לאחרונה קראנו בסוכות את מגילת קהלת. כפי שכתבתי כאן בעבר, במגילה זו נטבעו אמרות רבות, בין היתר "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" (פרק יא, פס' א). זו העת להרחיב את הדיון גם באִמרה הזאת וגם במשמעויות נוספות של מילים שנגזרו מהשורש של"ח: מִשְׁלַחַת, שִׁלּוּחַ, שְׁלוּחָה ועוד.
יש הסברים שונים למשמעות המילולית של פסוק זה. לפי אחד מהם, זו המלצה לזרוק פירורי לחם למקור מים כמזון לדגים, כדי שבעתיד יהיה קל יותר לדוג אותם. במדרש 'לקח טוב' על קהלת, מאת ר' טוביה בן אליעזר, בן המאה ה-11, מוצע הסבר אחר: "פשוטו של פסוק להיות זורע במקום שיש שם לחלוחית מים, שהזרע מתברך כי ברוב הימים בימי קציר תמצאנו". המשמעות המופשטת של הביטוי 'שלח לחמך על פני המים' היא: כדאי לפעול בהווה גם כשלא רואים לכך תוצאות מיידיות, מתוך תקווה שמעשה זה יניב פירות בעתיד.
בעבר דנתי כאן במילים שנגזרו מהשורש של"ח, אך מפאת קוצר היריעה לא סקרתי את מגוון המשמעויות והשימושים של כל המילים משורש פורה זה. כעת אמשיך.
הפועל שִׁלֵּחַ משמש במקרא גם במובן גירש, סילק. מפועל זה נגזר שם הפעולה שִׁלּוּחַ. במקרא הוא מופיע בצורת הריבוי 'שִׁלּוּחִים': "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" (שמות יח ב), ויש המפרשים שמשה נפרד מאשתו או התגרש ממנה לפני כן. בלשון חז"ל המילה 'שילוח' מופיעה ביחיד במובן 'שחרור' או 'גירוש', למשל בקשר לחובה לתת מענק לעבד משוחרר: "למי שאתה משלחו אתה מעניק, ואי אתה מעניק למי ששילוחו מעצמו" (מדרש ספרֵי על דברים טו יג). מילה זו מופיעה גם בצירוף שִׁלּוּחַ הַקֵּן (משנה חולין יב א) – המצווה לשלח את הציפור האם מן הקן לפני לקיחת הביצים או האפרוחים (לפי דברים כב ו).
במקרא מופיע גם הפועל שֻׁלַּח, כצורת הסביל של 'שילח', לדוגמה: "הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם" (בראשית מד ג), כלומר: 'נשלחו לדרכם'. לצורת ההווה של פועל זה, מְשֻׁלָּח, יש משמעות מיוחדת בלשון המקרא – נטוש, מופקר: "וְהָיָה כְעוֹף נוֹדֵד קֵן מְשֻלָּח תִּהְיֶינָה בְּנוֹת מוֹאָב" (ישעיה טז ב).
גם המילה מִשְׁלַחַת מופיעה במקרא, בפסוק המוכר לנו מההגדה של פסח: "יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים" (תהלים עח מט). נהוג לפרש את הצירוף המקראי הזה כ'שליחת מלאכים רעים'. בעברית החדשה הביטוי 'משלחת מלאכי רעים' משמש ככינוי מליצי לפגע רע. מילה זו מופיעה פעם נוספת במקרא במשמעות אחרת, גם בספר קהלת (פרק ח, פס' ה): "וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה", במובן פטור או שחרור משירות צבאי. בעברית החדשה קיבלה המילה 'משלחת' משמעות של נציגות נבחרת ששולחים אותה לבצע משימה כלשהי.
הנביא ישעיהו (פרק טז, פס' ח) מדבר במשל על "שְׁלֻחוֹתֶיהָ" של גפן. זה המקור המקראי של המילה שְׁלוּחָה, ומשמעותה הראשונית היא 'ענף או גבעול של צמח המתפשט לצדדים'.בימינו מילה זו מציינת בתחומים שונים דברים המסתעפים או מתפצלים ממקום מרכזי אחד למקומות שונים: שלוחה של קו טלפון, סניף של ארגון, שלוחה של רכס הרים ועוד.
הפועל נִשְׁלַח בבניין נפעל מופיע פעם אחת במקרא בצורה המיוחדת "וְנִשְׁלוֹחַ" (אסתר ג יג). פועל זה מופיע בצורתו הרגילה במסכת אבות דרבי נתן, המיוחסת לתקופות שונות, למשל: "בעון לשון הרע הצרעת נשלחת בבני אדם" (פרק מא, הכתיב במקור), וכן בלשון הפיוט ובטקסטים שונים מימי הביניים.
המילה שְׁלִיחָה, שם הפעולה של 'שָׁלַח', מופיעה במדרש מתקופת התלמוד: "מה אם משה שהלך בשליחתי ארבעים יום לחם לא אכל ומים לא שתה" (פסיקתא דרב כהנא ו, א).
למילה שֶׁלַח יש כמה משמעויות רחוקות זו מזו, והדעות חלוקות אם יש קשר אטימולוגי ביניהן לבין המשמעות הבסיסית של השורש של"ח. המשמעות הראשונה היא 'תעלת השקיה': "וְאֵת חוֹמַת בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן-הַמֶּלֶךְ" (נחמיה ג טו). יש המקשרים בין המשמעות של מילה זו לבין הפועל שָׁלַח בהקשר של שליחת מים לכיוונים שונים, כמו בפסוק: "וְאֶת תְּעָלֹתֶיהָ שִׁלְחָה אֶל כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה" (יחזקאל לא ד). אחרים מוצאים קשר בין המשמעות של המילה 'שֶׁלַח' לזו של המילה 'שלוחה' במובן ענף בצמח המקבלים מים מהתעלה. צורת הריבוי של מילה זו, שְׁלָחִים/ שְׁלָחִין, משמשת החל מלשון חז"ל במובן השקיה מלאכותית (בניגוד למֵי גשם), לדוגמה: "או לפי ששותה מי גשמים, אבל אינה שותה מֵי שלחים" (מדרש ספרֵי על דברים יא יא). מילה זו משמשת כיום כרכיב שני בצירופים בתחום החקלאות. בין היתר, שדה המושקה באופן מלאכותי מכונה שְׂדֵה שְלָחין.
המשמעות השנייה של המילה 'שֶׁלַח' במקרא היא חרב קצרה, למשל: "בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח" (נחמיה ד יא). יש סברה המקשרת את המשמעות הזאת לשליחת כלי נשק בקרָב.
בלשון חז"ל המילה 'שֶׁלַח' מופיעה גם במובן 'רוחב, החלק המאוזן של המדרגה שעליו דורכים, מִדרָך': "רוּם הַמַּעֲלָה [=החלק האנכי של המדרגה] חֲצִי אַמָּה, וְשִׁלְחָהּ חֲצִי אַמָּה" (משנה,מידות ב ג). נ"ה טורטשינר, עורך הכרכים האחרונים של מילון בן-יהודה, הסביר כך את הקשר בין משמעות זו לשורש של"ח: "כְּאִלו שֶׁטח שדבר שלוח בו לצדדים".
המילה 'שֶׁלַח' מופיעה בלשון חז"ל גם בהקשר של פשיטת עורות (למשל: משנה, שבת ד ב). ככל הנראה, אין קשר אטימולוגי בין משמעות זו למשמעות העיקרית של השורש של"ח. כמו כן, אין קשר אטימולוגי בין שם העצם שֻׁלְחָן למילים אחרות משורש זה.
מוזמנים לשלוח את תגובותיכם!
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 