לקראת פורים אוזני ההמן חוזרות למאפיות, ונשאלת השאלה על המילה 'אוזן' בכלל ועל מקור שמו של המאפה הזה בפרט. שמו של איבר השמיעה מופיע גם בביטויים רבים אחרים, ומעלה סוגיות לשוניות מעניינות.
ככל הנראה, המילה 'המן' בשם המאפה נגזרה ממילה דומה ביידיש ובגרמנית ('מאן' או mon) שפירושה 'פרג', שכן במקור היה המאפה הזה ממולא בפרג. ואילו המילה 'אוזן' קשורה לצורתו דמוית האוזן של המאפה. יש המקשרים את מקור השם הזה גם לסוג אחר של עוגיות דמויות אוזניים, שהיה מוכר בקהילות היהודיות בספרד ובאיטליה.
שם האיבר 'אוזן' נגזר מהשורש אז"ן. המילים המקבילות בשפות שמיות אחרות הן 'אֻדְ'ן' בערבית ו'אֻדְנָא' בארמית. מן ההשוואה לשפות אלה עולה כי השורש הזה אינו קשור מבחינה אטימולוגית לשורש המילה 'מאזניים' (ולמילים שמשמעותן קרובה, כגון 'איזון'), המקביל לשורש וז"ן בערבית.
מהמילה 'אוזן' נגזר הפועל הֶאֱזִין. פועל זה משמש במקרא, כמו בימינו, במובן 'הקשיב, שמע בתשומת לב', למשל: "שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ" (הושע ה א). בדומה לפועל 'שמע', כפי שכתבתי כאן בעבר, הפועל 'האזין' משמש אף הוא במקרא גם במובן 'ציית': "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל י"י אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו" (שמות טו כו). בלשון חז"ל נגזר מפועל זה שם הפעולה הַאֲזָנָה (מדרש ספרֵי על דברים לב א).
בעברית החדשה הפועל 'האזין' משמש בהקשר של שמיעת שידורי רדיו. מַאֲזִינִים ומאזינות הם אלה המרכיבים את הקהל של תוכניות רדיו, הרצאות והסכתים (פודקסטים). פועל זה ושם הפעולה 'האזנה' קיבלו משמעות נוספת של ציתות והקשבה בסתר. כיום, אם אנחנו לא שדרנים ברדיו, נעדיף שיקשיבו לנו, ולא שיאזינו לנו.
בלשון חז"ל החלו המילים 'אוזן' ו'אוזניים' לשמש גם במובן 'ידית מעוגלת דמוית אוזן של כלי, שבעזרתה אפשר לאחוז בו', לדוגמה: "כדי לעשות אוזן לסל" (שבת עח ע"ב). בלשון ימינו מדברים על 'אוזן' של כוס או ספל.
המילה 'אוזן' מופיעה בביטויים רבים, החל מלשון המקרא ועד ימינו. הביטוי הִטָּה אֹזֶן פירושו 'הקשיב', למשל בפנייה אל האל: "תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי, הַטֵּה אׇזְנְךָ לְרִנָּתִי" (תהלים פח ג). במקרא נטבע גם הביטוי כָּרָה אֹזֶן, בעקבות דבריו של דוד המלך לאל: "אׇזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי" (תהלים מ ז), כלומר: 'כרית את אוזניי'. רש"י מפרש כך את הצירוף הזה: עשית את אוזניי "חלולות לשמוע". לפי פירוש זה, האל כרה (חפר) באוזניו של דוד ופתח אותן דוד כדי שישמע טוב יותר. כיום ביטוי זה משמש באותה משמעות כמו 'היטה אוזן'. בלשון ימינו משמש גם הביטוי אָזְנָיו כְּרוּיוֹת (או אוזנו כרויה).
ביטוי אחר נוצר מתפילה אחרת המופיעה במקרא: "תְּהִי נָא אׇזְנְךָ־קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל־תְּפִלַּת עַבְדְּךָ" (נחמיה א ו). כיום הביטוי אֹזֶן קַשֶּׁבֶת פירושו תשומת לב אוהדת. כל הביטויים הנזכרים לעיל מתארים את שיפור יכולת ההקשבה לזולת כדי לעזור לו או למלא אחר הוראותיו. במקרא נוצר גם ביטוי שמשמעותו הפוכה, והוא מציין חוסר נכונות להקשיב למצוקת הזולת: אָטַם (אֶת) אָזְנוֹ – לא רצה לשמוע, התעלם, לדוגמה: "אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל, גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה" (משלי כא יג). בעקבות הביטוי המטפורי הזה נוצר בעברית החדשה הצירוף אַטְמֵי אָזְנַיִם לציון הפקקים המשמשים ל'סגירת' האוזניים.
במקרא מופיע גם הביטוי הפועלי 'גָּלָה את אוזנו', למשל: "וַ-ה' גָּלָה אֶת־אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא־שָׁאוּל לֵאמֹר" (שמואל א ט טו). בלשון ימינו ביטוי זה משמש בצורה גִּלָּה אֶת אָזְנוֹ – 'סיפר לו דבר שלא היה ידוע (ובייחוד דבר סוד)'.
הביטוי כָּבְדָה אָזְנוֹ מופיע במקרא במובןלקה בשמיעתו: "הֵן לֹא קָצְרָה יַד ה' מֵהוֹשִׁיעַ וְלֹא כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ" (ישעיהו נט א). בעברית החדשה נגזר מביטוי זה הצירוף כְּבַד אֹזֶן, חלופה מליצית לביטוי 'כבד שמיעה'.
במקום אחר במקרא האל מוסר לשמואל נבואת פורענות על בית עלי הכהן במילים אלה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְמוּאֵל הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶר כָּל שֹמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְתֵּי אָזְנָיו" (שמואל א ג יא). הפירוש המילולי של ביטוי זה הוא 'אוזניו תצלצלנה, יישמע רעש גדול באוזניו'. ביטוי זה משמש בלשון ספרותית כדימוי לדבר קשה וחריג, אשר גורם לשומעים על אודותיו זעזוע ותדהמה.
בלשון ימינו נוצרו ביטויים נוספים המכילים את המילה 'אוזן'. האוזניים נחשבות לאחד הפתחים של הראש, שדרכם נכנסים אליו מסרים שמיעתיים. כמה ביטויים מדגימים זאת, כגון: קָלְטָה אָזְנוֹ וכן הִגִּיעַ לְאָזְנָיו – שמע משהו במקרה. בלשון הדיבור הביטוי נִכְנַס לוֹ בְּאֹזֶן אַחַת וְיָצָא מִן הַשְּׁנִיָּה נאמר על מי ששומע אך אינו מקשיב, אינו מתייחס לנאמר או אינו זוכר את מה שנאמר. אם מישהו לא קלט את הדברים שנאמרו, אפשר להגיד שזה עָבַר לוֹ לְיַד הָאֹזֶן. אולי הוא הקשיב בַּחֲצִי אֹזֶן, כלומר ללא תשומת לב.
לעומת זאת, כדי להביע את הנכונות שלנו להקשבה מלאה, נשתמש בביטוי כֻּלִּי אֹזֶן.
אסיים בתקווה לבשורות טובות שיערבו לאוזנינו.
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 