Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘עשה’

1. בתנ"ך כ-7000 ערכים מילוניים עבריים (כולל פעלים בחלוקה על פי בניינים), וכן כאלף ערכים בארמית, ושמות פרטיים רבים מאוד של אנשים ומקומות.

2. המילה השלמה הנפוצה ביותר בתנ"ך היא 'אֶת' – כולל נטיותיה הרבות. 10903 פעם היא מופיעה לפני מושא מוצרך (כולל נטיות: אותי, אותנו), ועוד 553 במשמעות 'עִם' (כולל נטיות: אִתי, אִתָנו), ו-284 פעמים בצורה המורחבת 'מאת'. אליך, בן גוריון. גם מילות יחס נוספות כמו 'עם' ו'על' מובילות. למיליות נוכחות גבוהה. ל' מובילה (ללא נטיות): כ-20,000 הופעות, ב' – 15,000, כ' – 3000.

3. מילית הזיקה המקראית 'אֲשֶר' נפוצה מאוד: 5495. יש נוכחות נמוכה למילית הזיקה שֶ- האופיינית ללשון חכמים: 122 פעם, ופרט למופע יחיד בספר שופטים היא מופיעה תמיד בספרות המקראית המאוחרת.

4. שם העצם הנפוץ ביותר במקרא הוא בעצם שם פרטי מורחב: שמו של האל יהוה, הנכתב גם בגירסאות חלופיות כמו יי או יקוק: 6639 פעמים. כאשר מצרפים אליו את שמות האל הנוספים: אלוהים (2603), אדוני (425) אל (235), אלוה (57), שדי (48) מגיעים למספר הכמעט עגול 10007.

5. שמות העצם שאינם שמות האל הנפוצים ביותר  בתנ"ך הם מלך (2518) המשמש לעיתים ככינוי לאלוהים, ו'ארץ' (2504).

6. השם הפרטי הנפוץ ביותר בתנ"ך הוא ישראל (2512). הוא משמש גם כשם אדם (יעקב), גם כשם הארץ וגם כשם הממלכה.

7. הפועל הנפוץ ביותר בתנ"ך הוא 'אמר': 5274 פעמים, כולל נטיות. אחריו, בהפרש ניכר, הפעלים 'היה' ו'עשה'.

8. המילה 'לא' נפוצה מאוד בתנ"ך –  5097 פעמים. לעומתה המילה 'כן' נמצאת במקום נמוך בהרבה: 563 הופעות.

9. שם התואר הנפוץ ביותר בתנ"ך הוא 'גדול' – 526 פעמים, אחריו בתור 'טוב' – 495 פעמים.

10. מילת הקריאה הנפוצה ביותר בתנ"ך היא 'הִנֵּה!', 1057 הופעות, ואחריה 'נא', 404.

11. כינוי הגוף הנפוץ ביותר בתנ"ך הוא 'הוא' – 1386. כינוי הגוף לנקבה 'היא' מדדה הרחק מאחורי הכינוי לזכר, עם 484 הופעות, כאשר בתורה הכתיב של הכינוי לנקבה הוא תמיד הִוא. כינוי הנסתרות הוא 'הֵנָּה' (30 הופעות), הצורה הנפוצה היום 'הֵן' אינה מופיעה בתנ"ך.

12. בתנ"ך כ-2100 מילים המופיעות בו פעם אחת ויחידה, כולל כאמור הופעות של שורש בבנייני פועל נפרדים. כלומר, כל מילה שלישית בתנ"ך מופיעה בו פעם אחת בלבד. מילים כאלה קרויות בשפה הבלשנית hapax legomenon ובמינוח העברי מילים יחידאיות.

13. בין אלפי המילים היחידאיות מילים רבות הנפוצות מאוד בעברית החדשה. דוגמאות: אָמָּן, אושר, בהיר, שום ובצל, גבינה וגבעול, דג ודיו, נדהם, התחמם וזָרַם, הגות, הורים, זכוכית, חֶברה, חותנת, מֶשֶק ועוד ועוד.

14. למעלה מ-1200 מילים במקרא הן מילים נטולות שורש על פי הופעתן במקרא. ביניהן מילים נפוצות כמו אב ואם, אף, פה ויד, שפה וגוף, דוב ואריה, הר וגיא, ציפור ונוצה ועוד ועוד. מילות היחס והכינויים הן בדרך כלל נטולות שורש. רוב שמות החיות והצמחים הם נטולי שורש מקורי. חלק מהמילים נטולות השורש המקראי נקשרות לשורש מאוחר יותר, בדרך כלל שורש שנגזר משם העצם: 'מאובן' ו'התאבנות' מאֶבֶן, 'ייהוד' מיהודי, 'התייתם' מיתום. במקרים רבים יותר נוספה למילים אלה סיומת שהרחיבה את השימוש במילה: אבהי (מ'אב'), זהות (מ'זה'), אשכולית (מ'אשכול') ועוד. לעיתים הסיומת נוספת כבר במקרא, כמו אחווה (מ'אח').

15. השפה המקראית היא פיגורטיבית וסיפורית, ובכל זאת יש בה לא מעט מילים בדרגת הפשטה גבוהה. הסיומת –וּת, שהיא סיומת המושג בעברית מופיעה בתנ"ך כשישים פעם. היא כוללת מילים רווחות כמו אלמְנוּת, אכזריוּת, מלכוּת, דמוּת, ילדוּת ועצלוּת.

16. בתנ"ך מעט מאוד שמות פעולה, עדות נוספת לאופי הסיפורי-פיגורטיבי של הלשון המקראית. כל שמות הפעולה הם בבניינים קל ופיעל. למשל: אכילה, בריאה, הליכה ועטישה; גידוף, לימוד, חיתול ופיתוח.

17. כ-700 מילים בתנ"ך מסתיימות בסיומת הנקבה –ָה, כגון ארוחה, בקעה, חומצה ומחשבה. כ-120 בסיומת –ת כגון מצנפת ושיבולת, וכ-50 בסיומת   –ִית: מענית, צפיחית, קדורנית.

18. בתנ"ך כ-1500 שורשים. כ-10% מהם הם שורשים הומונימיים, כלומר, שורשים זהים שאינם קשורים ביניהם בקשר משמעות. ביניהם אז"ן (האזינו מול מאזניים), שח"ר (בוקר מול שחור), רד"ה (דבש ושלטון) ועוד ועוד. 16 שורשים הם הומונימים משולשים: צל"ל (צל, צליל ושקיעה), ער"ם (ערימה, עורמה ועירום) ועוד. השורש המגוון ביותר במקרא ובעברית בכלל הוא ער"ב, שלו שבע משמעויות שונות.

19. בתנ"ך מעט שורשים מרובעים, ורובם בפעלים מבנה ההכפלה: צפצף, טלטל, כרכר, התקשקש. מבנה ההכפלה קיים גם בכמה שמות עצם ותואר כמו ירקרק, שרשרת, סחרחר ואספסוף. השורשים המרובעים שאינם במבנה ההכפלה הם במילים 'מכורבל', הקשורה למילה הארמית כרבלא, שפירושה מעיל, ו'מחוספס'.

20. אוצר המילים של התנ"ך הוא הבסיס המוצק שעליו נשען אוצר המילים העברי החדש. שני שליש מן המילים שבהן אנו משתמשים בשפת יום יום, בתקשורת ובספרות הן מן התנ"ך.

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

Read Full Post »

ברשומה הקודמת הוצגו המקורות של השימושים המגוונים ב'עשה', מהתנ"ך והתלמוד ועד האנגלית והיידיש, ללמדך שגם אבות אבותינו וגם הגויים באשר הם ראו בפועל הזה את פועל הפעלים, ועשו בו כראות עיניהם. ברשומה הזו רצוי להתעכב על עולמות התוכן שבהם פועֵל 'עשה' ועושה את מעשיו. המשפט האחרון הוא רמז לכך שמן השורש נגזרו גם מילים גנריות כגון 'מעשה', 'עשייה', 'מעשייה' ו'תעשייה'.

הישראלי החדש עושה כל דבר, מי ש'עושה שוק' מבקש ש'יעשו לו מחיר', ביום העצמאות וסתם שבת אנחנו 'עושים על האש', הרשלנים 'עושים צחוק מהעבודה', והיהודים מן התפוצות 'עושים עלייה', ביטוי שיש לו מקבילה דו לשונית באנגלית: make Aliyah. ומה אומרים הגששים במערכון 'קסיוס קליי נגד חלפון': "פעם באלף שנה נולד לנו צ'מפיון כזה שעושה שקשוקה מאזולאי". 'עשה שקשוקה' מושפע מביטוי שמקורו באנגלית ובגרמנית דווקא: 'עשה ממנו קציצות'.

ילדים בכל הדורות יצרו שימושים נרחבים ב'עשה', והם מוכרים כבר מהמחצית הראשונה של המאה הקודמת. שיטת הבחירה המועדפת, בוודאי בעבר הלא רחוק הייתה 'לעשות אֶן-דֶן-דינוֹ', הגירסה המלאה: "אן דן דינו/ סו פה לה קטינו/ סו פה לה קטי קטו/ אליק בליק בום". כשרבים עם ילד אחר 'עושים ברוגז', וטוענים שהוא 'עשה בכוונה'. במשחק הפרסים והזהבים, במלעיל, 'עושים החלפות', במלעיל, וכששני ילדים לובשים אותו בגד 'עושים צמבל'. ואין לשכוח את משחק הילדים שגם הפך שם לספרם של דוד טרטקובר ואמנון דנקנר: "שלום אדוני המלך! שלום, בני היקרים!  איפה הייתם ומה עשיתם?"

ענייני הגוף חברו מאז ומתמיד ל'עשה'. ההפרשות, תחום רגיש למדי, הן תמיד משהו ש'עושים'. חנוך לוין כותב באחד משיריו על פלוני: "הוא קם בבוקר ותיכף עשה". יורם טהרלב כותב על צרכים מעודנים יותר ב"משק יגור טיוטה": "אפילו אם דבורקה כועסת, אני עושה מן הקצה של המרפסת". המקור בלשון חכמים: "לא יאכל אדם תרי, ולא ישתה תרי, ולא יקנח תרי, ולא יעשה צרכיו תרי" (ת"ב פסחים קט ב), וכאן בהוראת יחסי מין. מן הגרמנית אנחנו 'עושים פיפי', ומן היידיש 'עושים במכנסיים', אירוע מביך שהפך דימוי למי שנבהל ברגע האמת. חנוך לוין כתב גם: ”תקענו לה אחד בַפָּנים, והעליונים עשו בתחתונים", ובשיר ילדים שרנו "שתיתי מיץ, עשיתי פליץ". יש גם הפרשות דרמטיות פחות בנוסח 'עשה אפצ'י'.

תחום המין אוהב מאוד את 'עשה'. בסלנג המאצ'ו 'עשה' הוא גם שגל, ומקורו באנגלית: to do him/her. המתעלסים 'עושים סקס', וכמובן 'עושים אהבה'. מקור הניב באנגלית והוא מופיע לראשונה בעבודה של הסופר ג'ון לילי משנת 1590, ושימש למגוון פעילויות, משיחת אוהבים ועד מזמוטין. יש לו גם גילוי עברי מפתיע, בפיוט-חידה משנת 1773 מאת שלמה לוצינה על שיר חתונה: "כל הרים ובקעות הם מטרתנו/ ועל פני השדה ריפדנו ערשנו/ ובקולי קולות עשינו אהבתנו/ ופרינו ורבינו לעין כל רואינו". בהיבט התוצר של הפעילות המינית בני האדם 'עושים ילדים'. ומה עושה מי שאין לו פרטנר? עושה ביד, או באמצעות פועל גנרי אחר, 'מביא ביד'.

הטיפול בטיפוח הגוף מתאפיין גם הוא בצירופי 'עשה'. המקור מן התנ"ך, בספר דברים על אשה יפה שנשבתה: "וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ". הגברים (וגם נשים בעידן החדש) עושים כושר. הנשים (וגם גברים בעידן החדש) עושים גבות, שעווה להסרת שערות, וכדברי לימור ב"רק בישראל": "אני הולכת לעשות גבות, שפם ושחי".

נוכחות 'עשה' במקורות הכשירה את הקרקע לשימוש נרחב בשיח הדתי-חרדי העכשווי בצירופי 'עשה'. מי שמרגיש שחָטָא 'עושה תשובה', מי שפועל במסירות 'עושה השתדלות' (ובאשכנזית, במלעיל: השתדלֶס). כשמזמינים אדם שלישי לברכת המזון 'עושים זימון', המחזיר בתשובה מזמין את הכופרים 'לעשות אצלו שבת', והמאוננים, רחמנא ליצלן, 'עושים צניעות'.

בשפה הצבאית 'עושים' כל דבר, כל הזמן. בַכללי 'עושים צבא'. תחילה 'עושים טירונות', שבמסגרתה 'עושים שמירות', 'עושים מטבחים' ובמסדרים 'עושים הקשב'. באימונים 'עושים פזצטא', בהמשך המסלול 'עושים קו', 'עושים פטרולים', 'עושים שטחים', ובעבר הלא רחוק 'עשו לבנון'. הפשלונרים 'עושים פאקים', המתקשים 'עושים נפקדות'. מי שנענש 'עושה פק"לים', הלא הם שכיבות סמיכה, ובמקרה הגרוע 'עושה שבת', נשאר בבסיס בסוף השבוע. ומה עם הטבחים והאפסנאים? להם יש סידור מיוחד: 'עושים שבוע שבוע'. חייל שסרח בעיני חבריו זוכה לכך ש'עושים לו שמיכה'.

במעבר לא ממש חד, גם עולם העבריינים אוהב את הפועל, וגם שם עושים כל דבר. קודם כל הורגים, כלומר, 'עושים אותו'. גם כאן יש שאילת משמעות מסלנג הפושעים האמריקני, to do. גם מעשני הסמים הכבדים 'עושים', למשל 'עושים קוק', וגם זה תרגום מאנגלית. מכאן גם 'עשה שורות', צרך סמים באמצעות שאיפה דרך האף.

הסיפור העברייני בסדרת סיפורי 'עשה' נכנס לפרטים. 'עשה אותו צֶבַע': בייש אותו. 'עשה אתו פנים': התעמת עם עבריין אחר כדי להוציא ממנו את האמת. 'עשה לו פִּיקָאסוֹ': חתך את פניו. 'עשו לו הליקופטר': שכבו עם עבריין אחר בעל כורחו, ו'פתחו לו את השושנה'. כשמקליטים עבריין ומצלמים אותו לצורך הפללתו נאמר ש'עושים עליו סרט', ובגירסה למתקדמים 'עושים עליו פילם'.

כך השתלט 'עשה' על חיינו, בדומה למה שהוא עושה (!) לשפות אחרות. ונשאלת השאלה המרחפת, האם זה טוב או רע? מצד אחד, זה עושה (!) את החיים פשוטים יותר. מצד שני זה מרדד את השפה, מנוון את היכולות הלשוניות שלנו ומאפשר לנו לוותר על המאמץ למצוא מילים מדויקות למגוון מצבים שונים. למה למרוט גבות אם אפשר לעשות אותן? למה לחלוט תה אם אפשר לעשות תה? למה לצלות אם אפשר לעשות על האש? האמת נמצאת היכן שהוא באמצע, ונתונה לכל דובר ודובר. כדאי עם זאת לשוב ולשנן לזכותו של הפועל החבוט הזה: 'עשה' הוא פועל הפעלים, ובלעדיו העולם יקפא על עומדו.

עוד רשימות, טורים, מאמרים ושאלות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

ד"ר רוביק רוזנטל / לעשות אהבה, צבא ותשובה

Read Full Post »

עולם הפעלים אינו עשוי מקשה אחת. יש בו פעלים נפוצים ופעלים נדירים, פעלים אצילים ופעלים החביבים על שפת הרחוב, פעלים ותיקים וחדשים. בעולם הזה שלטת קבוצה לא גדולה של פעלים שעשו להם מנהג מגונה: הם משתלטים על כל חלקה טובה, האימפריאליסטים של עולם הלשון. יש קוראים להם 'פעלי פקק', על שם הפקק הקיבוצי שמילא כל תפקיד שהטילו עליו. אני מציע לקרוא להם בפשטות 'פעלים גנריים'. כאלה הם, למשל, הפעלים 'לקח' (לוקחים הכול: מקלחת, מנהיגות, לוקחים ללב וגם לוקחים בחשבון), 'נתן', 'שׂם', 'הביא', ומעל כולם, ללא תחרות, פועל אחד רב מעללים: 'עשה'.

במילון אבן שושן שבע הגדרות שונות לפועל 'עשה'. ב"מילון הסלנג המקיף" של כותב שורות אלה שבע הגדרות לפועל עשה, ומדובר בשפת הדיבור בלבד. ב"מילון הצירופים" לא פחות מ-230 צירופי עשה. 'עשה' מתפשט על כל תחום אפשרי, ושואב את כוחו מכל מקור אפשרי: מן התנ"ך והתלמוד, מן היידיש והאנגלית, מחיי המעשה (!) ומחיי הרוח. אז הבה נעשה לנו נוח בכורסה, נעשה תה, ונעשה טיול קטן בעולמו המופלא של 'עשה'.

אז כשאנחנו אומרים 'עשה', או 'עשיתי', למה אנחנו מתכוונים? בראש ובראשונה לפעולה המייצרת דבר מה שלא היה קיים קודם לכן, וכמעט כל פעולה היא כזו מעצם טבעה. זו הסיבה ש'עשה' הוא הפועל הגנרי המוביל, פועל הפעלים, הפועל המתאים לכל פעולה. מכאן הביטוי התלמודי הבנוי במתכונת המושא הפנימי 'עשה מעשה'. כשמשהו משפיע עלינו  הוא 'עושה לנו משהו', או 'עושה לנו טוב/רע', מי שמתחזה 'עושה את עצמו', המחקה 'עושה' מישהו אחר, כדברי הגששים: "עושה אותך, אתה רואה ראי". כשאנו מצליחים נאמר ש'עשינו את זה', ואפילו הדיבור נכבש על ידי המעשה: 'עושה לי' פירושו בסלנג הישראלי גם 'אומר לי'.

'עשה' הוא פועל גֶנֶרי כבר מערשה של העברית. בתנ"ך הוא מופיע למעלה מ-2600 פעם. הפועל 'אמר' נפוץ הרבה יותר, אבל הוא משמש להבעה מילולית בלבד. 'עשה' לעומתו מתאים כאמור לכל עניין. "ַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם" נאמר בבראשית, בעוד ירמיהו טוען: "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה". אלוהים 'עשה שפטים' בארץ מצרים, ובספר משלי נאמר: "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה". "אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם" אומר לוט לאנשי סדום. על 'עשה' כפועל סקסואלי ידובר בהמשך.

לא מעט צירופי 'עשה' ישראליים נפוצים מקורם בתנ"ך. מי ש'עושה לביתו' מצטט את דברי יעקב ללבן. מי ש'עושה טובה' מצטט את דברי שאול לדוד, על שלא הרג אותו. הנלחם 'עושה מלחמה' בעקבות ספר דברים, המיסיונר 'עושה נפשות' בעקבות אברהם אבינו, והמלגלג 'עושה צחוק' בעקבות שרה אמנו. מי ש'עושה שקר בנפשו' הולך בעקבות סיפור יואב ואבשלום.

גם התלמוד והמדרשים אוהבים מאוד את 'עשה'. המאזין לאחרים 'עושה אוזנו כאפרכסת'. על מי שמשתמש בנכסים ציבוריים למטרותיו נאמר "אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם". מי שבז לחוקים 'עושה דין לעצמו', 'עושה שבתו חול', 'עושה תורתו פלסתר', וכל מה שנשאר לו הוא 'לעשות תשובה'.

עם יד הלב, איך נכון לומר, עושה לילות כימים או עושה ימים כלילות? במדרש ספרא העוסק בדיני סוכה אין ספקות: "מה שבעה האמור באוהל מועד עשה בהם לילות כימים, אף שבעה האמורים כאן נעשה בהם הלילות כימים". 'עושה ימים כלילות' מתאר אדם הישן כל היום, כלומר, בטלן או עובד במשמרת לילה, אבל רוב מוחלט של הישראלים משתמשים בצורה השגויה. הביטוי, אגב, קיים גם בגרמנית: die Nacht zum Tag machen.

רש"י אהב גם הוא לשחק בצירופי 'עשה'. הוא חתום על הניב 'עשה את עצמו': "אשר לא ידע – עשה עצמו כאילו לא ידע", אבל המקור הוא ארמי-תלמודי דווקא: "רבי יוחנן הסנדלר עבד גרמיה [עשה עצמו] רוכל". הוא גם טבע את הצירוף 'עשה ברכה' ומכאן הפנייה 'תעשה ברכה', המקובלת בעיקר בעדה הספרדית. ומהיכן הביטוי 'עשה לה עיניים'? הוא קיים ביידיש, אנגלית, גרמנית וצרפתית, וגם בספר הקנה מהמאה ה-14 העוסק בדין איסור ריקודים: "בתחילה עושה לה עין, ומראה לה לתת דיבוק שניהם בריקוד".

צירופים ישראליים לא מעטים משלבים את 'עשה' עם מילה לועזית, וכל שפה אפשרית שותפת במשחק. הנהג שבלם 'עשה ברקס' ומיד 'עשה רברס', הקוסם 'עשה הוקוס פוקוס', המתפרע 'עשה אינתיפאדה', המתאבד הממשי או המטפורי 'עשה חרקירי', מי שנהנה 'עשה כיף', מי שנכשל בפומבי 'עשה פדיחות', ומי ששינה את הלך מחשבתו 'עשה סוויץ". מי שמחולל מהומה רבה על לא דבר 'עושה צימֶס', מי שהחליט לשכוח עניין לא נעים 'עשה ריסֶט', מי שחוזר לבמה 'עושה קַמְבֶּק'. יש גם מילות תצליל, כמו 'לעשות פוּ'. יוסף שילוח מתלונן ב'אלכס חולה אהבה':  "הבטן שלי עושה גולו-גולו".

'עשה' הוא פועל גנרי לא רק בעברית. בכל השפות המוכרות לנו והמשפיעות על העברית אוהבים את 'עשה'. באנגלית יש לו שתי חלופות: do וכן make. על פי הנוהג הרווח אנחנו מתרגמים צירופים כאלה והופכים אותם לביטויים עבריים, במהלך של תרגום-שאילה, והשמחה רבה. בעקבות האנגלית אנחנו 'עושים בעיות' או 'עושים שמח' (make merry), בעקבות יידיש 'עושים בושות' או 'עושים לו את המוות', ובעקבות הערבית 'עושים בשכל'. בכמה ביטויי יידיש הצירוף נשען על מילה עברית שהשתכנזה: 'לעשות דווקא', וגם 'לעשות ויברח'. באוסף בדיחות יהודיות נכתב: "א: הקופאי שלי, שעשה ויברח עם הקופה ועם בתי, מתחיל כנראה להתחרט. ב: מה פירוש, הוא החזיר לך את הכסף? א: לא, אבל הוא כבר החזיר לי את בתי".

לא מעט צירופי 'עשה' הם רב לשוניים, מצויים בכמה שפות כמו אנגלית, צרפתית, גרמנית ויידיש,  ולא ניתן לקבוע מהיכן הגיעו לעברית. כך 'עשה כסף' או 'עשה הון', 'עשה היסטוריה', 'עשה חיים' ואפילו 'עשה לו בית ספר'.  הביטוי 'עשה מזבוב פיל' הוא תרגום מיידיש, אבל יש לו חלופות בשפות נוספות: 'עשה מיתוש פיל' (בגרמנית, צרפתית ולטינית), 'עשה מפרעוש גמל' (ערבית); 'עשה מתל החפרפרת כיפה של מסגד' (גרמנית). ו'עשה מביב שופכין מבצר' (לטינית).

בחבורה הזו נולדו גם עילגויות, ביטויים שנכנסו לשימוש אבל המקור הלועזי מהדהד מהם, ומדובר במה שקרוי אמריקניזמים. ראש וראשון להם הוא 'עשה שכל' הנורא, בעקבות make sense, ואחריו 'עשה את ההבדל'. בעקבות האנגלית אנחנו 'עושים חברים', ואפילו 'עושים חושבים'. הביטוי 'עשה לו את היום' הוא תרומתו של קלינט איסטווד לשפה העברית.

ומי ששואל היכן נעלם 'לעשות אהבה', מוזמן לפרק ב': מה עושה 'עשה' בשפת האהבה, הילדים, הפושעים, החיילים, וכמה פינות נוספות של חיינו.

עוד רשימות, טורים, מאמרים ושאלות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

make-a-wish-facebook-cover

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: