רוביק רוזנטל / הבורסקי, השרברב והקלרניתן
אוגוסט 21, 2014 על-ידי ravmilimteam
הרבה משקלים יש בעברית, ולרבים מהם יש תפקיד, הם אינם סתם צורה חסרת משמעות. כאלה הם משקל קַטֶּלֶת, הוא משקל המחלות כמו אדמת וחצבת; משקל מַקְטֵל שהוא משקל הכלים כמו מַבְרֵג ומַגְהֵץ; או משקל קָטִיל, משקל בעלי הפוטנציאל, מאָכיל ועד שָמיש. משקל רב משקל הוא משקל המקצועות, משקל קַטָּל. הרבה מקצועות יש במשקל הזה, שזכה לדגש חזק באמצעו, ללמדך שמדובר באנשים רציניים: סַפָּר, צַיָּד, נַוָּט וקַצָּב.
המשקל הזה הוא אחד העתיקים שבמשקלים, אם כי אין ממנו דוגמאות רבות במקרא. פגשנו שם את החָרָשׁ, המַלָּח ולהבדיל הַגַּנָּב. בתלמוד הצטרפו אליו מקצועות רבים וביניהם נַפָּח, נַגָּר, דַוָּר, סַפָּן ואפילו בַּלָּש. בעברית החדשה הייתה למשקל עדנה, עוד ועוד מקצועות נוצקו בו. נֶהָג וצַלָּם, צַיָּר ורַצָּף, טֶעָן-קַשָּׁר בטנק, בַּלָּם בכדורגל ורַכָּז בכדורסל. בעלי מקצועות שעיסוקם בעלי חיים גם הם החלו את דרכם בתלמוד: החַמָּר והגַמָּל מנהלים את החמור והגמל, ואליהם הצטרף בימינו הסַיָּס אשר על הסוסים. בתרגום הספר "מחכים למהטמה" הופיע אפילו פַּיָּל, נוהג הפילים. כשחיפש בן יהודה שם לאיש הצבא טבע את המילה חייל, בעקבות ח'יאל, הפרש הערבי. דיילא הארמי הפך לימים לדייל, מלצר מעופף, ובימינו גם מי שמשוטט באירועים נוצצים ומסייע לנוכחים. טייס, מילה שחידש ביאליק, החליף את מטיס האווירונים שקדם לו שנקרא מעופף. הגנן היה בתלמוד בעל הגן, ובעברית החדשה המטפל בגן צמחים. בן יהודה קבע "גננת" כמטפלת בגן הילדים.
ולמרות כל אלה, המוניטין שיצאו למשקל בעלי המלאכה מוגזמים. משקלים רבים מתחרים על המגרש רחב הידיים של המקצועות, וחלקם פוריים לפחות כמו משקל קַטָּל. התלמוד הוסיף שניים בולטים: משקל קַטְלָן ומשקל קַטְלַאי. את הראשון מייצגים הקבּלן והרצען. בימי הביניים הצטרף לחבורה השדכן, ובעברית החדשה הצטרפו למשקל הרקדן, הצנחן, ובהרחבה באמצעות סיומת נ' המסעדן, התחקירן והשיננית (מי שטיפל בו אי פעם שִינָן, שיקום). ראשי התיבות יח"צ, יחסי ציבור, הולידו את היחצן. משקל קטלאי בגלגוליו בגזרות שונות מיוצג בתלמוד על ידי הגבאי והבנאי. היום יש רבים: העיתונאי, הפרסומאי, הבנקאי, השריונאי והחשמלאי. קישון ביצע הכלאה של החשמלאי עם האינסטלטור, יצא לו חשמלטור.
התלמוד הציע אופציה נוספת: משקל קַטְלָר. הר' הזו צצה בסנדלר, הוא עושה הסנדלים. למרבה הצער האופציה הסנדלרית לא קרצה למחדשי השפה החדשה, ובכל זאת מצאנו במילונים את הווילונר, מתקין הווילונות, והארכיבר, העובד בארכיון. בבנק יושב לו על הכסף הכספר, והיו שהציעו לקרוא לכותב יומני רשת בלוגָר. חבורה תלמודית חביבה מסתיימת בי': חנווני שהוא בעל חנות, בורסקי המטפל בעורות, ופונדקית, בתלמוד רק בצורה הנקבית.
אופציה פופולרית היא צורות הבינוני. ככלל, העברית היום מעדיפה צורות בינוני על פני המשקלים הקלאסיים ביצירת שמות למכשירים או מוסדות, וגם לבעלי מלאכה. גם לצורה הזו בסיס במקורות. בתנ"ך מצאנו את הסופר, השוטר, היועץ, השופט, הרועה, הרופא, השומר, המְפַקֵּד והמצביא. הרוקח המקראי עושה בשָׂמים, בתלמוד הוא כבר מוכר תרופות. המהנדס הגיע אלינו מימי הביניים. המקצועות החדשים במשקלי הבינוני רבים: מעצב, מתכנת, מאבטח, מאייר, וגם סוהר. ומהיכן הגיע המקצוע היהודי העתיק מוהל? מָהַל ומָל הם שני פעלים חלופיים לאותה פעולה של כריתת עורלת התינוק. בצורת הבינוני נוצר בידול: מל הוא עושה הפעולה ומוהל הוא בעל המקצוע. בכתבי הקראים מופיע "מל" גם כשמו של בעל המקצוע: "אז יעמוד המל הבקי והחכם".
ריבוי המשקלים נוגע בכל התחומים. מוזיקאים בעברית החדשה באים במשקל קַטָּל: נַגָּן וכַנָּר, אך גם הנ' המסיימת פופולרית: חלילן, אבובן, חצוצרן, פסנתרן וקלרניתן. בבינוני קיבלנו את המתופף. כמה מקצועות זכו למימוש כפול. מן המרקע והרדיו מדברים אלינו לסירוגין שדר ושדרן. המדבר בקשר הוא אלחוטאי או אלחוטן. המתמחה בצביעת קירות הוא צַבָּע – או צַבָּעִי. המקצוע רב המשקלים מכולם הוא זה המעלה הצגות על במה. "במה" היא מילה מקראית שמקורה שמי, וממנה נגזר שם המקצוע במאי. "בימה" היא מילה תלמודית שמקורה מהמילה היוונית bema. בעברית נגזרו מ"בימה" הפועל לביים, ושמות אותו מקצוע: בימאי, בימר, ואפילו בַּיָּם. יש חלוקה מגדרית, הגבר המתקין בגדים הוא חייט, האשה – תופרת. הגבר טבח, האשה – מבשלת. ויש גם הלחמים, מקצועות שהאדם הפשוט נחשף אליהם אבל שמם לא זכה לתו תקן, ובראשם השיפוצניק והמוסכניק.
זה הרגע לשוב אל התלמוד. לשון חכמים היא מאגר בלתי נדלה של מילים שאבדו, וביניהן שמות בעלי מקצועות רבים שלחלקם אין היום דורש או שהשמות נשכחו. המילים האלה, רובן ארמיות או יווניות, אינן קשורות למשקלים של היום. אֲהוּרְיָר הוא שומר הסוסים, סַבּוֹיָא מכר יין, פְּתוֹרָאָה הוא הבנקאי התלמודי. ובכל זאת זכינו למקצוע שבלעדיו אין חיינו חיים: השרברב. מקור המילה הוא במילה ארמית בתלמוד הירושלמי: שְרַבְרוֹבָא. מפרשים את המילה הזו על פי ההקשר בכמה כיוונים. במילון התלמודי של ברוך קרוא נכתב שפירוש המילה הוא חוֹם. תרגום מקובל אחר הוא שהכוונה לצינור, ומכאן נולדה המילה העברית החדשה שרברב, ובעברית צחה, אינסטלטור
פורסם ברוביק רוזנטל | 27 תגובות
שלום רוביק,
תודה על פוסט המעניין שכתבת.
לאחרונה אמרה לי קרובת משפחה, ששפת האם שלה איננה עברית, "תכשיטאי" והתכוונה לתכשיטן.
האם גם צורה זו מקובלת?
תודה
אהבתיאהבתי
ולמה משתמשים ב"שורש" ק.ט.ל כדי לתאר את המשקלים? פ.ע.ל לבנייני הפועל נראה ברור, אך לא כך ק.ט.ל
אהבתיאהבתי
הסיבה היא שלעיצורים בשורש פע"ל מאפיינים ייחודיים העלולים ליצור אי אחידות בהצגת המשקלים. פ' מקבלת דגש חזק במצבים שונים, ע' היא אות גרונית שאינה מקבלת דגש. כמעט בכל השורשים עיצור או שניים מסוג זה, בוודאי בשורשים העלולים, מה שאין כן בעיצורי השורש קט"ל. עם זאת הוא יוצר אי נוחות עקב משמעותו
אהבתיאהבתי
למשקל קַטָּל (מקצועות) יש עוד משמעות מקראית. זו של בעל תכונה חזקה, מעין תכונה אינהרנטית שמאפיינת את אותו אדם (או את האל) למשל:
אנשי סדום רעים וחטאים(במשקל קַטָּל) מאוד
אל טוב וסלח(במשקל קַטָּל)
אהבתיאהבתי
השפה העברית כה עשירה ומרתקת. היכן עוד אפשר להיחשף למקורות בהתפתחות השפה העברית?
אהבתיאהבתי
תודה. נהניתי כתמיד.
יש סיומת המקבילה לסיום ER במקצועות באנגלית שסיפחו אותה לעיברית, לפעמים בסיפוח יתר. למשל OFFICER, TEACHER, PREACHER ו WORKER הם דוגמאות למקצועות כאלה באנגלית (יש סיומת דומה גם בצרפתית ועם צליל דומה גם ביידיש כמו "מאכער"). סיפוח היתר נעשה בעברית במקצועות כמו פרי-לנסר שבמקור הוא FREE-LANCE ו קואוצ'ר שבמקור הוא COACH.
אהבתיאהבתי
Freelancer היא צורה מקובלת מספיק גם באנגלית – ויקיפדיה הואילה להקדיש לה ערך.
http://en.wikipedia.org/wiki/Freelancer
אהבתיאהבתי
באנגלית (אנגלית) – English (UK) – המונח הוא Freelance. באנגלית (אמריקנית) – English (USA) – משתמים גם במונח Freelancer גם במילונים האמריקנים. אותה תופעה אנו מוצאים גם לגבי coach. כך זה באנגליה, אך באמריקה אנו מוצאים במילונים אמריקניים גם coacher
אהבתיאהבתי
שלום לך רוביק רוזנטל
אני מורה לעברית ומחברת ספרי לימוד לעיברית, אני תוהה מדוע אתה כותב "התלמוד הציע אופציה נוספת…" "אופציה פופולרית…." האם לך אני צריכה להציע את החלופות העיבריות ?
בימינו חייבים להציל את השפה העברית. אני מוכנה להצטרך ל"עמותה להצלת השפה העברית"
בתודה שפרה
אהבתיאהבתי
מיקצוע נוסף הרי הוא הכלבן
אהבתיאהבתי
שלום רב,
ראשית תודה על בלוגך המעניין ומאיר העיניים.
לדבריך בעניין בעלי המקצוע יש לי שתי הערות:
1. בפסקה השלישית נזכרים בנאי וגבאי (יחד עם חשמלאי, פרסומאי ועוד) כמשקל נוסף לבעלי מקצוע. לדעתי בַּנַּאי שייך לקבוצה הראשונה (ר' נַגָּר, סַבָּל) מן השורש בנ"י כאשר ה- א' נוספה מטעמי נוחות לצרכי היגוי. ולראייה: הדגש ב-נ' . (הפתח ב-נ' מתחייב כנראה מהוספת ה-א'.) וכן לגבי גבאי. שימי נא לב שבעוד אשר בנאי מתבסס על השורש עצמו ולא על מלה קיימת, הרי חשמלאי, פרסומאי וכו' מתבססים על שם עצם (חשמל, פרסום) כך שבכל מקרה לא הייתי משייך בנאי וגבאי לאותו משקל כמו חשמלאי ופרסומאי.
2. בפסקה הרביעית נזכר כַּסְפָּר בקבוצת המשקל ארכיבר, סנדלר (+ ר' ). ואמנם זה נשמע הגיוני ואפילו נכון. עם זאת יש לי סיפור: את המלה כספר המצאתי אני (כן!). היה זה בשנת 1970 או 1971 בתחרות שהוכרזה ע"י בנק דיסקונט לתרגום המלה האנגלית teller שמשמעותה בארה"ב פקיד הבנק אשר על הקופה. איך הגיתי את 'כספר'? כמובן חשבתי על 'כסף' (מה גם שבנק דיסקונט הבטיח 2000 לירות למי שהצעתו תתקבל) אבל בעיקר חשבתי על הפועל לספור. באנגלית, בעיקר העתיקה, זוהי משמעות של to tell , (באנגליה teller הוא סופר הקולות בהצבעה). הלחמתי את שני השורשים כס"פ ו-ספ"ר וקיבלתי כספר. אפשר להניח שבאופן לא-מודע, אולי, היה לי סיפוק-יתר מהתאמתה של המילה החדשה למשקל (+ ר' ) האמור. גילוי נאות: לא הייתי היחיד (אבוי!) שהציע לבנק דיסקונט את המונח החדש. לדבריהם המונח הוצע ע"י 80 מתחרים. אולי הם או חלקם חשבו על כספ+ר? לבסוף דֻווח לי כי הפרס של 2000 לירות הוענק בהגרלה (לא לי). עם זאת תשמחי בוודאי לשמוע שקיבלתי מתנת ניחומים–מתקן לכתיבת תזכירים (היש לו שם בעברית?)
בברכה
פרופ' שמואל שי
אהבתיאהבתי
למה הכתב כל כך קטן? אי אפשר לעשות משהו עם זה וגם עם הגופן, כל השאר, כרגיל מעולה!
אהבתיאהבתי
הבנתי שצורת הזכר של גננת זה GANNEN, ובגינה עובדת הגננית
אהבתיאהבתי
טעות בידיך, זו שמועה שאין לה שחר ולמרות זאת היא רווחת. תוכל לראות את ההתייחסות לכך באתר האקדמיה ללשון העברית.
אהבתיאהבתי
http://hebrew-academy.org.il/2010/06/13/%D7%92%D7%A0%D7%9F-%D7%91%D7%92%D7%9F-%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/
אהבתיאהבתי
כרגיל, החכמתי ונהניתי מאד. לענין משקל קַטֶּלֶת, "אם כל המחלות" – משקל זה גרם ליצירת בדיחות. אחת מתכניות החסכון שהוצעו לפני שנים להורים כדי להבטיח תשואה שתספיק למימון הלימודים של ילדיהם, היתה "גחלת". כאשר הגיעו זמני הפדיון הבינו ההורים את גודל מחלתם. בדיחה אחרת היתה על שמנת. אחיות בתי הספר נהגו לומר לתלמידים: "אם תוכלו הרבה שמנת תלקו בשמנת" (obesity). בשנות ה-50 הדביקו את מחלת ה"גננת" לאותם דיירים בבתים המשותפים שדאגו לטיפוח הגינה בכניסה לבית וכעסו על דיירים אחרים שאינם משגיחים בנקיונה… ועכשו, די להלצות. אשמח לדעת – מה המקור ל"שלבקת" (הרפס בלע"ז)? האם מקורה במשקל כלשהו? לעתים אנו מוצאים שאין שם נפרד למחלה, כגון מחלת השכחה (אנמנזיה, בהבדל מדמנציה – שתרגומה הוא שיטיון או קיהיון) שאינה מכונה "שַׁכֶּחֶת". אנא תקן אותי אם אני טועה.
לענין בעלי המקצוע – כשהייתי עדין תלמיד בית ספר, למדנו שבעל המקצוע נקרא צַבָּע , ואילו צַבָּעִי משמעותו הצַבָּע שלי. לענין בעלי המקצועות עם סיומת -אי, כמו עיתונאי, בנאי, פרסומאי למדנו שאין מנקדים את ה-א בחיריק. ניקוד האלף בחיריק מעיד על שייכות, כמו העיתונאי שלי, הבנאי שלי, הפרסומאי שלי. השימוש בצירוף: הצַבָּעִי שלי, נחשב לשימוש מוטעה, בדומה ל"אמי שלי", אף כי בשירה אנו מוצאים את הצרוף "ארצי שלי". האם האקדמיה קבעה כללים בנושא זה?
אהבתיאהבתי
והיכן נשכחו צמיגאי וכן דבוראי?
מיכה.
אהבתיאהבתי
והיכן הם: צמיגאי וכן דבוראי?
אהבתיאהבתי
שניהם בעלי מקצוע המסתיימים ב- אי. הצמיגאי הוא מקצוע הנלמד גם במסגרת צה"ל. הוא המונח העברי במקום "פנצ'רמכר". לענין הדְּבוֹרַאי – האקדמיה לא קבעה מונח זה, למרות שאיגוד מגדלי הדבורים ומועצת הדבש הודיעו ב-2005 שהאקדמיה החליטה לשנות את המונח כוורן לדבוראי. בבדיקה שערכתי לא מצאתי החלטת אקדמיה בנושא זה ואף לא מצאתי שהתקיים דיון בנושא זה באחת מוועדותיה, למרות שהוגשה בקשה לאקדמיה להחליף את המונח כוורן במונא דבוראי, מהסיבה של הצליל הדומה למונח קברן. מצאתי שהמזכירות של האקדמיה השיבה שהמילה דבוראי נכונה וכשרה מבחינת הדקדוק, אך האקדמיה אינה נוהגת להחליף מלים עבריות קיימות ומשמשות, וכן כי המונח כוורן לא נכלל המונחים שקבע ועד הלשון. כך ששני המונחים "כשרים". בזמנו קראתי, ואינני זוכר היכן, גם על מלאכת הדבוֹרָנוּת.
יחד עם זאת, תשובתה של מזכירות האקדמיה לפיה האקדמיה אינה נוהגת להחליף מלים עבריות קיימות ומשמשות, נראית לי בלתי מדויקת. מחלת ה"שיטיון" (דמנציה) הוחלפה למחלת ה"'קהיון". ומה בדבר מחלת הצפדת (טטנוס) במקום מחלת הפלצת? או מחלת הקרמת (דיפטריה) במקום מחלת האסכרה? אינני מתעכב על השאלה מהו המונח הטוב יותר, אלא על תשובת מזכירות האקדמיה בדבר החלפת מלים עבריות קיימות ומשמשות. אנא תקנו אותי אם טעיתי.
אהבתיאהבתי
תמיד חשבתי ששמות בעלי מקצוע כמו חשמלאי בנקאי וכו' נוצרו מגזירה קווית וה-אי היא מוספית ולא מגזירה משורגת שה-אי היא חלק מהמשקל, האין זה כך?
אהבתיאהבתי
שמעתי : "מחשבאי" כצורה עברית של איש הייטק.
אהבתיאהבתי
כשהגיע אלינו הביתה שיפוצניק לפני ….. שנים, קראה לו בתי "תקנאי". בעיני זהו שם נהדר, בין השאר כי הוא באותו המשקל של טכנאי וגם כי ב"שיפוצניק" יש לדעתי חוסר כבוד מסוים למקצוע. מה עושים כדי להחדיר את התקנאי לשפה העברית?
אהבתיאהבתי
המהנדס ואינדוסטרי באנגלית זו אותה מילה.פשוט מהנדס זה מפרסית
אהבתיאהבתי
אגב, מסתבר שחייל לא נסמך רק על מקבילו בערבית אלא גם על 'חיל' במקרא המתאר צבא.
'אנשי חיל' 'חיל פרס ומדי' וכדומה.
אהבתיאהבתי
אני חושב שאנחנו צריכים לשנות את ההגייה של "שיפוצניק" כדי להפוך את המילה הזאת לתקנית: השורוק ישתנה לחולם חסר, כלומר להגות שִׁפֹּצְנִיק במקום שִׁפּוּצְנִיק, ואם נוסיף את הסיומת נִיק למילה שגם היא שקולה במשקל קִטּוּל שבה העיצור האחרון גרוני יהיה פתח לפניו: בִּטַּחְנִיק (בִּטּוּחַ+נִיק), פִּגַּעְנִיק (פִּגּוּעַ+נִיק). על הרעיון הזה עליתי דרך נטייתם של פועלי ע"ו בבניין קל בזמן העתיד של הגופים נוכחות ונסתרות, על הדרך הזאת: תָּרוּץ-נָה -> תָּרוּצְנָה -> תָּרֹצְנה, ועם לה"פ גרונית: תָּנוּחַ-נָה -> תָּנוּחְנָה -> תָּנַחְנָה.
אהבתיאהבתי
הייתי מוסיף לשרברובא גם את העובדה שהשורש של הפועל לשתות בערבית הוא ש.ר.ב. ואולי גם את המילה שיבר .
אהבתיאהבתי
אחזור לצַבָּע. באתר האקדמיה ללשון עברית אכן כתוב שההגיה של צַבָּעִי שגויה –
"צורת השם התקנית היא צַבָּע – על משקל נַגָּר, טַבָּח, סַפָּר, דַּיָּל, זַמָּר ועוד. שמו של בעל המקצוע הזה רווח למדי בספרות חז"ל, כגון בדברי המשנה "הצבע צובע לעצמו" (שביעית ז, ג).ההגיות הרווחות "צַבַּעי" ו"צַבָּעִי" שגויות. הן נוצרו אצל דוברים שאינם הוגים את העיצור עי"ן – בהשפעת שמות בעלי מקצוע כגון בַּנַּאי ויַמַּאי (הנהגים לעיתים בטעות "בַּנָּאִי" ו"יַמָּאִי"). שיבוש דומה הנשמע לפעמים הוא "קלעי", וגם כאן הצורה התקנית היא קַלָּע."
דוגמאות נוספות שמצאתי הן:
"הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה" (משנה בבא קמא ט,ד), "לא יצא החייט במחטו התחובה לו בבגדו ולא נגר בקיסם שבאזנו […] ולא צבע בדוגמא שבצוארו" ( שבת יא, ב).
אהבתיאהבתי