בטור הקודם נכתב על אוצר המילים המגוון והמוזר לעיתים של המשפטנים למיניהם. הטור הזה יעניק הצצה למטבעות לשון משפטיות. עולם מטבעות הלשון העברי עשיר וניזון ממקורות רבים: מהתנ"ך ומחז"ל, מגרמנית, רוסית וערבית, והמשפטנים אוהבים אותם עד מאוד. המקורות מגוונים, אבל יש מנצח גדול: התלמוד. אומנם המשפט הישראלי אינו נשען על המשפט העברי, אבל השפה מוכיחה ששקיעי המחשבה התלמודית עמוקים בו מאוד.
יש גם תנ"ך, אם כי במשורה. הביטוי 'יושבי עַל מִדִּין' מתייחס לשופטים היושבים בדין: "כפי שיודע כל שופט משפחה היושב על מדין…" אומר השופט יצחק עמית. המקור בשירת דבורה במקרא (שופטים, ה 10). איוב אומר (י"ז 3): "שִׂימָה נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ מִי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵעַ". הביטוי 'מי לידנו יתְקע', מי יבטיח, מי יערוב לנו, אהוב גם הוא על המשפטנים. ומהיכן בא הביטוי 'עינינו הרואות?' מספר דברים (ד 3): "עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר".
המקור המוביל הוא כאמור בלשון חכמים, וכאן מתחרות ביניהן העברית והארמית ללא מנצחים. כמה דוגמאות.
אין אדם משים עצמו רשע, ביטוי ממסכת סנהדרין שממנו נולד העיקרון האוסר הפללה עצמית של נאשם, ומכאן שהודאת נאשם היא ראיה פסולה לחלוטין.
היא הנותנת. ביטוי חיזוק מנצח: "היא הנותנת, במקרה דנן כל טענות התובעת לעבודה בשעות נוספות נטענו בעלמא". בתלמוד עם ו' החיבור: והיא הנותנת.
בקצירת האומר. בקיצור, לסיכום: "בטרם נתייחס בקצירת האומר למופרכות התובענה ולהיעדר כל יריבות ועילה כנגד המשיבים”. המקור במשחק מילים בספרות חז"ל על 'קצירת העומר'.
מכלל לאו שומעים הן. ממה שנאמר במפורש שהוא אסור, לומדים מה שמותר. דוגמה להיגיון התלמודי. המקור במסכת נדרים.
מעיד כמאה עדים. עובדה מסוימת מוכיחה זאת באופן חד-משמעי: "שקר גס זה מעיד כמאה עדים על כך שהנתבע מנסה כיום בכל מאודו להסתיר את הימצאותו בזירת התקיפה”. המקור הוא הכלל במסכת גיטין "הודאת בעל דין כמאה עדים דמי" (גיטין מ ע"ב).
נשתברו קולמוסין. העניין נדון בלי סוף, לעייפה: "קולמוסין נשברו, מקלדות נשחקו עד דק, וטריליארדי ביטים כבר שוגרו לחלל הווירטואלי בסוגיות שעניינן אינטרנט ומשפט” (השופט יצחק עמית). בעקבות המדרש.
ספק ספיקא. ספק קל: "אין ספק, וגם לא ספק ספיקא, ואף לא בן בנו של ספק, כי הם החליטו למכור את המרכול”. מקור הביטוי בדוקטרינה תלמודית, המתייחסת לעניין המוטל בספק אשר תלוי בעניין אחר המוטל בספק, ועל כן אפשר להקל בדין.
עם קב חומטין. יש להתייחס לדבר בחשדנות: "את עדותו יש לקבל מלכתחילה עם קב חומטין". 'קב חומטין' הוא בתלמוד מידה של אדמה מלוחה שהיו נוהגים לערב בתוך תבואה כדי לשַמר אותה. מזכיר את הביטוי הלטיני 'לקחת עם קמצוץ של מלח'.
קל וחומר. מסיקים מהחמור אל הקל, אחת משלוש עשרה מידות ההיגיון התלמודי. ביטוי מחזק: 'קל וחומר בן בנו של קל וחומר'. השופט זילברג מספר שפעם הגיע אליו כתב טענות שבו נכתב "קל וחומר נכדו של קל וחומר”.
יש גם ארמית, ולא מעט. הקליטה של הביטויים האלה בשפה מעידה על הקשר ההדוק בין השפות. הארמית העשירה וממשיכה להעשיר את העברית בכלל, קל וחומר (!) את העברית המשפטית.
איפכא מסתברא. ההפך הוא הנכון. מילולית: מסתבר ההפך. נפוץ לא רק בתחום המשפט.
בּוּקי סְרִיקי. דברים שאין בהם ממש, או בגירסת האחים זווילי ב"ארץ נהדרת": "והכול ביקבוקי סירקוקי”. מילולית: בקבוקים ריקים.
דא עקא. הצרה היא ש-, הבעיה היא ש-, מילולית 'זו הצרה'. לביטוי הופעה יחידה בתלמוד (סנהדרין, כ"ו ע"א).
הא בהא תליא. הדברים תלויים זה בזה. ביטוי שנכנס לשפת המשפט כבר בפסקי הדין הראשונים של בית המשפט העליון. ארמית: זה בזה תלוי.
לָא דקו פּוּרתא. לא דייקו בדבריהם. מילולית: לא דייקו במקצת.
לא מנֵיהּ ולא מקצתֵיהּ. אין לכך כל בסיס, לא היה ולא נברא. מילולית: לא ממנו ולא מקצתו.
לֵית מָאן דְּפָלִיג. אין מי שחולק, אין מחלוקת בדבר. הביטוי מופיע לא פעם דווקא בנקודות המחלוקת: "לית מאן דפליג, כי מסמך זה עומד בתנאי הקבילות”.
לקולא ולחומרא. להקלה או להחמרה. 'קֻלָּא' ו'חֻמְרָא' הן מילים ארמיות המופיעות בתלמוד במשמעות זו.
מה נפקא מינה. אין כל הבדל. בעקבות הביטוי הארמי-תלמודי 'מאי נפקא מינה': מה יוצא מכך.
מִקַּדְמַת דְּנָא. מאז ומתמיד: "זכות החניה היא רק לשבעת הדיירים הנ"ל, ולהם שימוש ייחודי בחניה מקדמת דנא".
תרתי דסתרי. יש סתירה בדברים: "המאשימה תטען כי שני הטיעונים האלה הינם תרתי דסתרי ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת”. ארמית: שתיים שסותרות זו את זו.
לצד הארמית יש במשפטית ביטויים מתורגמים לא מעטים, משפות שונות.
אות מתה. הוראה בחוק או במסמך אחר שאינה נאכפת ואין מתייחסים אליה בפועל. המושג קיים גם ביידיש (טויטער אות) ובאנגלית (a dead letter), ומקורו באיגרת אל הקורינתים בברית החדשה: "כי האות תמית והרוח יחיה”.
בסופו של יום. בסופו של דבר, בסיכומם של הדברים. אנגלית: at the end of the day. הפך לקלישאה משפטית נפוצה.
בקליפת אגוז. בתמצית, בקיצור, בעקבות אנגלית: in a nutshell. המקור בלטינית: in nuce. קיקרו מספר ששירת הומרוס הייתה כתובה על קלף, והוכנסה כולה לתוך קליפת אגוז.
יומם בבית המשפט. ההזדמנות של בעלי הדין לטעון את טענותיהם במלואן ולעמוד על זכויותיהם לפני בית המשפט. אנגלית: to give a person his/her day in court.
מראית פני הצדק. הצדק שבפסיקה צריך להיות גלוי וברור לציבור, שעליו 'לא רק להיעשות אלא גם להיראות'. אנגלית: Justice must be seen to be done.
משפטני ישראל טבעו מטבעות לשון משלהם, אם כי ההשראה התלמודית ניכרת על הניסוח, אם לא על התוכן.
ואם ישאל השואל. אם מישהו תוהה על הדברים שנאמרו, כך נשיב לו. ביטוי חלופי: 'ואם יתמה התמֵהַּ'.
זאת ועוד! עוד אחד ממלכי הקלישאה המשפטית. האחים זווילי: "זאת ועוד! הנשיא לא נישק את המתלוננת ו/או חיבק את המתלוננת ו/או עשה לה דיגי ביד”. צירופים מקבילים: 'לא זו אף זו', 'יתר על כן', 'ואם לא די בכך אז' ועוד.
למען הסר ספק. הדבר ברור מאליו, אך נציין אותו שוב כדי שלא יהיה כל ספק בדבר.זלג לשפה הכללית.
ומכאן לכמה ביטויים שנולדו בשיח המשפטי המקומי ומזוהים עם השופט אהרון ברק.
אקטיביזם שיפוטי. מצב שבו בית המשפט מתערב בהחלטות הרשויות האחרות (המחוקקת והמבצעת). אנגלית: judicial activism. את המונח טבע ההיסטוריון האמריקני ארתור שלזינגר כבר בשנת 1947. המונח ההפוך: 'ריסון שיפוטי'.
יש שופטים בירושלים. בית המשפט במדינת ישראל הוא בעל מעמד עצמאי וראוי לאמון מלא. נטבע על ידי ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, לאחר שבג"ץ אישר לתפוס אדמות בגדה לצורך הקמת בית אל במרס 1979.
מבחן בוזגלו. טענה שיש להתייחס באופן שוויוני לבעלי משרה בכירה ולאזרחים מן השורה. אהרן ברק אמר "דין ידלין כדין בוזגלו”. 'מבחן בוזגלו הפוך' היא טענה שרשויות אכיפת החוק רודפות אחר אנשי ציבור בעניינים ובאמצעים שבהם לא היו פועלות כלפי אזרחים מן השורה.
מלוא כל הארץ משפט. המשפט ממלא את כל ההוויה האנושית, ואין מעשה או פעולה בעולם שאין להם משמעות משפטית. אהרן ברק: "למשפט אין גבולות. מלוא כל הארץ במשפט”, בעקבות פסוק מספר ישעיהו המשמש גם בתפילות רבות: "מלוא כל הארץ כבודו" (ו 3), כשהכוונה כאן היא לאל.
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 