בפעם הקודמת עסקתי במילה 'תשובה' ובפעלים שָׁב והֵשִׁיב. בסוף המאמר כתבתי שאשוב ואדון במשמעויות נוספות של השורש שו"ב. אציג גם את מקורותיהם של כמה ביטויים המכילים את הפעלים האלה.
במקרא הפועל שָׁב מופיע לעיתים לפני פעלים אחרים כדי לציין חזרה על פעולה כלשהי, למשל: "אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ" (בראשית ל לא), כלומר: אחזור לרעות את צאנך. לעיתים מופיעה ו' ההיפוך לפני הפועל השני: "וַיָּשׇׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים אַחֵר" (מלכים ב, א יא). כיום מוכר לנו השימוש הזה בפועל 'שב' רק לפני ו' החיבור, לדוגמה: "המשטרה שבה וקראה לציבור לגלות ערנות".
בלשון חז"ל החל לשמש השורש חז"ר כשורש נרדף לשורש שו"ב. במקביל הופיעה מילה נוספת שנגזרה בעקיפין משורש זה – תואר הפועל שׁוּב (כלומר עוד פעם), לדוגמה: "ושוב נכנסו זקינים לעליה ביבנה" (ירושלמי, סוטה ט טז, הכתיב במקור). מילה זו מבוססת על המילה המקבילה בארמית – 'תּוּב'. השורש תו"ב בארמית ובשפות שמיות אחרות מקביל לשורש שו"ב בעברית. בערבית הפועל תַ'אבַּ מקביל לפועל 'שָב' בעברית.
כאשר תואר הפועל 'שוב' מופיע אחרי מילת שלילה, פירושו מכאן ואילך לא, מאותו רגע והלאה לא, כבר לא, למשל: "כֵּיוָן שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא, שוב אינו חוטא" (יומא לח ע"ב).
בלשון המקרא מופיעים ביטויים נוספים המכילים את הפועל 'שָב' ונתגלגלו ללשון ימינו. הביטוי עוֹבֵר וָשָׁב, כלומר עובר אורח, מופיע פעם אחת בספר יחזקאל (לה, ז): "וְנָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר לְשִׁמְמָה וּשְׁמָמָה וְהִכְרַתִּי מִמֶּנּוּ עֹבֵר וָשָׁב" ופעמיים נוספות בספר זכריה (ז, יד; ט, ח). בימינו נהוג להשתמש בעיקר בצורת הריבוי 'עוברים ושבים'.
בסיפור המבול נכתב: "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב" (בראשית ח ג). נהוג לפרש את הצירוף הזה כ"מעט מעט" (לפי פירוש רד"ק), או כ'עוד ועוד'. בעברית החדשה קיבל צירוף זה משמעות של הליכה בשני כיוונים מנוגדים, לכאן ולשם או למקום היעד ובחזרה.
בחזון המרכבה בספר יחזקאל (א, יד) נכתב: "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק". הצורה "רָצוֹא" נגזרה מהפועל 'רץ', ופירוש הביטוי הזה הוא הלוך וחזור (בתנועת ריצה), אנה ואנה במהירות. בספר משלי נאמר: "אַל-תֹּאמַר לרעיך (קרי: לְרֵעֲךָ) לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן, וְיֵשׁ אִתָּךְ" (משלי ג כח), כלומר: אם רעך מבקש ממך משהו שיש לך לתת לו, אל תגיד לו שילך וישוב למחרת. בעקבות זאת נוצר הביטוי דָּחָה אוֹתוֹ בְּלֵךְ וָשׁוּב – התחמק והשתמט בתירוצים שונים ממתן תשובה, ממילוי התחייבות וכדומה.
המילה שְׁבוּת מופיעה במקרא תמיד לאחר הפעלים 'שב' או 'השיב', למשל: "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ" (דברים ל ג); "וַהֲשִׁבֹתִי אֶת שְׁבוּת יְהוּדָה וְאֵת שְׁבוּת יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו לג ז). פרשנים ומילונאים נחלקו ביניהם בשאלה אם מילה זו נגזרת מהשורש שו"ב לפי משמעותה, או מהשורש שב"י/ה לפי צורתה (כמו המילה 'פְּדוּת' מהשורש פד"י/ה). נ"ה טור-סיני, עורך הכרכים האחרונים של מילון בן-יהודה, גרס כי הצורה 'שבות' היא תוספת לשם הדגשה לפעלים 'שב/השיב', כמו 'הָלוֹךְ הָלַךְ'. כך או כך, המילה 'שבות' הפכה למילה נרדפת ל'שִיבה', וכיום היא מוכרת לנו גם משמו של חֹק הַשְּׁבוּת.
במקרא מופיע גם הצירוף מֵשִׁיב נֶפֶשׁ, בין היתר: "מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי" (איכה א טז); "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ" (תהלים יט ח). פירוש הצירוף הזה הוא 'מרענן, מְחַיֶּה, מעודד'. בדומה לכך, במקרא מצוי גם הצירוף שׁוֹבֵב אֶת נַפְשׁוֹ: "נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ" (תהלים כג ג). לצירוף מקראי זה יש פרשנויות שונות, אך לפי חלקן הוא משמש באותה משמעות כמו 'השיב את נפשי'. הפועל שׁוֹבֵב נגזר מהשורש שו"ב בבניין פיעל (במשקל המיוחד פּוֹלֵל), והוא מופיע במקרא, בין היתר, באותה משמעות כמו 'השיב' (למשל: ירמיהו נ יט). לא ברור אם יש קשר בין השורש שו"ב במשמעויות אלה לבין המילה 'שוֹבָב'.
בעקבות הכתוב "לֹא-יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי" (איוב ט יח) נוצר הביטוי הֵשִׁיב רוּחַ במובן 'התאושש, אסף כוח'. על שמשון הגיבור מסופר: "וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי" (שופטים טו יט). זה מקורו של הביטוי שָׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ, שפירושו אף הוא 'התאושש'. בלשון חז"ל נוסף הביטוי הֵשִׁיב דַּעְתּוֹ (של מישהו) – גרם לו הנאה; הרגיע אותו, לדוגמה:"שלושה משיבין דעתו של אדם, אלו הן: קול ומראה וריח" (ברכות נז ע"ב).
בלשון חז"ל נגזר מהפועל 'השיב' שם הפעולה הֲשָׁבָה, בין היתר במונח הֲשָׁבַת אֲבֵדָה (למשל: בבא מציעא לא ע"א). המילה הִשָּׁבוֹן נוצרה בלשון חז"ל מאותו שורש במובן השבת דבר מה לבעליו, למשל: "זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון" (בבא מציעא נח ב). כיום יש לה משמעות מיוחדת בתחום המיסים.
המילה מָשׁוֹב מופיעה לראשונה במגילות מדבר יהודה, בין היתר: "ואחר יתקעו להם הכוהנים בחצוצרות המשוב" (מגילת מלחמת בני אור בבני חושך). מילה זו זכתה לעדנה בעברית החדשה, כאשר נקבעה כחלופה בתחומים שונים למונח הלועזי feedback.
בעברית החדשה נוצרה המילה שִׁיּוּב במובן תהליך של השבה למצב קודם, שימוש חוזר או התמלאות מחדש של משאבי טבע, אנרגיה וכדומה, לדוגמה: שיוב מי תהום.
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 