Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘תזמורת’

אלפי שפות יש בעולם, ורובן שונות זו מזו כמעט בכל היבט. גם כאשר שפות קרובות זו לזו, ההבדלים ביניהן עולים בדרך כלל על הדמיון, שלא לדבר על המרחק בין סינית, אנגלית ועברית, למשל.

בעולם שבו מתקצרים המרחקים בין הארצות באמצעות הטכנולוגיה והתחבורה, דוברי שפות שונות פועלים יחד ומתַקשרים ביניהם, ואלפי ספרים ומאמרים זוכים לגרסאות בכמה שפות, יש לעובדה הזאת חשיבות מכרעת. המעבר משפה לשפה הוא מעין מרוץ מכשולים בלתי פוסק, כאשר במעברים ניצבים מחסומים שכל אחד מהם דורש פיצוח. הקושי הזה הוא מנת חלקם של המתרגמים המקצועיים, אבל גם אנשים מן היישוב חווים אותו בטיולים בחו"ל, במידע בשפה זרה ובדרכים נוספות רבות.

חלק מהמחסומים הם בתחום התחביר, סדר המילים במשפט, טבלת הזמנים וכללי היסוד של התחביר. מחסומים אחרים הם בתחום הצורות, הדרך שבה נוצרות מילים, הנטיות השונות, וכמובן המין הדקדוקי השונה כל כך משפה לשפה. כך למשל מתורגמת המילה ליבבתיני ב"שיר השירים" באנגלית עתיקה ללא פחות מחמש מילים  – thou hast ravished my heart.

לצד אלה ניצבים זה מול זה, כגדודי ענק, המילונים, אוצר המילים השונה בין השפות. במקרה של העברית, הדרמה בעיצומה. מול כמה עשרות אלפי מילים בעברית ניצבת למשל האנגלית עם קרוב למיליון מילים, ושפות ענק נוספות עם מאות אלפי מילים. המחסור במילים הטריד מאוד את אנשי תחיית הלשון, ולכן התגייסו לחדש מילים רבות שחסרו, כדי למנוע את השימוש במילים לועזיות. סופרי ההשכלה לפניהם בחרו ליצור ביטויים ארוכים כאשר חסרה להם מילה. ל'תזמורת', מילה שחידש בן יהודה, קראו 'מקהלת נוגנים בכלי שיר', ול'מרפסת' קראו בעקבות פסוק בתהילים 'המגביהי לשבת והמשפילי לראות'. המפעל לחידוש המילים ענה על חוסרים רבים, אבל מחסומי מילים רבים נותרו בעינם.

אחד המחסומים הוא בדרך שבה מַבנה השפה את העולם שמחוץ לשפה, מה שקרא הבלשן דה סוסיר מסמן (מילה) מול מסומן (מה שהמילה מציינת או מצביעה עליו). בדרך כלל נמצא בכל שפה שמות לאיברי הגוף, לבני משפחה מדרגה ראשונה ואפילו למרכיבים של הנוף, כמו הר, עמק, ים ונהר. העניין מסתבך כשמדובר במסומנים ששפה א' בוחרת ליצור להם מילה, ובשפה ב' נדרש תיאור מפורט כי המילה חסרה, בדומה לבעיה שניצבה בפני סופרי ההשכלה. כך למשל בצרפתית המילה  dépaysement  היא 'התחושה שאדם מרגיש כשהוא נמצא בארץ אחרת עם נופים זרים', וביפנית komorebi  היא 'אור השמש החודר דרך עלי העצים'. ברור שאין בעברית צורך במילה מקבילה לאלו, אבל מסתבר שיש הפתעות בכיוון ההפוך. באנגלית למשל אין מילה עבור 'מחרתיים' והם מפרטים: the day after tomorrow, ול'יממה' הם קוראים:

24 hour period

מילים לא מעטות במכלול שאנחנו קוראים לו 'לועזית' לא הצליחו להציג מילה עברית מקבילה, מפני שהמילה הלועזית מכילה ניואנסים שאינם עוברים בתרגום. למשל, איך אומרים בעברית 'ספונטני'? המילון הלועזי של פרולוג מגדיר את המילה הזו באמצעות 35 מילים, הנפתחות ב"הנובע או פועל מתוך רגשות פנימיים או מתוך נטייה טבעית, ללא מעצורים וללא מחשבה או תכנון מוקדמים". מי שטבעו מילה מקבילה לשימוש הרפואי של 'ספונטני' הם הרופאים, שהולידו את 'עצמוני', אך המילה הזו משמשת רק בתחום הרפואי. 'אותנטי' הוא גם מקורי (תעודה אותנטית), גם אמיתי (מידע אותנטי), וגם תוכו כברו (הוא בן אדם אותנטי). למילה 'כריזמה' לא נמצאה מקבילה מדויקת. אולי 'קסם אישי', אבל הביטוי הזה מיוחס בעיקר למפגש בין-אישי ופחות לאופי הציבורי של הכריזמה המנהיגותית. ביחס למילה 'אופורטוניזם' נעשו ניסיונות באקדמיה ללשון להציע מילה עברית, אבל לא נמצאה מילה שתכיל גם את היכולת לנצל הזדמנות, גם  את הסתגלנות ואת היעדר העמדה האישית של האופורטוניסט, וגם את היכולת שלו לנצל מצבים משתנים לצרכיו.

הפתרון הפשוט הוא להשתמש במילה הלועזית בטקסט עברי, אבל המחסום הזה מעיד על המפגש המורכב במעבר בין השפות. המצב מסובך יותר כאשר אנחנו מדברים על משמעות המילה. כאשר יש מסומן אחד ומסמן אחד, למשל 'פֶה' מול mouth או 'פיל' מול elephant, החיים קלים. אבל לעיתים קרובות מילה מכילה כמה משמעויות, מצב הקרוי 'פוליסמיה', מול פיצול במשמעויות האלה בשפות אחרות. למשל, למילה 'קורבן' בעברית יש שתי חלופות באנגלית: sacrifice, שהוא קורבן שאדם בוחר להקריב מתוך אמונה, וכן victim, שהוא קורבן שאדם נקלע אליו בלי רצונו, כמו תאונת דרכים או רצח. המילה 'רוח' יכולה להתייחס למזג האוויר – wind,  ולתחום הנפשי –  spirit. לעומת זאת יש בתנ"ך 20 מילים נרדפות לפחד, לעומת מספר קטן בהרבה באנגלית. דוגמה מאלפת היא המילה  earth. לשימושים השונים שלה באנגלית יש לפחות חמש מילים שונות בעברית: ארץ, מדינה, אדמה או קרקע, כדור הארץ או 'העולם'.

הדבר בולט במיוחד במה שנקרא לו לצורך הדיון 'פעלים גנריים', כמו עשה, נתן, לקח ועוד. כאן דווקא העברית הענייה לכאורה עשירה לעיתים יותר מהאנגלית. הדבר מוכר בתחום הבגדים. באנגלית משתמשים בפועל הגנרי to put על כל סוג של בגד. בעברית יש אפשרות לגרוב גרביים, לנעול נעליים, לחבוש כובע, להרכיב משקפיים, לחגור חגורה, לענוד צמיד, לענוב עניבה, וגם פשוט ללבוש. למרבה הצער, הפועל הגנרי 'לשים' משתלט בהשפעת האנגלית על הפעלים הספציפיים האלה, והופך את העברית ענייה יותר.

לפעמים הפוליסמיה הולכת לכיוונים בלתי צפויים. למשל, המילה 'מבצע' מסמנת פעולה צבאית או תהליך הוצאה לפועל של משימה, בעקבות המילה האנגלית operation, וכאן יש התאמה. אבל בעברית 'מבצע' היא גם sale, מכירה בהנחות גדולות, ובאנגלית operation היא גם ניתוח רפואי.

חלק מהמחסומים הם תרבותיים או אידיאולוגיים. כך למשל יהודים הבאים לחיות בישראל מהגולה הם 'עולים', ואלה העוזבים אותה הם 'יורדים'. לפעלים האלה, שמקורם בתנ"ך, יש קונוטציה אידיאולוגית-ציונית, אבל המקבילה immigrants, מהגרים, מאבדת את הקונוטציה הזאת. דוגמה מהתחום הפוליטי היא ההבחנה הישראלית בין 'מתיישבים' ל'מתנחלים', שנוצרה לאחר מלחמת ששת הימים. בשפות אחרות המונח הוא 'מתיישבים', והמתח הפוליטי הכרוך בשימוש הנבדל אובד.

מחסום גבוה במיוחד הוא תחום מטבעות הלשון. במקרים רבים יש מעבר משפה לשפה באמצעות תרגום. בעברית אלפי מטבעות לשון שתורגמו משפות אחרות, מה שקרוי 'תרגומי שאילה'. למשל, 'קור כלבים' הוא תרגום מרוסית, והוא מתאים בשתי השפות ל'קור גדול מאוד', גם אם רמת הקור שונה בחוויית המשתמשים. ואולם, לצד הקבוצה הזאת, רוב מטבעות הלשון בשפה מסוימת לא עברו באמצעות תרגום לשפה המקבילה. למשל, 'נכסי צאן ברזל', ביטוי תלמודי השאול מחוקי הנדוניה, אבל משמעותו העכשווית היא נכסי תרבות שאין לוותר עליהם, מן הסתם לא יתורגם ל-assets of iron sheep. לעומת זאת it's raining cats and dogs כביטוי לגשם חזק ביותר לא זכה לתרגום שאילה: "גשם של כלבים וחתולים", ו-piece of cake, במשמעות דבר קל ערך או קל לביצוע, לא זכה לביטוי עברי מקביל בנוסח 'חתיכת עוגה'.

ברור שלמחסומים האלה יש פתרונות שונים, והם דורשים מיומנות רבה מצד מי שהתרגום הוא מקצועו. אבל חשוב תמיד לזכור כשאנו נחשפים לשפה אחרת, שמעבר למילים יש עולם שלם של משמעויות נסתרות, תרבות והיסטוריה, שכדאי לפחות להיות רגישים לו.

Read Full Post »

בסוף המאה ה-19 עמדו לרשות הסופרים, העיתונאים ודוברי העברית כ-25,000 מילים. לשם השוואה, בשפה האנגלית יש למעלה מ-800,000 מילים, ובעברית של היום כ-80,000. בן-יהודה וחבריו הבינו שצריך להשלים פערים, ולשם כך יש לשבת אל שולחן העבודה ולהמציא מילים. לא מעטים התנגדו לעצם חידוש המהלך וראו בו צעד מלאכותי, ואת יוצרי המילים החדשות כינו "פאבריקאנטים". בן-יהודה וחבריו נקראו תכופות "המרחיבים-המחריבים", אבל הוא ענה להם בנחרצות והמפעל נמשך, לא הייתה ברירה אחרת.

במלאכת יצירת המילים החדשות עסקו רבים, אבל קבוצה קטנה בלטה מעל כולם. ברשימה הזו יסופר על שלושת היוצרים המובילים שפעלו בימי תחיית הלשון ועד שנות השלושים של המאה הקודמת: אליעזר בן-יהודה, חיים נחמן ביאליק ואיתמר בן אב"י. ברשימה הבאה ניזכר ביוצרי מילים חשובים, שאולי נשכחו מלב.

*

אין הסכמה על מספר המילים שחידש בן-יהודה. הוא עצמו ציין במילונו מילים שהוא מציג כשלו בסימן מיוחד של מעין שלשלת. בסימן זה סומנו בערך 200 מילה. מתוכן בערך 130 הן מילים שנקלטו היטב ומהוות אבני יסוד בבניין השפה.

בן-יהודה חידש מילים רבות על בסיס שורשים מקראיים. הוא הציע את המילה 'אַדֶּמֶת' במשקל מחלות שאותו פיתח בעיקר אהרן מזי"א. כך חידש את 'חֲבִיתָה', בעקבות המילה המקראית 'מחבת', ואת 'יָזְמָה', אותה קשר לפועל זמ"ם. את המילה 'מָבוֹךְ' הסביר: "מקום שאדם נבוך ואינו יודע איך לצאת", וזאת בעקבות מגילת אסתר: "והעיר שושן נבוכה". את המילה מִסְעָדָה חידש בעקבות הביטוי 'סעד את לבו' והמילה התלמודית 'סעודה'. המילה 'אֶקְדָּח' פירושה במקרא אבן טובה, אך הוא בחר בה כנראה בהשפעת השורש קד"ח.

ב-1893 חידש אליעזר בן-יהודה את המילה 'תזמורת' עבור 'קונצרט', מן השורש המקראי זמ"ר. שלוש שנים אחר כך, בשנת 1896, הוקמה האורקסטרה של ראשון לציון בניצוחו של בוריס אסוביצקי. השם המשכילי שיועד לאורקסטרה היה "מקהלת נוגנים בכלי שיר". הנגנים לא אהבו את השם המסורבל, ואימצו את המילה החדשה 'תזמורת', למרות שלא יועדה לכך. חמדה בן-יהודה כותבת שבעלה ראה את השימוש הזה, צחק ואמר: "הם יותר חזקים ממני".

בן-יהודה חידש גם מילים משורשים תלמודיים, ביניהן 'מַגְהֵץ', 'מִמְחָטָה', 'מִקְלַחַת' ועוד. את המילה 'נקניק' חידש בעקבות הופעתה בתלמוד בצורה 'נקוניקה', בהשפעת מילה לטינית שהתייחסה למחוז לקוניה באיטליה. הוא הסתמך במילים רבות על מילים ארמיות. את המילה 'גְּלִידָה' חידש בעקבות תרגום אונקלוס, שם 'גלידא' היא תרגום של המילה המקראית 'כפור'. ייתכן שהשפיע כאן גם הדמיון למילה האיטלקית ג'לאטי. הארמית מסתתרת מאחורי מילים כמו 'גַּנְדְּרָן', 'אָדִישׁ', 'דַּיָּל' ועוד.

הערבית היתה מקור חשוב של בן-יהודה בחידוש מילים. כך העדיף את המילה 'חייט', בעקבות הערבית שקבעה את ח'יאט מן המילה חוט, על פני המילים 'חַתָּך' או 'גַזָּר', שהוצעו בעקבות צרפתית וגרמנית. הערבית השפיעה בעבודתו של בן-יהודה על יצירת מילים כמו 'אָדִיב', 'אָפוֹר' בעקבות המילה הערבית רמאד, או 'בַּדּוּרָה' שלא התקבלה כשם לעגבנייה בעקבות בנדורה הערבית. את המילה 'חַיָּל' חידש בעקבות ח'יאל, שפירושו 'פרש'.

*

חיים נחמן ביאליק היה מחדש מילים גדול. בדרך כלל ביאליק לא חידש מילים לצורך החידוש, אלא כחלק מיצירתו, כאשר נזקק למילה חסרה, או כאשר חש שמילה חדשה כלשהי משרתת את המצלול ואת תוכן הטקסט. הוא מספר איך חידש את הפועל 'רשרש': "פשוט בדיתיו מן הלב, הבלעתיו לראשונה באחד מסיפורי שופמן שנערכו על ידי".

על פי מילון חידושי ביאליק של יצחק אבינרי, ביאליק חידש למעלה מ-500 מילים. בלא מעט מקרים ביאליק העביר מילה קיימת על שורשה ומשמעותה למשקל עברי אחר שמצא חן בעיניו. ביאליק הפך מילים לא מעטות בשם הפעולה של בניין קל (פעילה) לבניין פְעָלָה. בעיטה היתה לבְעָטָה, צריחה לצרָחָה, צניפה לצנָפָה. אחת המילים היומיומיות שחידש היתה 'סֶפח', מילה תלמודית שפירושה ספיח. הוא ודאי לא שיער שהמילה תעשיר את תרבות הצרכנות של שנות האלפיים.

ביאליק נהג לשחק עם שורשים ומשקלים. כך חידש כמה שמות לבעלי מקצוע במסגרת משקל המקצועות. חלקם נקלטו, כמו 'רַשָּם' לאמן הרישום ו'פַקָּח' למי שמבצע ביקורת, במקור מי שמפקח על חולים בבית החולים; אחרים נעלמו, כגון המילה המצוינת 'שַפָּר' לדקורטור.

לזכותו של ביאליק כמה מילים נפלאות שנבנו כהלחמים. בראשן 'גחלילית', שנקראה לפני כן 'גוּמְרַת הלילה', הֶלְחֵם של גחלת ולילית; ו'שלדג', העוף שולה הדגים שנקרא במקורות שַלָּך. קבוצה קטנה של מילים חודשה בכעין בדיחה פרטית או ספרותית. במילה 'התבלשנות' השתמש כלפי מי שלדעתו עושה עבודה בלשנית חובבנית, ובתואר 'רַשְמָן' כינה עיתונאים מן הסוג הנחות. 'נָאֶמֶת' היא מחלת הנואמים, תרומת ביאליק לסדרת מחלות הדיבור דַבֶּרֶת, פטפטת, קשקשת, ברברת ונג'סת.

על חלק מחידושי ביאליק היו ויכוחים ואי הסכמות. סביב המילה 'מזחלת' נערך ויכוח והוצעו גם שלגית, אשלג, ממשכה, גררה, מגררת ומגלשת. הוא חידש את המילה 'מצלמה' במקום 'צלמניה'. בזיכרונות ועד הלשון משנת תרפ"ח מצוין ביובש שהחבר חיים נחמן ביאליק מציע להשתמש בשורש טו"ס ביחס לאווירון: "במקום לעוף – לטוס. תעופה – טַיִס. מעופף – טייס. אווירון – מטוס. שפעת אווירונים – טייסת, על משקל גַמֶּלֶת, חַמֶּרֶת". קשה לראות היום איך היו אימפריית התעופה האזרחית ומעצמת חיל האוויר ממריאות בלי חידושי ביאליק בתחומים אלה.

מה נותר היום מחידושיו של ביאליק? כ-250 מילים הן חידושים של ממש ולא הרחבת משמעות או שינוי משקל גרידא. מתוכן למעלה ממאה מילים של ביאליק חיות וקיימות, ואי אפשר לתאר את העברית בלעדיהן. ביניהן: הווי, יבוא, יצוא, צִחקק, תהומי, מתווה, סדָר, תגובה ועוד ועוד. לסלנג תרם ביאליק את "לשנורר" במסגרת השורה המפורסמת "כאשר שנוררתם תשנוררו".

*

איתמר בן אב"י חידש מאות מילים, ביניהן מילים מרכזיות שנקלטו כמו עצמאות, אכזבה, מפית, אווירון ועוד, רבות מהן במסגרת עבודתו כעיתונאי. הוא חידש את 'מבצע', וכבר מרגע לידתה היו לה נטיות כיבוש והיא התפשטה לתחומים שונים. את המילה 'אופַנּוע' חידש איתמר בשנת 1933, לכבוד מסע רוכבי האופנוע של אגודת "הפועל" באירופה. 'עצמאות' מתייחסת למילים מהשורש עצ"ם: עוצמה, עצמיות ואחרות. הוא חידש את המילה 'אלחוט', אם כי תחילה חשבו שאביו אליעזר בן-יהודה חתום עליה. מן המילה 'מדינה' חידש בן אב"י את 'מדינאי'.

על השאלה מי חידש את 'סביבון' מתחולל ויכוח היסטורי. הסופר דוד ישעיהו זילברבוש מביא ברשימה שכתב בשנת 1897 בעיתון "הצפירה" את המילה כחידוש שלו. איתמר טוען בביוגרפיה שלו שהוא המציא את המילה כשהיה בן חמש. את המילה 'עיתונאי' חידש בעקבות החידוש של אביו: עיתון. במילה 'אכזבה' שחידש יש יסוד פיוטי: האדם שאִכזב הוא מי שהבטיח דבר מה ולא קיים, כפי שנחל אכזב מבטיח לכאורה שפיעת מים, אך נותר יבש.

בין המילים של איתמר שלא נקלטו, והיו רבות כאלה, אפשר למצוא מילה מביכה משהו. 'מושבות' הן הקולוניות שעברו מן העולם במאה הקודמת. בעקבות זאת קרא בן אב"י לקולוניאליסט 'יַשְבָן', ולקולוניאליזם – 'ישבנות'.

ברשימה הבאה: על יחיאל מיכל פינס, דוד ילין, אהרן מזי"א, זאב יעבץ, אברהם שלונסקי ועוד מחדשי מילים.

 

Read Full Post »