לאחרונה הלך לעולמו שְׂבע ימים ומעשים הבלשן עוזי אורנן. אורנן תרם תרומה משמעותית לבלשנות העברית, בעיקר בספרו "דקדוק הפה והאוזן". הוא גם היה חלק מהתנועה הקטנה אך המשפיעה 'הכנענים', שהטיפה לניתוק מיהדות הגולה ולהתחברות לתושבי הארץ הקדומים. אחיו היה המשורר הידוע יונתן רָטוֹש.
בין היתר הוציא אורנן לאור ב-1996, יחד עם תלמידיו, מילון מיוחד במינו, "מילון המילים האובדות". במילון הזה פתח אורנן חלון לימי 'תחיית הלשון', המתוארכים בקווים גסים בין השנים 1920-1882. בשנים אלה החל להתרחש, בהשראת אליעזר בן יהודה והחבורה שהתקבצה סביבו, מעבר של העברית לשפה אופפת-כול, המשמשת בכל תחומי החיים. המהפכה הוכרזה, אבל חסרו עדיין מילים רבות. מי שעמסו על עצמם את המשימה היו, בין היתר ובאופן בולט, עיתוני התקופה, ובתוכם עיתוניו של אליעזר בן יהודה. עורכי העיתונים חיפשו לכל עניין חלופה עברית. לפעמים השתמשו במונחים אופייניים לספרות ולעיתונות של תנועת ההשכלה, ולעיתים הביאו חידושים משלהם. בלא-מעט מקרים החידוש הוא מילה לועזית המקבלת תצורה מעין עברית. מילים רבות הן בערבית בתעתיק עברי. לכל ערך במילון מתלווים ציטוטים מעיתונות התקופה. כל הערכים במילון נעלמו מן השימוש, ואת מקומם תפסו מילים שבהן אנחנו משתמשים עד היום. הכתיב של המובאות חסר – כדרך אותם ימים.
המילון מכיל אלפים רבים של ערכים, בכל תחומי החיים, כל אלה שהתקשורת נגעה בהם. מטבע הדברים, הנושא שבו היקף הערכים רחב ביותר הוא החברה והמדינה. כך, למשל, נקרא בית הנבחרים, הפרלמנט, 'מוּרְשון': "במנאמו [נאומו] לסגירת המורשון האנגלי אמר המלך בין שאר דבריו…" (האור, 1915). כאשר מתקיימת ב'מורשון' הצבעה חשאית היא נקראת 'דעות נעלמות'. הממשלה קרויה 'וזרה', וכל שר ושר הוא, בעקבות מגילת אסתר, 'וזיר': "לא היה ספק, כי מורשי העם לא יסכימו להתקנות והוזרה תפול" (האור 1893). ראש הממשלה הוא 'הוזיר הגדול', ומשרד החינוך, למשל, הוא 'וזרת ההשכלה'.
המונחים מתייחסים גם לשאלות יסוד של החברה והמשטר. החוקה זכתה בעיתונות התקופה למונח 'חושמה', ראשי תיבות של 'חוקת שלטון מוגבל'. 'חושמאי' הוא שם התואר, כלומר חוקתי: "צריך להודות כי ממשלתנו החשמאית אינה נקיה מאשמה זו" (האור, 1911). עצמאות, מילה שחידש מאוחר יותר איתמר בן אב"י, נקראה 'בְּדָדָה': "יש מחשבה לתת לארמנים איזו בדדה" (הצבי, 1896). הקומוניסט הוא 'שתפני': "אחדות השתפנים האיטלקים קבלה החלטה" (האור, 1915). 'אחדות' כאן פירושה מפלגה. 'קדימי' הוא פרוגרסיבי, 'דרורי' – ליברלי, וכן 'חפשָני'. 'לעלן' הוא ניטרלי, ראשי תיבות: לא עם לא נגד. דמוקרטיה היא 'עמונוּת', שלטון העם, מילה שחידש בן יהודה: "על ידי כך תחדל סכנת רוסיה בשביל העמונות האירפאית" (האור, 1915). 'עמוני' הוא אם כן דמוקרטי, וכן 'חרותי'. לשביתה מצא בן יהודה בסיס במקורות והציע לקרוא לה 'אימור': "אמור הפועלים של מסלות הברזל נגמר" (האור, 1891).
עיתונות התקופה קראה בשמות למוסדות השונים. בית מרקחת נקרא 'בית סמים', עירייה – 'בית פקודות העיר', ותחנה מטאורולוגית – 'בית הפקידות לחזון הרוחות'. בית החולים לחולי נפש נקרא, לא עלינו, 'בית אוסף המשוגעים', ולחילופין: 'בית חולים למטורפי הדעת', ולנשים – 'בית משוגעות'.
עיתונות התקופה נהגה לדווח על חידושים בתחום המדע. בן יהודה הציע שמות לכמה מן היסודות הכימיים, כגון 'אַבְחֶמֶץ' לחמצן ו'אבחנק' לחנקן: "מחשבה טובה מגדלת את כמות האבחמץ שבגוף, וכל מחשבה רעה את כמות האבחנק המזיק לגוף" (הצבי, 1901). המדענים מסתכלים דרך 'רְאִידַק', הוא המיקרוסקופ, שנקרא גם זכוכית מגדלת. בעזרתה מביטים ב'יציצור', הוא החיידק: "עתה החל פסתור את עבודתו הקשה והנהדרת עם היציצורים, היצורים הקטנים" (הצבי 1896). קראו לחיידקים גם 'בציל', 'בקתר', 'מזיק קטן', 'מתג', ולחוקרי החיידקים 'חכמי הבריות הקטנות'. יותר מאוחר חידש בן יהודה את המילה המנצחת, חיידק. את החולים מחסנים באמצעות מַחְקֵנָה, גזירה מ'חוקן', בימינו – מזרק.
העיתונות הציעה שמות למקומות ולעמים שונים. עמי קדם זכו לשם התואר 'אדם הראשוני' במשמעות פרימיטיבי: "הנה הם החלילים והאבובים, הכנורים והנבלים בצורתם היותר אדם-ראשונית" (השקפה, 1904). גרמניה כונתה כבר לפני תקופת התחייה 'אשכנז' והגרמנית – אשכנזית. האינדיאנים נקראו דווקא 'הודים': "כאשר דרכו כף רגלי קולומבוס וחבריו בראשונה על אדמת הארץ הזאת השתוממו מאד בראותם את ההודים סרוחים להם במנוחה" (האור, 1893). מי שהפך לאירופי, 'התאַרֵפּ': "הרפתקאותיה של תורקיה בשאיפתה להתארפ" (האור, 1915). באותה רוח נולדו הפעלים 'התגרמן', 'התעתמן' ו'התרוסס' (נהפך לרוסי).
את המילה 'מכונית' טבע איתמר בן אב"י. לפני כן השתמשו בביטוי 'עגלת קיטור': "עגלת קטור סובבת עתה בחוצות פריש [פריז] בלי מטילי ברזל [מסילות], כי אם כמו עגלה רתומה לסוס" (האור, 1891). הטלפון, כידוע, נקרא שנים ארוכות 'שחרחוק', שנכתב גם סחרחוק: "באמריקה, ארץ הקדמה, החלו לכונן בכל רכבות המדינות המאחדות [ארצות הברית] סחרחוק לכל עגלה [קרון רכבת]" (השקפה, 1903). הרבה שמות ניתנו לאופניים: 'מרכבת שני האופנים', 'אחשתרן', 'בייציקל', וכן 'ולוסיפד'. גם המילה 'משקפיים' אומצה בשלבים. לפני כן קראו להם 'בתי עיניים תכליים' או 'זכוכיתים'.
עולמות האומנות והתקשורת זכו לשמות משלהם. כלי נשיפה נקראו 'כלי רוח', וכלי מיתר – 'כלי נימים'. העיתון, מילה שחודשה על-ידי בן יהודה, נקרא קודם לכן 'ספר עתים': "ליסד ספרי עתים מועילים וערוכים בטוב טעם" (האור, 1891), וגם: 'מכתב עת', 'מכתב עתי', 'ספר', 'עלה' ו'מכתב'. לצילום קראו 'ציור אור', תרגום של פוטוגרף: "הדפיסה הפוליס [משטרה] בציור האור צורת [דיוקן] גנבים אחדים" (הצבי, 1894).
למקצועות רבים לא היה שם, והעיתונות נחלצה למלא את החסר. לפסָל קראו 'חַטָּב': "הציירים מזניחים מכחולות ומצבועות [מכחולי ציירים], החטבים משליכים את מסתותיהם [כלי הפיסול]" (האור, 1915). עורך הדין כונה 'מליץ', וכן 'מליץ יושר', 'לטור' ו'שתדלן'. הטייסים נקראו 'מעופפים': "מעופף אנגלי זרק פצצות על פני כורתרה (בלגיה) וימית חמשה עשר איש" (האור, 1915). והיה גם 'סַבָּא', לא מה שחשבתם, אלא מוכר או בעלים של מסבאה.
תיאורי המלחמות דרשו עולם מונחים שלם. להפגזה קראו 'בִּמבום': "המפקד התורקי השיב אחור את דרישת האיטלקים ומיד החל בבמבום המבצר" (האור, 1912), ולפגז – 'כדור גדול'. קציני הצבא אז נקראו דווקא 'פקידים', בעקבות המילה האנגלית officer: "חמישה עשר פקידי צבא מחיל המורים [יורים] בכלי תותח [תותחים] שולחו מטעם הממשלה הרוממה לאשכנז" (חבצלת, 1901). חיל המילואים נקרא 'חיל הרְדיף', בעקבות ערבית.
ומה עם החיים עצמם? גיל הבגרות והעבודה זכה לכינוי המאתגר 'ימי הביניים'. בפרסומת לקרן פנסיה נכתב: "שימו נא לב על הזקנים האביונים אשר בימי הביניים היו עשירים כמוכם" (חבצלת, 1890). המתגרש נקרא 'מגוטט': "איש או אישה אשר נתגטט מבת זוגו או מבן זוגה הריהם עושים חג ומזמינים את כל המגוטטים והמגוטטות" (השקפה, 1907).
מה אוכלים? למשל, 'בַּדוּרה', מילה שהציע בן יהודה עבור עגבנייה: "רוב זרעי הקיץ צריכים להזרע במוקדם האפשרי, בפרט הבדורה (טומט) והאברג'ין [חציל]". (האכר היהודי, 1898). זאת בעקבות 'בנדורה' בערבית. גם את המילה 'נקניק' הציע אב"י, לפני כן הוא נקרא 'כרכשת': "נתפס אחד עושי הכרכשאות (ווארשט) כי הוא משתמש בבשר ושומן כלב למלאכתו" (חבצלת, 1903).
ולסיום, תכונות אנוש. 'גישוֹר' באותם ימים הוא אדם נועז ואמיץ, 'נעמני' הוא רומנטי: "שני הפרחים האלה מצויים בידי ובפי האוהבים ואוהבות ושגורים מאד בספרי הנעמנים [רומנים] הצרפתים כסמל וזכרון האהבה הנעמנית" (חבצלת, 1898). האנוכיות היא בעקבות הגרמנית 'עגאיסמוס', ההרפתקן – 'קחמן': "למזל ולברכה יצא לו קחמננו המגוהץ בשעה מוצלחת לדרכו בשלום" (הצבי, 1894), והסקרן – 'תאבדעי': "באתי לגוש חלב בחברת ידידי האדון ענתבי אשר לא היה פחות תאבדעי ממני כנראה" (האור, 1906).
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 