שאלה:
מהו האיות התקני (בכתיב מלא): שתיים עשרה, שניים עשר? או שתים עשרה, שנים עשר?
תשובה:
בצירופים "שתים עשרה", "שנים עשר" היו"ד במילים שְׁתֵּים, שְׁנֵים משמשת כאם קריאה בלבד (כלומר, היא אינה נהגית כעיצור), ועל כן יש לכתוב אותה רק פעם אחת גם בכתיב חסר הניקוד.
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 
האפשרות השניה, שתים עשרה – ה-י' קשורה לצירה שלפניה שהוא צירה מלא ואין סיבה ל2 י'.
תודה.
אהבתיאהבתי
מה אם המילה חיים. קיים. ומדוע מים ולא מיים?
ומה עם מצרים (המדינה. לא התושבים) או מצריים?
שמיים או שמים?
סיים או סים?
איים או אים.
ומדוע ביים ולא בים?
ייבם או יבם?
ועוד ועד. אייך נדע?
אהבתיאהבתי
שלום רב,
בעיקרון כתיב היו"ד בכל אחת מהמילים ששאלת לגביהן תלוי בחוקי הדקדוק של העברית. למשל בפועל "סיים" ה-י' הראשונה משמשת כאם קריאה (כמו בפעלים אחרים מאותו בניין: "סיפר"), ואילו ה-י' השנייה היא אחת מאותיות השורש (ס.י.ם).
האקדמיה ללשון העברית מפרטת באתר שלה את כללי הכתיב של יו"ד עיצורית.
מעבר לכך, במילון "רב-מילים" ניתן לראות את הכתיב המלא התקני של כל ערך.
אהבתיאהבתי
סיפר צריך להכתב לפי חוקי הדקדוק העברי בלי י' וכך גם סיים צריך להכתב עם י' אחת ודגש חזק בי' (בנין פיעל). אני כותבת 'פיעל' בי' למרות שזו שגיאה כיון שאין לי אפשרות לנקד במייל את המלה.
לי יש שאלה אחרת:
מדוע בפרסומות אומרים דגני (דיגני)-בקר ולא דגני בקר במשקל שפני-(נסיון)?
אהבתיאהבתי
שלום אסתי,
יש להבחין בין הכללים הדקדוקיים לכתיב מנוקד לבין כללי הכתיב חסר הניקוד. בכתיב מנוקד אכן כותבים פעלים מבניין פִּעֵל בלי י' כאם קריאה, אך בכתיב חסר ניקוד יש לציין את התנועה של פ' הפועל ב-י' (כך גם לפי כללי האקדמיה ללשון העברית).
באשר לשאלתך, למילים "דגן" ו"שפן" יש משקלים שונים בריבוי:הריבוי דְּגָנִים הופך בנסמך ל"דִּגְנֵי" בגלל חיטוף תנועת הקמץ באות ג' (כמו דְּבָרים- דִּבְרֵי) , ואילו צורת הריבוי שְׁפַנִּים מנוקדת בפתח ודגש שמונע את היחטפות התנועה בצורת הנסמך שְׁפַנֵּי.
אהבתיאהבתי