השפה מספרת לנו סיפור חשוב על המשפחה: זו אינה רק חבורת אנשים המתקבצת יחד בחגים ובקריאת צוואות, אלא המפתח לארגון יחסינו עם חברת בני האדם. אב אינו רק אב ביולוגי: הוא יכול להיות אבי האומה, או האב המייסד של הארגון, או אב הרחמים, האב שבשמים, אלוהים, ואפילו אב הבית. האם יכולה להיות גם אמא אדמה, גם אם הדרך, גם אם החיטה וגם אם כל חי. על השימושים הרבים במילה "בן" אפשר לכתוב מגילה שלמה, ועל תלאותיה של הסבתא הרחבנו כאן בעבר. האח הוא דימוי לחבר קרוב, ומכאן צירופי הלשון "אחי ורעי", "שֶבֶת אחים גם יחד", שלא לדבר על "אחי, מה נהיה?" "דוד" הוא כינוי לאדם ידידותי שאיננו מכירים, ו"דודה" היא אחת שנוהגת להתנדב בוועד למען החייל. "בן דוד" הוא דימוי למה שנמצא בקרבה כלשהי, כמו במשפט המוסר הצבאי "לא יכול הוא בן דוד של לא רוצה".
הסיפור מסתבך דווקא כשאנו שבים אל הבסיס, כלומר, אל המשפחה הגרעינית-המורחבת. למשל, מיהו בדיוק גיס? רק אחות הבעל או אחי האשה? האם בעלים של שתי אחיות הם גיסים? האם משה דיין הוא גיסו של עזר וייצמן? על פי מסכת סנהדרין בהחלט כן. במקורות מאוחרים גיסים יכולים להיקרא כך במרחק רב עוד יותר. בספרות השו"ת אפשר למצוא שאלת שטר חוב הקשורה בשני גיסים, "האחד נשוי בת ראובן והשני נשוי בת שמעון אחיו", כלומר, נשואים לבנות דוד.
בחברה החרדית נוצר מונח משפחתי חדש: מָלָג ומָלָגָה. לא, זו איננה המועצה להשכלה גבוהה, אלא ראשי תיבות: מיועד להיות גיס. התואר תקף לתקופה שבין ההכרזה על האירוסין לבין החתונה, ומתייחס לתריסרי האחים והאחיות מצד החתן ומצד הכלה. אחרי החתונה כל המלגים והמלגות הופכים להיות גיסים וגיסות. הגיס זכה גם לגירסה הנרקיסיסטית בעקבות "רמזור", שם מכנה חפר את עצמו "גיסֵנו".
המונח דוד איבד כבר מזמן את טהרתו כ"אח של אבא או אמא". דוד הוא כל מי שנמצא בסביבת דור האבות והאמהות, או כדברי המשורר הלאומי על צילי וגילי: "אמרו, דודים, זו או זו?" המילה דוד עצמה פירושה גם "אהוב", ומכאן שמו של המלך הנערץ דָוִד. לרוות דודים זה תענוג, רצוי לא מהדוד הביולוגי. "קוזינה", בת הדוד, היא הכוּסית של שנות השבעים. מילה הקרובה לדוד היא "עַם", המוכרת מן הערבית במשמעות אחי האב. במקרא פירושה, רק בצורת הרבים, קרוב משפחה: "נאסף אל עמיו" הוא מי שנקבר בסמוך לבני משפחתו. מכאן התרחב העם הפרטי לעם הכללי ולעמי העולם.
שק החבטות של השפה היא החותנת, אם הכלה או אם החתן, שבעלה הוא החותן. לאלה כבר במקרא מילים נרדפות: "חם" ו"חמות". החותנת מופיעה פעם אחת במקרא בפסוק המצמרר "ארור שוכב עם חותנתו", ומכאן שמדובר באם הכלה, מה גם שבכל הופעות "חותן" במקרא מדובר באבי הכלה. לעומת זאת "חם" במקרא הוא תמיד אבי החתן, ומכאן שהחמות היא אם החתן. בספרות המאוחרת יותר עסוקים דיני גילוי העריות לסירוגין במי ששוכב עם החותנת ובמי שבא על חמותו, ובימינו מתערבבים החמות והחותנת עם השוויגערית והמחיתיינתה, כמו בסרטו של אורי זוהר "הצילו את המציל".
אז מה הקטע של ההלכה היהודית בענייני סקס בתוך המשפחה? להלן דיון במסכת יבמות, החושף גם את המגוון המבלבל של המילון המשפחתי. מי אסור (במשכב)? "אם אמו, ואם אביו, ואשת אבי אביו, ואשת אבי אמו, ואשת אחי האב מן האם, ואשת אחי האם מן האב, וכלת בנו, וכלת בתו". ומי מותר? "אדם באשת חמיו ובאשת חורגו, ואסור בבת חורגו; וחורגו מותר באשתו ובתו, ואשת חורגו אומרת לו: אני מותרת לך ובתי אסורה לך". עדיף לא להכניס ראש בריא למיטה החולה הזאת.
הערה על הלכות עריות : אין בתורה איסור על אב ובתו, אך יש איסור לשכב עם אשה וגם עם בתה. ואם זו גם בתו…
אהבתיאהבתי
אין איסור מפורש על בתו, אבל יש איסור מפורש על בת הבן ובת הבת.
אהבתיאהבתי
אח שלי, יופי של כתבה.
אהבתיאהבתי
האם נכון "כלת בנו וכלת בתו " ברשימת האסורות?
ומיהי כלת בתו? האם מדובר בנישואים חד מיניים ?-)
אהבתיאהבתי
אין טעות – הציטוט הוא ממסכת יבמות בתלמוד הבבלי
כלה בעברית בעקבות המקורות אינה רק אשתו החוקית של הגבר, אלא גם אשתו של הבן או הבת (כפי שחתן הוא גם בעלה של הבן או הבת), השפה מלמדת אותנו כאן שמי שמתחתן עם גבר או אשה מתחתן גם עם הוריו/הוריה. "כלת בתו" פירושו האשה המתחתנת עם נכדו, בן בתו
אהבתיאהבתי
"גיס" משמעותו "צד" בארמית ('מחד/מאידך גיסא'), ולכן זהו שם כללי לכל קרוב שלא נתייחד לו שם מיוחד.
אהבתיאהבתי
רעיון יפה, אך המחקר הבלשני והמקורות השונים לשתי המילים אינם תומכים בקשר בין גיס לבין גיסא
אהבתיאהבתי
love it
very nice
אהבתיאהבתי
ובהקשר זה, האימרה המיועדת לנפנף ממך מישהו שלא רוצים איתו שום עניין משותף:
"אל תהיה גיסי ואל תדפוק את אחותי".
אהבתיאהבתי
ב"משפחולוגיה" הזאת היו חסרים לי המחותנים – בשפות שונות (למשל ב-יוונית מודרנית) הביטוי המקביל מתייחס לחוג יותר רחב ; אצלנו מדובר – כך אני מבין – בהורי הכלה שלי (בת-זוגו של בני) או הורי החתן (בן-זוגה של בתי) שלי בלבד , וראוי גם לציין , שהמהדרים מדברים רק על ה-מישפוחה שלהם . ועוד תהייה : אם קיים משפחתון , האם יש מקום גם ל-חותנתון לכמה שעות ביממה ?
אהבתיאהבתי
בעניין ההלכה היהודית וסקס בתוך המשפחה, מסתבר שזו לא ההלכה היחידה בתחום. ההלכה הזורואסטרית מקדישה פרק חשוב למצווה שהיא מכנה אותה xwe-doda והיא מצוות גילוי עריות, כלומר נישואין בתוך המשפחה הגרעינית. מה שיותר קרובי יותר טוב.
ואין קשר לשוני לדודה…
פתאום ההלכה היהודית שמקדישה אנרגיה להרחקת נישואים אלו נראית ההגיונית באזור 🙂
אהבתיאהבתי
אגב החותנת כשק חבטות: נתקלתי השבוע בזן של קקטוס. נמוך ורחב עם קוצים גדולים, שנקרא "כיסא החותנת"
אהבתיאהבתי
מקסים. אהבתי. תודה.
אהבתיאהבתי