בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים

הדיון והשיח בישראל נעים בין "מדינה יהודית ודמוקרטית" לבין "מדינת כל אזרחיה". בלי להביע עמדה בנושא, כדאי לראות מה אומרת השפה על אחד הקטבים בדיון: "מדינת כל אזרחיה", איך נולד המושג 'מדינה', ומהו 'אזרח'. בהמשך נשפוך אור על המפגש המרתק בין 'יהודי' ל'דמוקרטי'.

'מדינה' היא חבל ארץ שיש לו שלטון מרכזי עצמאי. מקור המילה במקרא. כך בפסוק הפותח של מגילת אסתר. על אחשוורוש נכתב שם שהוא "הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה". ככל הידוע, אלה לא היו מדינות נפרדות במובן הקיים היום, אלא גלילים או חלקים של מדינות גדולות. ראיה נוספת לכך היא שבלשון חכמים 'מדינה' פירושה לפעמים עיר. בערבית זה פירוש המילה מדינה – עיר. ערים רבות במרחב הערבי נקראות מדינה. המפורסמת בהן היא העיר אל-מדינה בערב הסעודית הקדושה לאסלאם. הבירה העתיקה של מלטה, ששפתה שמית, קרויה אף היא מדינה.

'מדינה' נגזרת מן השורש די"ן. היינו, ההגדרה המכוננת של מדינה היא מערכת משפט וחוקים עצמאיים, כפי שאפשר להבין גם ממגילת אסתר, המזכירה את חוקי שתיית אלכוהול. בשפות אחרות מדגישים דווקא את האלמנט היציב של 'המדינה': state באנגלית או  Stadt בגרמנית. על בסיס המילה חידש איתמר בן אב"י את 'מדינאי', מנהיג בעל חזון ועמדות החורגות מהעסקנות הפוליטית, וכן את המילה מדינאות. מכאן גם 'מדיניות', כלומר, העקרונות שלפיהם פועלת המדינה, ובהרחבה כל ארגון או תנועה. ועל כך טבע הארי טרומן את האמרה הידועה שלפיה "מדינאי הוא פוליטיקאי 15 שנים אחרי מותו".

המקבילה המקראית הקרובה יותר למשמעות המודרנית של מדינה היא 'ממלכה', וכאן המונח נקרא על פי הראש, המלך. המונח מופיע בתנ"ך כ-120 פעם, גם בהתייחסות לממלכת דוד או שלמה, ואף לממלכת אלוהים או ממלכות הגויים. לכאורה, פרט למדינות שבראשן עומד מלך, וגם לו ברוב המקרים מעמד סמלי, 'ממלכה' אינה המילה המתאימה למשטרים הקיימים. עם זאת, היא הרחיבה את משמעותה לתחומים שאינם מדיניים, כגון 'ממלכת החי', ומשמשת השראה למותגי צריכה: 'ממלכת החלווה', 'ממלכת האגוזים', ולצד אלה 'ממלכת הדמיון'.

ובכל זאת הייתה לממלכה עדנה בזכות שם התואר 'ממלכתי', והמושג הכללי 'ממלכתיות', שקנו שביתה בעברית החדשה בהקשרים שונים. החוקר ניר קידר מצא שאבי השימוש במונחים אלה הוא דוד בן גוריון. בן גוריון, מספר קידר, תרגם את הביטוי מרוסית עוד בתחילת המאה העשרים, הרבה לפני הקמתה של מדינה יהודית. תחילה השתמשו העולים מרוסיה במילה 'ממלכה' כדי לתאר 'מדינה', משום שלא הייתה בעברית מלה מודרנית שתתאר את התופעה. הם עשו כן משום שברוסית מודרנית המלה 'גוסודרסטבו', שפירושה המילולי ממלכה, מציינת מדינה. במקביל הם הנהיגו גם את שם התואר 'ממלכתי' על-פי תרגום התואר הרוסי המקביל 'גוסודרסטבני', שמשמעותו 'של המדינה', ומילולית 'ממלכתי'. בן גוריון כבר כתב על כך ב-1912, והשתמש במונח בהרצאה שנשא במגדיאל ב-1928.

מה אִפשר את השימוש ב'ממלכתי' גם כש'מדינה' כבר הייתה המונח המקובל? היא מילאה חסר לשוני. 'ממלכתי' הוא שם תואר המתייחס להתנהגות, לטקס או לטקסט מאחד, המתעלמים או מדלגים על חילוקי דעות וזרמים מתנגשים בחברה. 'התנהגות לא ממלכתית' של איש ציבור היא התנהגות בוטה ומפלגת. טקס ממלכתי הוא פשוט טקס שמארגנת המדינה.

מונח שהשימוש בו לא תמיד ברור בהקשרים אלה הוא 'רפובליקה'. מקור המילה מלטינית: res publica, בתרגום מילולי: עניין הציבור. אליעזר בן-יהודה קרא לה 'קְהִלִּיָּה', שם הניתן כיום לחברות קטנות יותר. האקדמיה ללשון החליטה לשמור על השם הלועזי. רפובליקה  היא לכאורה מדינה דמוקרטית לכל דבר, שיטת ממשל הנקבעת באמצעות בחירות ואינה עוברת בירושה כמונרכיה. השימוש במילה נדד אל שם התואר: 'רפובליקני', המוכר בפוליטיקה האמריקנית, ומעביר את הדגש אל ערכים ואידיאולוגיות. לכאורה, הרפובליקני מעמיד את המדינה בראש סולם הערכים שלו, בעוד 'הדמוקרט' או 'הליברל' מעדיף את חירויות הפרט. גם הבחנה זו התיישנה.

מהו אזרח? במשמעות המודרנית 'אזרח' הוא אדם השייך למדינה באופן רשמי. בתנ"ך המילה מופיעה 17 פעמים, ושם מבחינים בין אדם ששייך לעם או לממלכה ונקרא אזרח, לבין אדם שהגיע אליה מארץ אחרת ומעם אחר, הנקרא 'גֵר'. בספר תהילים מופיע פעם אחת הביטוי 'אזרח רענן'. על-פי ההקשר הכוונה לעץ רענן. הפרשנות המקובלת היא שבביטוי הזה משווים את העץ לאדם ששייך למקום שבו הוא נמצא. אברהם אבן עזרא הופך את המשוואה, וטוען שהמילה אזרח פירושה עץ, ובאמצעותה אנחנו משווים את תושב המדינה לעץ שנטוע באדמה.

במדינה שבה אנו חיים היום, אנו עושים הבחנה בין אזרח המדינה לבין תושב שאינו אזרח. אזרח הוא בעל 'אזרחות', וזכאי לזכויות רבות. הוא רשאי להצביע בבחירות, ונושא תעודת זהות ודרכון של המדינה. במציאות הגלובלית, הקשר בין הישיבה הפיזית במדינה לבין מעמד האזרחות התעמעם, ורבים בישראל נושאים אזרחות כפולה, לפעמים בלי שכף רגלם דרכה על אדמת המדינה שבה הם מוגדרים 'אזרחים'. מאידך גיסא יש המסרבים להיות שייכים למדינה כלשהי, ומגדירים את עצמם 'אזרח העולם'.

ל'אזרח' נוספה במדינת ישראל משמעות ייחודית: 'אזרח' הוא אדם שאיננו חייל. לכאורה יש כאן בלבול מסוים, שהרי גם אדם המשרת בצבא הוא אזרח המדינה. המשמעות הזאת מושפעת משפות לועזיות באמצעות שאילת משמעות. למשל, באנגלית שם התואר  civil קשור לנוהגים ואורחות חיים של התושבים, כלומר, האזרחים, ומכאן גם 'ציביליזציה', ואילו civilian פירושו באנגלית תושב המדינה שאיננו חייל. כך גם נקלט בסלנג של פעם המונח 'ללכת בציביל', בבגדים אזרחיים, בהשפעת הגרמנית. על חייל שמשתחרר אומרים שהוא 'יוצא לאזרחות', וחייל בחופשה לובש 'בגדים אזרחיים'. כאשר במלחמה נפגע אדם שאיננו לוחם נאמר שנפגעו 'אזרחים חפים מפשע', או 'אזרחים תמימים'. על אדם הנאבק למען מטרה חשובה, לא בשדה הקרב אלא בחיים הציבוריים, אומרים שיש לו 'אומץ לב אזרחי'.

מן המילה אזרח נגזר הפועל 'להתאזרח'. הביטוי מתייחס פורמלית למי שהמדינה מסכימה לתת לו אזרחות, אבל המהלך לא הושלם עדיין, ולהם אנו קוראים 'מתאזרחים', ביטוי המוכר מתחום חוקי ליגת הכדורסל. כשמנהג מסוים נעשה מקובל בחברה אומרים שהוא 'התאזרח'. אחד העם התייחס במאמריו למילים לועזיות המשמשות בשפה, והעניק להם מעין רישיון בטענה שהן 'התאזרחו' בשפה.

ההתפתחות המרשימה בהיבט הלשוני היא דווקא של שם התואר, 'אזרחי'. לוח השנה הנוצרי, שאנו משתמשים בו כמו בכל העולם, נקרא גם 'לוח השנה האזרחי', והשנה הנוצרית נקראת גם 'השנה האזרחית'. 'אזרחי' כאן פירושו "לא לפי הנהגים של הדת היהודית". משמע, קיימת בשימוש הזה לעומתיות בין 'יהודי' לבין 'אזרחי', המזכירה לנו את הלעומתיות בדיון הציבורי בכלל, ואת הפער בין 'מדינה יהודית-דמוקרטית' ל'מדינת כל אזרחיה'. בהתאמה, מי שמתחתן בטקס לא דתי עושה זאת ב'נישואין אזרחיים'. מונח שהשתרש בשיח הציבורי הוא 'החברה האזרחית', שהיא מכלול הפעילות, ההתאגדויות והמהלכים שאינם תחת כנפיהם של מוסדות המדינה, ולעיתים אף פועלים נגדם.

מה משותף לשימושים המגוונים האלה של 'אזרחי'? המשותף להם הוא שחרור משייכות מוסדית, אם אלה הצבא, הדת היהודית, הרבנות ומוסדות המדינה בכלל. והרי לכם אוקסימורון. 'אזרח' הוא מי ששייך פורמלית למדינה, 'אזרחי' הוא מי שמתנער ממוסדותיה. נפלאות דרכי השפה.

Read Full Post »

בישראל חילופי ממשלות הם עניין של שיגרה, ועל פי השפה נראה שדוברי העברית הם שליטים מבטן ומלידה. כמות הפעלים הנרדפים בתחום הזה מפתיעה, ולכולם שורשים בתנ"ך: למשול, לשלוט, למלוך, לרדות, לשרור ועוד. ‘ממשלה’ עצמה מופיעה כבר בבראשית א' במשמעות שלטון: "המאור הגדול לממשלת היום, והמאור הקטן לממשלת הלילה". באותו פרק מצטווה האדם לרדות "בדגת הים ובעוף השמיים".

הפועל ‘לרדות’ אומץ לדיקטטורות, ומנהיגיהן הם 'רודנים'. ’ממלכה’ התגלגלה בישראל הדמוקרטית לשם תואר: ‘ממלכתי’.  לעומת ‘ממלכתי’ האידיאולוגי, ‘ממשלתי’ הוא מושג בירוקרטי, ו’ממשלה’ השתרשה במשמעות המוסדית, השלטון המרכזי של המדינה. במשמעות הזו היא מופיעה במקרא רק פעם אחת, בספר דברי הימים, כאשר סנחריב צר על לכיש "וכל ממשלתו עמו". ביתר ההופעות במקרא ‘ממשלה’ פירושה שלטון. מחדשי השפה אימצו את הכפילות הזו. מילון המילים האבודות של עוזי אורנן מביא לצד שימושים ב’ממשלה’ במשמעות שלטון את ‘ממשלה אדירה’ במשמעות מעצמה, ו’ממשלת עיר’ במשמעות עירייה.

הממשלה היא הרשות המבצעת של ה‘מדינה’, שנגזרה מהשורש די"ן, ומופיעה במגילת אסתר במשמעות אזור או פלך שיש בו מערכת משפטית אוטונומית. בשפה האנגלית, בעקבות הוריה החוקיים הגרמנית והצרפתית, המילה היא state, וכאן הדגש הוא על היסוד המייצב והמארגן של קיום המדינה.

חבר הממשלה הוא ‘שר’, דהיינו, בעל שררה.  הבריטים בחרו לאותו תפקיד מילה צנועה יותר: minister, שהשתרשה גם בכנסייה ופירושה משרת, בהתייחסות ל-minus בהוראת קטן או משני. ראש הממשלה הוא ‘ראש השרים’. גם האמריקנים היו צנועים: The Obama Administration, ‘ממשל אובמה’ פירושו המנגנון או המנהלה של אובמה, ויש קשר לשוני ישיר בין minister לadministration-. הצירוף הישראלי-עברי ‘הממשל האמריקני’ נבחר  כדי להבדיל בין הדגם האמריקני לבין ממשלה מהדגם האירופי. בישראל הוא נקרא פשוט ‘הממשל’, והעומד בראשו ‘הנשיא’, ללמדך על עומק יחסינו עם הדוד סם.

יש ממשל, ויש ממשל. בחלק מימי המנדט הטילו הבריטים  ‘ממשל צבאי’ על פלשתינה. המודל הזה הוחל על ערביי ישראל מאז קום המדינה ועד 1966, ועל הפלשתינים בשטחים אחרי 1967. בין ‘ממשל’ ו’ממשלה’ יש בהקשר זה קירבה לשונית גם בשפה האנגלית. הממשל הצבאי הוא military government, הממשלה היא סתם government. מקור המילה בפועל הלטיני gubernare והיווני kubernan  שמשמעותם ‘לאחוז בהגה’. הפועל היווני הזה הוליד גם ’קברניט’ העברי, מילה תלמודית שפירושה רב חובל, והיא הפכה בעברית החדשה דימוי לשוני להנהגה, בצירופים ‘קברניטי המדינה’ או ‘קברניטי המשק’. יסוד לדימוי אפשר למצוא כבר במקורות, כמו במדרש תנחומא: "משל לאחד שהיה מושלך לתוך המים, הושיט הקברניט את החבל, אמר לו: תפוש את החבל הזה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים, אף כך אמר להם הקב"ה לישראל, כל זמן שאתם מדובקים במצוות – חיים כולכם היום".

המציאות הפוליטית הישראלית המיוחדת הדביקה ל’ממשלה’ תארים והגדרות שונים ומשונים. הצירוף ‘ממשלת אחדות לאומית’ או ‘ממשלת אחדות’ הוא ייחודי למדינת  ישראל, ומוכר בדמוקרטיה המערבית מתקופה קצרה בבריטניה בעת המלחמה בנאצים. הורתה של ממשלת האחדות ב’ממשלת הליכוד הלאומי’, רצף של שלוש ממשלות שכיהנו בין 1967 ל-1970. ריבוי המפלגות ושיטות הממשל המתחלפות בישראל יצרו צירופים נוספים וייחודיים: ‘ממשלת מיעוט’, ‘ממשלה צרה’, ‘ממשלה רחבה’, ממש בוטיק.

ח"כ מוחמד ברכה הוצא בעבר מן המליאה על שקרא לממשלת אריאל שרון ופואד בן אליעזר "ממשלת דמים".  את הביטוי הזה השמיע לפניו יו"ר הכנסת בעבר אברהם בורג, שכינה כך את הממשלה במכתב לבן אליעזר. גם בורג לא המציא את זה. הוא נשמע מפי בנימין נתניהו ורחבעם זאבי, ונישא בכרזות הימין לפני רצח רבין. במאמר בנושא מזכיר יובל שטייניץ את הקריאות "ממשלת דמים, ממשלת זדון" בהפגנות שלום עכשיו בהם השתתף כנגד ממשלת בגין-שרון.

"ממשלת דמים" הוא צירוף חדש, אך יש לו הד מן המקורות, החל מ"צא, צא איש הדמים" בשמואל, ועד "עיר דמים" ביחזקאל. בתפילת ראש השנה נאמר: "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ", והוא נשמע בישראל החדשה. הרב ש"ך הגדיר כך את ממשלת רבין לפני הרצח. חוגי החרדים הרבו לצטט את הפסוק מן התפילה במאמרים כנגד ברק. להבדיל, בהפגנת מחאה של חסרי בית בכיכר המדינה נתלה שלט: "סילבן שרון – ממשלת זדון". כדאי לכל המשתמשים  בצירוף הזה לקרוא את המכתב  שכתבו 500 רבנים לנשיא פרנקלין רוזוולט על המתרחש באירופה בשנת 1943: "אנא יקשיב וישמע לאנקת אחינו המפרפרים בין החיים והמות תחת ידי ממשלת זדון הנאצים האכזריים".

הבריטים קוראים למדינתם "הממלכה המאוחדת", למרות שהיא בפועל דמוקרטיה. בעיצוב שפת השלטון הישראלית יש נוכחות חשובה לשם התואר ‘ממלכתי’, המשמש כשם כולל לכל מה ששייך למדינה, או נמצא תחת פיקוחה. השימוש בו הוא ביטוי לתפיסה הבן גוריונית, שרצה להסיר את הבעלות של התנועות האידיאולוגיות מימין ומשמאל על מוסדות, טקסים ומערכות. הצבא הוא ממלכתי לעומת הפלמ"ח, מערכת החינוך היא ממלכתית לעומת זרם העובדים הסוציאליסטי. כדי להביא את המסר האידיאולוגי הזה היה צורך במילה טעונה ואידיאולוגית, ומה לנו טעון יותר מן התנ"ך, האהוב על בן גוריון, ומממלכת יהודה שהפכה למדינת ישראל?

בן גוריון החל להשתמש במילה הרבה לפני קום המדינה. הוא מצא בה את הביטוי לרעיון האחדות כנגד הפלגנות של תפיסות מעמדיות מבית מדרשו של טבנקין. ב-28 לאוקטובר 1928, בהרצאה במגדיאל, מדבר בן גוריון על "המעבר מתנועה שאינה קובעת אלא דעות והשקפות, לתנועה הקובעת את דרך החיים של האיש והאחריות לבניין ארץ, המטפלת בדאגות ממלכתיות, יישוביות, תרבותיות ומקצועיות, והעומדת במרכז של גאולת העם". את המילה הזו ירש באמצעות שאילת משמעות מן השפה הרוסית.

עם השנים שמר ‘ממלכתי’ על מעמדו כשם תואר רשמי לכל מה שהוא בפיקוחה או תחום ניהולה של המדינה, אבל איבד  את העומק האידיאולוגי שלו. לכל היותר מתובלת 'ממלכתי' בדוק אירוני. ‘אווירה ממלכתית’ השורה על אירוע מרמזת שהיה כבד ומשעמם, אך מכובד בהחלט. המקום היחיד בו ממלכתי הוא המונח הרשמי הוא תחום החינוך היסודי. יש חינוך ממלכתי, יש חינוך ממלכתי-דתי, ויש חינוך עצמאי, המסונף לממלכת השמים.

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית,   http://www.ruvik.co.il

Read Full Post »