ראש השנה הגיע, זמן לדון בשמות חודשי השנה – העבריים והלועזיים או 'האזרחיים'. 'אזרחי', יש לומר, הוא שם תואר מבלבל משהו בשימוש הישראלי שלו. יש 'לוח שנה אזרחי' – כלומר לא עברי; 'בגדים אזרחיים' – כלומר, לא צבאיים; 'נישואין אזרחיים' – כלומר, לא דתיים; 'חברה אזרחית' – כלומר, לא שייכת למוסדות המדינה הרשמיים; ומצד שני – 'אזרחות', כלומר, שייכות רשמית למדינה, על כל המשתמע מכך.
השנה העברית היא כידוע שנת ירח. 'חודש' הוא ביטוי למחזוריות המתחדשת של הירח, 'יֶרַח' מתייחס לירח עצמו. השנה המעוברת נוצרה בשלבים מוקדמים מאוד של לוח השנה היהודית, לאחר שנוצרה אי-התאמה בין עונות השנה וסיבוב כדור הארץ סביב השמש לבין חודשי השנה. מכאן גם 'חודש העיבור' – הוא אדר ב', שממנו התגלגל גם הנוהג 'פורים קטן', הוא יום י"ד באדר א' בשנה מעוברת, שבה חג פורים חל באדר ב'.
שמות החודשים של הלוח העברי מושפעים משמות של חודשים שנוצרו בעמים בסביבה, בעיקר באכדית, והם דומים מאוד לאלה שבלוח השנה האשורי והבבלי. חודש תשרי דומה לשם החודש תשריתו באכדית, שפירושו התחלה. חודש חשוון נקרא בבבלית וַרְחֻ שַׁמְנוּ, כלומר, היֶרח השמיני, ובגרסה אחרת – מַרְחֻ שַׁמְנוּ שממנו נולד השם מרחשוון, ובקיצור, חשוון. חודש כסלו נקרא באכדית קיסלימוּ או קיסליווּ. חודש טבת נקרא באכדית טֶבֶּתוּ. חודש שבט נקרא באכדית שַׁבָּטוּ, שפירושו 'גשם הרסני'. חודש אדר נקרא באכדית אדארוּ, ופירושו חודש הדיש, או לפי פירוש אחר חודש האפֵלה. חודש ניסן נקרא באכדית ניסאנוּ. חודש אייר נקרא באכדית אָאָרוּ. חודש סיוון נקרא באכדית סימאנוּ, ופירושו בשפה הזו זמן או תאריך קבוע. חודש תמוז נקרא על שמו של אל בבלי ואשורי. חודש אב נקרא באכדית אַבּוּ, חודש אלול נקרא באכדית אֶלוּלוּ, שפירושו זמן הקציר.
לוח גזר חושף את השמות הכנעניים שנשכחו לחלק מהחודשים, לכולם משמעות חקלאית. יַרְחו אָסִ(י)ף – תשרי וחשוון. יַרְחו זֶרַע – כסלו וטבת. יַרְחו לֶקֶשׁ – שני חודשי זריעה מאוחרת – שבט ואדר. יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָ(ה) – חודש עקירת הפשתה – חודש ניסן. יֶרַח קְצִ(י)ר שְׂע(וֹ)רִם – חודש קציר השעורים – אייר. יֶרַח קָצ(וֹ)ר וְכַלֵּ(ה) – חודש סוף הקציר וכנראה קציר החיטה – חודש סיוון. יַרְחו זֶמֶר – שני חודשי הבציר, תמוז ואב. יֶרַח קֵץ – חודש הקיץ, קטיפת פירות הקיץ, למשל תאנים – אלול.
שמו המקורי של חודש חשוון – החודש השמיני – מעיד על הוויכוח הקדמוני הסוער סביב השאלה מתי מתחילה השנה. לפי התנ"ך ניסן הוא החודש הראשון, וכך גם נהוג לומר בהגדה של פסח: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָֽה" (שמות י"ב 2), ומכאן שחשוון הוא החודש השמיני. במשנה ובתלמוד העדיפו לראות בחודש תשרי את החודש הראשון, וכך נקבע לדורות. החכמים קבעו שיהיו ארבעה ראשי שנה, וניסן יהיה אחד מהם, אבל תשרי, כמו במסורת הבבלית, הוא ראש השנה החשוב בין הארבעה, ולפיו נקבעים סדרי החיים.
לא כל שמות החודשים העבריים מופיעים במקרא. החודשים תשרי, חשוון, אייר ואב אינם נזכרים בתנ"ך. חודש שבט מופיע בספר זכריה. יתר החודשים נזכרים בעיקר בספרים אסתר ונחמיה, היינו, ספרים מאוחרים. בספר יחזקאל מופיע השם 'התמוז', והכוונה כנראה לאליל תמוז. את חודש תשרי אפשר לקרוא בשתי צורות: תשרִי ותשרֵי.
מדרשי התלמוד מספרים את סיפור השנה לפי החודשים, ומחזירים אותם לטבע ולחקלאות. כך נכתב במסכת פסחים (צ"ד): "בארבעה שבילין חמה מהלכת. ניסן אייר וסיוון מהלכת בהרים כדי לפשר את השלגין. תמוז אב ואלול מהלכת בישוב כדי לבשל את הפירות. תשרי מרחשון וכסליו מהלכת בימים כדי לייבש את הנהרות. טבת שבט ואדר מהלכת במדבר שלא לייבש את הזרעים".
לוח השנה המוסלמי הוא לוח של חודשי ירח, ללא שנה מעוברת, ולכן נוצר פער הולך ומתרחב בין הלוח הזה ללוחות עבריים ואזרחיים, וכן בין החודש לעונות השנה המתחלפות. זה לא היה כך תמיד. לוח השנה הערבי שקדם לאסלאם אימץ את השנה המעוברת, אך היא בוטלה כאמור באסלאם. גם שמות החודשים המוסלמיים התרחקו מהשמות העתיקים, הקרובים בחלקם לשמות עבריים או אכדיים. עם זאת מכונים חלק מחודשי השנה האזרחית בערבית על פי השמות העתיקים. פברואר – שֻבּאט, מרץ – אאדאר, אפריל – ניסאן, מאי – אַיאר, יולי – תמוז, אוגוסט – אאב, ספטמבר – אילול, אוקטובר ונובמבר תשרין, הראשון והשני.
חודשי השנה האזרחית, לעומת זאת, נעדרים כל סממן חקלאי. עד המאה השמינית לפני הספירה נספרו 10 חודשי ירח בלבד, 304 ימים, החל מחודש מרץ שנחשב החודש הראשון. ינואר ופברואר, חודשי החורף הקשה, לא נספרו. על פי המסורת המלך נומה פומפיליוס הבין שיש ליצור מספר חודשים המתאים לשנת ירח, והכניס שני חודשים נוספים ללוח השנה. הפער בין שנת הירח לשנת
השמש נפתר על ידי הרחבת מספר ימי החודש, וכך ניתקו למעשה החודשים ממהלך הסיבוב של הירח. במשך השנים נוצר פער של שבועיים בין הלוח היוליאני שנקבע על ידי יוליוס קיסר, לבין הלוח הגרגוריאני שנקבע במאה ה-16 על ידי האפיפיור גרגוריוס, ומקובל כלוח התקני. על כן נקראת המהפכה הבולשביקית ברוסיה מהפכת אוקטובר, למרות שהיא מתוארכת בכל אתר כשבעה בנובמבר, שכן גורמים אורתודוכסיים ברוסיה דבקו בלוח היוליאני.
לשמות החודשים האזרחיים מקורות שונים. חלקם מהמיתולוגיה הרומית, חלקם משושלות של קיסרים וחלקם על פי המספרים בלוח השנה הישן.
חודש ינואר נקרא על שם ינוס, אל הראשוניות והשינוי במיתולוגיה הרומית.
חודש פברואר נקרא בעקבות המונח הלטיני פברואום שפירושו היטהרות, בעקבות טקס ההיטהרות פברואה שנערך ב-15 לחודש.
חודש מרס התגלגל ממרטיוס, השם המקורי של החודש הראשון בלוח השנה הרומי. הוא נקרא על שמו של אל המלחמה מרס, שהוא על-פי המיתוס אביהם של רומוס ורמולוס. החגיגות בחודש הזה, חודש ראשית השנה, היו גם חגיגות ההכנה למלחמה.
לא ברור מה מקורו של השם אפריל. יש קושרים אותו לפועל הלטיני אפריירי – לפתוח. מאחר שהחודש מזוהה עם הכוכב ונוס, יש גם הטוענים שהמקור התגלגל משם האלה היוונית אפרודיטי.
מאי, בלטינית מאיוס, נטבע בעקבות האלה היוונית מאיה, שנתפסה במיתולוגיה הרומית כאלת הפריון שלכבודה חגגו במאי. למשורר אובידיוס הייתה השערה נגדית. הוא קשר את השם ל'מאיורֶס' – הזקנים, בהנגדה ל'יוניורֶס', הצעירים של חודש ינואר.
גם לשם החודש השישי, יוני, יש השערות שונות. האחת – האלה יונו, אלת הנישואין ואשתו של יופיטר. השנייה – שוב – יוניורֶס, חודש הצעירים. ויש הולכים אל לוסיוס יוניוס ברוטוס, מייסד הרפובליקה הרומית.
ביחס ליולי אין מחלוקת – הוא נקרא על שמו של יוליוס קיסר. זהו החודש שבו נולד. לפני כן הוא נקרא קווינטיליס – החודש החמישי על פי הספירה העתיקה.
חודש אוגוסט נקרא על שמו של הקיסר אוגוסטוס. לפני כן נקרא סקסטיליס, החודש השישי. אוגוסטוס טבע את השם בעצמו, מאחר שבחודש הזה נחל שורה של ניצחונות מהדהדים.
ארבעת החודשים הנוספים שמרו על שמם המספרי, התואם כאמור את הספירה העתיקה. ספטמבר – החודש השביעי, סֶפּטו – שבע. אוקטובר – החודש השמיני, אוקטו – שמונה. נובמבר החודש התשיעי, בלטינית נובֶם הוא תשע. דצמבר סוגר את הרשימה כחודש העשירי, דֶצֶם – עשר.
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 