Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘טיפשים’

"אם הטיפשות הייתה מחלה כואבת אתה כל היום היית בגבס", אומרים הגששים למיסיה לוי במערכון "שבת שלום", ותורמים את חלקם לאחת התכונות המובילות של המין האנושי, שלצד החוכמה שבה ניחן, הוא סובל מטיפשות כרונית בדרגות אלה ואחרות.

מה אומר על כך המילון העברי? בעברית הקלאסית הרשימה מצומצמת. המילה הגנרית היא 'טיפש', מילה תלמודית, ולצידה 'שוטה' בתלמוד, ובתנ"ך: 'כסיל' ו'אוויל', שנדדו למחוזות השפה הגבוהה. למגרש הכמעט ריק הזה נכנס בצהלה הסלנג. במילון הסלנג של כותב שורות אלה לא פחות מ-85 ערכי סלנג שלהם הגדרה משותפת אחת: טיפש.

בסלנג כמו בסלנג התורמים רבים. מהערבית קיבלנו את הצמד אַבְּלָה ואַהְבָּל. מיידיש את הבוֹק והאוֹקס שהם התיש והשור, התָמֶוָותֶה והקלוץ, וגם את החוכֶם, החכם לכאורה. דוברי הלדינו מציעים גלךריה של טיפשים: טרונצ'ו, במקור ראש כרוב המשמש גם בעברית, בולֶמה, אַזנו, שפירושו חמור. טורקית תרמה לנו את הטמבל והטוקמק. חלק מהמילים האלה התיישנו. מונחי מנת משכל שמקורם בגרמנית זכו לפרשנות חדשה: אימבציל, דביל ואידיוט, שלא לדבר על הדגנרט, ובקיצור: דֶג. את אלה החליפו מאוחר יותר 'אוטיסט' ו'דיסלקט'. וכמובן, פסיכי, שהפך בימינו לדבר שבח. ראשי תיבות צבאיים תמימים הפכו גם הם לטיפשים בסלנג הצה"לי והכללי: דפ"ר (דרגה פסיכוטכנית ראשונה) וקב"א (קבוצת איכות).

איך תרמה העברית עצמה לסלנג בתחום? הרבה מאוד. החמור הסבלני הפך סמל לטיפשות שלא באשמתו. הטומטום המלרעי התלמודי המתייחס לעניינים שבצנעה הפך לטומטום מלעילי מבוזה. הטיפש סָתוּם, ובהרחבה 'סָתוּם בָּלוּם' או 'סָתוּם בלחץ'. מי שהביא לגלריית הטיפשים את 'נעל' או 'טיפש כמו נעל' הם הפולנים. יש עוד דימויים. בצרפתית פלוני "שוטה כמו כפות הרגליים שלו", ובגרמנית הוא "טיפש כמו קש". לסילבי קשת מייחסים את הביטוי 'טיפשעשרה', ולאמנון יצחק, להבדיל את 'טמבלוויזיה'.

כאשר יוצאים מן הסלנג אל אוצרות השפה העברית מגלים מגוון של מטבעות לשון שגם להם הגדרה משותפת: טיפש. התנ"ך אינו טומן ידו בצלחת. "גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב" אומר ספר משלי (י"ז כ"ח). "שׁוֹמֵר פְּתָאִים ה'", נאמר בתהלים (קט"ז ו'), לאחר שאדם עשה מעשה אווילי או שגה אך יצא מכך בשלום. בברכת יעקב נאמר על יששכר שהוא "חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם" (בראשית מ"ט י"ד), וכאן דווקא כמחמאה על כוחו הפיזי, אבל חמור גרם המודרני סובל מהמוניטין הגרוע של החמור. גורל דומה אירע לביטוי "חמור חמורתיים" מסיפורי שמשון (שופטים ט"ו ט"ז).

בלשון חז"ל טיפשים לרוב. במסכת מגילה "הדיוט קופץ בראש", ב'הדיוט' הכוונה לפשוטי העם, מילה שהתלכדה עם 'אידיוט'. על פלוני נאמר במסכת יבמות ש"אין לו מוח בקודקודו". במקורות צועדים בזה אחר זה השוטים. אחד 'שוטה גמור', טיפש שאין לו תקנה, אחר הוא 'שוטה שבעולם', פנייה ביקורתית לאדם שנתפס באמירת דבר שטות ממסכת נידה, ומעל כולם 'שוטה שבשוטים', מסכת תרומות.

יידיש, האוהבת להתמקד בחולשות אנוש, מביאה את האירוניה. 'חכם בלילה' הוא חכם לכאורה, וכמוהו 'חכם של מה נשתנה', הנוטה לשאול שאלות סרק. על הטיפש היהודי נאמר בבוז שיש לו 'שֵׂכֶל של גוי', גוייִשער קאָפּ. הצירוף התגלגל מ'פּויעשער קאָפּ', שכל של איכר, ששובש במכוון כדי להלעיג על הגויים. דימויי שכל אחרים הם של בעלי חיים. 'מוח של ציפור' מקורו באנגלית וכן בצרפתית ובערבית, 'ראש של תרנגולת' ביידיש, 'מוח של דרור' בגרמנית. בפיליפינית אומרים 'מוח של דג', במאוריטנית: 'מוח של חסילון'.

החמור ממשיך להוביל את שיירת הטיפשים. הקוראן תרם לנו את "חמור נושא ספרים",  ידען הנעדר עמקות הבנה וכושר ניתוח. הנביא מוחמד מבקר את היהודים, שלדעתו אינם מבינים כראוי את הנבואות הכתובות בספרי הדת שלהם, ולכן אינם מכירים במוחמד כנביא. הביטוי נדד מהקוראן ומתייחס לידענים גדולים אך חסרי חוכמה של ממש. בלדינו אומרים: "חמור נשאר חמור". גרסה אנגלית: "לא אירע עדיין שחמור יצא מביתו וחזר סוס". הגרמנים מרחיבים: "חמור נשאר חמור גם אם יצא ללמוד ברומא".

הטיפשות אינה רק תכונה פרטית. 'גן עדן של שוטים' הוא מקום או אורח חיים המעניקים אשליה של אושר והנאה. המקור בלטינית: limbus fatuorum. ברברה טוכמן תרמה בעידן המודרני את 'מצעד האיוולת', מדיניות מתמשכת כושלת המבוססת על הבנה שגויה של המציאות.

הטיפשות הקולקטיבית מככבת בפולקלור של עמים רבים. הגרסה היהודית היא סיפורי חכמי חֶלֶם, יידיש: כעלעמער חכמים, ביטוי שהתקבע בשפה ומייצג טיפשים גמורים. המקור בסיפורי פולקלור על עיר בדיונית בשם חלם שאנשיה היו שוטים גמורים. סיפורים מסוג זה ידועים בפולקלור של תרבויות שונות, כגון סיפורים על אודות אנשי שילדה בגרמניה. סיפורי שילדה תורגמו ליידיש בשנת 1597, וחלם בפולין נקבעה כעיר הטיפשים במאה ה-19 על בסיס העיר חלמנו.

אוצר הפתגם העממי רצוף בפתגמי טיפשים. באנגלית וביידיש אומרים "לטיפש לא מראים חצי עבודה". האוויל המחריש ממשלי, זה שעדיף שישתוק, מופיע בגרסאות שונות בעדות שונות. יהודי גיאורגיה אומרים: "חוכמתו של הטיפש בשתיקתו, של החכם בדיבורו". בלדינו: "חמור שתקן לחכם נחשב".

רוסית אוהבת פתגמי טיפשים. אחד "זקנו צמח, אבל לא הצמיח שכל", ועל אחר נאמר "גם אם תבקש מהשוטה להתפלל לאלוהים, יצליח לרסק לעצמו את המצח", שכן התפילה מלווה בהשתחוויה לכיוון הקרקע. בכמה תרבויות טיפש הוא אדם המבקש למכור לאחר דבר מה שיש לזולת בשפע בנוסח "מוכר קרח לאסקימוסים", שיש לו גם משמעות הפוכה: סוחר ממולח. טיפש אחר מבקש לקנות דבר מה אצל האדם האחרון המתאים לכך, כמו בפתגם הרוסי "הוא הלך לבקש ערדליים קלועים מקש אצל היחף".

הרוסים אומרים על טיפש המנסה לעסוק במה שאינו תחום הידע שלו "הוא מבין בזה כמו חזיר בתפוזים". לפתגם הרוסי הזה חלופות בשלל שפות: "מה מבין חמור באגוזי מוסקט?" (לדינו), "מה מבין האיכר בזעפרן?" (יהודי הולנד), או בגרסה העברית: "מה מבין חמור במרק פירות". בלדינו אומרים: "מי שאין לו שכל צריך רגליים". מזכיר את שירה של רבקה דוידית, "דן השובב": "יש לו שכל ברגליים וגבורה בראש".

הפתגמים של יוצאי מרוקו מספרים כי "עשרה יחיא לא יובילו עז", היינו, הוא כל כך טיפש שאפילו עשרה כמוהו לא יזיזו עז אחת. על אחר נאמר שהוא "חמור מוביל חמורים", טיפש המנהיג טיפשים כמותו. ולקינוח, עצה בפתגם הולנדי: "להתחתן פעם אחת זו חובה, פעמיים זו טיפשות, שלוש פעמים זה טירוף". לידיעת המתעניינים.

Read Full Post »