מאת: נגה פורת
את השאלה הזו שואלים הסופרים החותמים על ספריהם בשבוע הספר, אם הם מתבקשים להקדיש את ספרם למישהו בשם עֹז, נֹעָה, נֹעַם, עֹפֶר, זֹהַר, אֹרֶן וכיו"ב. אם גם בשם שלכם יש הברה מנוקדת בחולָם חסר, כנראה גם אתם שמעתם אותה לפחות פעם אחת כשמישהו כתב את שמכם. אגב, בעברית כתובה מוקפדת מוטב לשאול האם לכתוב את השם ב-ו' (ולא "עם ו'"), אבל השאלה הזו נשאלת לרוב בשפה מדוברת.
בעניין זה האקדמיה ללשון העברית מציינת במפורש, כי כללי הכתיב חסר הניקוד אינם חלים בהכרח על שמות פרטיים. גם הכתיב המלא התקני המצוין במילון רב-מילים לערכים אלה (כשהם משמשים כשמות פרטיים) אינו מחייב. כך, את המילה נֹגַהּ במשמעות "אור", יש לכתוב ב-ו, אך לגבי השם הפרטי (אדם קרוב אצל עצמו…) – זה כבר עניין של העדפה אישית.
ובכל זאת כדאי לקחת בחשבון שיקול נוסף: עד כמה השם בכתיב החסר יהיה קריא לאחרים. והרי ה-ו' הנוספת לציון תנועתו של החולָם משמשת כ"אם קריאה", כלומר כאות המורה על קריאת התנועה.
אמנם הסופרים בשבוע הספר מייעדים את ההקדשה לבעלי השם בעצמם, כך שאינם צריכים להתמודד עם שיקול זה, אבל בסיטואציות אחרות של כתיבה זה בהחלט רלוונטי.
מידת הקריאוּת של השם בכתיב חסר או מלא קשורה במונח הבלשני הומוגרף: מילה הזהה בכתיבה למילה אחרת אך נבדלת ממנה במשמעותה ולרוב גם בהגייתה. מונח זה משמש הן בכתיבת מילונים והן בחקר תהליכי קריאה בפסיכולוגיה הקוגניטיבית (התחום העוסק בהוראת קריאה ובטיפול בלקויות קריאה). כאשר כותבים אחד משמות אלה בכתיב חסר, עולה השאלה האם השם הפרטי לא יתפרש בטעות כמילה אחרת, הומוגראפית. למשל, אם נראה את השם הפרטי "עֹז" בכתיב חסר, נפרש אותו אוטומטית כ"עֵז" או "עַז". על מנת להבין שמדובר בשם פרטי, יש צורך בהקשר מובהק, כמו שם משפחה שבא מיד לאחר מכן:"עז אלמוג". וגם במקרה זה, סביר להניח שקוראים מתחילים ולומדי עברית כשפה שנייה יקראו טוב יותר את הצירוף "עוז אלמוג". יתר על כן, יש שמות פרטיים שחייבים לכתוב אותם בכתיב מלא על מנת להבדילם משמות פרטיים אחרים: בלי ו' בכתיב לא מנוקד, לא נבדיל בין תֹּמֶר ורֹן לבין תָּמָר ורַן.
ואולם לפעמים דווקא הכתיב המלא של המילה יוצר כפילות עם מילה הומוגראפית אחרת. אם נחזור לדוגמה של "נֹגַהּ", הכתיב "נוגה" יוצר בלבול עם המילים נוּגֶה/נוּגָה, שמשמעותן שונה ומקורן בשורש אחר (השורש י.ג.י, שממנו נגזרות גם המילים "יגון" ו"תוגה").
סוגיה זו רלוונטית, כמובן, לא רק לבעלי החולם החסר בשמם, אלא גם לבעלי שמות רבים אחרים שניתן לכתוב אותם באותיות ו' או י' (ולעיתים גם א') כאִמות קריאה, למשל לִבִּי, הִלֵּל ועוד. ואילו בשמות פרטיים אחרים, כמו חַוָּה, מַעְיָן ועוד, יש י' או ו' שנהגות כעיצורים וצריך להחליט אם להכפיל אותן. ואף מילה על שיקולים נומרולוגיים או מיסטיים להוספת אות זו או אחרת – זה כבר מחוץ לגבולות העיסוק הלשוני.
לנגה פורת: למה לכתוב "בסיטואציות" ולא "במצבים"?
אהבתיאהבתי
האם כאשר כותבים על מצבה של אדם שנפטר, את המלה:"מצוותיך", כותבים עם ו' אחד, או שני ווים?
בפרק קיט בתהילים המנוקד, כתובה המלה עם ו' אחד. מאחר ועל המצבה אנו רושמים את המלה ללא ניקוד, האם זה נכון לרשום עם שני ווים?
אהבתיאהבתי
אבל מה קורה כשזה מילה רגילה ולא שם?
אהבתיאהבתי