הנושא המעסיק היום חוקרי טבע ואקלים, היסטוריונים וכלכלנים הוא התחושה שנכסים רבים הולכים ונכחדים, עד כדי כך שהדבר מאיים על עתיד האנושות וכדור הארץ. לחשש הזה, המגובה בעובדות ובתחזיות, מצטרפים גם נכסי תרבות. שימור התרבות הוא חלק ממפעל עולמי וגם ישראלי, והוא מתבטא בתחומים שונים. אחד מהם הוא תחום השפה.
על פי הערכות שונות מדוברות היום בעולם כ-6500 שפות. כמחציתן מוגדרות "שפות בסכנת הכחדה", ויש תחזית שעד סוף המאה הנוכחית ייכחדו מחציתן. בראש רשימת המדינות שבהן דוברים שפות שבסכנת היעלמות נמצאות הודו (196), ארצות הברית (192) ואינדונזיה (147). באוסטרליה נותרו 145 שפות ילידים, מתוך 250 שדוברו בה לפני כמאה שנה.
חשוב לזכור שהתופעה אינה חדשה, שפות עתיקות רבות נכחדו לאורך ההיסטוריה. ההערכה היא שב-5000 שנות הציוויליזציה נכחדו כ-30,000 שפות. באזור שלנו, שבו התפתחה משפחת השפות השמיות, התרוצצו לפחות עשרות שפות שונות. רובן נכחדו, ביניהן שפות חשובות כמו אכדית ופיניקית, שפות שהותירו מיתולוגיות כתובות כמו האוגריתית והאבלאית ועוד. מהמשפחה נותרו חמש שפות: עברית, ערבית, ארמית בדיאלקטים שונים, אמהרית ומלטזית. יש מונים עוד שפות באתיופיה במשפחה.
שפות נכחדות משתי סיבות מרכזיות הכרוכות זו בזו. סיבה בולטת היא שפות מדינות הלאום, בחברה שבה מדינת לאום היא המודל המרכזי. המדינה משליטה את השפה הרשמית, שפת הלאום, והשימוש בשפות הקטנות בשטחה הולך ומצטמצם. לכך מצטרפת הגלובליזציה, המאיימת בדרכה אפילו על שפות הלאום, קל וחומר על השפות הקטנות.
מכאן ואילך התהליך העובר על שפות המועדות להיכחד שונה משפה לשפה. העיתונות מביאה מדי פעם סיפורים על שפות שיש להן דוברים מעטים בשבטים נידחים שגם הם הולכים ונכחדים. כאשר אחרון הדוברים הולך לעולמו השפה מתה.
באמזונס שבפרו נותרה עד לפני כמה שנים שפה שבה מדבר אדם אחד: שפת הטָאוּשִירוּ. בשיחה איתו הוא שכב על ערש דווי. הוא סיפר שהשבט ברח למעמקי היערות כדי להינצל מהשמדה. בסופו נותרו 15 אנשי שבט, שהוכרעו על ידי חיות טרף, נחשים ומחלות. בּוֹאָה סֶניור, הדוברת האחרונה של שפת בּוֹ שדוברה באיי אָנְדָמָאן שבאוקיינוס ההודי מתה בשנת 2010 בגיל 85. השפה נחשבת אחת השפות העתיקות בעולם. במדינה בשם דַלְמָטיה באזור הסרבי לחוף הים האֶגֶאי דוברה שפה המגשרת בין האיטלקית והרומנית. אחרון הדוברים בה, טואָנָה אודֶאינָה, נהרג בשנת 1898 בהתפוצצות מכרה.
לעיתים הדובר האחרון הוא גם פעיל בשימור השפה, בכך שהוא עובד עם בלשנים המתעדים אותה. מארי סמית ג'ונס, שנפטרה ב-2008, הייתה הדוברת האחרונה של שפת איאק שדוברה בשפך של נהר הנחושת באלסקה. מרי וילקוקס כתבה את מילון ווקומְני, שפה שבה דיברה, אחת מכ-130 שפות של האמריקאים הילידים. הדובר האחרון של שפת אוּבִּיק שדוברה בצפון הקווקז לאורך הים השחור, טֶבְקִיק אֶסֶנְק, מת בשנת 1992. גם הוא שיתף פעולה עם בלשנים בתיעוד השפה. שפת אוביק מתועדת בשיאי גינס כשפה עם מספר העיצורים הגדול בעולם. ב-2004 נפטרה יאנג הואני בגיל 98, ועימה הסתלקה מן העולם גם הנוּשוּ, שפה סודית המוכרת בפי נשים בלבד במרכז סין ובדרומה במאות השנים האחרונות, הכתב שלה נשמר באמצעות רקמה.
לצד השפות שנכחדו, שפות לא מעטות נלחמות על הישרדות באמצעים שונים. השפה הבסקית, שהיא השפה העתיקה ביותר באירופה, נקראת אֶוּסְקָארָה, אין שום ידיעה מהיכן צצה ואין לה קשר לשפות מוכרות אחרות. יש לה מכון אקדמי ומדברים בה 700,000 איש. היום היא מופיעה בשלטי רחוב, וניכרות בה גם השפעות של שפות אחרות כמו ספרדית. גם השפה הצ'רקסית, שמקורה בקווקז, נאבקת על חייה וגם על הכתב המיוחד שלה. דווקא בישראל היא שורדת ועוברת מדור לדור. ואילו קהיליית הילידים האמריקנים מיקמאק שבקנדה זכתה למנהיג, הצ'יף לרוי דני. הוא מבקש להפוך את שפת האזור שלו לשפה רשמית, שתופיע בתרגומים רשמיים ובשלטים.
אחת התופעות הנלוות להיכחדות השפות היא היכחדות הדיאלקטים, תת-השפות הגאוגרפיות. אירופה הייתה גן חיות לשוני של דיאלקטים, ההתעוררות הלאומית של המאה ה-19 הביאה להכחדה שיטתית שלהם. דווקא באיטליה יש עדיין קיום לדיאלקטים. לאיטלקים מאות דיאלקטים, המקור לכך הוא חלוקת איטליה למאות נסיכויות ומחוזות. רוב התושבים היו אנאלפביתים והמרחק בין הדיאלקטים היה רב עד כדי מעמד של שפות נפרדות. הצרפתים מאוד גאים בשפתם, אבל עד לפני זמן לא רב דיברו הצרפתים בעשרות שפות. חלק מהן חיות עדיין.
במצרים, שבה שולטת הערבית, יש עדיין שרידים לשפה הקופטית, שהיא השלב האחרון של שפת מצרים הקדומה. במאה ה-19 נעשו ניסיונות לחדש את השפה בכנסיות ובהדפסת כתבי הקודש מחדש בכתב הקופטי, אלא שבעקבות המהפכה במצרים ב-1952, שלה היו שותפים קופטים צעירים, שבו הערבית והכתב שלה להיות דומיננטיים. הקופטית קיימת כיום רק בחלק מספרי התפילה. כיום מלמדים את הילדים את השפה הקופטית מגיל צעיר.
בין השפות העומדות בסכנת הכחדה מצויות גם שפות יהודיות שונות. היידיש והלדינו עדיין זוכות לדוברים ולתיעוד, אבל שפות יהודיות אחרות הולכות ונעלמות. הרשימה כוללת ניבים נוספים של ארמית. ביניהן 'חולאול' שדוברה בקהילות יהודיות של יוצאי חבל כורדיסטן באיראן ולה כ-10 אלפים דוברים בישראל, 'לישניד' הנקראת גם 'לחלוח' של יהודי צפון-מזרח איראן, 'בֶּרְבֶּרית' של יהודי הרי האטלס במרוקו (כ-30 אלף), 'ג'והוריק' של היהודים הטאטים מאזור הרי הקווקז וטוניסאית יהודית. יהודי כורדיסטן נהגו לדבר בשפת 'נאש דידן', ניב של ארמית חדשה צפון-מזרחית.
השפה היחידה שהומצאה על ידי בלשן על שולחן כתיבה היא כידוע אספרנטו. לאספרנטו חוגי אוהדים בעולם, אבל היא לא הפכה לשפה נפוצה או שפת מדינה, פרט להזדמנות יחידה. בנקודה שבה נפגשים גבולותיהן של הולנד, בלגיה וגרמניה, התקיימה מדינונת בת 3.5 ק"מ מרובעים בשם אמיקֶייוּ, שבה הייתה אספרנטו השפה הרשמית. הניסיון הזה החזיק מעמד כעשר שנים, בראשית המאה העשרים.
שימור השפות נעשה באמצעות עבודת בלשנים מתעדים, וכן ספרות של סיפורי עם ופתגמים. האם יש צורך או טעם בשימור שפות נכחדות? אולי עדיף לשמור על פחות שפות ולוותר על אלה שכבר אין להן בסיס של דוברים? הנושא אינו חד משמעי. מצד אחד, שפות משמרות זהות תרבותית ואתנית, משמרות תיעוד היסטורי וגם מעידות של שונוּת בין חברות ובני אדם. מצד שני, שפות נבדלות מגבילות את הקהילה הדוברת ופוגעות בלכידות המדינה. הדילמה מעסיקה את דוברי השפות הקטנות עצמן. כך בשבט הנאוואחו, עם אינדיאני בארצות הברית, חוקת השבט קובעת שמנהיגו חייב לדבר את שפת השבט המסורתית. אחד מאנשיה שרץ למנהיגות והתקשה בשפה הילידית, טען שאי ידיעת האנגלית היא אחת הסיבות למצבו החמור של השבט – 50% אבטלה, בעוד מתחרהו המבוגר ממנו סבור ששימור מסורת הנאוואחו הכרחית. גם באלסקה נערך מאבק דומה. עשרות שנים התקיים מאבק ממוקד של הממשל האמריקני לחיסול השפות המקומיות. לאחר מאבק נגדי נחקק חוק לשימור השפות האלה.
מאבק הזוכה להצלחה חלקית הוא במשפחת הלשונות הקלטיות וביניהן הקורנית, שפה קלטית עתיקה הקרובה לברטונית, לוולשית ולאירית, שפתו של חצי האי קורנוול. היא חדלה להיות שפה חיה כבר במאה ה-17, ממשלת בריטניה והאיחוד האירופי תומכים בהחייאה של השפה. בשוודיה נפתח גן ילדים שבו מדברים בשריד האחרון שנותר מהנורדית הקדומה, שפת הוויקינגים, היא השפה האַלְפָאדָאלית. באוסטרליה מתקיים פרויקט של שימור חלק מ-250 השפות האבוריג'יניות, שבו נוטל חלק גם הבלשן הישראלי גלעד צוקרמן. הוא מנסה להעביר את פרויקט תחיית העברית, שהוא קורא לה היום 'ישראלית', לפרויקט האבוריג'יני.
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 