אם תחפשו ב"רב-מילים" את הפועל חיפש, תמצאו שני ערכים נפרדים:
האחד – "ניסה למצוא משהו או מישהו שהלך לאיבוד או שלא ידוע היכן הוא"; והשני – "הלביש מישהו בתחפושת ושינה את המראה שלו".
יש קשר בין שתי המשמעויות האלה, ובכלל בין משמעויותיו השונות של השורש חפ"שׂ. אמנם בעברית אין תמיד קשר אטימולוגי מוכח בין משמעויות שונות של אותו שורש, אך במקרה הזה המילונים ההיסטוריים מעידים על קשר כזה.
משמעותו הראשונית של השורש חפ"שׂ היא, ככל הנראה, "ניסה למצוא משהו". במקרא, לצד הפועל חיפש במשמעות זו, מצוי גם הפועל התחפש, במובן דומה למדי ללשון ימינו, למשל: "וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים…" (שמואל א כח ח). כלומר: שאול המלך לבש בגדים אחרים, וכך למעשה התחפש, על מנת להסתיר את זהותו (כאשר הלך בסתר לבעלת האוב) – ולגרום לכך שאחרים יחפשו אותו ולא ימצאו.
בדומה לכך הפועל התחפש מוגדר במילון: "שינה את המראה שלו בעזרת בגד מיוחד, תסרוקת ואיפור, כך שייראה כמומישהו אחר". ואולם כיום נהוג להתחפש לא רק כדי להסוות זהות, אלא גם לשם השעשוע וההיתול – כפי שנהוג בפורים.
מהפועל המקראי התחפש נגזרת בעברית החדשה המשמעות של הערך השני חיפש, שהובאה לעיל. גם הפועל הסביל חֻפַּשׂ הרחיב את משמעותו מהמשמעות הסבילה של חיפש הראשון (מישהו שמחפשים אחריו) – לזו של חיפש השני (מישהו שהולבש בתחפושת).
ובקיצור, האם כבר מצאתם תחפושת לפורים, או שאתם עדיין מחפשים?
כתיבת תגובה