידה ופחד, ואולי גם רגשות סוערים נוספים. נוסף על המילים המקראיות שנדונו כאן בפעם שעברה, במקרא מופיעות עוד שתי מילים יחידאיות משורש זה. שם העצם רָגְזָה מופיע בפסוק "וּמֵימֶיךָ בְּרׇגְזָה וּבִדְאָגָה תִּשְׁתֶּה" (יחזקאל יב יח) במובן 'בחרדה', אולי גם במובן פיזי של רעידה. בעברית שלאחר המקרא החל השורש רג"ז לשמש בעיקר במובן של כעס, ובעקבות זאת גם המילה 'רוגזה' (המנוקדת גם 'רֻגְזָה') משמשת בימינו בעיקר במובן זה, למשל: "הפקיד השיב ברוגזה לשאלות הקהל".
התואר רַגָּז מופיע אף הוא כמילה יחידאית במקרא: "וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם [=בגולה] לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ" (דברים כח סה). נהוג לפרש את התואר הזה במובן 'דואג, חרד' ואולי גם במובן הפיזי 'רועד'.
הפועל נִרְגַּז בבניין נפעל מופיע במקורות מעטים בלשון ימי הביניים. בין היתר, הוא מופיע בספר יוסיפון, ספר היסטוריה שנתחבר במאה העשירית באיטליה: "וישאר המלך לבדו עם סריסיו ואנשי הבית ויהי הוא נרגז ונבהל [..] וישן [..] בפחד […]" (פרק ג', הכתיב במקור). במשפט זה הפועל 'נרגז' מופיע בהקשר של פחד. בלשון ימינו פועל זה משמש בעיקר בצורת ההווה נִרְגָּז במובן 'כעוס'. מצורת ההווה הזאת נגזרו שתי מילים נוספות בעברית החדשה: שם העצם המופשט נִרְגָּזוּת (כלומר כַּעַס, לדוגמה: "התקשינו לשכך את נרגזוּתו") ותואר הפועל נִרְגָּזוֹת (בכעס, באופן נרגז, למשל: "הם דיברו אליו נרגזוֹת").
הפועל הֻרְגַּז בבניין הופעל מופיע מעט בפיוטים בלשון ימי הביניים. בעברית החדשה הוא משמש כצורה הסבילה של הפועל 'הרגיז' במובן הכעיס. התואר מְרֻגָּז נגזר מצורת הבינוני בבניין פֻּעַל. הוא משמש בלשון ימינו במובן 'כועס' וגם מתאר התנהגות או הבעת פנים המביעות כעס.
התואר רָגוּז הוא צורת הבינוני הפעול של הפועל 'רָגַז' בבניין קל. תואר זה מופיע מעט בלשון ימי הביניים במובן 'מפוחד'. כיום הוא משמש בלשון ספרותית במובן 'כעוס'.
התואר רַגְזָן משמשהָחֵל מלשון חז"ל ועד ימינו, והוא מתאר את מי שנוטה להתרגז, שקל מאוד להרגיז אותו, נוח לכעוס. תואר זה מופיע גם בארמית שבתלמוד: "יְהֵי גְּבַר רַגְזָן" (שבת קנו ע"א); וגם בעברית, למשל: "רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותא" (קידושין מ ע"ב-מא ע"א), כלומר: האדם הרגזן אינו מצליח להשיג דבר מלבד רוגז חסר תועלת (לפי ביאור שטיינזלץ). באמרה זו מופיעה גם המילה הארמית 'רגזנותא', המקבילה למילה רַגְזָנוּת בעברית. המילה 'רגזנות' מופיעה אף היא בלשון חז"ל, לדוגמה: "כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות" (יבמות סד ע"א, הכתיב במקור).
בלשון ימי הביניים נוספו גם התואר רַגְזָנִי במובן 'כעסני, מלא כעס' והמילה הִתְרַגְּזוּת,שֵׁם הפעולה של הפועל 'התרגז'. המילה הַרְגָּזָה, שם הפעולה של הפועל 'הרגיז', מופיעה בפירוש רש"י לתלמוד (על סוכה נב ע"ב): "כלומר הוא עצמו גרם לו הרגזתו".
תארים רבים מהשורש רג"ז מופיעים באותה רשימת מילים נרדפות מורחבת, ביחד עם 'כעוס', 'עצבני' ועוד: 'רַגָּז', 'מרוגז', 'רגוז', 'רגזני', 'רגזן', ואחרון לא-חביב: התואר רוֹגֵז, צורת ההווה של הפועל 'רָגַז' בבניין קל.
התואר רָגִיז גם מתאר מישהו שנוטה לעצבנות יתר, בדומה לתארים האחרים משורש זה, וגם משמש במובן מיוחד בתחום הרפואה, כדי לתאר איברים מסוימים בגוף המגלים רגישות יתר לגירויים מסוימים (וגירויים אלה עלולים לפגוע בתפקודם). במשמעותו של תואר זה חל מעתק מטפורי מתחום הפסיכולוגיה והאופי האנושי לתחום הפיזיולוגיה: האיברים בגוף נתפסים כבעלי נטייה 'להתרגז' בקלות מגירויים מסוימים. זהו תרגום שאילה מהמונח irritable באנגלית, המשמש לתיאור איברים שונים בשמותיהן של תסמונות רפואיות (כגון Irritable Bowel Syndrome – תסמונת המעי הרגיז). המילה 'רגיז' עצמה היא חידוש של המילונאי ראובן אלקלעי, אבל ככל הנראה הוא חידש אותה במובן הכללי יותר, ולא במובן הרפואי.
וכעת לפתרון החידה: איך שם הציפור יַרְגָּזִי קשור לנושא?הסופר מנדלי מוכר ספרים (שלום יעקב אברמוביץ'), שהיה לו תפקיד חשוב בתחיית העברית, טבע את השם העברי הזה בספרו תולדות הטבע ב' (1867), תרגום של ספרי טבע גרמניים. הוא נתן את השם הזה למשפחת הציפורים הזאת בשל אופייה התוקפני, כפי שכתב בספרו: "והוא נרגן עז נפש ורגזן, אשר על כן קראתי את שמו 'ירגזי'" (עמ' 150).
כעת סיימנו את ההיכרות עם משפחת מילים הענפה וחמת המזג של השורש רג"ז.
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 