בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים

דומה שאין בעולם חברה שיש בה מאגר עשיר ומגוון של שמות כמו החברה הישראלית, ולא רק ביחס למספר התושבים. כך בתחום שמות המשפחה, שעליו נכתבו רשומות קודמות, וכך גם בתחום השמות הפרטיים. בעוד שמות המשפחה מספרים את מורשת המשפחה, וחוזרים לעיתים לגלות ספרד או לאבות קדמונים במרוקו, השמות הפרטיים מספרים על העולם שמייעדים ההורים לילדיהם, ועל עולם הערכים שלהם.

מגוון השמות הפרטיים נע במעין קשת. בצידה האחד שמות מן המקורות, בצידה האחר שמות מן העולם הרחב, ובמרכז מה שאפשר לקרוא לו 'שמות ישראליים', שמות עבריים מודרניים. יש גם שמות מיוחדים לעדות שונות שעליהן נכתבה רשומה קודמת, שמות שנולדו בעקבות מלחמות ואירועים בתולדות המדינה, ושמות המיוחדים למגזר החרדי והציוני־דתי. על שתי הקבוצות האלה – ברשומה הבאה. יצוין שמדובר בשמות החברה היהודית. השמות בין הערבים והדרוזים שונים ועליהם ייכתב בנפרד.

בקוטב המקורות התמונה עשויה להפתיע. התנ"ך מככב. לפחות בשמו של כל ילד שני במדינת ישראל יש שם שהוא דמות תנ"כית. אלא שהשמות המקראיים עברו גלגול. בניהם של דור המייסדים, רובם מהגרים, נקראו בשמות שאפשר לקרוא להם 'הדרג הראשון': האבות אברהם, יצחק ויעקב, גדולי האומה משה ויוסף, המלכים הבכירים דוד ושלמה. לבניהם הם חיפשו שמות שלא ייקשרו לשמות גלותיים. בשנות הארבעים והחמישים כיכבו באוצר השמות בני יעקב כמו ראובן, דן וגד, נביאי תרי־עשר כמו מיכה ונחום, שופטים ומלכים כמו אהוד, יורם וגדעון, וגם שמות נפוצים פחות כמו יהויקים ורחבעם, מלאכי וצפניה, ואפילו אבישלום, ברכיה, והצמד אלדד ומידד. ואם נשוב לראשית העלייה הציונית, המורה דוד יודלביץ מראשון לציון קרא לבניו בשמות תנ״כיים נדירים: יפת, ישבעם, עמוס, חובב, חירם, שם, חשובה ויושבעת.  

החבורה הזאת נעלמה כלעומת שבאה, והורי ישראל, רובם כבר צברים, גילו מאגר חדש של שמות תנ״כיים: קציני צבא של המלך דוד כמו איתי ואוריה, בניו של אהרן הכהן נדב ואיתמר. שני שמות מקראיים נפוצים הם יונתן ודניאל, הם שורדים דור אחר דור ועולים במגמות החדשות של השמות כשמגמות אחרות מתיישנות.

בין הבנות יש פחות שמות מקראיים, שכן התנ"ך לא הרבה בשמות נשים. מתוך כ־1700 שמות פרטיים בתנ"ך, רק שבעה אחוזים הם שמות נשים. חלק משמות הנשים האלה מרתיעים כמו עֶגלה ומחלה, וכמה ילדות זכו לשם חולדה על שם הנביאה הקדומה. שמות כמו שרה, רבקה, לאה, אסתר ודבורה נתפסו כשמות ארכאיים. לעומתן נכנסו לסבב והופיעו לאורך כל השנים שמות כמו דינה, נעמי, יעל, תמר, ובראש כולן נועה. השמות מיכל, מרב ורות הובילו בראשית המדינה אבל זוהרם הועם. ברשימת השמות הלא נפוצים מופיעים אביגיל, חווה, חמוטל, קציעה ופועה.

האם לשון חז"ל תרמה אף היא למאגר? כן, אבל במשורה. מאיר, גיורא, בן ציון, הלל ושמאי, שרגא ויוחאי, והשם היווני אלכסנדר. בין הבנות אפשר למצוא את ברוריה וגם את שלומציון, ביתו של עמוס קינן. בימי הביניים נכנסו למשחק שמות בעלי חיים, אולי בהשפעה לועזית, וביניהם אריה, דב, צבי ואחרים.

השמות הישראליים החלו לצוץ בשנות הארבעים והפכו בשנות המדינה למגמה המרכזית. אלה היו שמות קצרים, מצלצלים, בשלוש קטגוריות. כוח וביטחון, בשמות כמו ברק, איתן, עוז ואייל, שמות של טבע ונוף, כמו טל ועמק, ניר וגיא, אלון ואורן, ושמות המבטאים שמחה: רון, גיל, רינה ועוד. בין הבנות זכו לעדנה רקפת, כלנית, דליה, נורית, עירית ועוד. השמות הלכו והתקצרו והפכו חד־הברתיים. גד, דן ורות  מן המקורות היו שמות קצרים נדירים, ועתה הצטרפו אליהם און, בן, הוד, חן, צוף, צור, רם ואחרים. בשנות השבעים נכנסו גם הבנות לקבוצת השמות החד־הברתיים, כשהשם המוביל הוא חן. בשנות התשעים נוספו לרשימת השמות השכיחים לבנות שמות כמו אור, בר, גל, לי, נוי, ועוד.

השמות הקצרים מתלכדים עם מגמה מקבילה שהלכה והתעצמה ונמשכת עד היום: שמות המתאימים לבנים ולבנות, שמות יוניסקס. רובם הם שמות בנים שאומצו מאוחר יותר כשמות בנות. זה התחיל כבר בשמות קלסיים כמו עמית, גל ושרון, והתרחב. רשימה חלקית: רותם, סתיו, ים, לי, אדר, שקד, מעין, שנהב, לידור, נוי. הקורבן לתהליכים האלה היא סיומת הנקבה   -ָה. לא עוד דליה, רינה, גילה, אילנה ודניאלה. פיצוי חלקי התקיים בהפיכה שמות בסיומת הזאת לסיומת -ית. אילנה הייתה לאילנית, דליה לדלית, שרה לשרית וגילה לגילית.

שנות השמונים מספרים על פריצת המגמה ההולכת ומתעצמת עד היום: שמות גלובליים. השמות הקצרים שביטאו התרחקות מן המסורת, חברו למגמה הזאת. רוב השמות האלה היו בעיקר שמות עבריים הקרובים לשם לועזי מקובל. בראש קרן, נטע־לי, אלינור ואינפלציה של 'שרון'.  הבנים – בן ותום. תום הוא שם עברי תמים, ושם לועזי נפוץ, קיצור של 'תומס'. עם הזמן החיבור לשם עברי התרופף. בנים החלו להיקרא שון, רוי ועוד. העשור השלישי של המאה ה־21 כבר מציף את שוק השמות בשמות שאין להם רמז לצליל עברי: לוקה, לאו, דילן ועוד רבים. בשמות הבנות נפוץ בשנות התשעים השם גאיה בעקבות להקת פופ בשם הזה. לשם גם צליל ישראלי, הנקבה של גיא. לצידה אפשר למצוא את לין, אלינור, קורין, קרין, אנלי, מאי, אנה, זואי, קאיה ואפילו קָדֶן, קימברלי וקלואי.

ולסיום, תעלומה ופתרונה. בעשורים קודמים נפוצה אגדה על ילדה מסתורית ששמה "אוחזת ענף עץ השקד". מקור השם הוא בשיר של יצחק שלו, אביו של מאיר שלו, אבל האם מדובר בילדה אמיתית? מסתבר שכן. בשנת 1976 הכינה ד"ר עידית גיל בימי נעוריה ככתבת במעריב לנוער כתבה על שמות מוזרים בישראל. בין היתר היא ביקרה בביתה של משפחה שלבנותיה שמות מיוחדים: משפחת אלעמי. היא שוחחה עם הבת הבכורה במשפחה, ניצת הדס. בת נוספת במשפחה היא שִלְהָב. במהלך השיחה סיפרה אם המשפחה שלבת אחרת במשפחה קוראים "אוחזת ענף עץ השקד", והיא נקראה כשם חיבה "צמרת". מיהי אותה ילדה? שמה הרשמי בישראל היום צמרת. במשפחה מכחישים שזה היה שמה של הילדה שבגרה מאז. האגדה בעינה נשארת, וכמו לכל אגדה, גם לה יש אחיזה כלשהי במציאות.

בטור הבא: שמות פרטיים בחברה הדתית ובעקבות אירועים בהיסטוריה של היישוב והמדינה