המלחמה הממושכת עוררה בנו רגשות סוערים. בשנה האחרונה שמענו סיפורים מרגשים. באופן כללי, רובנו נהיינו רגישים יותר. נבחן כאן את השורש רג"ש. שורש זה מופיע בכל שבעת הבניינים בעברית. אולי העובדה הזאת תרגש את חובבי הלשון.
השורש רג"ש מופיע בעברית המקראית בשלוש מילים יחידאיות, שלושתן בספר תהלים. הפועל רָגַשׁ בבניין קל מופיע בפסוק "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם [=עמים] וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ-רִיק" (תהלים ב א). רוב הפרשנים מפרשים את הפועל הזה במובן 'התקבצו, התקהלו'. יש גם המוסיפים 'התקהלו בחרדה או בהמולה', והמילונים ההיסטוריים תומכים בכך על סמך השוואה לשפות שמיות אחרות.
השורש רג"ש מופיע גם בארמית מקראית. הוא מופיע שלוש פעמים בספר דניאל פרק ו', בין היתר: "הַרְגִּשׁוּ עַל מַלְכָּא" (פס' ז), ובעברית: "התקבצו על המלך" (לפי פירוש רד"ק בספר השורשים). יש המפרשים "נחפזו והתקבצו", או "התקבצו בסערה". לפי הקו הפרשני הזה, ההקשר של הפועל בארמית מצביע על תנועה מהירה, שקשורה לבהלה ולהמולה. לדברי נ"ה טור-סיני (עורך הכרכים האחרונים של מילון בן-יהודה), משמעות הפועל הזה בארמית מקראית היא "חרד ונחפז ללכת", ויש לשורש הזה משמעות דומה בארמית סורית ובערבית. בערבית נגזר משורש זה הפועל 'רַגַ'שַׂ' שפירושו גם 'נע בחרדה' וגם 'רָעַם'.
המילה היחידאית השנייה משורש זה היא רִגְשָׁה, המופיעה בפסוק "תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים, מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהלים סד ג). פרשנים ומילונאים נוהגים לפרש את המילה הזאת במובן 'התקבצות הומה ורועשת [של רשעים]'. בתרגום הנביאים לארמית, הצירוף "הֲמוֹן מִצְרַיִם" (יחזקאל ל י) מתורגם למילה מהשורש רג"ש: "אִתְרְגוּשַׁת מִצְרַיִם". המילה 'המון' במקרא פירושה גם 'קהל גדול של אנשים' וגם 'רעש, שאון'. בארמית התלמודית הצירוף "קוֹל רִיגְשָׁא" (מגילה כט ע"א) פירושו "קול רעש".
המילה רֶגֶשׁ היא גם מילה יחידאית במקרא, והיא מופיעה בו במשמעות דומה לזו של המילה 'רִגְשָׁה': "וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי; אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ" (תהלים נה יד-טו). לפי מדרש חז"ל (סנהדרין ק"ו ע"ב), בפסוקים אלה דוד המלך פונה לאחיתופל, שהיה חברו הטוב ואחר כך בגד בו בזמן מרד אבשלום. חלק מהפרשנים פירשו את המילה 'ברגש' בפסוק זה במובן "בחבורה אחת" (ר' אברהם אבן עזרא, רד"ק), כלומר 'ביחד'. המילים 'רֶגֶשׁ' ו'רִגְשָׁה' משמשות בלשון ימי הביניים במובן 'רעש' בלבד, למשל : "כְּרֶגֶשׁ תופים, כְּרִגְשַׁת מתופפים" (אלעזר הקליר, קדושתות לסוכות).
בעברית החדשה הפועל 'רָגַשׁ' משמש בלשון הספרות במובן רָעַשׁ, סָעַר, הָמָה, למשל בשירתו של ביאליק: "תִּרְגַּשׁ תַּחַת שִׁמְשׁוֹ אֶרֶץ יְפֵה־פִיָּה" (מתי מדבר האחרונים). צורת ההווה 'רוגש' נאמרת על מקור מים שהוא לא שקט, סוער מעט, לדוגמה: "הים היום יהיה רוגש עד גבה גלי".
הפועל הִתְרַגֵּשׁ בבניין התפעל מופיע לראשונה באחת ממגילות מדבר יהודה, בהקשר של התקבצות וגלים סוערים: "וְעָלַי קְהִלַּת רשעים תתרגש. ויהמו כנחשולי ימים […]"; "ומשברי מים בהמון קולם ובהִתרַגשם […]" (מגילת ההודיות, הניקוד אינו במקור). בלשון חז"ל פועל זה בא בעיקר כחלק מהצירופים 'התרגש לבוא', 'התרגש ובא' כדי לציין צרות הבאות לפתע בהמון, לדוגמה: "ושאר פֻּרְעָנֻיּוֹת המתרגשות ובאות על הַצִּבור" (בבא קמא פ ע"ב). לפי מילונים היסטוריים, המשמעות המקורית של הפועל 'התרגש' בצירופים האלה היא 'הסתער, התפרץ'. צירוף זה מוכר כיום בעיקר מתפילת הדרך:" ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך ומכל מיני פורענויות המתרגשות לבוא לעולם".
לסיכום, המשמעות המקורית של השורש רג"ש קשורה בהתקבצות, בהמולה וברעש. לדעת חלק מהפרשנים ומהחוקרים, נלווית לכך משמעות של חרדה וסערה. במילון בן-יהודה, טור-סיני מקשר בין התפתחות המשמעויות של השורשים רג"ש והמ"ה: ממשמעות של רעש ושאון של אנשים רבים למשמעות של תחושה נפשית. המילה 'המון' מופיעה במקרא גם במובן תחושה נפשית, בביטוי "הֲמוֹן מֵעֶיךָ" (ישעיהו סג טו). מילה זו נגזרה מהשורש המ"י. מילה אחרת שנגזרה משורש זה מופיעה בביטוי "הָמוּ מֵעָיו (למישהו)" (ירמיהו לא יט) שפירושו התעורר בליבו רגש כלשהו (חיבה, חמלה וכד') כלפי מישהו. ראו גם כאן.
בלשון חז"ל הופיע לראשונה פועל מהשורש רג"ש במובן של תחושה נפשית. הפועל הִרְגִּישׁ מופיע בכתבי חז"ל בכמה משמעויות, בין היתר במובן הייתה לו תחושה (גופנית או נפשית).להלן דוגמה לשימוש במובן תחושה גופנית: "משל לעני, שהיה במדינה והיה עומד לפני המלך ולא הרגיש, כשנגעה המכה בגופו התחיל מרגיש" (שם טו י); ובמובן של תחושה נפשית: "כשם שהלב מרגיש בצרה שהוא מֵצֵר" (שם יט א). הפועל המקביל בארמית תלמודית משמש אף הוא במובן תחושה גופנית (בין היתר: שבת קכט ע"א).
בעברית החדשה המילה 'רֶגֶשׁ' החלה לשמש במובן תחושה נפשית, אמוציה. מילים אחרות מאותו שורש, כגון: 'התרגש', 'נרגש' ו'הרגשה', החלו לשמש אף הן בתחום הנפשי. המילה 'רִגְשָׁה' משמשת בלשון הספרות גם במובן 'שאון' וגם במובן 'סערת רוח'. צורת הריבוי של מילה זו היא רְגָשׁוֹת. שמא צורת ריבוי זו השפיעה על צורת הריבוי הרווחת כיום של המילה 'רֶגֶשׁ'. בלשון ימי הביניים צורת הריבוי הייתה 'רְגָשִׁים', ויש לה שרידים בצורת הנסמך רִגְשֵׁי, הרווחת בביטויים שונים (לצד צורת הנסמך רִגְשׁוֹת).
הפעלים רִגֵּשׁ בבניין פיעל ורֻגַּשׁ בבניין פוּעל מופיעים במקורות שונים בעברית ההיסטורית במשמעות שקשורה למובנים המקראיים של השורש רג"ש – התקבצות או רעש. בעברית החדשה גם הם משמשים בתחום התחושות הנפשיות. בבניין פוּעל רווחת בעיקר צורת ההווה מְרֻגָּשׁ.
לשורש רג"ש היו כמה גוני משמעות מקוריים, בין היתר של סערה והמולה. סערה משמשת כמטפורה למצב אמוציונלי טעון. מצבים אמוציונליים רבים מאופיינים גם בחוסר שקט פנימי. כל אלה מסבירים את המעתק הסמנטי שחל במשמעותו של שורש זה. במשמעותו המקורית הוא תיאר התקבצות של המון אדם, והיה בכך גוון קולקטיבי. כיום עדיין מדברים על 'רגשות הציבור', אך המושג 'רֶגֶשׁ' מתאר בעיקר תחושה פנימית אינדיבידואלית. לפי חלק מהפרשנויות, המשמעות המקורית הופיעה גם בקשר לתחושות שליליות כמו חרדה, ואילו במשמעות המודרנית המילה 'רגש' מתארת גם תחושות שליליות וגם תחושות חיוביות, כגון שמחה ואושר.
אולי הרגשתם שחסרות כאן עוד מילים מהשורש רג"ש, כגון: הֻרְגַּשׁ, ריגוש, רגיש, רגשי ועוד. המשך יבוא.
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 