Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘לאו’

מערכת המשפט עומדת בעין הסערה מאז הבחירות האחרונות. חלק ממנה מתרחש גם בזירה הלשונית, בפרשנויות השונות של מונחי יסוד כמו דמוקרטיה ודיקטטורה, חוק וחוקה, משילות וסבירות ועוד. ואולם, השפה המשפטית עצמה היא חטיבה לשונית מיוחדת, לשון השופטים ועורכי הדין. החוזים והחוקים כתובים ואף נשמעים רחוקים משפת בני אדם, ולעיתים קרובות בלי שאדם מן היישוב יכול להבין במה מדובר.

הספר "זאת ועו"ד" שיצא לפני מספר שנים על-ידי עורכי דין המתמחים בשפה המשפטית, רן לוסטיגמן ומיכל אהרוני, חושף את הייחודיות והמוזרות המסוימת של השפה הזו. בין היתר יש בה שימוש שהוא בלעדי לאנשי המשפט ולא יישמע בשום הקשר אחר. בטור הפעם מפגש עם חלק מהמילון המיוחד הזה והסברים בצידו, כולל חטיבה מיוחדת של מילים בארמית. בטור הבא נעבור מן המילים הבודדות למטבעות הלשון המיוחדות לאנשי משפט, מ'בסופו של יום' ועד 'דא עקא'. הדוגמאות מן השטח המשפטי.

בהינתן. מילת קישור במשמעות 'על סמך הנתון ש…', תרגום מאנגלית: given that. דוגמה: "בהינתן כי הנתבע הינו סוכן ביטוח שממנו מצופה למודעות רבה יותר”.

בלתי אם. אלא אם כן: "אישה, למשל, לא תקבל את הגט בלתי אם הובטח לה באורח חוקי ותקף". המקור מספר עמוס: "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ" (ג 3).

ברם. אבל, אולם, היישר מספר דניאל. אפילו בכפילות: 'ברם אולם'. עורכי דין מעדיפים באופן מובהק את 'ברם' על 'אבל' ועל 'אולם'.

הֵימֶנּוּ. ממנו, ישר מהתלמוד: "המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד הימנו".

ו/או. הסמל הלשוני של שפת המשפט, בעקבות אנגלית: and/or. אנשי משפט בכירים יוצאים נגד השימוש המופרז בביטוי. זה לא ממש עוזר.

זולת. למעט, אלא אם כן: "שום אדם זולת הבנק לא יוציא ולא יפיץ שטרי כסף".

חֲצֵרים. כל מה ששייך לאדם אבל אינו בתוך הבית והנחשב רשות היחיד בעיני החוק: "להורות בצו לאדם לאפשר לתופס נכסים כניסה לחצרים שהוא מחזיק בהם". צורת רבים הנבדלת מ'חצרות' הגנרי. אנגלית: premises.

חֵרֶף. למרות. המקור בתהלים (נ"ז 4): "יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה": "חרף ההליכים, המהלכים והתוצאות שתוארו לעיל מרהיב התובע עוז בנפשו ומגיש התביעה דנן…!" לשונאים טוענים שלמילה אין משמעות, גם בתנ"ך.

כבודו. פנייה לשופטים. הדיבור בגוף שלישי משקף כבוד בשפות רבות. בעקבות שפות אירופה, וגם שם של סדרת טלוויזיה מצליחה על שופט.

לֵילֵך. ללכת, בצורה המשנאית. גם 'לִיתֵן',לתת. כל עתירה לבג"ץ נפתחת במילים: "בית המשפט הנכבד מתבקש לצוות על המשיבה לבוא וליתן טעם מדוע…".          .

לכאורה. לפי הנראה, 'על פניו', 'כביכול'. הכסת"ח המשפטי. מכאן 'ראיות לכאורה', 'חשוד לכאורה'. השפה המשפטית יצרה גם שם תואר: לכאורי.

מְלינים. מתלוננים: "לאורך כל סיכומי התובע, מֵלין האחרון כי הנתבעת מנסה להשחיר את פניו”. 'נִילוֹנים' הם מי שמתלוננים עליהם.

מצינו. מצאנו, גילינו, הגרסה המשנאית.

מרשי. הלקוח שלי, כלומר, מי שהרשו לי לייצגם, נתנו לי ייפוי כוח: "מרשי לא גנב שום דבר, מרשי לא חטף אף אחד, מרשי לא חצה מעולם באור אדום, מרשי לא עבר אף חוק בספר החוקים חוץ מאחד, הוא רק רצח את אשתו וקבר אותה בגינה" (מתוך סדרת הטלוויזיה 'קצרים').

נפקוּת. תוצאה, תוקף או משמעות משפטית. בעקבות השורש הארמי נפ"ק שמשמעותו יצא.

סעד. עזרה שבית המשפט יכול לתת למי שפונה אליו, בדרך כלל במשפט האזרחי. יש 'סעד הצהרתי', 'סעד זמני', 'סעד למען הצדק', 'סעד מן היושר' ועוד ועוד. גם 'תרופה'.

עובר ל-. לפני, עד ל-: "שיעור שכרו של הנפגע עובר לתאונה"; "עובר לשוד”. שימוש מוזר שמקורו במשנה, במשמעות שונה במקצת.

עסקינן. שאנו עוסקים בו. ארמית. הפכה למילת פולחן כלל-ישראלית.

צריך ל-. נחוץ: "עם זאת הוא גם חיווה דעתו … בסוברו כי אין הדבר צריך לָעניין”.

ראובן, שמעון, לוי, לאה. שמות בני יעקב ואמם, המשמשים בפסקי דין לתיאור עובדות של סוגיה משפטית עקרונית מבלי לנקוב בשמות הצדדים, כדי להדגיש שמדובר בסוגיה כללית.

הארמית אהובה מאוד על משפטנים, ומעניקה להם תדמית משכילה ולחלופין פלצנית. היא מוגדרת 'הלטינית של המשפט הישראלי'. כמה דוגמאות.

אֲהָדָדֵי. זה את זה, זה כלפי זה: "ברם במידה ואינן מתיישבות אהדדי, נטענות הן לחילופין ככל שהעובדות הרלוונטיות אינן ידועות לתובע כהווייתן”. הבנתם?

אליבא ד-. לדעתו, על ליבו של: "אליבא דמתלונן, המערער ואחיו ירדו עם סכינים. אלות”. גם 'אליבא דכולי עלמא', לדעת כל העולם.

בְּגין. בגלל, בשל (ארמית). מילת הסיבה השכיחה ביותר במשפטית: "הנאשם נעצר בגין חשד לעבירה של התפרצות”.

גְּרָם. זה לא המשקל, אלאסיבה, גורם. נפוץ בצירופים "גְרַם מוות ברשלנות" ו"גְרַם הפרת חוזה”. המקור בארמית התלמודית.

דנא. הזה, הזו: גם 'דנן'.

ודוק. ויודגש, יש לשים לב. צורת ציווי של הפועל דק (דקדק). באתר האקדמיה ללשון העברית נכתב שלמילה יש שתי הגיות: ודֹק לצד ודוּק.

כִּדְבָעֵי. כראוי, כנדרש, כמו שצריך: "קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש קמא עליהן מלין המערער מבוססות כדבעי, ואין מקום להתערב בהן”.

לאו. במשפטית אין 'לא', רק 'לאו'. 'לאו טענה היא', 'דחף לאו בר-כיבוש', ועוד.

מוֹתָב. הרכב השופטים היושבים בדין. צורה ארמית של 'מושב'. 'מותב תְּלָתָא' הוא הרכב של שלושה שופטים.

סֵיפא. החלק האחרון של סעיף במסמך. רישא – החלק הראשון.

פלוגתא. מחלוקת: "אין המדובר באותה הפלוגתא, לא נתקיימה התדיינות ולא ניתן להם יומם”.

קַמָּא. הקודם, הראשון בתהליך משפטי מסוים. בעיקר 'בית המשפט קמא' ו'השופט קמא'.

ואחרונים חשובים: מונחי משפט המשמשים רק בשפה הזו.

אינוס. עבירת אונס במשפטית. השימוש במילה מבדיל אותה מ'אונס' במשמעות כפייה בכל עניין אחר.

בָּגיץ. על משקל 'שפיט' – עניין שאפשר לעתור בעניינו לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ). פרופ' דניאל פרידמן כתב: "לא הכול בגיץ, לא הכול חקיק”.

דַּיּוּת ראיות. ראיות מספיקות, די ראיות כדי להגיש כתב אישום או כדי להרשיע נאשם. בעקבות ספרות ימי הביניים.

האדם הסביר. אדם המייצג נורמת התנהגות מקובלת בחברה. תרגום שאילה מאנגלית: reasonable person.

הִלכת נחה. פסיקה הדוחה ערעור על פסיקה קודמת של בית משפט בערכאה נמוכה יותר, בעקבות הביטוי 'נחה דעתי'.

הֶשְתֵּק. אי-מתן אפשרות לגורם מסוים לטעון טענה או לפתוח בהליך. באנגלית: estoppel. מכאן 'השתק עילה', כשפרשה מסוימת נידונה והוכרעה, ו'השתק שיפוטי' – בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, אינו יכול להתכחש לטענתו ולטעון טענה הפוכה. עלה לכותרות בפרשיות אריה דרעי.

חָלוּט. סופי, מוחלט, שלא ניתן לערער עליו. מהשורש שהוליד את 'לחלוטין'.

לָקוּנָה. חסר בחוק או בכל עניין משפטי, הטעון השלמה.

מונח שסתום. מושג רחב וכללי כמו 'תום לב', 'תקנת הציבור', 'סביר' וכו'. המקור בגרמנית: Ventil Begriffe.

מתחם הסבירות. מונח שמשמש את בית המשפט כשהוא בוחן את סבירות החלטותיו של גוף שלטוני או ממשלתי. נושא במחלוקת בהפיכה המשפטית.

עָניש. שאפשר להעניש בגללו. על משקל אָכיף, בָּגיץ, שָפיט: "גם במקרה כגון דא, הניסיון לבצע את העבירה הינו עניש”.

עַרְכָּאָה. דרגה של בית משפט: 'ערכאה ראשונה', 'ערכאת ערעור'. זהו גם כינוי גנאי בפי יהודים לבתי המשפט של המדינה שבה הם ישבו, להבדיל מבתי הדין של הקהילה היהודית.

תלוי ועומד. טרם הוכרע. המקור בלשון חז"ל. לטינית: lis alibi pendens.

תשתית. בסיס להכרעה משפטית. 'תשתית ראייתית' היא מסכת הראיות שעל-פיהן בית המשפט מכריע. 'תשתית עובדתית' היא מסכת העובדות שרלוונטיות להכרעת בית המשפט. המקור מאנגלית: factual/evidential infrastructure.

בטור הבא: מטבעות הלשון האהובות על מערכת המשפט

Read Full Post »

בין העברית והארמית מתקיימים יחסי משפחה אינטימיים כבר 2,500 שנה לפחות. הרבה שפות שמיות התרוצצו באזורנו, אבל המפגש עם הארמית היה הפורה ביותר. הוא קיבל ביטוי כבר בכמה ספרים ופסוקים בתנ"ך, והגיע לקשר אמיץ, כמעט סימביוטי, במאות הראשונות לאחר הספירה שבהן נוצרו התלמודים והמדרשים. הארמית היתה שפת הדיבור של גולי בבל, והיא אף זכתה לשם חלופי מפתיע: עברית. במסכת גיטין נכתב: "גט שכתבו עברית ועדיו יוונית; (כתבו) יוונית – ועדיו עברית". הגט היה כתוב כידוע בארמית, ושפת הגולים היתה השפה היהודית, הנזכרת במקרא. השפה שאותה חידשנו בארצנו נקראת עברית החל מימי הביניים, אבל בתלמוד נזכר הביטוי 'לשון עברי': בתלמוד ירושלמי נכתב: "ארבעה לשונות נאים שישתמש בהם העולם, ואלו הם: לעז לזמר (לשירה), רומי (לטיני) לקרב, סורסי (ארמית) לאיליה (קינה), עברי לדיבור, ויש אומרים: אף אשורי לכתב". מפגש אהבה לוהט בין השפות נוצר ביצירות הקבלה.

מה נותר מן הארמית בשפה שאנו מדברים היום? הרבה. הרבה מאוד. הארמית נוכחת בכל פינה של העברית החדשה. היא נחשפת בחלון הראווה של המילים העבריות הלגיטימיות, ומבצבצת מכל פינות השפה במילים עבריות שמחדשי הלשון התאימו לעברית. חלק מן המילים שנדדו מהארמית לעברית כמות שהן נושאות את סימן ההיכר החד משמעי: הן נגמרות בא'. א' הארמית בסוף המילה משמשת כסימן היידוע ובתפקידים נוספים, אבל בשימוש העברי היא חלק אורגני של המילה. בראש חבורת המילים האלה צועדים בסך בני המשפחה, כיאה לשפה שהיא בת משפחה: אבא, אמא, סבא, סבתא, וגם סבא רבא וסבתא רבתא. סבא פירושו 'הזקן', והביטוי 'ישראל סבא' הוא כינוי ליעקב הזקן, שהפך סמל לעם ישראל כולו. לעיר כפר סבא, אגב, אין קשר לעניין.

לא כולם אהבו את הארמית. יוסף קלויזנר נלחם בה מלחמת חורמה כי היא סימלה עבורו את הגלות. המילונאי יהודה גור התלונן על ריבוי ה"ארמית שלא לצורך" על ידי "קרתנים המתקשטים במילים זרות", כמו 'מאידך' ו'אשתקד', וכן השימוש במילה 'ברם'. גור אף המציא פועל למשתמשי 'ברם': 'מבַרְמְמִים'. הביקורת הזו עשויה להתייחס למתווכים המובילים של הארמית הישירה אל העברית, הלא הם המשפטנים. הארמית מוגדרת  בחצי חיוך כ"לטינית של המשפטן העברי". וכך זרועה השפה המשפטית  מילים ארמיות שכמעט ואינן מופיעות בשום תחום שפה אחר. מקבץ דוגמיות: 'אליבא ד-' שפירושו על לִבו של, לדעתו, לפי דבריו: "אליבא דמתלונן, המערער ואחיו ירדו עם סכינים”. 'בְּגין' היא מילת הסיבה השכיחה ביותר במשפטית. וכך ברם, גופא, גרידא, דנא ודנן, שפירושן דומה: זה או זאת. במשפטית מעדיפים את 'לאו' על 'לא', כמו בביטויים "לאו טענה היא" או "דחף לאו בר-כיבוש". לכל עניין יש 'רישא' ויש גם 'סיפא', פתיחה וסיום. את הערעור מציגים ב"בית משפט קמא", שהוא הערכאה הקודמת לערעור.

לצד סבא ואמא צועדות בחבורת סיומי א' גם משכנתא (בעברית: המשכון), פלוגתא (המחלוקת), דווקא (הדיוק), אדרבא (על פי הרב) ואחרות. אלא שכאן זכו מילים ארמיות בנקבה, בסיומת 'תא', לגזירה מדאורייתא דאקדמיא: יש לכתוב אותן עם ה' מסיימת במקום א': משכנתה, פלוגתה, שאילתה ועוד. למרבה המזל הגזירה לא נפלה על סבתא.

לא מעט מילים ארמיות המסתיימות בא' איבדו אותה בעברית החדשה עוד לפני גזירות המתקנים, והן נשמעות לנו עבריות לחלוטין. כאלה הן המילים יוקרה, כנופיה, טרחה, דוושה, מהדורה, מחווה, יממה ועוד. אמצעי גיור אחר הוא ההטעמה. הארמית מקובלת כשפה מלעילית, אך ההגייה העברית התקנית מבקשת להגות את מילותיה במלרע, כמו במילים הנפוצות 'דווקא' ו'לגמרי'. בשני המקרים האלה משמרת שפת הדיבור את המלעיל הארמי, והשפה התקנית  את המלרע העברי. המילה 'חבריא', החבורה, שאף זכתה לשימוש ייחודי בקבלה, נכתבת בעברית תקינה 'חבריה', ונהגית במלרע, אך בשיר "יה ירח" היא מושרת במלעיל.

לצד קבוצת א' מסיימת מלאה השפה שלנו מילים ארמיות לכל דבר שאין להן אפילו תו מזהה. כך המילה 'עידן', בעקבות הביטוי בספר דניאל 'עידן ופלג עידן'. 'אתר' היא  מילה ארמית המופיעה פעמיים בתנ"ך, ופירושה מקום. לצידה גם הצורה הארמית הקלסית 'אתרא'. 'גוץ' היא מילה ארמית תלמודית שפירושה קצר. בטקסט בלשון חכמים נכתב שהקב"ה קובע כמעט את כל המאפיינים של הרך הנולד בעודו טיפה: "אם חלש יהיה או גיבור, אם זכר אם נקבה, אם עשיר אם עני, אם נאה אם מכוער, אם ארוך אם גוץ, אבל אם צדיק אם רשע אינו גוזר". עַתִּיק היא מילה ארמית המופיעה בספר דניאל: עַתִּיק יוֹמַיָּא. אַלִּים היא מילה ארמית לכל דבר, כמו בביטוי "כל דאלים גבר" – כל מי שיש לו כוח מנצח. על פי כמה חוקרים שורש המילה, אל"ם, הוא גלגול של על"ם, והוא קשר לעלומים ומכאן לכוחו של האדם הצעיר.

מילים רבות חודשו על בסיס הארמית. כך זכינו לשאוב מן הארמית  'אלונקה' מן המילה התלמודית-ארמית 'אלונקי', המופיעה במסכת ביצה. שם משתמשים באלונקה כדי להעביר זקן המתקשה בהליכה ממקום למקום. 'כספתא', ארגז להנחת כספים, הפך ל'כספת'. 'זוודא', היא צידה, שימשה השראה ל'מזוודה'. "יומא דמפגרי", יום חופש, שימש השראה לפגרה. 'אהדדי' הולידה את שם התואר 'הדדי' ואת המונח 'הדדיות'. 'אילנא' הפכה לאילן, 'כרישא' לכריש, 'נברשתא' לנברשת, 'נשוורא' בתיווכו של ביאליק לנשורת. 'אבזרי', מה ששיך לדבר מה, הפך לאבזר. 'דיילא', מילת ארמית שמקורה יווני במשמעות משרת או עבד עלתה לשרת במטוסים באמצעות חידושו של בן יהודה  'דייל'. בתלמוד הירושלמי מופיעות המילים 'שרברובי' ו'שרברובותא'. במילון התלמודי של ברוך קרוא נכתב שפירוש המילה הוא חוֹם. תרגום מקובל אחר הוא שהכוונה לצינור, ומכאן נולדה המילה העברית החדשה שרברב. את המילה 'פגז' חידש המילונאי הצבאי אברהם עקביה בעקבות המילה הארמית 'פגוזא', המופיעה בתרגום יונתן ליחזקאל כו 9, כתרגום למילה הנדירה 'קֹבֶל' שהיא כלי נשק קדום, ככל הנראה איל ברזל, וזאת בצורת הנטייה 'פגוזוהי.'

לצד ההתאמות נהגו מחדשי העברית להשתמש בשורשים ארמיים, לספח אותם לעברית וליצור מילים עבריות לכל דבר. כך המילה 'ארקא' שפירושה ארץ בירמיהו הפכה למילה הארקה באמצעות שורש אר"ק, ומשמשת לענייני חשמל. בן יהודה גזר משורשים ארמיים את המילים אדיש וגמיש. חקל, חקלאה וחקליתא הארמיות שפירושן שדה שימשו בסיס לחקלאות בת ימינו. שג"ר הוא שורש תלמודי בהשפעה ארמית, והוא נקשר לשליחה בבניינים שונים: שָגַר, שיגר, שוגר, השגיר ועוד. התיבונים יצרו במשמעות זו את המונח 'שגרה' במסגרת הצירוף 'שגרת הלשון', וכך נשתגר השימוש הזה היום.

ברשומה הבאה: איך מככבת הארמית בצירופי לשון

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית,   http://www.ruvik.co.il

%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%90-%d7%93%d7%9e%d7%a9%d7%9b%d7%a0%d7%aa%d7%90-%d7%9c%d7%90%d7%95-%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%90

Read Full Post »