לפני כמה חודשים נפל דבר בעולם: הושקה גרסה מתקדמת ונגישה לכל דורש של תוכנת הבינה המלאכותית המשוכללת ChatGPT. השקה זו עוררה שאלות פילוסופיות ומעשיות בתחומים רבים. לא אעסוק כאן בשאלות אלה, אך אבחן את מקורה של המילה בִּינָה ואתבונן גם במילים אחרות שנגזרו מאותו שורש.
המילה 'בינה' משמשת במקרא, כמו בימינו, במובן 'שכל, חוכמה', למשל: "קְנֵה חׇכְמָה, קְנֵה בִינָה" (משלי ד ה); "אַךְ יִתֶּן לְךָ ה' שֵׂכֶל וּבִינָה" (דברי הימים א, כב יב). בעשורים האחרונים החלה מילה זו לשמש כחלופה ל'אינטליגנציה' בצירוף בינה מלאכותית – תרגום של Artificial Intelligence.
המילה 'בינה' נגזרה מהשורש בי"ן. יש המקשרים בין שורש זה למילת היחס בֵּין, שהרי כדי לתפוס משהו בשכל יש להבחין בינו לבין דברים אחרים. בתלמוד (ברכות ס, ע"ב) נקבעה הברכה הנאמרת בתפילת שחרית "ברוך אשר נתן לשכוי [=לתרנגול] בינה להבחין בין יום ובין לילה", לפי הכתוב "מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה" (איוב לח לו). שורש דומה מצוי גם בשפות שמיות אחרות. בין היתר, בערבית הפועל 'בַּאנַ' משמש במובן 'היה ברור ומובחן'.
משורש זה נגזרו כמה פעלים מקראיים. צורת העתיד 'אבין' וצורות דומות מופיעות כמה פעמים במקרא במשמעות של ראייה, לדוגמה: "הֵן יַעֲבֹר עָלַי וְלֹא אֶרְאֶה, וְיַחֲלֹף וְלֹא-אָבִין לוֹ" (שם ט יא). צורה זו נראית כנטיית העתיד של בניין הפעיל, אך יש המנתחים אותה כנטיית העתיד של הפועל בָּן בבניין קל (בדומה לנטיות העתיד 'יָשִׁיר' מן הפועל 'שָׁר' ו'יָשִׂים' מן הפועל 'שָׂם'). צורת עתיד מקוצרת דומה מופיעה בהקשר של תפיסה בחוש השמיעה: "הֶן כֹּל רָאֲתָה עֵינִי, שָׁמְעָה אׇזְנִי וַתָּבֶן לָהּ" (שם יג א). במקומות אחרים במקרא מופיעות צורות עתיד מהשורש בי"ן בעיקר במשמעות של תפיסה שכלית וידיעה, למשל: "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ" (תהלים פב ה); "וְאָבִינָה מַה יֹּאמַר לִי" (איוב כג ה). במשמעות זו משמש הפועל 'בָּן' בעבר, לדוגמה: "אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי, בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק" (תהלים קלט ב).
לדעת חלק מהחוקרים, הפועל הֵבִין בבניין הפעיל נגזר מצורת העתיד בבניין קל. פועל זה משמש במקרא בעיקר במשמעות של תפיסה שכלית, כמו בימינו, למשל: "וְדָנִיֵּאל הֵבִין בְּכׇל חָזוֹן וַחֲלֹמוֹת" (דניאל א יז). פועל זה מופיע פעם אחת גם במובן 'הסתכל': "וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין וְהִנֵּה צְפִיר הָעִזִּים [=הַתַּיִשׁ] בָּא מִן הַמַּעֲרָב" (שם ח ה); ופעם אחרת – במובן 'הבחין', בתפילתו של שלמה המלך: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע" (מלכים א ג ט). ההקשר של הפסוק הזה תומך בהשערה בדבר הקשר האטימולוגי בין המילים 'הבין' ו'בינה' למילת היחס 'בֵּין'. במקרא מצוי גם היסוד לצירוף 'מבין במשהו' במובן 'בקי או מוכשר בדבר מה': "וְהַלְוִיִּם כׇּל מֵבִין בִּכְלֵי שִׁיר" (דברי הימים ב, לד יב), כלומר כל מי שיודע לשיר ולנגן. הפועל 'הבין' משמש במקרא גם במשמעות 'הסביר, הורה, גרם שמישהו יבין דבר מה', לדוגמה: "אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה" (ישעיהו כח ט).
משורש זה נגזר הפועל נָבוֹן בבניין נפעל. פועל זה מופיע בנטיית עבר רק פעם אחת במקרא: "וּבְחׇכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי" (שם י יג), כלומר: 'נעשיתי חכם, הבנתי'. בשאר הפעמים הוא מופיע בצורת ההווה 'נבון' באותה משמעות כמו בימינו, כמילה נרדפת ל'חכם', למשל: "יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח, וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה" (משלי א ה).
הפועל הִתְבּוֹנֵן בבניין התפעל משמש במקרא בעיקר באותה משמעות כמו בימינו – הסתכל בתשומת לב, לדוגמה: "רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ" (ישעיהו יד טז). פועל זה מופיע במקרא גם במשמעות 'הבין', למשל: "בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ בִּינָה" (ירמיהו כג כ), כלומר: תבינו את דברי הנבואה. מהשורש בי"ן נגזרו אפוא גם מילים המתארות ראייה וגם מילים המתארות תפיסה שכלית. בעבר ניתחתי כאן את הקשר הסמנטי בין ראייה להבנה.
בלשון המקרא נגזר מהשורש בי"ן גם שם העצם תְּבוּנָה, שמשמעותו נרדפת לזו של המילה 'בינה', לדוגמה: "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחׇכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכׇל מְלָאכָה" (שמות לא ג). בעקבות הפסוק "בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב, וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ" (משלי יא יב) נוצר הביטוי המליצי אִישׁ תְּבוּנוֹת – אדם נבון ובר דעת. לימים נגזרו ממילה זו התארים תְּבוּנִי וכן תְּבוּנָתִי.
המילה הֲבָנָה, שם הפעולה של 'הבין', הופיעה לראשונה בלשון ימי הביניים, בין היתר בתרגום ספר הכוזרי ליהודה הלוי בידי יהודה אבן תיבון: "וזה מתועלת הברכות למי שהוא רגיל בהם בכוונה והבנה" (מאמר ג, סימן יז). באותה תקופה בערך נגזר גם הפועל הוּבַן, צורת הסביל של 'הבין', למשל: "ולא יובן עד שיגיע אל מְחַדֵּש קדמון" (שם, מאמר ה, סימן ד). התואר מוּבָן הוא צורת ההווה של פועל זה. צורה זו משמשת גם כשם עצם שפירושו 'משמעות (של מילה)'. גם שימוש זה החל בימי הביניים, בין היתר בפירוש ר' יצחק אברבנאל למקרא: "כי שני המובנים יכלול זה המאמר" (על שופטים יג טז).
וכמובן, אי-אפשר שלא להזכיר את המילה כַּמּוּבָן, שהחלה לשמש בתקופת תחיית העברית החדשה במאה ה-19.
המונח האנגלי insight משמש בפסיכולוגיה במשמעות הבנה נפשית עמוקה או תפיסה אינטואיטיבית. מילה אנגלית זו משקפת אף היא את הקשר הסמנטי בין הבנה לראייה, שהרי היא מכילה את המילה sight ('ראייה'). תחילה הציעה האקדמיה ללשון את המילה בּוֹנְנוּת כחלופה עברית למונח זה, אך בשפה המקצועית רווחה המילה תּוֹבָנָה. ככל הנראה, מילה זו מבוססת על צורת כתיב המופיעה במקרא לצד צורת קְרֵי שהיא נטייה של המילה 'תבונה': ”בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם ובתובנתו [וּבִתְבוּנָתוֹ] מָחַץ רָהַב“ (איוב כו יב). השימוש בצורה 'תובנה' עורר התנגדות מצד מדקדקים, כיוון שצורה זו אינה מתאימה לגזרת נחי ע"ו/י, שאליה משתייך השורש בי"ן. למרות זאת, לימים החליטה האקדמיה לאשר את השימוש במילה 'תובנה' כחלופה ל'אינסייט'. המילה 'בוננות' לא נשארה מיותמת והוחלט שהיא תהיה החלופה העברית ל'מדיטציה'. כמו כן נקבעה החלופה בּוֹנָן ל'מודֵט'.
כרגיל, אשמח לקבל בתגובות עוד תובנות או שאלות על עניינים לא מובנים.
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 