בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים

ישראלים אוהבים מילונים. מדף המילונים עמוס בכל טוב: מילונים עבריים מקיפים, מילוני ניבים ואמרות, מילונים דו-לשוניים: עברית מול שפה כלשהי, מילונים מצוירים, מילונים מקצועיים, מילונים מודפסים ומילונים דיגיטליים.

כמו בכל עניין לשוני, גם למילונים העבריים יש היסטוריה. היא מובילה לאחור עד לפני לא פחות מ-1200 שנה. לפני כן היה לחכמי התלמוד עניין באותיות, ובתנ"ך גם מופיעים כמה פרקים על פי סדר אלפביתי, הלא הם האקרוסטיכונים שהמפורסם בהם הוא פרק קי"ט בתהלים. אבל מילונים ממש נוצרו בראשית ימי הביניים, וזאת בהשפעת התרבות היוונית והתרבות הערבית שהושפעה ממנה, שבהן כבר נוצק מושג המילון.

החלוץ בתחום הוא סעדיה גאון, שגם יצר תשתית לדקדוק העברי. ספרו "האגרון" הוא המילון העברי הראשון. זה אינו מילון עברי מקיף אלא אוצר שפת הפיוט בשתי שיטות ארגון. הראשונה היא אלפביתית על פי ראשית המילה, השנייה אלפביתית על פי ההברה האחרונה, שנועדה לשרת את החריזה. בשלב כלשהו הוסיף לאגרון תרגום לערבית.

אחרי האגרון התפתחה העבודה המילונאית. המפעל הבולט של התקופה היה של מנחם אבן סרוק מן המאה העשירית. אבן סרוק יצר את "מחברות מנחם". המילון אורגן על פי סדר אלפביתי של שורשים, כשהוא נשען על התפיסה ששלטה אז של שורשים דו-עיצוריים. אבן סרוק נטה אחרי התפיסה הקראית שדחתה את הפרשנות התלמודית, ובכך עורר את חמת ההנהגה היהודית שראתה בקראות כפירה. על רקע זה יצא דונש בן לברט בספר ביקורתי כנגד מפעלו של בן סרוק. בן סרוק נודה והוגלה, אבל עבודתו היא הבסיס להמשך המילונאות העברית.

אחרי אבן סרוק החלה המילונאות העברית לפרוח. יונה אבן ג'נאח כתב את "ספר השורשים" שכבר אימץ את שיטת שלושת העיצורים. המילון נכתב בערבית ותורגם מאה שנה לאחר מכן על ידי התיבונים. אברהם אלפאסי ממרוקו כתב מילון. גם הוא היה קראי, אבל לא סבל מגורלו המר של אבן סרוק. נתן מרומי כתב את המילון שלו קרא "הערוך", ובו התמקד באוצר המילים התלמודי. הוא הלך צעד נוסף, והוסיף לערכים הסברים, ציטוטים והערות לשוניות. במאה ה-13 פרסם פרשן המקרא רד"ק את "ספר השורשים", כשם ספרו של אבן ג'נאח.

המאה ה-19 ראתה פריחה מחודשת במילונאות העברית, כחלק מהמפעל הגדול של תנועת ההשכלה. הראשון שבהם היה "אוצר השורשים" של יהודה לייב בן זאב, שיצא בשנת 1808 והתמקד בשורשים מקראיים. המילון הזה והבאים אחריו הושפעו מהעבודה המילונאית של הבלשנים הגרמנים. יובל אחר-כך כתב יוסף שיניאק את "ספר המסביר", שבו התמקד בשפה החז"לית. ב-1880 פרסם יהושע שטיינברג מילון מקראי מקיף, "משפט האורים", שכלל תרגום לגרמנית ולרוסית. לתמונה נכנס מנדלה מוכר ספרים, שתרם תרומה מכרעת למעבר מהעברית המשכילית לעברית החדשה. הוא יצר מילון ייחודי, "ספר תולדות הטבע", ובו גם חידש שמות רבים לבעלי חיים. גם מילונאים ובלשנים גרמנים חשובים, ובראשם גזניוס, תרמו למילונאות העברית. לזירה נכנס שלמה מנדלקרן, דמות שנויה במחלוקת, שהשקיע את חייו בכתיבת הקונקורדנציה הראשונה לתנ"ך, שהושלמה בסוף המאה ה-19.

כל אלה הכינו את הקרקע לתחיית הלשון, מונח שטבע אליעזר בן יהודה שנחשב כדמות האיקונית המובילה של מהפכת העברית המודרנית. הרבה מהלכים בימי תחיית הלשון רשומים על שמו, אך דומה שהגדול שבהם הוא, כשמו כן הוא, "המילון הגדול". בן יהודה יצר את הקישור המוצק בין התנועה הציונית להחייאת העברית. בין היתר מצא שהתנועות הלאומיות שפרחו במאה ה-19 עסקו גם בגיבוש שפה לאומית במציאות שבה שלטו דיאלקטים מקומיים, והדבר פיתח מאוד את העבודה המילונאית. לעברית של אז שהייתה ספרותית-תורנית לא היו דיאלקטים, והמילון נועד לחבר את השפה הכתובה לצרכים של חברה מודרנית.

בן יהודה היה אוטודידקט. את המילון יצר באמצעות קריאה רבת-היקף בכתבים עבריים לאורך הדורות, ומהם שאב כ-22,000 ערכים ותיעד את השימושים שנעשו בהם מימי המקרא ועד ספרות הפוסקים, וכן מילים שחודשו בתקופתו. הוא לא הספיק לסיים את הכתיבה, וממשיכיו השלימו את 17 כרכי המילון על פי החומרים שנאספו והשיטה שבה נכתב המילון. לכ-200 ערכים במילון ציין באמצעות סימן שלשלת שהוא זה שחידש אותם.

המילון הגדול יצר תשתית למילונאות העברית החדשה, אבל הוא לא היה נגיש לקהל הרחב ונוצר צורך במילון ידידותי. את המשימה לקח על עצמו יהודה גור (גרזובסקי) שפרסם בכרך אחד את "מילון עברי", שיצא ב-1938. הוא הלך בעקבות שיטת בן יהודה, אבל הציטוטים וההגדרות בספר מצומצמים. כן הוסיף במילון מטבעות לשון וניבים בערכים הרלוונטיים.

המדף העברי כמהּ למילון עברי-עברי מקיף ומודרני, ואת המשימה הרים המילונאי האיקוני אברהם אבן שושן באמצעות "המילון החדש", הקרוי עד היום על שמו. בשיטתו הלך בעקבות בן יהודה, כאשר הפעלים מובאים בערך המכיל את השורש. כלומר, מתחת לערך השורש 'גבר' יופיעו גָבַר, הגביר, התגבר וכדומה. המילון עודכן שוב ושוב ובכל מהדורה הכיל ערכים נוספים שעקבו אחרי העברית המתפתחת. במילון גם מטבעות לשון, ציטוטים מהספרות ומידע אטימולוגי. אבן שושן שילב במילון מילים רבות שחודשו על ידי סופרי התקופה, וחלקם לא הפכו נחלת הכלל. הבולט בהם הוא ס. יזהר.

בעקבות אבן שושן נוצרו מילונים מקיפים נוספים, ביניהם על-ידי ראובן אלקלעי, מאיה פרוכטמן ודניאל סיון, יעקב שוייקה אבי מילון "רב מילים", שושנה בהט ומרדכי מישור שהוציאו את "מילון ההווה" ובעקבותיו הוציא איתן אבניאון את "מילון ספיר". הם לא זכו למעמד האיקוני של אבן שושן, אבל הציעו שיטות חלופיות לסידור המילון. ההבדלים מתייחסים בעיקר לפעלים. שיטת השורשים יצרה בעיה למשתמש הסביר. כדי למצוא את הערך עליו לדעת מהו השורש, ונדרשת כאן השכלה לשונאית שלא נתונה לכל משתמש. למשל, הפועל הִבּיט הוא מהשורש נב"ט, הפועל הוקם מהשורש קו"ם. מילונים אחרים נכתב בשיטת עבר נסתר, ולכן למשל 'כָתַב' יופיע באות כ', 'נכתב' באות נ' ו'הכתיב' באות ה'. שווייקה ובעקבותיו בהט יצרו מילון שבו הפעלים כולם בבינוני: כותב, נכתב, מכתיב. ויש גם שיטה נוספת הנהוגה במילונים דו לשוניים, שם הפועל: לכתוב, להכתיב וכדומה. לכל שיטה יתרונות וחסרונות.

לצד המילונים המקיפים נוצר גן חיות מילונאי מרשים. מילונים דו-לשוניים כמעט בכל שפה: עברית-אנגלית, עברית-רוסית, עברית-ערבית ועברית-יידיש. הנזיר המילונאי יוחנן אליחי יצר מילון מקיף לערבית מדוברת פלסטינית. יצאו מילוני ניבים ומטבעות לשון כמו "מילון הצירופים" של כותב שורות אלה, ומילוני סלנג שהאיקוני שבהם הוא מילונם של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה. התפרסמו מילונים מקצועיים, כמו מילון מונחי הרפואה המרשים של אהרן מזי"א ושאול טשרניחובסקי. ארנסט קליין יצר את המילון האטימולוגי של העברית, המספר על מקורות המילים וההסבר להיווצרותן. תרומה חשובה למילונאות תרם ועד הלשון וממשיכתו האקדמיה ללשון, במפעל המילונים המקצועיים, למעלה מ-200 נכון להיום. כמעט כל תחום מקצועי זוכה למילון המתעד את התחום, כולל חידושי מילים במקום שהדבר נדרש, ביניהם מילוני אריגה, ספנות, ביטוח, מערכות מידע ומחשבים, יין, תקשורת המונים ועוד כהנה וכהנה.

רוח התקופה הולידה את המילון הדיגיטלי. חלקו מילון מודפס שזכה לגירסה דיגיטלית, וכן כמה מילונים שנוצרו מלכתחילה במתכונת דיגיטלית. הבולטים בהם הם רב-מילים, שנוצר על-ידי האכסניה שבה נכתבות השורות האלה, ומילוג. יתרונם של המילונים הדיגיטליים הוא הנגישות, כלי החיפוש המשוכללים והיכולת להתעדכן בזמן אמת. חיסרון מסוים הוא שמילון מודפס מעניק כספר את תמונת השפה המלאה, מה שאינו קיים כמובן במילון דיגיטלי.

לסיום, מילה אישית. פרסמתי כמה מילונים, וביניהם "מילון הסלנג המקיף" ו"מילון הצירופים". שלא כעבודה ספרותית מן המניין, כתיבת מילון היא מלאכה הבנויה בעיקר על ליקוט וארגון, והיא ברובה אפורה ואף שוחקת. ואולם, אין שמחה גדולה יותר מן השמחה לראות את המילון על המדף, מופץ בעשרות אלפי עותקים, משמש מדענים, סופרים ואנשים מן השורה ומצוטט בעבודות מחקר. על כן ברור מדוע המילונאים הם קבוצה קטנה יחסית, אבל מלאת תשוקה לשפה.